בית המשפט קיבל את טענת ילדי המנוח מאשתו הראשונה, כי בשל הסכם ממון ו"תניית סילוקין" בצוואת אביהם – דירתו ורכושו יועברו אליהם בלבד ולא לאשתו השנייה
בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעת אלמנה לרשת את בעלה המנוח ולקבל חצי מדירתו, וזאת למרות הסכם ממון שקבע אחרת ו"תניית סילוקין" בצוואתו, שלפיה התנגדות תגרור נישול אוטומטי מירושתו. השופט ארז שני ייחס לתובעת חוסר תום לב והתנהלות אופורטוניסטית בשיטת "מצליח", וחייב אותה בהוצאות משפט גבוהות במיוחד.
התובעת והמנוח נישאו זה לזו ב-2014. היו אלה נישואי פרק ב'. מנישואיו הראשונים נולדו למנוח שלושה ילדים, הם הנתבעים. במהלך הנישואים נרכשה דירה במרכז הארץ, אשר נרשמה על-שם המנוח בלבד.
בין לבין חתמו בני הזוג על הסכם ממון שהחיל עליהם הפרדה רכושית. בנוסף הם ערכו צוואות הדדיות, שקבעו כי רכושם יועבר לאחר מותם לילדיהם מבני-זוגם הקודמים. בצוואת המנוח נכללה "תניית סילוקין" שלפיה מי שיתנגד לצוואה אחרי מותו – יפסיד את חלקו בעיזבון.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט אחרי מות המנוח, טענה אלמנתו שיש להעביר אליה חצי מדירתו וכן תשלום כתובה ומזונות שלטענתה מגיעים לה חרף הסכם הממון. בנוגע לתניית הסילוקין טענה האישה כי תביעתה בעלת "טעם הגיוני וסביר, ולכן היא גוברת על טענת הסילוקין", כך שמגיע לה נתח מהעיזבון.
לעומתה טענו ילדי המנוח שיש לכבד את הסכם הממון ותניית הסילוקין שבצוואת אביהם, ולהורות שדירתו ויתר רכושו שייכים להם בלבד.
קונטרול פריק
השופט שני קיבל את טענת הנתבעים לפיה תביעת האלמנה הלכה למעשה מנוגדת למסמכים מפורשים – הסכם הממון וצוואת המנוח – המנשלים אותה מדירתו ויתר רכושו לטובתם.
"הפוך והפוך בסיכומי התובעת ולא תמצא שום התייחסות סבירה לטענת הנתבעים, לעניין קיום הסכם ממון וצוואות הצדדים. לשון אחרת, התובעת התעלמה בפועל מאותם מסמכים ובוודאי לא דנה במשמעותם", כתב השופט. הוא דחה את תביעתה לבעלות על חצי מהדירה מכוח הלכת השיתוף הספציפי, תוך שהביע דעתו כי התנהלותה "נוטה לכיוון האופורטוניזם".
למעלה מן הצורך קבע השופט שגם בשל תניית הסילוקין שבצוואת המנוח (=תנאי הקובע שיורש שיתנגד לצוואה יפסיד את חלקו בעיזבון), יש לדחות את תביעות אלמנתו לחצי דירה, כתובה ומזונות.
בהקשר לכך העיד עורך דין שהכיר את המנוח, כי הוא היה "אחד האנשים הדייקנים שפגשתי מימיי", באופן שדאג להסדיר הרמטית את חלוקת ירושתו טרם לכתו. גם אחותו של המנוח כינתה אותו "פריק קונטרול". לטענת הנתבעים, אביהם הקפיד לייצר ודאות מוחלטת בצוואתו ולמנוע היתכנות כלשהי לתביעות בעניין עיזבונו, באמצעות תניית הסילוקין.
ואכן, מסקנת השופט הייתה שיש לכבד את התניה. "אין לי שום ספק שהמנוח סבר שכל הרשום על שמו אינו מגיע לתובעת, והוא גם ביקש לוודא זאת. סבור אני כי התובעת במתכוון הסתירה מהמנוח שלאחר לכתו תנסה, אולי תצליח, לקבל ככל הניתן מעיזבונו, ואין לי ספק כי המנוח עשה ככל יכולתו למנוע זאת", כתב.
השופט הסכים אמנם שנתונה לאלמנה זכות חוקית לתבוע כתובה ומזונות, אלא שבמקרה זה היא פשוט מנוגדת לתניית הסילוקין, ואינה תמת לב. לפיכך הוא דחה את תביעתה ו"העניש" אותה על שיטת המצליח בה נקטה, בהוצאות משפט גבוהות במיוחד לטובת הנתבעים, בסך 120,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.