שלוש צעירות עלו למונית שירות לאחר בילוי לילי רווי אלכוהול והחלו לתקוף את האישה על לא עוול בכפה. לאחר שנשלחו לעונש מאסר, הורה להן בית המשפט לפצות את האישה על נזקיה.
לפני כשלוש שנים, אישה בת 45 עלתה בשעת בוקר מוקדמת על מונית שירות בחיפה בדרכה לעבודה. בסמוך לצומת לב המפרץ, נכנסו למונית שלוש צעירות בשנות העשרים לחייהן, שחזרו מבילוי לילי במהלכו שתו אלכוהול.
נפגעתם בתקיפה?
פנו ל-עו"ד נזקי גוף
לפתע, וללא כל סיבה, החלו הצעירות להכות ולנשוך את האישה בראשה ופניה. בתגובה, עצר הנהג את המונית בסמוך לתחנת המשטרה בחיפה, שעצרה את הצעירות, שאף ניסו לתקוף את השוטרים.
בעקבות התקיפה אושפזה האישה בבית החולים רמב"ם למספר ימים עם שבר בארובת העין, ונאלצה לעבור ניתוח בפניה.
ביטוח לאומי הכיר במקרה כתאונת עבודה, וקבע שנותרה לאישה נכות רפואית בשיעור של 38%.
הצעירות הורשעו בתקיפת האישה והשוטרים, ועל כל אחת מהן הוטלה תקופת מאסר בפועל בין שנתיים עד לשנתיים וחצי, בנוסף לחיוב לפצות את הנפגעת ב-20,000 שקל.
בשנת 2013, לאחר הרשעתן, קורבן התקיפה הגישה נגדן, באמצעות עו"ד תומר איסק תביעה אזרחית נגררת לפיצויים של 1.5 מיליון שקל על נזקיה, בהם אובדן שכר, כאב וסבל, וכן פיצויים עונשיים.
לטענת התובעת, מאז התקיפה היא סובלת מכאבים תמידיים בפניה וצווארה, ומבעיות נפשיות המונעות ממנה לתפקד ולהתקדם.
כמו כן, סיפרה התובעת כיצד נאלצה להפסיק את עבודתה כמטפלת בקשישים, וביקשה לקבוע את נכותה התפקודית בשיעור דומה לנכותה הרפואית.
מנגד, טענה אחת הנתבעות באמצעות ב"כ עו"ד אריאל יום טוב, כי נכותה הרפואית של התובעת אינה מפריעה לה לתפקד בחיי היום-יום.
לשיטתה, התובעת חזרה לעבוד באותו היקף משרה בו עבדה לפני המקרה, המשיכה בחייה הרגילים, ואף נמנעה מהגשת מסמכים רפואיים רלוונטיים.
בכל הנוגע לפיצויים העונשיים, ביקשה הנתבעת להתחשב בכך שהיא וחברותיה כבר הורשעו בפלילים וחויבו בפיצוי כספי.
נתבעת נוספת טענה, באמצעות ב"כ עו"ד יניב בקאל, כי התובעת לא הוכיחה את נכותה הנפשית, וציינה את העובדה שהיא מקבלת תגמולים מביטוח לאומי.
ואילו הנתבעת השלישית כלל לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיונים.
"חזרה לחייה"
"אין להכחיש כי תקיפת התובעת על ידי הנתבעות הייתה חמורה ופרועה", כתב השופט דניאל פיש, והבהיר כי אין מחלוקת לגבי אחריותן של הנתבעות לנזקים שנגרמו לתובעת.
השופט אמנם קיבל את טענות הנתבעות, לפיהן התובעת לא הגישה חוות דעת רפואיות על נכויותיה, אך פטר אותה מהגשת מסמכים רפואיים והסתמך על קביעותיו של הביטוח הלאומי, וזאת בהתחשב במעשיהן ובמצוקה הכלכלית של התובעת.
מכאן, בחן השופט את השפעת התקיפה על חיי התובעת, והגיע למסקנה שנכותה התפקודית אינה שווה לנכותה הרפואית, כיוון שהיא חזרה לעבודה ולמהלך חייה הרגיל.
בתוך כך, דחה השופט את טענת התובעת כי התקיפה הביאה ל"הריסת חייה והעדר תפקוד" והעמיד נכותה התפקודית על 20% בלבד.
כמו כן, קיבל השופט את טענת הנתבעות ודחה את בקשת התובעת לפיצויים עונשיים, בשל הפיצוי שנפסק לה במסגרת ההליך הפלילי.
לאחר קיזוז של 190 אלף שקל בגין התגמולים שקיבלה התובעת מביטוח לאומי, הורה השופט לנתבעות לשלם לה פיצויים בסך כ-280 אלף שקל עבור כאב וסבל, ואובדן שכר. בנוסף, הן ישלמו שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מגובה הפיצוי והוצאות משפט בסך 2,500 שקל.
לקריאת פסק הדין
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.