טיפולים שביצעה החברה בצעירה במשך 7 שנים הביאו לצמיחת שיער מוגברת באזור הפנים. המטופלת נותרה עם נכות רפואית ונפשית. בית המשפט קבע שהחברה התרשלה ולא קיבלה ״הסכמה מדעת״.
טיפולי לייזר שעברה צעירה ב״אמריקן לייזר״ בין השנים 2005-2012 הותירו אותה עם שיער עבה וגס בפניה. השופט יובל גזית קיבל לאחרונה את תביעתה וקבע שהנתבעת כשלה באופן הצגת הטיפול, באי גילוי הסיכונים ובאופן המעקב אחר ההתקדמות.
הצעירה פנתה לחברה ב-2005 לצורך הסרת שיער בפניה ובחלקי גוף אחרים. לטענתה, לאחר שביצעה מספר רב של טיפולים השיער בפניה לא רק שלא נעלם אלא להיפך, הופיעו על פניה שערות עבות ובולטות יותר.
לדבריה, היועצת מטעם הנתבעת הבטיחה לה הצלחה מסחררת והעלמת השיער בתוך 10 טיפולים לכל היותר. בפועל, הטיפולים נמשכו כ-7 שנים ומצבה לא הוטב כלל שכן במקום שיער פלומתי בסמוך לפאות הלחיים הופיע אצלה שיער גס וקשה שהלך והתפשט לאזורים שבהם לא הייתה לה צמיחת יתר. רק לאחר שהמטפלת מטעם הנתבעת ציינה בפניה כי הטיפולים לא מצליחים נגוזה תקוותה לחלוטין והיא נאלצה לסיימם.
לדברי התובעת, בשל מצב הפנים היא נאלצת להתגלח מדי יום כגבר ונגרם לה נזק נפשי בכל היבטי חייה. מבחורה עליזה וחדורת שמחת חיים היא הפכה לאישה מופנמת שנמנעת ממגע עם אנשים ומרבה לעסוק באמצעים להסתרת פניה.
הנתבעת טענה מנגד כי לתובעת לא נותר כל נזק וכי היא נקטה באמצעי הזהירות המקובלים באבחון ובטיפול בה. היא הוסיפה כי לאחר קבלת יעוץ והסבר מלא אודות הטיפולים התובעת חתמה על הסכם, על טופס הנחיות ואף מילאה שאלון בריאות. כמו כן, התובעת לא יידעה אותה על בעיות הורמונאליות מהן סבלה ובכך הפרה את החוזה בין הצדדים.
טיפולים במשך שנים
השופט יובל גזית מבית משפט השלום בתל אביב כתב כי מתמונות שהציגה התובעת עולה כי לפני הטיפולים היא לא סבלה משיער בולט בפניה ואילו כיום ניתן בקלות להבחין בשיער עבה וגס שאינו נמצא באופן רגיל על פניהן של נשים.
הוא הוסיף כי מצב פניה של התובעת מתיישב יותר עם המסקנה שהטיפול שנעשה לה היה רשלני. מסקנה זו מתחזקת לדבריו לנוכח העובדה שהנתבעת לא זימנה עדות רבות שיכלו לשפוך אור על הסוגיה כמו העובדת הקבועה שטיפלה בתובעת.
כמו כן, העובדה שהטיפולים נמשכו שנים ״מדברת בעד עצמה״ ומצביעה על כך שהטיפול לא השיג את מטרותיו. השופט הוסיף כי הנתבעת הציגה את המטפלות מטעמה כרופאות אף שלא הייתה להן הסמכה כזו מה שתומך בהתנהלותה הרשלנית.
השופט קבע עוד כי הנתבעת פגעה באוטונומיה של התובעת כשלא קיבלה ״הסכמה מדעת״ לטיפול ולא ציינה את הסיכון לשיעור יתר בטפסים עליהם חתמה הצעירה.
באשר לנזק, השופט קבע כי התובעת נותרה עם נכות רפואית של 15% ונכות נפשית של 10%. עם זאת הוא התרשם שחייה של התובעת לא סטו ממסלולם באופן דרסטי שכן היא המשיכה לעבוד מול לקוחות כפי שעשתה לפני הטיפולים ואף במישור החברתי ניכר כי ניהלה חיים תקינים.
בסיכומו של דבר פסק השופט לטובת התובעת 306,000 שקל על הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, איפור וגילוח וכאב וסבל.
עוד חויבה הנתבעת בתשלום האגרה ובשכ״ט עו״ד בסך 71,600 שקל.
עו"ד לבנה ג'אן עובדיה
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.