"פתאום בא לי להתחתן": נישאה לחולה סופני ולא תירש את המשק

אישה נישאה לאדם חמישה שבועות לפני מותו וכשהוא במצב רפואי עגום. היא טענה שהמשק שלו צריך לעבור אליה אך הטענה נדחתה והמשק יימכר

השופטת חני שירה הכריעה לאחרונה בסכסוך בין יורשיו של אדם שנפטר ממחלה קשה. מצד אחד תבעו אשתו לשעבר וילדיו לקבל את המשק שהיה בבעלותו. מצד שני טענה אלמנתו, שהייתה נשואה לו זמן קצר מאוד, כי היא זו שצריכה לקבל את המשק. השופטת דחתה את עמדת שני הצדדים וקבעה כי יש לקיים את צוואת המנוח ולמכור את הנחלה.

המנוח נפטר ממחלה קשה ב-2010. מנישואיו הראשונים נולדו לו שלושה בנים, כיום בגירים. כחודשיים לפני מותו הוא ערך צוואה בה ביקש למכור את המשק. בנוסף נקבע בצוואה כי בת זוגו (לה נישא לאחר מכן) תעזוב את המשק תוך 90 יום מפטירתו. הוא ציווה למכור את המשק וקבע איך תחולק התמורה מידי חודש ולמי.

המשק רשום עדיין על שם המנוח וגרושתו אך בהסכם הגירושין מול אשתו הראשונה שנחתם ב-1990 נקבע כי זכויות האישה במשק יועברו לאיש.

בתביעה שהגישו הגרושה ושלושת הילדים הם טענו כי לא ניתן לרשום את המשק על שם האלמנה, לה המנוח היה נשוי כחמישה שבועות בלבד. 

הגרושה ציינה כי המנוח לא עמד בהוראות הסכם הגירושין בין היתר בכך שלא שחרר אותה מהחובות הרובצים על המשק. בנסיבות אלה לטענתה אין לפעול על פי ההסכם ויש להעניק לה את הזכויות.

הבנים טענו כי במשך השנים עבדו עם אביהם במשק והם רוצים לשמר את המשק כיחידה חקלאית ולשתף ביניהם פעולה כדי לעבד אותו ולהמשיך את דרכו של האב. לטענתם, לפי חוק הירושה יש זכות קדימה לאחד מהם להירשם כבעל הזכויות במשק. הם הצטרפו לטענת אמם כי אין להעניק לאלמנה את הזכויות במשק, שכן לדבריהם הדבר יקטע את הרצף הדורי והאלמנה היא לא תרמה מאומה למשק.

האלמנה טענה כי היא הייתה בת זוגו של המנוח במשך 11 שנה ולפני פטירתו הייתה לרעייתו. לטענתה, הזכויות במשק הן זכויות בר רשות מכוח "ההסכם המשולש" לפיהן עם פטירת המנוח זכאית בת זוגו למלוא הזכויות במשק.

ביקש שלא יגיעו להלוויה

השופטת חני שירה מבית המשפט למשפחה בראשון לציון קבעה שמחומר הראיות עלה שהאלמנה עברה לגור עם המנוח רק ב-2008 כשכבר חלה. זאת ועוד, מהעדויות התקבלה תמונה עגומה על מצבו הרפואי של המנוח ביום נישואיו. הוא סבל מנפיחות בבטן ולאורך רגל ימין, בצקת בריאות עם קשיי נשימה עד כדי שנזקק לבלון חמצן.

השופטת ציינה שבתקופה שבה נערכה החתונה התובע היה מאושפז במחלקה האונקולוגית ממנה לא יצא עד מותו. בתוך כך השופטת דחתה את טענות האלמנה כי לא הייתה מודעת למצבו הרפואי הקשה של המנוח. היא ציינה כי בתשובה לשאלה מדוע פתאום הסכימה להתחתן עם המנוח דווקא בתקופה קשה היא ענתה "רציתי להתחתן, פתאום בא לי". בנסיבות אלה לא די בנישואין עצמם כדי לכלול את האלמנה בגדר "בת זוג" מכוח החוזה המשולש. 

עוד קבעה השופטת שגם הגרושה אינה בעלת הזכויות שכן אין בסיס לטענותיה בעניין הפרת הסכם הגירושין.

ביחס לבנים נקבע כי טענתם לפיה עזרו לאב בעבודות המשק לא הוכחה. ההיפך, השופטת קבעה שניכר כי בין המנוח לבניו הייתה מערכת יחסים קשה וממש לפני מותו הוא ביקש שהם לא יקראו עליו קדיש וששניים מהם לא ישתתפו בהלוויתו.

השופטת הגיעה למסקנה שקיום הצוואה הוא הסעד המתבקש וקבעה כי מנהלי העיזבון יצטרפו לבקשה לקיום צוואה ויפעלו על פי הוראות המנוח בצוואתו.

לא ניתן צו להוצאות.

• ב"כ התובעים: עו"ד טניה יהב, עו"ד שור
• ב"כ הנתבעת: עוה"ד מאיר מקייס והדס קול

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.