תשלום מזונות בהליך בפשיטת רגל – איך זה עובד?

חייבים רבים השוקלים להיכנס להליך של פשיטת רגל שואלים את עצמם מה יעלה בגורלו של תשלום המזונות שנפסק בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.

כמי שעוסק רבות בהגנה על חייבים בהוצאה לפועל ובהליכי פשיטת הרגל, הנני נדרש לעיתים מזומנות לסוגיה הרגישה והנפיצה של מעמדו של תשלום מזונות בהליך פשיטת הרגל.

חייבים רבים השוקלים להיכנס להליך של פשיטת רגל מתחבטים ותוהים מה יעלה בגורלו של תשלום המזונות שנפסק בפסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, שחייבו במזונות ילדיו הקטינים.

בטרם נידרש לגופם של דברים, חובה להקדים ולהדגיש כי באופן עקרוני, בהליך פשיטת הרגל נאסר על החייב לשלם את חובותיו לגורם כלשהו, לרבות את תשלום המזונות החודשי שנפסק, עד שבית המשפט המחוזי – הדן בהליך פשיטת הרגל – יכריע בנושא.

האופציה היחידה והבלעדית אשר עומדת לחייב בהליך פשיטת הרגל לשלם את חובותיו למאן דהו היא אך ורק על ידי תשלום של צו התשלומים החודשי המשולם לקופת הכינוס מידי חודש, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי של פשיטת הרגל במעמד בו ניתן צו הכינוס.

לאור האיסור שחל על פושט רגל לשלם את חובותיו, עולה השאלה, מה יעלה בגורלם של ילדיו הקטינים ללא תשלום המזונות. האם חוב המזונות מוחרג מהאיסור, כלומר האם מותר לחייב פושט הרגל לשלם את מזונות ילדיו הקטינים?

סימני השאלה הרבים בסוגיה זו, לא נעלמו מעיניו של המחוקק הישראלי אשר אימץ את פקודת פשיטת הרגל ונתן את דעתו על פתרונות, תוך שקבע הוראות מדוקדקות כיצד להתנהל בהליך פשיטת הרגל ללא הפרה של האיסור האמור, ויחד עם זאת לא לקפח את מזונותיהם של ילדיו של החייב פושט הרגל.

מקור מחיה של הילדים

פקודת פשיטת הרגל מבחינה בין מעמדם של נושים שונים. קיימת שונוּת והיררכיה באפיון החובות, כך שקיימות תת קבוצות, ובהם נושים מובטחים, נושים בדין קדימה ונושים רגילים.

מעמדו של חוב המזונות הוכר כחוב בסדר דין קדימה, כלומר חוב שקודם לחובות כלפי נושים אחרים. כך שבית המשפט המחוזי של פשיטת הרגל שהוא ערכאה גבוהה יותר מבית המשפט שנתן את פסק הדין למזונות, יקצוב מחדש את התשלום החודשי שעל החייב לשלם עבור מזונות ילדיו במשך תקופת שהותו בהליך פשיטת הרגל.

על פי רוב, בית המשפט המחוזי יפחית את התשלום החודשי השוטף של תשלום המזונות שנפסק לחייב בטרם כניסתו להליך פשיטת הרגל.

הדרך הפורמאלית הנהוגה בבית המשפט המחוזי, היא כי מוטל על אם הקטינים, להגיש בקשה לקציבת מזונות על פי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, ולצרף אסמכתאות בדמות פסק הדין למזונות מבית המשפט לענייני משפחה או ביה"ד הרבני.

במקרים בהם האם אינה יכולה לשכור את שירותיו של עו"ד או להגיש את הבקשה לקציבת מזונות לבד, נאסר על החייב בתיק הפש"ר לשלם לאם את מזונות הילדים, כך שהם נותרים ללא מקור מחיה.

ערעור שהגשתי לאחרונה בבית המשפט העליון בנוגע לתיק מסוים, הוביל לפסק דין חדשני בתקווה שיימנע מצב בעייתי שכזה (רע"א 3239/18). בית המשפט אימץ את העמדה שהצגנו, ולפיה במידה שאם הקטינים לא מגישה את תביעת המזונות מקופת הכינוס, יתאפשר לחייב להגיש מיוזמתו את התביעה לקציבת מזונות בשם הקטינים, כך שלא ייווצר מצב בו הקטינים יוותרו ללא מקור מחיה, עקב טעמים פרוצדוראליים.

מדובר בפסק דין חברתי מן המעלה הראשונה שבא לתקן עוול ועיוות דין, כאשר טובת הילדים היא שעמדה לנגד עיניו של בית המשפט העליון.

לסיכום הדברים, לאחר פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון, כיום במידה שאם הקטינים לא מגישה תביעה לקבלת מזונות לבית משפט של פשיטת רגל, החייב עצמו יכול להגיש תביעה לקציבת מזונות בשם הקטינים.

*עורך דין גיא ניומן עוסק בדיני משפחה ודיני פשיטת רגל

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.