בית הדין לעבודה קיבל באחרונה תביעה שהגישה המדריכה נגד בעלת סטודיו לפילטיס. נקבע כי אף שנדרשה לספק חשבוניות, בין הצדדים שררו יחסי עובד-מעסיק והיא זכאית לפיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות.
התובעת, מדריכת פילטיס בהכשרתה, החלה לעבוד ב-2009 במכון פילטיס פרטי. בדצמבר 2014 הודיעה לה מעסיקתה על סיום ההעסקה עקב סגירת העסק אך סירבה לשלם לה פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות.
בכתב התביעה שהוגש בשנה שעברה סיפרה התובעת כי בחודשים הראשונים דיווחה עליה הנתבעת כשכירה. בשנת 2010 חלה הפסקה של חצי שנה בעבודתה בשל רצונה ללדת את בתה בחו"ל. עם חזרתה לעבודה שינתה הנתבעת צורת ההעסקה באופן חד צדדי ודרשה כי היא תספק לה קבלות. לדברי התובעת, היא נאלצה לפתוח תיק "עוסק פטור" ולדווח בעצמה לרשויות המס אך מבחינה מהותית לא חל כל שינוי בתפקיד שביצעה בסטודיו.
התובעת הוסיפה כי עם סגירת הסטודיו, כל המדריכות השכירות קיבלו פיצוי אך היא לא קיבלה דבר וביקשה לחייב את הנתבעת בפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות שונות.
הנתבעת טענה מנגד כי במשך רוב התקופה התובעת לא עבדה אצלה כשכירה אלא כעצמאית. לטענתה, לפני לידת בתה התובעת התפטרה כדי ללדת אותה בחו"ל. לאחר הלידה התובעת חיפשה עבודה ופנתה אליה, והיא מצדה הציעה לה כי תדריך בסטודיו כעצמאית ותקבל תמורה גבוהה מזו של עובד שכיר. לטענת הנתבעת, לתובעת היה עסק עצמאי משלה לפילטיס והיא הדריכה תלמידות בביתה.
אין שוני מהותי
השופטת עידית איצקוביץ מבית הדין לעבודה בתל אביב קבעה כי לא היה כל שוני מהותי בין עבודתה של התובעת לבין זו של יתר המדריכות שדווחו כ"שכירות".
השופטת קיבלה את עדות התובעת כי בשנתיים הראשונות לאחר שילדה את בתה עבדה רק אצל הנתבעת ולאחר מכן היו לה רק 2-3 לקוחות פרטיים למשך תקופה קצרה. השופטת קבעה כי אותן הכנסות נוספות בהיקף קטן אינן משליכות על מעמדה של התובעת כשכירה או עצמאית והדגישה בהקשר זה כי "אין מניעה שאדם יבצע את אותה עבודה גם כשכיר וגם כעצמאי, כל עוד ניתן לעשות הפרדה ברורה בין סוגי העבודות".
השופטת קבעה כי התובעת ביצעה את עבודתה כשכירה רק בסטודיו של הנתבעת, תוך שימוש בציוד של הנתבעת ובשעות שנקבעו על ידי הנתבעת. לדבריה, התובעת קיבלה תמורה לפי שעות ולא לקחה על עצמה "סיכויי רווח" או "סיכוני הפסד" המאפיינים את עבודתו של עובד עצמאי.
עוד הבהירה השופטת כי צורת הדיווח על ההעסקה לרשויות המס אינה שוללת קיומם של יחסי עובד-מעסיק. השופטת קבעה כי צורת ההתקשרות כ"עובדת עצמאית" נכפתה על התובעת על ידי הנתבעת כתנאי להמשך העסקה, כשלא היה שוני מהותי בין עבודתה בתקופה שדווחה כשכירה לבין התקופה שלאחר מכן.
בנסיבות אלה קבעה השופטת כי התובעת הייתה עובדת שכירה של הנתבעת במהלך כל תקופת עבודתה. השופטת הוסיפה כי הפסקת עבודתה של התובעת לצורך לידת בתה הייתה ארעית ולא ניתקה את יחסי העבודה.
עוד נקבע כי שכרה של התובעת בתקופה בה הועסקה כ"עצמאית" עלה ב-10% בלבד ואינו יכול לפצות או לכלול את כל זכויותיה הסוציאליות.
בסיכומו של דבר פסקה השופטת לטובת התובעת פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה ופדיון חופשה בסך כולל של כ-61,500 שקל, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 7,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד עידו אקרמן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אסף ברנזון
* עורכת דין לילך אהל-מסנר עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.