בן 58 חלה במחלת דם קשה. חרף טיפול תרופתי קבוע נקבעו לו 30% נכות. אחרי הוועדה הרפואית ולפני שניתנה ההחלטה, הוצג לביטוח לאומי מסמך חדש שלפיו מצבו הוחמר והוא זקוק לטיפול ביולוגי. לטענת המערער היה על המוסד לפסוק לו 100% נכות
בבית הדין לעבודה בתל אביב הוגש לאחרונה ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים של ביטוח לאומי. הוועדה קבעה באפריל השנה כי אדם שחולה במחלת דם קשה זכאי ל-30% נכות קבועה. בערעור נטען כי הוועדה לא נתנה את המשקל הראוי למסמכים רפואיים חשובים שעמדו בפניה, שלפיהם מצבו של המערער קשה ושהוא אף התחיל לקבל תרופה ביולוגית. עוד נטען כי בהתאם לתקנות ולנוכח טיפול תרופתי קבוע המערער זכאי ל-100% נכות.
המערער, יליד 1966, נשוי ואב לארבעה ילדים. הוא אובחן ב-2014 כסובל ממחלת פוליציטמיה ורה, שהלכה והחמירה עם השנים. מדובר במחלה המטולוגית-אונקולוגית קשה, שבאה לידי ביטוי בכאבים וגירודים בכל הגוף, עור יבש, שרירים תפוסים, נפיחות ונוקשות בכפות הרגליים, ירידה במשקל, כאבי ראש, סחרחורות ודימומים. במהלך השנים הוא טופל באמצעות הקזות דם ובשנים האחרונות הוא מקבל טיפול תרופתי קבוע.
בשנה האחרונה ובפרט בחודשים האחרונים, חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער. רופאיו החליטו כי יש צורך בשינוי ו"עליית מדרגה" בטיפול התרופתי, ומעבר לתרופה ביולוגית כניסיון אחרון לפני צורך בהשתלת מח עצם.
באוקטובר 2023 הוא הגיש תביעה לביטוח לאומי לקבלת קצבת נכות כללית. הוועדה קבעה לו נכות זמנית בלבד. המערער הגיש ערר ונבדק על ידי הוועדה הרפואית לעררים באפריל 2024.
במאי 2024 ובטרם ניתנה החלטת הוועדה לעררים הוא הגיש מסמך רפואי נוסף שהעיד על החמרה נוספת במצבו.
טיפול תרופתי קיצוני
ביוני 2024 הוועדה קבעה למערער נכות קבועה בשיעור של 30% בלבד תוך סיווג דרגת המחלה בסעיף הקל שלה, כמחלה שאינה דורשת טיפול.
תקנות המוסד לביטוח לאומי קובעות כי המחלה ללא צורך בטיפול מזכה בנכות של 30%, בעוד שכאשר למחלה נלווים סימנים כלליים קשים וצורך בטיפול קבוע דרגת הנכות היא של 100%.
בערעור שהוגש באמצעות עו"ד מיכל הלמן ועו"ד נדב סלומון נטען כי לוועדה הרפואית לעררים הוגשו מסמכים רפואיים רבים שמהם עולה בבירור כי המערער מקבל טיפול תרופתי קבוע.
לטענת באי כוחו של המערער, החלטת המוסד שגויה מיסודה נוכח התיעוד הרפואי שצורף ושהיה בפניה, שבו נרשם במפורש כי הוא מקבל טיפול תרופתי במשך 11 שנים, לא כל שכן נוכח ההמלצה למעבר לתרופה ביולוגית ונתונים המעידים על החמרה במצבו.
לדבריהם, הוועדה הרפואית קיבלה החלטה שגויה ואבסורדית, תוך התעלמות מוחלטת ממסמכים רפואיים מהותיים הנוגעים למצבו של המערער והמעידים על התדרדרות וטיפול קבוע, ולא ניתן להבין כיצד הסיקה שסעיף הליקוי המתאים הוא זה הקובע כי "אין צורך בטיפול".
עוד צוין בכתב הערעור כי בקשה מטעם המערער לביטוח לאומי לשקול מחדש את ההחלטה נדחתה ללא סיבה. בכך לטענתם נפלה טעות משפטית בהתנהלות המוסד כגוף ציבורי בעל תכלית סוציאלית אשר כפוף לכללי הצדק הטבעי.
בכתב הערעור הודגש כי ביטוח לאומי התנהל באטימות כלפי המערער וסירב לעיין מחדש בהחלטה חרף מסמך רפואי שקבע שעליו להתחיל לקחת תרופה ביולוגית. במקום לתקן את הטעות המובהקת, פקידי המוסד בחרו לשלוח את המערער, אדם חולה מאוד, להגיש ערעור בבית הדין ללא הצדקה.
מהמוסד לביטוח לאומי נמסר בתגובה:
הביטוח הלאומי הוא לא גוף מטפל אלא גוף סוציאלי שמעניק קצבאות למי שנגרמה לו נכות וכתוצאה מנכות זו נפגעה לו היכולת להשתכר. כדי שרופאי הביטוח הלאומי יקבעו החלטה בדבר מקרה כזה או אחר, אזרח נדרש להעביר ביחד עם הבקשה לקצבה מסמכים רפואיים. באי כוחו של המערער הציגו בפני הביטוח הלאומי מסמכים רפואיים המעידים על החמרה רק במסגרת ועדת ערר. ועדת הערר קיבלה את המסמכים והעניקה את אחוזי הנכות המקסימליים לעניין אי יכולתו של המערער להשתכר.
חודשיים לאחר שהוועדה התכנסה באי כוחו של המערער שלחו מסמך רפואי נוסף וקריטי, המעיד על החמרה נוספת. מסמך זה לא הוצג בפני חברי הוועדה בזמן אמת. הביטוח הלאומי לא יכול לנחש או לקבוע מצב נתון כאשר המידע המלא אינו לפניו.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.