מאבק בין בני זוג על דירה שנרכשה במהלך הנישואין הסתיים לטובת האישה. בית המשפט השתכנע שהדירה נרכשה במאמץ משותף ודחה את טענת הבעל שהוריו קנו לו אותה במתנה.
השופט אסף זגורי קבע לאחרונה שדירה שנייה שנרכשה במהלך נישואיהם של בני זוג פרודים היא משותפת. הוא ציין שגרסת האיש כי הוריו מימנו את הדירה ונתנו לו אותה במתנה לא הוכחה. עוד נכתב כי מחומר הראיות עולה שהנכס נרכש באמצעות כספים משותפים, עבודות ניקיון אינטנסיביות של האישה וחסכנות קיצונית.
בני הזוג נישאו ברוסיה ב-1989 ועלו לארץ ב-1991. במהלך הנישואין הם רכשו יחד דירה בה גרו עם שתי בנותיהן. בהמשך נרכשה דירה נוספת שנרשמה על שם הבעל.
לטענת האישה, היא עלתה לארץ עם בעלה ומשפחתו מתוך אהבה ורצון אמיתי להקים פה את משפחתה לאחר שעזבה את כל קרוביה בחו״ל. לדבריה, מאז העלייה ארצה היא אימצה את משפחת בעלה כמשפחתה ועשתה ככל שביכולתה על מנת לעזור בקליטה ובפרנסת המשפחה.
היא סיפרה שבתחילת הדרך בני הזוג גרו בשכירות וחסכו כספים. היא עבדה בניקיון של שני בתים ביום ואת הכסף נתנה לבעלה או לאחד מהוריו. היא הדגישה שבשנים אלה הם חסכו מעצמם ולא קנו כלום למעט מוצרי יסוד וכלכלה. היא עצמה הייתה מקבלת בגדים ודברים נוספים מאנשים שעבדה אצלם ואהבו אותה. כל זאת היא עשתה מתוך אמונה שהכספים ישמשו לטובת התא המשפחתי.
לטענתה, לאחר כמה שנים רכשו בני הזוג את הדירה המשותפת באמצעות הלוואת משכנתא. בתקופה זו הורי הבעל עברו לגור איתם. ב-1995 הם רכשו את הדירה השנייה. היא ציינה שכל ענייני ״הבירוקרטיה״ (חתימת החוזה, התשלום ורישום הזכויות) נעשו על ידי הבעל והיא האמינה בו וסברה שאין מחלוקת שהנכס משותף.
היא הוסיפה שלאחר רכישת הדירה השנייה ולנוכח הצפיפות הוחלט שהורי הבעל יעברו לגור בה והם גרו בה עד יום מותם.
הבעל טען מנגד שמדובר בדירה שהוריו רכשו מכספם וחסכונותיהם. הוא ציין שהוריו קיבלו פיצויים מגרמניה ובנוסף אביו עבד בישראל ואמו נתנה שיעורים פרטיים באנגלית.
לטענתו, הוריו רשמו את הדירה על שמו במטרה לתת לו אותה במתנה לאחר מותם. הוא הוסיף שלא היה להם שום רצון לשתף את התובעת בנכס ובפועל הוא היה בשימושם הבלעדי. לדבריו, האישה חיכתה למות הוריו במטרה לתבוע את הדירה שלהם – בה אין לה כל חלק.
״שלט״ ברכישה
אך סגן נשיא בית המשפט למשפחה בנצרת, השופט אסף זגורי, קיבל את גרסת האישה. הוא ציין שגרסת הבעל שלפיה הוריו מימנו את הדירה מעבודתם עומדת בסתירה לעדות אחותו שטענה כי העבירה להוריה 90,000 שקל למימון הדירה.
כמו כן, דודתו של הבעל העידה שהאישה עבדה בניקיון ואת כל הכסף שהרוויחה העבירה להוריו. מעדותה עולה שבבית נהגו משטר של צמצום על מנת לחסוך ורק כך הצליחו בני הזוג בתוך שלוש שנים לרכוש דירה ללא הלוואות.
עוד ציין השופט שהוריו של הבעל ביקשו מהמדינה סיוע בשכר דירה והדבר אינו מתיישב עם הטענה שהייתה בבעלותם דירה.
״העובדה שהנתבע ״שלט״ ברכישת הדירה, רישום הזכויות, ביצוע התשלום, השימוש בה וכיו״ב אין בה כדי להוציא את הדירה ממסת הנכסים המשותפים״, כתב.
בסופו של דבר קבע השופט שהדירה שייכת לצדדים באופן שווה והתובעת רשאית להירשם במחצית הבעלות במרשם או לקבל מחצית שוויה.
הנתבע חויב בהוצאות בסך 20,250 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד ס. ספקטור
- ב״כ הנתבע: עו"ד י. נקר
עו״ד אריה חגאג
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.