הסיבה: איחור של למעלה משנתיים במסירת הדירות ואי אספקת טלוויזיה חכמה לכל אחד מהזוגות, כפי שהתחייבה. ניסיון החברה להטיל את האחריות על צד שלישי נכשל
בית משפט השלום בהרצליה חייב לאחרונה יזמית תמ"א שבנתה פרויקט בעיר, לשלם ל-4 רוכשים פיצוי בסך מאות אלפי שקלים. הסיבה לפיצוי נעוצה באיחור של למעלה משנתיים במסירת הדירות, ובהעדר אספקת טלוויזיה 55 אינץ' מצד החברה כפי שהתחייבה כלפי התובעים בהסכמי המכר. בתוך כך השופטת אילת הרנוף דחתה את טענת היזמית לפיה חברת הניהול והפיקוח של הפרויקט היא האחראית לפיצוי הרוכשים.
בתחילת 2017 רכשו התובעים מהנתבעת, יזמית נדל"ן, שתי דירות חדשות אותן בנתה האחרונה במסגרת פרויקט תמ"א 38 ברחוב קהילת ציון שבהרצליה. אין מחלוקת שהדירות נמסרו באיחור משמעותי: עבור אחד הזוגות מדובר היה בעיכוב של 27 חודשים בעוד עבור הזוג השני, דובר על 30 חודשי עיכוב. יתרה מכך, הדירות נמסרו ללא טלוויזיה חכמה בגודל 55 אינץ', כפי שהתחייבה היזמית לספק לרוכשים בהסכמי המכר.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט בנובמבר 2021 טענו הרוכשים שבגין חודשי האיחור במסירה הם זכאים לפיצוי מכוח סעיף 5א לחוק המכר (דירות). בנוסף, הם זכאים לפיצוי בגין שווי הטלוויזיות שלא סופקו. הרוכשים הוסיפו שהיזמית היא למעשה חברה ריקה מתוכן, ובנסיבות העניין מוצדק להורות על "הרמת מסך" נגד בעליה, שצורף כנתבע, כלומר חיובו האישי בחובותיה כלפיהם.
היזמית לא התכחשה אמנם לטענות התביעה, אלא שלשיטתה חברת הניהול והפיקוח של הפרויקט עמה התקשרה נכנסה בשלב מסוים בנעליה, ולכן היא זו שצריכה לפצות את הרוכשים.
חברת הניהול מצדה כפרה בטענת היזמית, תוך שהבהירה כי תפקידה התמצה בניהול ופיקוח על הפרויקט, בעוד שהיזמית הייתה ונשארה החברה הנתבעת – כך שעליה לפצות בשל האיחור והטלוויזיות.
"הייתה גלגל ההצלה"
השופטת הרנוף דחתה את הודעת הצד השלישי שהגישה היזמית נגד חברת הניהול. היא קבעה כי הגם שהשתיים התקשרו בחוזה, היה זה לצורך אספקת שירותי ניהול ופיקוח לנתבעת, ולא לצורך החלפתה כיזמית הקשורה בחוזי מכר עם הרוכשים.
"אין בהסכם ולו רמז לכך שחברת הניהול נכנסת בנעלי הנתבעת להסכמי המכר עם הדיירים, או לכך שהיא לוקחת על עצמה את התחייבויות הנתבעת כלפי הדיירים", כתבה השופטת. אדרבה, הדגישה, "לא רק שחברת הניהול לא נכנסה בנעלי הנתבעת, אלא שהוסכם מפורשות שהיא תהיה פטורה מחובת תשלום כלשהי לבעלי הזכויות, קרי לתובעים, או לגורם כלשהו הקשור בפרויקט".
בתוך כך השופטת מצאה כי העיכוב במסירת הדירות אירע, הלכה למעשה, בגלל קושי תזרימי קשה אליו נקלעה היזמית כאשר חברת הניהול שימשה כ"גלגל הצלה" שלה, שרק בעזרתו יכלה להשלים את הפרויקט. יוצא, לדברי השופטת, שהאיחור במסירה מוטל במלואו על היזמית ואין לחברת הניהול חלק בכך.
מן העבר השני קבעה השופטת שהרוכשים לא ביססו מספיק את טענתם לשימוש פסול כביכול שעשה בעל השליטה בחברה היזמית במסך ההתאגדות, כך שאין להורות על חיובו האישי.
לפיכך השופטת חייבה את היזמית לפצות את הרוכשים ב-498,625 שקל עבור האיחור במסירת דירותיהם ובגין אי אספקת הטלוויזיות. עוד נקבע שהיא תשלם להם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 שקל. היזמית ושאר הנתבעים אף חויבו לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד חברת הניהול, בסך 80,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד שלומי כהן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אלחנן פלור
- ב"כ צדדי ג': עו"ד ליבנת רקובר
עו"ד אוהד הרן
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.