פיטורי המנכ"לית נעשו כשהייתה בהיריון לאחר קבלת אישור מהממונה במשרד הכלכלה, אך היא נאלצה לתבוע את זכויותיה לאחר שהמעסיקה סירבה לשלם אותן בטענה כוזבת למעילה באמון.
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל בחודש שעבר את חלקה הארי של תביעה שהגישה מנכ"לית חברת "פרוטומד עיבוד שבבי" לאחר שסירבו לשלם לה פיצויי פיטורים בטענה שקרית שמעלה באמון החברה. השופטת מירב קליימן פסקה לטובתה כ-150 אלף שקל שכוללים בין היתר פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת של 6 משכורות ופיצויים על לשון הרע שהפיץ עליה אחד מבעלי החברה.
התובעת החלה לעבוד בחברה באוקטובר 2013. כשנה וחצי לאחר מכן, היא הודיעה לאחד מבעלי החברה שהיא בהריון, ובתגובה נמסר לה שהחברה נמצאת במגעים לקראת מכירתה עקב קשיים כלכליים. לדבריה, לאחר כחודש היא התבקשה שלא להגיע למקום העבודה.
במקביל, ולנוכח הריונה, החברה ביקשה אישור לפטר אותה מהממונה על חוק עבודת נשים במשרד הכלכלה. מאחר שבפנייה צוין כי החברה עומדת להיסגר, הפיטורים אושרו בכפוף למתן הודעה מוקדמת של 40 ימים.
אלא שבמכתב הפיטורים שנמסר לתובעת נכתב כי היא פוטרה עקב הפרת התחייבויות ולכן אינה זכאית לדמי ההודעה המוקדמת.
בתביעה שהוגשה ביולי אותה השנה, התובעת טענה בין היתר כי החברה הוציאה את אישור הפיטורים בעורמה ומנסה כעת להתחמק מלשלם לה את המגיע לה לפי ההסכם שלה, בכלל זה דמי הודעה מוקדמת בגובה של 6 משכורות. התובעת ציינה כי החברה השתמשה בסעיף בהסכם שקובע כי לא תזכה לפיצויים אם יתגלה כי ביצעה עבירה פלילית או מעלה באמון החברה.
התובעת אף העלתה טענות חמורות כנגד התנהלות בעלי החברה, שלגרסתה הכפישו את שמה בפני הרוכשים הפוטנציאליים של החברה, קראו לה "נוכלת" ו"שקרנית", ואף איימו "להרוס אותה" ו"להביא אותה לפת לחם". לכן היא דרשה גם פיצויים לפי חוק איסור לשון הרע.
מאחר שהחברה נסגרה, התובעת ביקשה לחייב את בעליה לשלם את הכספים מכיסם.
מנגד, הנתבעים טענו שהם לא חייבים לתובעת דבר, בין היתר משום שהיא פוטרה כחוק ומעלה באמון ובכספי החברה. בהקשר זה הנתבעים העלו טענות שונות, ביניהן כי התובעת משכה לכיסה אלפי שקלים באמצעות "העסקה פיקטיבית" של אביה ואף חייבה את החברה בהוצאות רכב אסטרונומיות שלא תאמו את החשבוניות שהגישה.
באשר להכפשת שמה של התובעת, הנתבעים התגוננו בטענה שדבריהם היו אמת.
חוסר תום לב
בתום בדיקת הראיות ושמיעת העדויות השופטת קליימן הודיעה כי לא שוכנעה שהתובעת מעלה באמון החברה וקבעה כי היא פוטרה בחוסר תום לב תוך שימוש בעילה שקרית של גניבה ומעילה.
בין היתר השופטת הפנתה לכך שבפנייה לממונה לא צוין דבר באשר להתנהלות לקויה מצד התובעת, וכן לעדויות שהוכיחו כי אביה אכן עבד בחברה וכי קיבלה את המגיע לה עבור הוצאות הדלק.
על כן, נקבע כי היא זכאית לפיצויי פיטורים ולדמי ההודעה המוקדמת שנקבעו בהסכם, כמו גם לפיצויים על פיטוריה שלא כדין.
בהמשך, השופטת דחתה את התביעה נגד בעלי החברה לאחר שלא מצאה עילה משפטית לחייבם בתשלום הפיצויים במקום החברה. עם זאת, אחד הבעלים חויב בפיצויי לשון הרע של 10,000 שקל לאחר שהוכח כי הוא אכן הכפיש את שמה של התובעת ברבים.
בסופו של דבר, החברה חויבה לשלם לתובעת 140,551 שקלים בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקלים.
עו"ד מוריה שקד
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.