החברה האריכה את קירות החזית בבניין לצורך קבלת אישור מהג"א, מה שגרם לחסימת אור ואוויר. בית המשפט דחה את התביעה של בעלי הדירות לפיצויים על ירידת ערך מאחר שהשינוי נעשה לדרישת הרשויות
בעלי דירות בבניין שעבר תמ"א 38 בבת-ים תבעו את קבלנית הבנייה "רום-תמר" ואת עורכת הדין שייצגה את הדיירים בטענה להפרת ההסכם ולרשלנות בשמירה על האינטרסים שלהם עקב בנייה שלא בהתאם לתשריט המקורי. שופטת בית משפט השלום בראשון לציון כרמית בן אליעזר דחתה לאחרונה את התביעה לאחר שקבעה כי בהסכם הובהר מלכתחילה כי התשריט כפוף לאישור הרשויות. מאחר שהשינוי היחיד שאליו התייחסה חוות דעת המומחה מטעם הדיירים נעשה לדרישת הג"א, הרי שהחברה פעלה בהתאם להסכם וגם התערבות של עורכת הדין שלא הייתה משנה את התוצאה.
בתביעה המקורית שהגישו בעלי הדירות ב-2018 נטען למספר שינויים שבוצעו בפרויקט בניגוד להסכם. הקבלנית התחייבה למרפסות שמש של כ-12 מ"ר אבל בפועל בנתה בדירותיהם מרפסות קטנות בהרבה של כ-6.5 מ"ר, הפכה את מרפסות השירות שהובטחו להם למסתורי כביסה והאריכה את קירות חזית הבניין באופן שגרם לחסימת אור ואוויר.
בעלי הדירות טענו כי החברה הפרה את ההסכם וכי עורכת הדין שייצגה אותם בפרויקט התרשלה משום שלא שמרה על זכויותיהם ואישרה את השינויים מבלי לעדכן אותם.
ואולם, כתב תביעה מתוקן שהגישו בהמשך עסק רק בירידת ערך שנגרמה עקב הארכת קירות חזית הבניין. אף שלאורך ההליך השופטת כרמית בן אליעזר העירה על כך שחוות דעת המומחה שהגישו בעלי הדירות מתייחסת לשינוי אחד בלבד הם לא ביקשו לתקן שוב את התביעה ולכלול בה גם דרישה מפורשת לפיצויים על השינויים במרפסות, ולפיכך פסק הדין עסק בסופו של דבר אך ורק בטענה לגבי הקירות.
בהקשר הזה טענו החברה ועורכת הדין כי ההתחייבויות בהסכם היו כפופות לאישור הרשויות והשינוי נעשה בעקבות דרישת הג"א, אחרי שהוגשה הבקשה להיתר הבנייה. הנתבעות הדגישו כי אם לא היו מסכימות לו הפרויקט לא היה יוצא לפועל כיוון שאישור הג"א היה תנאי להיתר.
לא פגיעה מהותית
השופטת בן אליעזר קבעה כי "כאשר לכתחילה הובהר בהסכם התמ"א, כי התשריט שצורף לו אינו מחייב והוא כפוף לאישור הרשויות ודרישותיהן, וכאשר הוכח, כי הצורך בהארכת הקירות היורדים נבע מהדרישות שהציבו הרשויות, אני סבורה כי אין בסיס לטענה כי החברה הפרה את התחייבויותיה כלפי התובעים במסגת הסכם התמ"א או התרשלה כלפיהם".
מלבד זאת, השופטת הוסיפה כי לא התרשמה שהשינוי גרם לפגיעה מהותית בזכויות התובעים שכן לפי חוות דעתו של מומחה שמינתה שיעור ירידת הערך שנגרם הוא מזערי (2-3.5%) ביחס לתועלת שצמחה להם מהפרויקט שהעלה את שווי דירותיהם במאות אלפי שקלים.
באשר לעורכת הדין, השופטת קבעה כי אף שיש בסיס לטענה כי התנהלותה הייתה רשלנית כיוון שלא הקפידה לוודא שהחברה בונה על-פי התשריט ואף אישרה חלק מהשינויים מבלי להתייעץ עם הדיירים ולקבל את הסכמתם, דווקא לגבי הקירות זה לא משנה שכן מדובר בשינוי שדרשה הג"א ובוצע לאחר הגשת הבקשה להיתר ומבלי שאושר על-ידי עורכת הדין. מכאן, שגם אם ההתנהלות שלה הייתה מושלמת התוצאה ככל הנראה לא הייתה משתנה.
לפיכך השופטת דחתה את התביעה נגד שתי הנתבעות וחייבה את בעלי הדירות בהוצאות של 75,000 שקלים.
- ב"כ התובעים: עו״ד תמ״א 38 עודד מור ועו"ד מירב שהם
- ב"כ הנתבעות: עורך דין אליאב מנטל (בשם החברה), עו"ד רות וקסמן שאלתיאל (בשם עורכת הדין)
עו"ד מירב לוי
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.