האישה טענה כי היא והמנוח היו ידועים בציבור ושהיא זכאית לרשת חצי מרכושו. בית המשפט דחה את גרסתה מחוסר הוכחה וקבע שהרכוש יעבור לבתו היחידה של האיש
בפסק דין שהותר לפרסום לאחרונה דחתה השופטת מורן ואלך-ניסן בקשה של אישה לרשת אדם שנפטר ב-2019. האישה טענה שהיא והמנוח היו ידועים בציבור שניהלו במשך תקופה ארוכה מערכת יחסים אינטימית ומשק בית משותף. השופטת קבעה שמחומר הראיות עלה שהצדדים היו בקשר אינטימי כמה חודשים בלבד והיחסים לא התפתחו לקשר של שותפות גורל. במקביל, האישה התנגדה לצוואה בה הוריש לה המנוח 100,000 שקל. ההתנגדות התקבלה והיא הפסידה גם את הסכום הזה.
המחלוקת נגעה לעיזבונו של המנוח, יליד 1944 שנפטר לפני כ-5 שנים בגיל 75. האישה הגישה תביעה בה דרשה להצהיר כי היא והמנוח היו ידועים בציבור. במקביל היא התנגדה לקיום צוואה שנערכה בסמוך לפני מותו של המנוח, בה הוא הוריש את כל רכושו לבתו היחידה, מלבד 100,000 שקל שאותם הוריש לה.
לדבריה, היא והמנוח הכירו באוגוסט 2016 במסגרת אימוני כושר במחלקה לפיזיותרפיה בבית חולים. נרקם ביניהם קשר חברי שהתהדק בחלוף תקופת האבל על רעיית המנוח, שנפטרה בדצמבר 2016, ושהפך לקשר רומנטי במאי 2018. לטענתה, בשלב זה הם עברו לגור יחד בדירת המנוח וקיימו זוגיות יציבה וחיי משפחה, כשמערכת היחסים נגדעה לנוכח פטירתו הפתאומית של המנוח מסיבוך של דלקת ריאות. היא ציינה שהשניים התנהגו כבעל ואישה לכל דבר, לרבות קיום יחסי אישות וניהול משק בית משותף.
האישה הוסיפה כי בתקופת אשפוזו של המנוח היא סעדה אותו במסירות ובנאמנות ותמכה בו עד הרגע האחרון. לטענתה, בתקופה זו בני משפחתו החלו לפעול להרחקתה והחתימו את המנוח על צוואה בהיותו בלתי כשיר, רק כדי להבטיח שהיא לא תקבל את המגיע לה.
בתו של המנוח סיפרה שכל משפחת הורי המנוח נרצחה בשואה וכי הוא ואימה נישאו ב-1968 והביאו לעולם אותה ואת אחותה התאומה, שמתה בתאונת דרכים טראגית בגיל 25. היא ציינה כי הוריה היו נשואים 48 שנה עד לפטירת אימה, ולא ייתכן שאביה, שהיה אדם דתי, ניהל יחסים עם המבקשת קודם לכן.
הבת הדגישה כי המבקשת מנסה לנכס לעצמה כספים שלא מגיעים לה מתוקף "שבריר השנייה" שחלקה עם המנוח, פחות מתשעה חודשים לפני מותו.
לא הייתה בהלוויה
השופטת מורן ואלך-ניסן מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה קבעה שהאישה לא הצליחה להוכיח שמתקיימים התנאים להכרה בה כידועה בציבור.
היא ציינה שמחומר הראיות עלה שבתקופה הרלוונטית האישה גרה בדירה משלה, יחד עם אחת מבנותיה שאינה נשואה, וכי גם במועד פטירת המנוח היא לא שהתה בדירתו. היא לא צירפה ולו תמונה אחת שבה הצדדים מצולמים יחד בדירתו של המנוח, ואף לא הביאה לעדות את בנותיה.
עוד כתבה השופטת כי שכנו וחברו הקרוב של המנוח, שהובא לעדות מטעם האישה, הגדיר את הקשר כ"קשר של משחק".
השופטת הוסיפה כי בתקופת אשפוזו של המנוח בני המשפחה ערכו ביניהם סבב תורניות לצדו של המנוח, ולא הכלילו את האישה. היא גם לא נכחה בהלווית המנוח או בשבעה.
"התרשמתי שמדובר בקשר שלא עבר את שלב הניסיון והחברות, וגם אם הפך לקשר אינטימי, מדובר היה בתקופה קצרה, ללא כוונה להינשא", כתבה השופטת.
לעניין הצוואה קבעה השופטת כי היא נערכה כשהמנוח כבר היה בלתי כשיר ונראה שהיא באה לעולם מתוך ניסיון של בני המשפחה למנוע מהאישה "לנגוס" ברכוש.
בגין קבלת ההתנגדות חויבה הבת בהוצאות בסך 15,000 שקל. האישה חויבה בהוצאות בסך 70,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד מורן סמון
- ב"כ הנתבעת: עו"ד רונית זיסמן, עו"ד ארתור שני
עו״ד שי איל
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.