מכרים של המנוח טענו שהוא הוריש להם את כל רכושו וביקשו להכיר בדברים שאמר להם לפני מותו כצוואתו האחרונה. ואולם, העדויות שהוצגו בבית המשפט העלו תמונה שונה לחלוטין.
קשיש ערירי ועשיר מאוד התאבד לפני כ-4 שנים, ככל הנראה לאחר שגילה כי הוא לוקה במחלה חשוכת מרפא. זמן קצר אחרי כן, ביקשו שני מכרים שלו להכיר בדברים שאמר להם לפני מותו כצוואה בעל-פה לטובתם. אלא שהשופטת ורד ריקנטי רוסהר מבית המשפט למשפחה בטבריה דחתה לאחרונה את בקשתם וקבעה כי רכושו של המנוח יעבור לעמותה, בהתאם להוראות צוואה כתובה שערך כחודשיים לפני מותו.
לאחר שהמנוח (78) נפטר פנו מכריו לרשם הירושה וביקשו צו לקיום צוואה בעל-פה שלטענתם המנוח השאיר אחריו, ובמסגרתה השאיר להם את כל רכושו שכלל כ-4 מיליון שקל ובית קרקע.
השניים סיפרו כי 10 ימים לפני שהתאבד, המנוח הזמין אותם לביתו וביקש שיגיעו עם עו"ד. באותו מעמד הוא נתן להם 200 אלף שקל כאות תודה על עזרתם הרבה וחתם על תצהיר מתנה.
לטענתם, לאחר שעוה"ד יצא מהחדר המנוח אמר שהוא משאיר להם את כל רכושו כי מותו יקרה בקרוב.
המבקשים טענו כי מאחר שהמנוח עמד לפני המוות יש להכיר בצוואתו כ"צוואת שכיב מרע" – צוואה בעל-פה שמוכרת בחוק הירושה רק כשהמצווה גוסס או רואה את עצמו כמי שעומד מול פני המוות.
אלא שחודשיים קודם לכן המנוח ערך צוואה כתובה שבמסגרתה ציווה את רכושו לעמותה (שפרטיה נותרו חסויים). על כן, התיק הועבר להכרעה של בית המשפט.
לא חשב שהוא עומד למות
בפסק הדין שניתן לאחרונה קבעה השופטת ריקנטי-רוסהר שהכלל הכי חשוב בתחום הצוואות הוא לוודא שמקיימים את רצון המת.
ואולם, העדויות והראיות בתיק לא שכנעו אותה שרצון המנוח היה להוריש את רכושו למבקשים.
ראשית, השופטת קבעה כי לא מתקיימים כאן התנאים להכרה בצוואת "שכיב מרע". מומחה רפואי שהיא מינתה התקשה לאשר שהמנוח – שככל הנראה חלה במחלה קשה – היה בסכנת חיים מיידית או חשב שהוא עומד למות.
שנית, ראיות ועדויות הוכיחו שבאותה תקופה המנוח התנהל בחופשיות ובעצמאות ופנה לטיפולים רפואיים שהעידו כי ניסה להיטיב את מצבו.
אם לא די בכך, העדים הרבים – כולם חבריו של המנוח שאין להם כל אינטרס או זיקה לעיזבון – העידו כי מאז ומתמיד הוא רצה להוריש את רכושו לעמותה.
עוד עניין שהעיב על טענות המבקשים הוא העובדה שהמנוח ערך בפגישה את תצהיר המתנה. אם באותו הזמן הוא רצה להוריש להם את רכושו, למה הדבר לא התבטא בפני עורך הדין שערך את התצהיר, תהתה השופטת.
בנוסף השופטת התייחסה לכך שהמבקשים לא ערכו זיכרון דברים ברוח הוראות החוק. החוק קובע כי לאחר אמירת צוואה בעל פה יש לערוך כמה שיותר מהר סיכום של דברי המצווה בלשונו וללא עזרת עורך דין.
אלא שהמבקשים ערכו זיכרון דברים רק לאחר שקיבלו ייעוץ משפטי והפקידו אותו יותר מחודש לאחר שהמנוח נפטר.
לפיכך השופטת קבעה כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה לקיומה של צוואה בעל פה, וכי גרסאותיהם לא התיישבו עם עדויות רבות שלפיהן המנוח רצה להעניק את רכושו לעמותה – כפי שביטא בצוואה שערך חודשיים לפני מותו.
לפיכך, הבקשה לקיום הצוואה בעל פה נדחתה והמבקשים חויבו בשכר טרחת העמותה ובהוצאות משפט של 25,000 שקל.
- ב"כ המבקשים: עורך דין צוואות משה ברקוביץ
- ב"כ המשיבה: עו"ד משה קופרשטיין ועו"ד אלעד ליבלינג
* עו"ד יצחק שלו עוסק בירושות וצוואות
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.