העליון אשרר את החלטות המפקחת על המקרקעין וביהמ"ש המחוזי, לפיהן דירתה המקורית של האישה קטנה ביחס לחלק משכניה כך שגם תוספת המטראז' בדירתה החדשה יכולה להיות מופחתת
בית המשפט העליון דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור שהגישה בעלת דירה בתל-אביב נגד פסיקות שאישרו פרויקט הריסה ובנייה בבניין שלה על פי תוכנית שמעניקה לה דירה קטנה ביחס לחלק מהשכנים. יזם הפרויקט חילק את הדירות בבניין לקטנות, בינוניות וגדולות ובהתאם לכך קבע את תוספת השטח שתקבל כל דירה. השופט יחיאל כשר קבע: "העובדה כי לבעלי דירות מוצא שונות ניתנות דירות תמורה עם תוספת שונה של מטראז', אין בה כדי להקים טענה להפליה".
מדובר בבניין המכיל כיום 12 דירות אשר 11 מבעליהן (המשיבים בהליך) התקשרו בהסכם עם היזם "משולם לווינשטיין" לביצוע עבודות הריסה והקמה מחדש של הבניין לפי תמ"א 38/2. במסגרת ההסכם התחייב היזם להקים בניין חדש עם 26 דירות, שמתוכן 12 יוקנו לבעלי הדירות המקוריים.
במסגרת ההסכם חולקו הדירות בבניין לשלושה סוגים בהתאם לגודלן: גדולות, בינוניות וקטנות. נקבע כי לדירות הגדולות יתווספו 23 מ"ר, ואילו לבינוניות ולקטנות יתווספו 19 מ"ר.
11 מבעלי הדירות הסכימו לתכנית אבל בעלת הדירה הנוספת, שנכנסת לקטגוריית הדירות ה"בינוניות", התנגדה בטענה שההסכם מפלה אותה ביחס לאחרים מבחינת תוספת המטראז' שתקבל.
בשל התנגדותה התנהל הליך אצל המפקחת על המקרקעין, שבסופו אישרה את הפרויקט הבניה. המפקחת קבעה שהאישה לא הופלתה שכן מתקיים שוויון בין דירת התמורה שלה לבין דירות התמורה שהוקצו לבעלי הדירות שמחזיקים בנכס מאותו סוג, ואין מקום להשוות את דירתה לדירות גדולות יותר.
מבחן כמותי-מהותי
האישה ערערה למחוזי, אך נדחתה גם שם. בית המשפט קבע כי השוויון הרלוונטי לפרויקט מהסוג הנדון הוא "השוויון המהותי-כמותי ולאו דווקא השוויון הכלכלי". במלים אחרות, אין הכרח להקצות לכל בעלי הדירות תוספת שטח זהה, אלא ככל שדירות המוצא שונות בגודלן ניתן להקצות להן שטחים בגודל שונה והדבר לא ייחשב כהפליה.
בית המשפט הוסיף שמכל מקום, ההפרש בתוספת השטח לדירות השונות בבניין עומד על 2.61 מ"ר בלבד, כך שלא ניתן לומר כי מדובר בפגיעה מהותית בשוויון.
למרות פסיקת המחוזי האישה לא ויתרה והגישה בקשת רשות ערעור לעליון, בה חזרה על הטענה שכל דירת מגורים זכאית לתוספת שטח אחידה – אחרת מדובר בהפליה.
השופט יחיאל כשר דחה את בקשתה על הסף, מבלי להידרש לתגובת המשיבים. הוא אמנם תהה על קנקנה של החלטת המחוזי לפיה המבחן ה"כמותי-מהותי" עדיף על זה ה"כלכלי" לצורך הכרעה בסוגיה, וכתב שהקביעה אינה חפה מקשיים.
אלא שלדבריו, אין צורך להכריע בשאלה הזו כעת שכן "את הבחינה לפגיעה בשוויון יש לבצע תוך השוואה בין שווים ולא בין מי שקיים שוני מהותי ביניהם. לפיכך, העובדה כי לבעלי דירות מוצא שונות ניתנות דירות תמורה עם תוספת שונה של מטראז', אין בה כדי להקים טענה להפליה".
בסופו של יום הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות.
- באי-כוח הצדדים לא צוינו בהחלטה
עו"ד יצחק בוזגלו
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.