החצרן עבד בבית החולים כמעט 30 שנה בעיקר בפינוי פסולת רפואית. בשנים האחרונות הוא התלונן על כאבים עזים בכתפיו אך ביטוח לאומי לא הכיר בכך כפגיעה בעבודה. לאחרונה קיבל בית הדין לעבודה בתל אביב את גרסתו, לפיה ישנו קשר בין עבודתו לכאביו.
במשך כמעט 30 שנה עבד האיש, כיום בין 68, כחצרן בבית החולים "בלינסון" בפתח תקווה, במתכונת של שישה ימי עבודה, שמונה שעות ביום. בשנת 2008 הוא סיים לעבוד ושש שנים לאחר מכן, מאחר שביטוח לאומי דחה את תביעת הנכות שלו, הוא הגיש נגדו את התביעה הנוכחית, בטענה שעבודתו הפיזית היומיומית והקשה גרמה לו לקרע בגידי הכתפיים, פגיעה שמתבטאת בכאבים עזים.
נפגעתם במהלך העבודה?
פנו לעורך דין תאונות עבודה
בתביעה תיאר החצרן את עבודתו: תפקידו היה לפנות מהפחים במחלקות השונות חומרים רדיואקטיביים וכימיים וחומרים לגריסה, תוך הרמתם והנחתם בעגלת משא בגובה של 1.30 מטר, כאשר המשקלים שנשא הגיעו לעד 40 קילוגרם. לדבריו, היה מבצע פעולה זאת מאות פעמים ביום, ולאחר השלמת האיסוף גם היה מרוקן את העגלות לתוך חביות ריקות שהיה צריך להוריד ממקום האחסון. משקל כל חבית 20 קילו.
כדי להגיע לאזור פינוי הפסולת הוא נאלץ לדחוף בכוחות עצמו עגלות מלאות במשקלים של עד 150 קילו ולהגיע עמם למעלית משא שדרשה הרמת דלת כבדה במשקל 80 קילו.ביטוח לאומי לא האמין שיש קשר בין עבודת התובע לפגיעה בכתפיים וביקש לדחות את התביעה. עמדה זו אושרה גם על ידי המומחה הרפואי שמינה בית הדין, והתרשם כי לא ניתן לקבוע שעבודת התובע השפיעה על פגיעה בכתפיו או החמירה אותה בלמעלה מ-50% - השיעור שדרוש כדי להעניק קצבה בגין פגיעה בעבודה. המומחה ציין כי התובע אכן סובל מכאבים עזים, אך ייתכן שהיה סובל מהם באותה מידה גם אם היה עובד בעבודה משרדית.
למשמע עמדת המומחה טען התובע כי הוא טועה ובחוות דעתו הוא כלל לא הסביר אילו גורמים אחרים – מלבד תנאי עבודתו – יכלו לגרום לנזקיו.
לא מחויבת למומחה
השופטת ד"ר אריאלה גילצר כץ קבעה כי אף שמינתה את המומחה על מנת שיסייע לה להכריע ברמה המקצועית – האם ישנו קשר בין תנאי העבודה של התובע לבין מצבו – היא לא מחויבת למסקנתו ברמה המשפטית. "גם כאשר המומחה הרפואי קובע כי אין קשר סיבתי בין האירוע למצב הרפואי של מבוטח, אין בכך כדי לכבול את בית הדין לקביעה זו, אלא על בית הדין לבחון את הקשר המשפטי בין האירוע למחלה", כתבה השופטת בפסק הדין.
בתוך כך, השופטת דחתה את חוות דעת המומחה וקיבלה את טענת התובע כי המומחה שגה באבחון אופי העבודה והתנהלות התובע במסגרתה. בנוסף היא קבעה כי היעדר ההתייחסות לגורמים אחרים שיכלו לגרום למצבו של התובע מעוררת תהיות לגבי חוות הדעת.
למקרא הראיות והמסמכים הרפואיים של התובע, השופטת הגיעה למסקנה כי יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מצבו הרפואי, והחליטה לקבל את התביעה – התובע יוכר כנפגע עבודה על דרך המיקרוטראומה (הצטברות פגיעות זעירות). ביטוח לאומי חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,500 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד משה גלעד
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מאיה עזאם
* עורכת דין שרון גליק עוסקת בדיני נזיקין ותאונות עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.