ועדת הערר ציינה כי אף שההתקדמות הטכנולוגית שמכוחה נולדה המערערת הייתה "מדע בדיוני" בזמן חקיקת חוק התגמולים בשנות ה-50, היא עדיין בתו לכל דבר
בת 10 שנולדה באמצעות זרע של חלל צה"ל יותר מעשור לאחר מותו תוכר כיתומה שלו לצורך קבלת תגמולים ממשרד הביטחון – כך קבעה לאחרונה בהחלטה תקדימית ויוצאת דופן ועדת הערר לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה. השופטת רבקה ארד (יו"ר) וחברי הועדה פרופ' יעקב יהב וד"ר איריס אמה חזן קבעו פה אחד כי המערערת, שנולדה באמצעות אם פונדקאית שכלל לא הכירה את המנוח, נכנסת להגדרת "ילדו של הנספה" שבחוק המשפחות, וזכאית לתגמולים מכוחו.
המנוח, ששירת בצה"ל כלוחם קרבי, נפל באוגוסט 2002 במהלך פעילות מבצעית בחאן יונס. ירי של צלף פגע בו והרג אותו. בן 20 היה במותו. לאחר נפילתו פנו הוריו לבית המשפט בבקשה ליטול את זרעו, ובקשתם אושרה. בהמשך התקבלה אף בקשת ההורים להשתמש בזרע בנם לצורך הפרייתו והבאת ילד לעולם באמצעות אם פונדקאית.
ואכן, כעשור לאחר פטירת המנוח נמצאה אישה שתסכים להתעבר מזרעו, מה שהוביל ללידת המערערת בנובמבר 2013. לאחר לידתה נרשמה המערערת במשרד הפנים כבתו של המנוח, והיא גם נושאת את שם משפחתו.
כשהייתה כבת 3.5 ביקשה המערערת באמצעות אימה להכיר בה כיתומה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה. קצין התגמולים (המשיב) דחה את בקשתה בנימוק שהמערערת לא עונה להגדרה "ילדו של הנספה" לצורך קבלת זכויות מכח החוק. לשיטתו החוק מעניק תגמולים רק למי שהיה תלוי במנוח ערב מותו, ואילו המערערת אפילו לא הייתה אז בתכנון.
בעקבות ההחלטה הוגש הערעור באוקטובר 2017, במסגרתו עמדה המערערת על כך שהיא נחשבת לבתו של המנוח לעניין חוק המשפחות. המשיב לעומתה חזר על טענתו לפיה אין להכיר בה, שכן היא לא הייתה סמוכה על שולחנו של המנוח ערב נפילתו.
החוק ברור
חברי הוועדה כתבו כי הפרשנות אותה מעניק המשיב לחוק המשפחות אינה כזו שלשון החוק יכולה "לסבול". לדבריהם, המשיב למעשה מבקש להוסיף לחוק קריטריונים שאינם כלולים בו לצורך אי-הכרה במערערת כיתומת צה"ל.
כך, הניסיון להתנות את זכאות המערערת לתגמולים בהיותה סמוכה על שולחן המנוח ערב נפילתו אינה נסמכת על לשון החוק. כמו כן, הוראות החוק לא כוללות תנאי שלפיו יתום הוא רק מי שנולד לזוגתו של הנספה.
בתוך כך ציטטו חברי הוועדה מפסיקה שקובעת כי חוק המשפחות הוא ברור ביותר בכל הנוגע להגדרת מי שהם זכאים ומי שאינם זכאים על פיו. הם הוסיפו כי החוק אינו מעניק למשיב שיקול דעת לבחון את אופיו של התא המשפחתי או את טיבם של קשרי המשפחה כתנאי להכרה.
חברי הוועדה ציינו שהחוק אמנם נחקק בתקופה בה הפריה מלאכותית נתפסה כ"מדע בדיוני" באופן שאולי קורא תיגר על הכללתה של המערערת בחוג הזכאים לתגמולים. עם זאת, ציינו, העובדה שבמשך שנים מאז התפתחות הרפואה החוק לא תוקן באופן שיתייחס להכרה בצאצא שנולד בהפריה, מלמדת שיש להתייחס אליו בפשטות כבנו של הנספה.
בהקשר לכך הוסיפו חברי הוועדה כי בהתאם לפסיקה יש לפרש את חוק המשפחות בהרחבה ולא ביד קמוצה. לפיכך, כתבו, גם אם פרשנות המשיב תתקבל יש להעדיף את הפרשנות שמציעה המערערת, אשר מגשימה את תכלית החקיקה באופן טוב יותר.
בסופו של דבר המערערת הוכרה כיתומה לפי חוק המשפחות והמשיב חויב בהוצאותיה בסך 20,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד תומר חמו ועו"ד גל חן
- ב"כ המשיב: עו"ד אסף חבצלת ועו"ד אורנה פורגש (פמת"א אזרחי)
עו"ד עדי חן עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.