ביהמ"ש: קשישה עיוורת נישלה את בנה ונכדה מהירושה בדעה צלולה

הבן והנכד טענו כי בת המנוחה, שזכתה בכל הרכוש, הפעילה השפעה בלתי הוגנת על האם, שהייתה עיוורת וסיעודית. הטענות נדחו ונקבע כי הצוואה הגיונית לנוכח הנתק מול הנכד והעובדה שבנה מנישואיה הראשונים מבוסס כלכלית

השופטת סגלית אופק דחתה לאחרונה התנגדות לצוואה שהגישו בנה ונכדה של אישה שנפטרה בתחילת 2019. המנוחה הורישה את רכושה לבתה, שטיפלה בה, ונישלה את בנה מנישואיה הראשונים ואת נכדה שנולד לה מבן נוסף שנפטר לפניה. השופטת קבעה שמחומר הראיות עולה שהמנוחה הייתה צלולה ושהצוואה משקפת את רצונה.

האם המנוחה נפטרה ב-2019, כשלושה חודשים אחרי בעלה. בני הזוג הותירו בת. בן נוסף שלהם מת ב-2010 בתאונת דרכים, והותיר ילד (יליד 2005). לאם בן מנישואיה הראשונים. 

במרץ 2014 חתמה האם על צוואה בה ביקשה להוריש את כל רכושה לבתה. הצוואה נערכה בפני עורך דין ומכיוון שבאותו זמן האם הייתה לקויית ראיה היא חתמה באמצעות טביעת אצבע. מעמד החתימה תועד בווידאו. 

לאחר פטירת האב, עברה האם להתגורר בבית בתה. עזבונה כלל את דירת ההורים, כספים בבנק וזכות ציבורית למונית שמושכרת לצד שלישי. 

הבת הגישה בקשה לקיום צוואת אמה. בנה מנישואיה הראשונים הגיש התנגדות בטענה כי הצוואה נערכה תוך שלילת רצונה האמיתי של המנוחה לאחר שהופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת הן על ידי בעלה והן על ידי בתה.

לדבריו, המנוחה הייתה חולת סוכרת, ובשל מחלתה זו היא החלה להתעוור לפני כ-15 שנים קודם לפטירתה עד שהפכה עיוורת לחלוטין. לדבריו, המנוחה הייתה תלויה יותר ויותר בבעלה המנוח ובבתה התובעת, עד לתלות מוחלטת בהם בכל המובנים: אישית, חברתית וכספית. 

הוא ציין כי לא הייתה לה סיבה לנשל אותו שכן מערכת היחסים ביניהם הייתה חמה וקרובה. 

גם הנכד הקטין הגיש התנגדות (באמצעות אמו). הוא טען כי דודתו ניצלה ניצול ציני ואכזרי את מותו של אחיה מחד ואת עיוורונה של אמה מאידך ונטעה בליבה של המנוחה את הרעיון כי כביכול הנכד אינו ילדו של בנה ואינו דומה לו. 

לא הייתה מבודדת

השופטת סגלית אופק מבית המשפט למשפחה בתל אביב קבעה שלא הופעלה על האם השפעה בלתי הוגנת. 

לדבריה, אמנם בשנותיה האחרונות המנוחה איבדה את מאור עיניה, אך לא הוצגה כל ראיה לכך שהיא לא היתה עצמאית במחשבתה ורצונותיה במועד עריכת הצוואה. נהפוך הוא, כל הצדדים תמימי דעים כי המנוחה היתה אישה צלולה ודעתנית. 

זאת ועוד, לא הוכח שהמנוחה הייתה מבודדת או מנותקת מאחרים אלא הייתה מאז ומתמיד מוקפת באנשים, לרבות בבני משפחתה, בעלה, ילדיה ונכדיה.

כמו כן, עורך הדין שערך את הצוואה העיד כי המנוחה הביעה בפניו את רצונה באופן מפורש וברור.

השופטת הוסיפה כי על אף שייתכן שגם הבן סייע והיה בקשר מיטיב עם אימו המנוחה, תרומתה של הבת בסיוע ובטיפול בה הייתה הרבה יותר משמעותית. בנוסף, הבן ירש את אביו (בעלה הראשון של האם) שהותיר לו דירה וחנות וגם מבחינה זו יש היגיון בצוואת האם. 

באשר לנכד, הוכח שהמנוחה לא הייתה בקשר עם הקטין ואמו. הנתק החל עוד מול הבן כשהיה בחיים בשל מחלוקות הנוגעות לחובות הבן. כמו כן, בסרטון הווידאו ממעמד חתימת הצוואה מביעה האם רצון ברור שלא להוריש כלום לנכדה או כלתה. 

בסופו של דבר דחתה השופטת את ההתנגדות והוציאה צו לקיום צוואת האם. 

לא ניתן צו להוצאות.

• ב"כ התובעת: עו"ד אירית ינקוביץ
• ב"כ הבן: עו"ד עמוס בר נתן 
• ב"כ הנכד: עו"ד עפרה בריל

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.