אגף השיקום במשרד הביטחון סירב לממן לנכה צה"ל שאיבד את רגליו בתאונת אימונים טיפול מתאים בארה"ב ודרש שיחזור להיבדק בארץ. ביהמ"ש: מדובר באטימות ושרירות לב.
בשנת 2003 נפצע לוחם גולני במהלך שיעור הפעלת מטול רימונים נגד טנקים, ואיבד את שתי רגליו. לאורך השנים הוא החל בהליך ארוך של התאמת תותבות, שלא צלח במלואו.
לייעוץ לנכי צה"ל:
עו"ד ייצוג נכי צה"ל
בסוף 2013 הוא נשלח במימון משרד הביטחון לקליניקה של חברת Hanger בניו יורק לצורך התאמת תותבות חדשות, אך גם שם הוא לא מצא את מבוקשו. בשיחה עם חייל אמריקאי הוא שמע על מכון אחר – "Step Ahead" – שמטפל בחיילים אמריקנים.
אלא שבאגף השיקום דרשו שיחזור לישראל כדי לבדוק אותו בארץ, ולא אישרו את בקשתו לעבור לאותו מכון. תחינותיו של האיש לא עזרו. הרופא הראשי דבק בעמדתו ואף הודיע לו כי אם לא יחזור לישראל, מימון שהייתו בארה"ב יופסק.
למרות זאת, הלוחם החליט להישאר בארה"ב ונעזר בתרומות של אנשים פרטיים. בסופו של יום התברר כי הטיפול במכון Step Ahead הצליח והתותבות הותאמו. האיש חזר לישראל ודיווח לאגף השיקום כי "לראשונה מאז שנפצעתי, תותבות רגליים המאפשרות לי לתפקד ולחיות כשאר האדם".
בסוף 2014, לאחר ששב וביקש החזר של מלוא הסכומים שנאלץ לשלם במהלך שהותו בניו-יורק: אש"ל, לינה וביטוח בסכומים המקובלים ודמי רכישת והתאמת התותבות. דחה אגף השיקום את בקשתו.
בעקבות סירוב זה הוא הגיש את העתירה בבימ"ש לעניינים מנהליים בתל-אביב. לשיטתו, הצלחת הטיפול במכון שהוא בחר, מוכיחה כי לא היה מקום להגביל את זכותו לפנות לבית מלאכה אחר.
המומחה הרפואי אליו נשלח העותר בניו יורק ציין עוד מספר חודשים לפני כן כי הסיבה לאי ההצלחה אינה הגדמים, אלא מבנה בתי הגדם שנבנו בארה"ב.
המשיב טען כי "לאור ההיסטוריה של העותר, שכל פעם טוען כשמקבל את התותבות או זמן קצר לאחר מכן שיש טענות לחוסר התאמה, הטענה שלנו היא שיכול להיות שיש בעיה בגדמים".
לכן, לדבריו, החליט שעל העותר לחזור ארצה ולהיבדק על ידי מומחה שיקום שמכיר אותו.
נטש את העותר לנפשו
השופטת ד"ר דפנה אבניאלי הביעה דעה נחרצת וקבעה כי "החלטת המשיב, שהתקבלה ללא התייעצות מוקדמת עם מומחה שיקום, תוך התעלמות ממכתבו של ד"ר פרידן, אליו הופנה העותר על ידי המשיב, שמצא כי הבעיה אינה בגדמים – היא החלטה בלתי סבירה בעליל"
העותר הוא אדם צעיר. זכותו לחיות בחופשיות ובנינוחות, מבלי להיזקק לתותבות מגבילות, וחובתו של המשיב לסייע לו ככל שניתן, ציינה השופטת.
ניתן היה לצפות כי המשיב, שחווה בעצמו קושי בהתאמת תותבת, יגלה הבנה למצבו של של העותר ולפחות יתייעץ עם מומחה שיקום.
"במקום לעשות כן, הורה המשיב על הפסקת מימון שהייתם של העותר והמלווה בחו"ל, ולמעשה נטש את העותר לנפשו. התנהגות מעין זו, לא רק שהיא מצביעה על שרירות לב ואטימות, אלא היא התנהגות בלתי סבירה כלפי אדם נכה, שהופקר לחסדי אחרים מחוץ למולדתו", כתבה השופטת, וקבעה כי החלטת המשיב מבוטלת.
השופטת הוסיפה כי יש לקוות "לאחר שהתקבלה עתירתו של העותר ברמה העקרונית, ישכילו הצדדים להגיע לשיתוף פעולה שייטיב עם העותר ויסייע לו להשתקם בחייו".
המשיב ישלם לעותר שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 25,000 שקל.
השופטת קבעה שחובה על משרד הביטחון לדאוג לרווחתו של נכה, וסירובו של משרד הבטחון היה למעשה התעלמות מצרכיו של הנכה.
- ב"כ העותר: עו"ד ארז יערי
- ב"כ המשיב: עו"ד יהודית אראיב פוקס מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)
* עו"ד יואב צח-וכס עוסק בייצוג נכי צה"ל
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.