הנתבע טען כי שכנו הסכים להתקנת הצינור, אך לא סיפק ראיות משכנעות. השופטת הבהירה כי במצב זה, אף שהצינור לא גרם לנזקים, השכן חייב לסלק אותו.
בית משפט השלום בעכו קיבל בשבוע שעבר את תביעתו של תושב טמרה, בה ביקש להורות לשכן שלו לפנות משטחו שלו צינור ביוב שהטמין מתחת לאדמה במטרה להתחבר לרשת הביוב הציבורית.
השופטת דנה עופר פסקה כי "הוכח שהתובע הביע התנגדות לחיבור הביוב של הנתבע דרך מגרשו, ומנגד – לא הוכח כי בשלב מאוחר יותר הסכים התובע לביצוע אותו חיבור שאליו התנגד מלכתחילה".
השניים מתגוררים בשכנות באותה חלקה. התובע – שבתביעתו דרש את סילוק הצינור – טען כי במהלך אפריל 2015 הוא גילה להפתעתו שהנתבע חיבר צינור ביוב העובר במגרש שלו, ללא הסכמתו.
מנגד, הנתבע טען כי התחבר לקו הביוב במגרש של התובע, ודרכו למערכת הביוב הציבורית, בידיעתו ובהסכמתו של התובע, לאחר שכבר ב-2012 ביקש את הסכמתו לכך. בנוסף, הנתבע טען כי אורכו של הצינור העובר במגרש התובע אינו עולה על מטר אחד מגבול החלקה, ואינו מפריע.
טענה נוספת שהעלה הנתבע היתה שאין דרך אחרת לחבר צינור ביוב למעט דרך המגרש של התובע.
אין לתת פרס
לאחר שניתחה את השתלשלות האירועים, השופטת עופר קבעה כי הנתבע לא הוכיח שהתובע הסכים לחיבור הצינור דרך המגרש שלו. בין היתר, השופטת הבהירה כי מעדותו של מהנדס בתאגיד המים, עולה כי התובע מלכתחילה התנגד למהלך.
על כך השופטת הוסיפה כי גם לפי גרסת הנתבע, עבודות הבנייה החלו ב-2009 מבלי שהתובע הסכים לכך, ורק ב-2012 – כאשר התובע בכלל ביקש מהנתבע את הסכמתו בעניין אחר – ביקש הנתבע לנצל את ההזדמנות ולקבל את הסכמת התובע לעניין הצינור. משמע, אותה הסכמה בכל מקרה לא היתה קיימת בשלב שבו הנתבע ביקש היתר בנייה.
בנוסף, הנתבע טען כי התובע הסכים בנוכחות בני בני משפחתם של שני הצדדים, אלא שהשופטת זקפה לחובתו את העובדה שהנתבע לא זימן איש מאותם בני משפחה לעדות שתתמוך בגרסתו.
כמו כן, הנתבע טען שיש לו צילומים שבהם תועדה הנחת הצינור בנוכחות בני המשפחה, אלא שהצילומים נעלמו.
בתוך כך השופטת הבהירה כי אף שלתובע לא נגרם נזק ממשי ובפועל הצינור מהווה הפרעה מינורית לכל היותר, בכל זאת הוא זכאי לסעד של סילוק הצינור משטחו, שהרי אחרת יהיה בכך מתן פרס לנתבע.
בהמשך נדחתה הודעת צד שלישי שהגיש הנתבע נגד תאגיד המים – שהסכים כי החיבור הקיים למערכת הביוב הוא החיבור האפקטיבי ביותר של מגרש הנתבע למערכת הביוב העירונית – בה ביקש לדאוג לחיבור אחר של מגרשו אל מערכת הביוב הציבורית.
השופטת קבעה כי "הנתבע לא הפנה, למעשה, למקור חוקי שעל פיו ניתן לחייב את התאגיד לחבר את מגרשו לרשת הביוב הציבורית".
עם זאת, השופטת הבהירה כי התאגיד רשאי לפנות לממונה על ענייני חברות לשירות מים וביוב, ולבקש הרשאה להיכנס למגרש התובע, שלא בהסכמתו, על מנת לחבר את מגרש הנתבע לרשת הביוב הציבורית.
לאור המצב והנסיבות, השופטת קבעה כי סילוק הצינור יבוצע תוך שנה מיום פסק הדין, על מנת לאפשר התתארגנות הנתבע לחיבור אחר או נקיטת הליך מתאים להכשרת החיבור הקיים.
התובע חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ח' פייסל
- ב"כ הנתבע: עו"ד אנואר דיאב
- ב"כ הנתבע 2: עו"ד נאיף עלי
עו"ד שרונה פורת
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.