״תחושה קשה״: מאבקים על עיזבון ניצולת שואה החלו עוד בחייה

במסגרת דיון בסכסוך בין שלושה אחים בנוגע לבעלות במשק מתחה השופטת ביקורת על הצדדים, שהפעילו מכבש לחצים על אמם הקשישה בערוב ימיה. האם אולצה לחתום על צוואות והסכמים בנוגע לרכושה

השופטת עידית בן-דב ג'וליאן דחתה לאחרונה תביעה שהגישו שני אחים נגד אחותם. התובעים ביקשו לקבוע כי תצהיר מתנה עליו חתמו הוריהם מול הנתבעת בו העניקו לה את המשק בטל. השופטת קבעה שטענות זיוף שהעלו התובעים לא הוכחו וכי אישורים שהתקבלו במהלך השנים מהסוכנות ורמ״י תומכים בדחיית התביעה. בתוך כך ציינה השופטת לרעה את התנהלות כל הצדדים, שבשנתיים לפני מות האם פעלו להחתים אותה על צוואות והסכמים לטובתם.

אמם של הצדדים נפטרה ב-2010 בגיל 94. אביהם נפטר בשנת 1988.

המנוחים, ניצולי שואה, הגיעו לארץ בשנת 1949 וקיבלו מגרש במושב. בהמשך הם בנו עליו בית ובו שלוש דירות וב-1962 רכשו זכויות חכירה בחממות ובפרדס. 

בני הזוג הביאו לעולם שלושה ילדים. ב-1976 העבירו ההורים את זכויותיהם במשק לאחת מבנותיהם והזכויות נרשמו על שמה ועל שם בעלה. באותה עת גרו הבת ובעלה לצד ההורים באחת הדירות במשק. 

במהלך השנתיים האחרונות לחייה ערכה האם המנוחה מספר צוואות. לאחר עריכת כל צוואה היא ביטלה אותה. 

לאחר מות האם וכדי לממש צו ירושה שלפיו העיזבון יחולק שווה בשווה בין האחים, תבעו שני הילדים האחרים את האחות ובעלה. הם ביקשו להצהיר כי כל אחד מהילדים זכאי ל-1/3 מזכויות החכירה בחלקת במגורים ובשטחים החקלאיים. 

לטענתם, יש לבטל את תצהיר המתנה מ-1976 שכן הוא מזויף. הם ציינו כי יש מספר העתקים של התצהיר כשרק אחד מהם חתום. לשיטתם, התצהיר נחתם בשנה בה לא היו מחשבים ומדפסות וניכר כי מדובר במסמך שהודפס במכונת כתיבה כך שאין זה סביר ש״הסתובבו״ עותקים שלא לצורך. 

הנתבעים טענו מנגד כי הם בעלי הזכויות במלוא הזכויות במשק, הן נחלת המגורים והן השטחים החקלאיים. לטענתם, לפני למעלה מארבעים שנה העבירו להם ההורים את כלל הזכויות במשק במתנה שהסתיימה ברישום.  

העתקים ממכונת כתיבה

השופטת עידית בן-דב ג'וליאן מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחתה את התביעה. היא ציינה כי מסמכים רבים תומכים בעמדת הנתבעים כי ההורים העבירו להם את הזכויות בכלל המשק. כך למשל, כחמישה חודשים לפני חתימת תצהיר המתנה שלח האב המנוח מכתב למזכירות הכפר בו ביקש לאשר את העברת החברות שלו ושל האם לנתבעים. 

האגודה השיתופית קיבלה את הנתבעים כחברים במושב ואישרה את העברת הזכויות. בהמשך אושרה ההעברה גם על ידי הסוכנות ורמ״י. 

עוד בחנה השופטת את לשון תצהיר המתנה וקבעה שעולה ממנו בבירור שההורים העבירו לבתם את כלל המשק, חלקת המגורים והחלקות המעובדות.

היא הוסיפה כי הנטל להוכיח טענת זיוף כבד במיוחד והתובעים לא עמדו בו. לדבריה, אף שיש מספר העתקים של התצהיר שחלקם לא חתומים או מאומתים, קיים העתק אחד חתום ומאומת. השופטת ציינה בהקשר זה כי גם במכונת כתיבה ניתן להפיק מספר העתקים באמצעות הנחת דפי נייר קופי.  

בנסיבות אלה קבעה השופטת כי במועד פטירת האם המשק כולו לא היה חלק מעזבונה.

השופטת ציינה עוד כי התחושה העולה מעיון ברצף הצוואות שהותירה האם קשה. ״המנוחה נדרשה על ידי ילדיה...לערוך הסכמים  בנוגע לעיזבונה לאחר 120, בחייה, בגיל 92!״, סיכמה. 

התובעים חויבו בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 5,000 שקל. 

• ב״כ התובעים: עו"ד אלון גרוסבוים ועו"ד יניב אזולאי
• ב״כ הנתבעים: עו"ד ברכה פודורובסקי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.