בני הזוג לשעבר חתמו על הסכם שלום בית וממון במסגרתו התחייבה האישה לוותר על הכתובה בכפוף לגט. בית הדין הרבני הגדול קבע שאם לא ויתרה בפועל במועד הגירושים, יש לדון בתביעת הכתובה שלה
בית הדין הרבני הגדול קיבל ערעור של אישה על כך שבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב פטר את בעלה לשעבר מלשלם כתובה של חצי מיליון שקלים, משום שוויתרה עליה בהסכם שלום בית וממון שאושר בבית המשפט למשפחה. הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז-אילוז קבעו כי בהסכמים מהסוג הזה לא מוותרים על הכתובה בעת החתימה אלא במועד הגט. מאחר שבמועד זה האישה לא ויתרה בפועל, בית הדין הרבני האזורי יצטרך לדון בתביעתה. הבעל, אם ירצה, יוכל לתבוע אותה על הפרת ההסכם בבית המשפט למשפחה.
בני הזוג חתמו על הסכם שלום בית וממון ב-2019 והוא אושר בבית המשפט למשפחה. במסגרת ההסכם התחייבה האישה לוותר על כתובה בכפוף לגט. אלא שבפועל, האישה סירבה להתגרש. רק מספר חודשים לאחר מכן, הגישה האישה תביעת גירושים בבית הדין הרבני שבמסגרתה ביקשה שידון בחלוקת הרכוש ובתשלום הכתובה שלה, תוך שהעלתה טענות קשות נגד ההסכם.
אלא שבית הדין הרבני קבע שהסמכות לדון בענייני הרכוש של בני הזוג נתונה רק לבית המשפט למשפחה, שאישר את ההסכם. בהמשך, לאחר שבני הזוג התגרשו, הוא פטר את הבעל מתשלום הכתובה לאחר שקבע שהאישה ויתרה עליה בהסכם.
בערעור שהגישה על כך האישה היא טענה שמדובר בהסכם מקפח שבמסגרתו ויתרה על רכוש רב שצבר בעלה. עוד היא טענה שבפועל היא לא ויתרה על הכתובה. לדבריה, הסעיף שעסק בכך בהסכם קבע שהוויתור ייעשה בכפוף לסידור גט, ואילו בזמן הגט היא לא הסכימה לוותר.
הבעל טען שהאישה לא קופחה בהסכם ואף קיבלה כספים וטובות הנאה שלא מגיעות לה. עוד הוא ציין כי מילא את כל ההתחייבויות שלו לפי ההסכם ועל האישה למלא את חלקה.
התחייבות עתידית
הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז-אילוז קבעו כי בית הדין הרבני האזורי צדק כשסירב לדון בענייני הרכוש. הם הבהירו כי כל עוד ההסכם לא בוטל האכיפה שלו יכולה להיעשות רק בערכאה שאישרה אותו, כלומר, בבית המשפט.
עם זאת, לגבי הכתובה, הם ציינו שהסעיף נקט בלשון עתיד. כלומר, האישה לא ויתרה על הכתובה במועד החתימה על ההסכם אלא התחייבה לוותר עליה בעת סידור הגט. הם הסבירו שמדובר בסעיף שנהוג לכלול בהסכמי שלום בית שמטרתם להמשיך את חיי הנישואים. בהסכמים מהסוג הזה, אי אפשר לוותר על הכתובה במועד החתימה, שכן ויתור כזה לא יאפשר לבני הזוג לחזור לחיות יחד.
"במצב הנתון, שהצדדים התגרשו ובעת מתן הגט האישה לא מחלה על כתובתה, חזקת חיוב האיש קיימת ועליו לשלם את כתובתה, כל עוד לא נקבע אחרת", נכתב.
המשמעות היא שבית הדין הרבני האזורי חייב לקיים דיון בכתובה כיוון שהאישה לא ויתרה עליה בפועל, ובמסגרת זו יוכל לבדוק את טענות הבעל לשלילתה. האיש, מצידו, יכול להגיש תביעה להפרת ההסכם נגד גרושתו בבית המשפט למשפחה – הערכאה שמוסמכת לדון בהתחייבויות שבהסכם.
לפיכך, הערעור התקבל והתיק הועבר לבית הדין בתל-אביב לצורך דיון בשאלת הכתובה.
עו"ד קרן גולד בן יאיר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.