הרשות חויבה לפצות אדם שזכה במכרז לחכירת קרקע בירושלים לאחר שהתברר שתרשים השטח שצורף למכרז לא תאם את המפה הרשמית. הזוכה יפוצה על עיכוב של שנים בקבלת היתר בניה.
במאי 2006 פרסם מינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל) מכרז לחכירת שטח בגודל של דונם אחד ברחוב הנביאים בירושלים. הזוכה במכרז גילה שהתרשים שצירף המינהל לא תואם את המפה הרלוונטית במרכז למיפוי ישראל, מה שגרם לעיכוב בקידום הליכי התכנון. השופט משה בר-עם קיבל תביעת פיצויים שהגיש הזוכה וקבע כי רמ״י התרשלה כלפיו אך כי גם לו אשם תורם מסוים.
השטח שהוצע במכרז מורכב למעשה משלוש חטיבות קרקע שהוצגו בתרשים של המינהל כחלקה אחת. בתרשים נכתב כי הוא מבוסס על המפה הרלוונטית במרכז למיפוי ישראל.
התובע סיפר כי בסוף שנת 2006, לאחר שזכה במכרז, העביר למינהל תשלום בסכום של כ-13 מיליון שקל וקיבל את החזקה בשטח, התחיל לפעול לקידום התכנון והבניה בנכס והגיש לרשויות התכנון תשריט המבוסס על התרשים.
הוועדה המקומית ירושלים התנתה את היתר הבנייה באישור המודד המחוזי במרכז למיפוי ישראל. האחרון מצדו, סירב לתת לו אישור לנוכח אי התאמה בין התשריט לבין המפה הרלוונטית במרכז למיפוי ישראל.
התובע ציין כי בנקודה זו התברר לו כי במפה הרשמית גבולות השטח שונים וחטיבה אחת ממנו מופיעה כחלק מחלקה אחרת.
הוא הוסיף כי רק ב-2011 ובעקבות תביעה שהגיש פעל המינהל לתיקון הרישום במרכז למיפוי ישראל.
התובע עתר לחייב את המינהל על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מחוסר יכולתו לעשות שימוש בנכס ומהוצאות מימון בתקופה שחלפה עד להסדרת אי ההתאמה.
הנתבע הדגיש מצדו כי מדובר במקרקעין לא מוסדרים והיה על התובע לבדוק את מצבו הפיזי, המשפטי והתכנוני של הנכס. לטענתו, התרשים צורף למכרז לצורך התרשמות בלבד.
בכל מקרה לדבריו, יש להטיל על התובע אשם תורם מאחר שהתנהל ביחס למכרז בצורה רשלנית.
לקחת את המושכות
השופט משה בר-עם מבית המשפט המחוזי בירושלים הבהיר כי הפסיקה הכירה באחריותם הרחבה של רשויות וגופים ציבוריים בגין מצג שווא רשלני שהציגו כלפי הציבור ככלל והאזרח בפרט. ״מתפקידו המיוחד של הנתבע לעסוק בניהול ורישום קרקעות מדינת ישראל ועליו לשמור על רמת ידיעה מקצועית גבוהה בכל הנוגע למקרקעין ולמצבם המשפטי והרישומי״, כתב.
השופט ציין כי חומר הראיות מעלה שהמינהל היה ער לבעייתיות בקביעת גודלו של השטח שבוצע במכרז. על רקע זה, הכנת תרשים שידוע כי אינו תואם את המפה הרשמית מגבשת את מעשה ההתרשלות. הוא הוסיף כי התובע יכול היה להניח על יסוד התרשים של המינהל כי לא תהיה מניעה לקבל את הסכמת המודד המחוזי לתשריט שיוכן על ידו לצורך קידום פעולות התכנון.
עם זאת קבע השופט שגם לתובע אשם תורם בשיעור 25% משום שלא בדק ברשויות הרלוונטיות את מצבו המשפטי והתכנוני של הנכס. זאת ועוד, לנוכח התמשכות ההליכים היה על התובע לקחת את המושכות לידיו ולהגיש את הבקשה לתיקון השטח והגבולות בכוחות עצמו.
בסופו של דבר קבע השופט שעל הנתבע לפצות את התובע ב-957,056 שקל בתוספת הוצאות בסך 50,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 60,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד יעל ניסן, עו"ד מוריס אלון
- ב״כ הנתבע: פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
עו"ד שי כהן
עוסק/ת ב-
חוקתי ומנהלי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.