התנגדות שהגיש הבן הצעיר התקבלה בבית המשפט למשפחה. בית המשפט פסק כי אף שהאם הייתה כשירה, הבן הבכור ניצל את מצבה הפיסי והנפשי והשפיע עליה לערוך לטובתו צוואה.
השופטת רבקה מקייס דחתה לאחרונה בקשה לקיום צוואה שהגיש בנה של אישה שנפטרה ב-2011. האם הותירה צוואה בה הורישה את כל עיזבונה למבקש, תוך נישול בנה הצעיר והאהוב. השופטת קבעה כי הנסיבות מצביעות על כך שהבן הזוכה ״הפיק״ את עריכת הצוואה ימים ספורים לפני מות אמו.
האם נפטרה ממחלה סופנית כשהיא בת 63. היא הותירה בעל ושני בנים. האח הצעיר טען כי על בית המשפט לפסול את הצוואה ולהוציא צו ירושה לעיזבונה של אמו. לדבריו, אמו לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה ואחיו, המבקש, השפיע עליה השפעה בלתי הוגנת והיה מעורב באופן פסול בעריכת הצוואה.
לשיטתו, המסמך שעליו חתמה אמו משולל כל היגיון, שכן הוא מדיר אותו לחלוטין מהעיזבון אף שבינו לבין אמו שררה מערכת יחסים חמה, קרובה ואוהבת. לעומת זאת לדבריו, בין אמו לבין אחיו הייתה מערכת יחסים מעורערת שהתאפיינה גם באלימות פיסית ומילולית מצידו כלפיה.
הוא הוסיף כי רק בחודש האחרון לחייה של האם חזר המבקש להיות עמה בקשר וניצל את תלותה המוחלטת בזולת ואת מצבה הקוגניטיבי הקשה, כדי להחתים אותה על צוואה קיצונית.
בתגובה טען האח הבכור כי אמנם אמו אהבה את שני ילדיה אך הוא היה מושא גאוותה. הוא הוסיף כי עמד לצד אמו לאורך שלבי מחלתה, תמך בה וסייע לה. הוא עמד על כך שהאלימות בבית הייתה אך ורק מצד אביהם כלפיו וכלפי אמו והוסיף כי אמו ואביו היו פרודים במשך כ-20 שנה ולכן החליטה האם שלא להוריש דבר לאב.
עוד הוא הסביר כי אמו הייתה מעוניינת לדאוג לו מאחר שידעה שלאחר מותה הוא ייוותר לבדו ללא משפחה. לדבריו, אביו רוחש כלפיו שנאה עזה על רקע נטיותיו המיניות ומשיכתו לגברים והודיע כי אינו מכיר בו כבנו ומנשל אותו מכל זכות בעיזבונו.
המתין מחוץ לחדרה
סגנית נשיאת בית המשפט למשפחה בראשון לציון, השופטת רבקה מקייס, קיבלה את ההתנגדות.
היא קבעה שאין ראיה לכך שהאם הייתה בלתי כשירה במועד עריכת הצוואה. עם זאת לדבריה, הנסיבות מצביעות על השפעה בלתי הוגנת של האח הבכור על האם.
השופטת הדגישה כי במועד עריכת הצוואה המנוחה הייתה מאושפזת בבית החולים, במצב סופני, מרותקת למיטת חוליה ומתניידת בכיסא גלגלים, כך שאף לא הייתה מסוגלת לגשת למשרדו של עורך הדין והיה עליו להגיע לבית החולים.
כמו כן, מהתיעוד הרפואי עולה שבימים שהאם הייתה מאושפזת טרם פטירתה, המבקש השתלט על הטיפול בה והיה לצידה כל הזמן, בזמנים הקריטיים לעריכת הצוואה.
השופטת ציינה שהמבקש המתין מחוץ לחדרה של אמו כדי להבטיח ״שלא יפריעו״ לה בזמן עריכת הצוואה. כמו כן, הקשר בין עורך הדין שערך הצוואה לבין המנוחה נעשה באמצעות חברו של המבקש, שאף שימש כעד לצוואה. בנוסף, עלו סתירות בעדותם של עורך הדין והעד לעניין השתלשלות האירועים בעריכת הצוואה ונסיבות אלה מחזקות את המסקנה שהמבקש היה מעורב בעריכת הצוואה.
חיזוק נוסף למעורבות האח מצאה השופטת בכך שיומיים לפני עריכת הצוואה, בדרכם לבית החולים וכשהיא מרותקת לכיסא גלגלים, הוא לקח את אמו לבנק ושם היא העבירה לחשבונו 600,000 שקל.
המבקש חויב בהוצאות בסך 60,000 שקל.
- ב״כ המבקש: עו"ד שרון פרילינג ועו"ד עדי מנור-בלטר
- ב״כ המתנגד: עו"ד בעז קראוס ועו"ד עמית אלזם
עו"ד ד"ר רן מובשוביץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.