ההורים סייעו לבתם ובעלה לרכוש דירה וסיכמו איתם כי הסכום יוחזר להם באמצעות תשלום דמי שכירות מהנכס. לאחר שהזוג הצעיר פתח בהליכי גירושין התכחש הבעל לסיכום
בבית המשפט למשפחה בתל אביב התקבלה לאחרונה תביעה שהגישו הורים נגד בתם ובעלה. ההורים תבעו מהם להחזיר סכום של כ-600,000 שקל שנתנו לרכישת דירה שכן לדבריהם מדובר בהלוואה. הבת, שנמצאת בהליכי גירושין מבעלה, הסכימה עם גרסת הוריה אך הבעל הכחיש וטען שמדובר במתנה. השופטת ענת הלר-כריש קיבלה את טענות התובעים וחייבה את הבעל להחזיר להם את כספם.
הבת ובעלה, המבוגר ממנה בכ-22 שנה, נישאו ב-2007 ונולדו להם ארבעה ילדים. לבעל שלושה ילדים מנישואים קודמים.
ב-2017 הם עברו עם ילדיהם המשותפים לגור בחו״ל.
בינואר 2018 רכשו בני הזוג דירה בארץ תמורת 1,550,000 שקל. אחיו של הבעל חתם על ההסכם בשמו. את התמורה שילמו הורי האישה מחשבון הבנק שלהם. הם עשו שימוש ב-890,000 שקל שהעבירו להם הבת ובעלה כמה חודשים קודם לכן ואת היתרה, 660,000 שקל, שילמו מכספם. בנוסף שילמו ההורים דמי תיווך בסך 27,203 שקל ובסך הכל 687,203 שקל.
הדירה הושכרה למשך כשנתיים ודמי השכירות הועברו להורים.
ב-2019 פתחה הבת בהליכי גירושין נגד הבעל. לאחר שהשוכרים עזבו את הדירה ביוני 2020 הבעל עבר לגור בה.
לטענת ההורים, הסכום שהעבירו לטובת הדירה היה הלוואה וסוכם כי ההחזר יהיה באמצעות דמי השכירות שיתקבלו מהשכרת הדירה. לדבריהם, הם קיבלו משכר דירה 92,400 שקל ויתרת ההלוואה עומדת על 584,803 שקל.
התובעים סיפרו שהם אנשים מבוגרים ולא בריאים ויש להם ילדים נוספים מלבד הנתבעת. הם הדגישו כי לא התכוונו להעניק את הכספים במתנה ומדובר בכל חסכונותיהם שאמורים להבטיח את עתידם הכלכלי.
הם הדגישו כי סיכמו עם הנתבעים בעל פה במפורש כי הכסף יוחזר להם באמצאות דמי השכירות החודשיים שישולמו לפקודתם משך כ- 10 שנים. בהתאם לכך, בפועל הם קיבלו לפקודתם את דמי השכירות עד עזיבת השוכרים ומעבר הנתבע למגורים בדירה.
הבת הצטרפה לגרסת הוריה.
הבעל טען מנגד כי מעולם לא סוכם שהכספים יושבו להורים ומדובר היה במתנה. באשר לתשלום דמי השכירות הוא טען שהכסף הועבר להורים מטעמי נוחות נוכח מגורי הנתבעים בחו״ל.
אמון רב
השופטת ענת הלר-כריש הבהירה כי מכיוון שהנתבעת היא בתם של התובעים והנתבע היה בעת התשלום חתנם, מתקיימת חזקת המתנה. כלומר, נקודת המוצא היא שהכספים ששילמו התובעים ניתנו כמתנה, ועל התובעים מוטל להוכיח שמדובר בהלוואה.
לאחר בחינת מכלול הנסיבות שוכנעה השופטת בנכונות גרסת התובעים ובתם כי סוכם בעל פה שהכספים יחזרו להורים דרך שכר הדירה.
בין היתר כתבה השופטת כי יחסי התובעים והנתבעים התאפיינו באמון רב מאוד, גם בענייני כספים, כך שיש בסיס לגרסתם שההסכם היה בעל פה.
בנוסף, התנהלות הצדדים בפועל והעובדה שבמשך שנתיים שולמו דמי השכירות לחשבון ההורים תומכת בגרסתם.
עוד התרשמה השופטת כי הנתבע ניסה לצייר את התובעים כאנשים אמידים אך מהעדויות עלה שמדובר באנשים פשוטים שלא סייעו לאף אחד מאחיה של הנתבעת לרכוש דירה.
בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה וחייבה את הנתבעים לשלם לתובעים 594,803 שקל.
הנתבע חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 30,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד אריאל גרינשפן
- ב״כ הנתבעת: עו"ד חיים זוארץ
- ב״כ הנתבע: עו"ד אבי גפן
עו"ד ירון גרוס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.