״כתב אישום לקוי ואכיפה בררנית״: תושב ירושלים זוכה משימוש חורג בנכס

נגד האיש הוגש כתב אישום המייחס לו מגורים בשטח המיועד ל״סטודיו״. הוועדה המקומית לא הוכיחה כי המקום היה אסור למגורים ולא הבהירה מדוע נמנעה מקיום הליכים נגד שכנים המבצעים שימוש זהה

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים זיכה לאחרונה בעל נכס בשכונת רמות בעיר. לנאשם יוחסה עבירת שימוש חורג מאחר שגר בנכס שהייעוד שלו הוא ל״סטודיו״. הנאשם טען כי רכש את הנכס מתוך הבנה כי מדובר בדירת סטודיו המותרת למגורים וכי המאשימה ניהלה אכיפה בררנית. בית המשפט קבע שאין בסיס עובדתי או משפטי לכתב האישום וכי התעקשות הוועדה המקומית על ניהול ההליך ״תמוהה״.

בכתב האישום המקורי, שהוגש ב-2016, נטען כי הנאשם משתמש בשטח של 24 מ״ר המוגדר כמחסן ליחידת דיור הכוללת שירותים, מקלחת ומטבחון.

הנאשם כפר באשמה והפנה לתשריט שצורף לכתב האישום שלפיו ייעודי הנכס הוא ל״סטודיו״ ולא למחסן וסומנו בו מיקום לחלונות והכנה לשעון חשמל. עוד לטענתו, השכנים המתגוררים בסמוך ואשר להם מבנים זהים משתמשים במבני הסטודיו האחרים לא רק לצרכי אחסון אלא גם למגורים ומסחר. הנאשם הוסיף כי רכש את הנכס מקבלן לאחר גירושיו מתוך הבנה כי ניתן לגור בו. 

לנוכח הטענות תיקנה המאשימה את כתב האישום, החליפה את המילה ״מחסן״ ב-״סטודיו״ וציינה כי גם בנכס המוגדר כסטודיו אסור לגור. 

הנאשם הוסיף וטען כי על פי הבנתו כאזרח מן השורה, 'דירת סטודיו' היא דירה אשר ניתן לבצע בה שימוש למגורים. לדבריו, על פי תכנית המתאר מדובר בשטח המיועד למגורים וטענת המאשימה כי השימוש שהוא עושה בנכס נוגד את תכנית המתאר שגויה. 

עוד טען הנאשם להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית מאחר שהמאשימה לא פעלה נגד שכנים המבצעים שימוש זהה. 

הוועדה המקומית טענה כי הנאשם לא הוכיח אכיפה בררנית ועמדה על טענתה כי השימוש נוגד את תכנית המתאר. 

החלונות כאינדיקציה

השופט דניאל מרדכי דמביץ ציין כי אין קשר בין הסטודיו של הנאשם לבין התשריט שצורף לכתב האישום ודי היה בכך כדי לזכות אותו. 

הוא הוסיף כי מהתשריט שהציגה הוועדה עולה כי באותה קומה היו שטחים שהוגדרו ״מחסנים״ והיו שטחים שהוגדרו ״סטודיו״. ״כבר מכאן עולה קושי בעמדת המאשימה. אם מדובר ביחידה שאין להשתמש בה למגורים, מדוע הוגדרה כ"סטודיו" ולא כ"מחסנים"?״, תהה השופט. 

הוא הוסיף כי אחת מעדות התביעה הודתה ש״סטודיו״ יכול להתפרש או כדירת סטודיו הכוללת מגורים או חדר סטודיו המיועד לעבודתו של אומן. לדבריו, לא הוכח כי במקרה זה כי הסטודיו מושא הדיון הוא דווקא כזה אשר אסור להתגורר בו.

המאשימה אף אישרה שגם לה לא ברור המונח ״סטודיו״. השופט הזכיר שמדובר בהליך פלילי בו על המאשימה להוכיח את האשמה מעבר לספק סביר. כמו כן, החלונות במקום תומכים בגרסת הנאשם לפיה מדובר ביחידת מגורים ולא במחסן. 

השופט הוסיף כי תיאוריו של הנאשם לגבי הליך רכישת הסטודיו מלמדים על תום לב מלא ולא על כוונה פלילית. זאת ועוד, יש בסיס לטענתו כי המאשימה ניהלה נגדו אכיפה בררנית כך שהוא זכאי גם להגנה מן הצדק. 

״עסקינן בכתב אישום לקוי אשר התגלגל לעמידה תמוהה של המאשימה על האישום ללא יסוד משפטי ועובדתי ותוך אכיפה בררנית מובהקת״, סיכם השופט וזיכה את הנאשם זיכוי מוחלט.

• ב״כ המאשימה: לא צוין
• ב״כ הנאשם: עו"ד סלבה רודנקו (לפי מינוי מטעם הסניגוריה הציבורית)

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.