בית המשפט המחוזי הטיל 12 חודשי מאסר על אם לעשרה. שופטי העליון המירו את העונש בשעות לתועלת הציבור, תוך התחשבות במצבה הנפשי המורכב וכדי לא לפגוע בשיקומה
אם חרדית לעשרה ילדים סבלה מאז גיל 16 מהפרעה נפשית דו קוטבית שלא טופלה. במשך כארבע שנים היא התעללה בשתיים מבנותיה, שהיו בגיל ההתבגרות. היא תקפה אותן באגרופים, משכה את שיערן, שיספה את בגדיהן על גופן ועוד. הפרקליטות דרשה 5 שנות מאסר אך האם תרצה 250 שעות לתועלת הציבור. העונש המקל נקבע על בסיס חוות דעת שהגיש הסנגור שבעקבותיה, לראשונה, עברה האישה אבחון פסיכיאטרי מקיף והתחילה תהליך טיפולי.
האישה, שיוצגה על ידי עו"ד נעם שביט, נשואה ואם לעשרה ילדים בגילאי 4-22. לפי כתב האישום המתוקן שבו הודתה, בין השנים 2017-2021 היא נהגה להתעלל גופנית ונפשית בשתיים מבנותיה, תקפה אותן בסטירות, צביטות, משיכת שיער ובאמצעות חפצים.
באחד המקרים, שהתרחש ביוני 2021 בשעות הערב בבית המשפחה, על רקע מחלוקת בין האם לבתה בת ה-16.5 בנוגע לחצאית שקנתה הילדה, האשימה אותה האם שהיא הלשינה עליה לרווחה. היא תקפה אותה באגרופים בגבה ומשכה בשיערה. היא גם אמרה לה "אני אהרוג אותך". במהלך הלילה היא חתכה בסכין את השמלה עמה ישנה בתה, בעודה ישנה.
אותה ילדה סבלה בהיותה בת 13-14 ממקרי אלימות נוספים בהם האם הכתה אותה עם מערוך בגבה, הצמידה כפית מתכת שחיממה על הגז לידיה והטיחה בראשה צעצוע.
כתב האישום תיאר גם אלימות כלפי בת אחרת, כשהייתה כבת 16. האם גזרה עם מספריים את שיערה, חרף בכייה של הילדה ובקשתה שתפסיק.
המדינה, שיוצגה על ידי עו"ד ארז בן-ארויה, ביקשה להטיל על הנאשמת 60 חודשי מאסר. לשיטתה, לא יכולה להיות מחלוקת שנגרמו לילדות נזקים לכל ימי חייהן.
נסיבות מקילות
מתסקירי שירות המבחן עלה כי הנאשמת מסרה שקשייה בהפעלת סמכותה ההורית והאיום שחשה ביחס למקומה ולמעמדה במשפחה, הובילו אותה לחוסר שליטה עצמית, להרגשת חוסר אונים ולהתנהגות התוקפנית. זאת, לצד מצב נפשי מורכב מאוד והיעדר סביבה תומכת.
הסנגור הפנה לחוות דעת רפואית מטעם ההגנה, שלפיה הנאשמת נמצאת במצב של קרבה לסייג האחריות הפלילית של אי שפיות. בחוות הדעת צוין שלנאשמת בעיות נפשיות מגיל 20, שהחלו אחרי הלידה הראשונה, ושהיא אובחנה כסובלת מהפרעה דו קוטבית.
עוד הדגיש הסנגור את דברי המומחה שלפיהם בשל ההפרעה הדו קוטבית, גם אם החולה במצב מאוזן יש נטייה לאימפולסיביות כרונית ולהפחתה ביכולת לשלוט בה.
הוא הוסיף כי בזמן ההליך עברה הנאשמת לראשונה בחייה אבחון פסיכיאטרי מקיף והיא מקבלת טיפול תרופתי מסודר שמביא לרמיסיה מוחלטת ושולל את מסוכנותה. לדבריו, יש להעדיף את האינטרס הציבורי שבהחזרת הנאשמת לתפקד כאמא לילדיה הקטנים מבלי לגדוע את התהליך הטיפולי באמצעות מאסר.
בית המשפט המחוזי הדגיש שמעשי הנאשמת קשים ומטלטלים ואין להקל ראש בהשלכותיהם על הנפגעות. עם זאת, הוא התחשב בחרטה שהביעה הנאשמת ובנסיבות החיים המורכבות שלה, ולבסוף גזר על הנאשמת מאסר בפועל של 12 חודשים בניכוי תקופת מעצרה (כחצי שנה), מאסר על תנאי ופיצוי לבנותיה בסך של 70,000 שקל.
ערעור שהגיש הסנגור לבית המשפט העליון התקבל. הרכב השופטים קיבל את עמדתו שלפיה בנסיבות האישיות והמשפחתיות המיוחדות של הנאשמת, לאור מצבה הנפשי המורכב וכברת הדרך המשמעותית שעשתה בהליכי טיפול, אין טעם בשליחתה לריצוי עונש של מאסר בפועל. העונש הומר ל-250 שעות לתועלת הציבור.
לפסק הדין המלא בתיק 5807/23
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.