שופטי בית המשפט המחוזי קבעו באחרונה כי הצעקות שהופנו כלפי הצעירה לקוית השמיעה הציבו אותה ב"קונפליקט בלתי אפשרי" והביאו להתפרצות סוכרת נעורים בגופה.
הצעירה, הסובלת מלקות שמיעה, התגייסה לצבא באפריל 2010. כשבועיים לאחר הגיוס נדרשה הצעירה להתאמן במטווח ירי ולהשתמש במהלכו באטמי אוזניים.
בשל היותה כבדת שמיעה, היא לא הצליחה לשמוע את הוראות המפקדים ולכן נאלצה להוציא כל פעם את אחד האטמים כשבידה השנייה היא מחזיקה בנשק. כשהוציאה את האטמים המפקד צעק עליה בצורה קיצונית וגער בה מטווח קצר.
הצעירה החזירה את האטמים אך הצעקות לא פסקו. סיטואציה זו גרמה לה ללחץ נפשי קשה והיא פרצה בבכי היסטרי.
זמן קצר לאחר האירוע היא החלה לחוש צימאון יתר וסבלה מהשתנה דחופה ושלושה ימים לאחר מכן התפרצה אצלה מחלת הסוכרת מסוג 1 ("סוכרת נעורים")
בנובמבר 2011 דחה קצין התגמולים את תביעתה של הצעירה להכיר בה כנכה לפי חוק התגמולים. ערעור שהגישה לוועדת הערעורים נדחה גם הוא. הוועדה קיבלה את גרסת הצעירה לאירועים וקבעה כי היא חוותה אירוע מלחיץ מבחינה סובייקטיבית אך לא מתקיים הקשר הסיבתי האובייקטיבי שכן תחושת דחק עקב צעקות יכולה להתעורר גם באזרחות.
הצעירה לא השלימה עם ההחלטה וערערה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב. לדבריה, משגרסתה העובדתית התקבלה במלואה היה על הוועדה לקבוע כי האירוע הביא להתפרצות המחלה.
קצין התגמולים השיב כי "לא היה דבר חריג בטירונות אותה חוותה המערערת וכי אין המדובר בדחק נפשי יוצא דופן וחריג". עוד לדבריו, התפרצות המחלה יכולה הייתה לקרות גם אם המערערת "הייתה הולכת לקניון ומישהו היה צועק".
תנאים מסוכנים
השופטת יהודית שבח מבית המשפט המחוזי בתל אביב הבהירה כי הקשר הסיבתי המשפטי האובייקטיבי מתמקד בקשר שבין האירוע לבין השירות הצבאי. כלומר, על מנת שייקבע כי קיים קשר סיבתי בין אירוע מסוים לבין השירות הצבאי צריך שלא יהיה מדובר ב"אירוע טריוויאלי, שולי או שגרתי, אלא באירוע הקשור לייחודיות והמיוחדות של השירות בצבא".
לקביעת השופטת, אמנם חוויה של פחד מ"פנים כועסות" ו"צעקות" יכולה להופיע גם בחיים האזרחיים אך במקרה זה ה"צעקות" ו"חוסר היכולת להיענות להוראות" התרחשו על רקע אימוני ירי במטווח.
השופטת הוסיפה כי ב"חיים האזרחיים", נערה בת 18 לא אוחזת ברובה ולא נדרשת להתאמן בירי במטווח וסיטואציה זו מיוחדת לחיי הצבא. בנוסף, לא מדובר בחיילת רגילה והמערערת סבלה מליקוי שמיעה שבגינו התקשתה להתאים את עצמה לדרישת הבטיחות הבסיסית הנוהגת במטווחי ירי – הכנסת אטמים לאוזניים.
במצב זה, כתבה השופטת, המערערת נקלעה ל"קונפליקט בלתי אפשרי" – מצד אחד בשל האטמים היא לא שמעה את הוראות הירי ומצד שני כשהוציאה את האטמים זכתה לקיתון של צעקות "קיצוניות". כל זאת, על רקע תנאים מסוכנים כשלעצמם כשטירוניות שהתגייסו לפני שבועיים יורות מסביבה.
השופטת הוסיפה כי מבחינה רפואית אירוע דחק הוכר כמאיץ את התפרצות הסוכרת, ובלבד שהמחלה התפרצה בטווח של 3 חודשים לאחר האירוע. במקרה זה, כשהמחלה התפרצה מידית, מתקיים גם קשר סיבתי רפואי.
השופטת סיכמה כי "קביעתה של הוועדה החמירה עם המערערת שלא לצורך" וקיבלה את הערעור תוך קביעה כי המחלה נגרמה עקב השירות. השופטים שאול שוחט ויונה אטדגי הצטרפו לפסק הדין.
קצין התגמולים חויב בהוצאות של 30,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד יואב אלמגור
- ב"כ המשיב: עו"ד נועה יניב
* עו"ד יואב בלומוביץ' מייצג בתביעות נכי צה"ל
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.