אוחיון נ' פוקס

הנני מזכה את הנאשם.

1. הקובל, ספק מצבות, הגיש כנגד הנקבל, קברן העובד בחברה קדישא, קובלנה פלילית על פי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965.

    

2. על פי הנטען בקובלנה, בשל אי היענותו של הקובל להצעת התקשרות עם הנקבל, בתנאים בלתי סבירים לטעמו, החליט הנקבל לפגוע בשמו הטוב ובפרנסתו ולהכפישו בפני משפחות אבלות וזאת בכוונה לפגוע בו ובמשלח ידו.

    

3. הנקבל כופר בטענות. התיק נקבע לשמיעת ראיות.

   במסגרת פרשת התביעה העידו הקובל, מר אסף אוחיון, העד אמיר בן יוסף (תצהיריהם הוגשו וסומנו ת/4, ת/5) כן העיד ליאור עמר (תצהירו הוגש וסומן ת/6). במסגרת פרשת ההגנה העיד הנקבל בלבד. בהסכמה הוגשה תכתובת בין ב"כ הצדדים [ת/1, ת/2, ת/3].

    

4. הצדדים סיכמו טענות בכתב.

    

   דיון 

   המסגרת הנורמטיבית

5. סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") קובע כך,

6. המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני-אדם או יותר זולת הנפגע, דינו - מאסר שנה אחת.

7. לצורך הרשעת הנקבל בעבירה על פי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, נדרשת הוכחת השתכללותן של יסודות העבירה "פרסום", "לשון הרע", "בכוונה לפגוע" ו"לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע". משמבחר הקובל להגיש את ההליך במסגרת קובלנה פלילית ולא בהליך אזרחי, הרי שמידת ההוכחה הנדרשת הנה מעל ומעבר לכל ספק סביר.

    

8. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע שכותרתו "לשון הרע מהי" מגדיר;

   1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-

   (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

   (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

   (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

   (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

   בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד;

   "מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.

    

9. סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, שכותרתו פרסום מהו קובע, כי

   2.(א) פרסום, לענין לשון הרע- בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר

   (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

   (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאדם אחר זולת הנפגע;

   (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע.

    

   מן הכלל אל הפרט

10. בתצהירו של הקובל, הוא נוקב בשני אירועים בהם לכאורה הכפיש הנקבל את שמו בקרב משפחות אבלות: לטענתו, במקרה האחד מיום 15.1.20, אמר הנקבל לבן משפחת עמר, ליאור, אשר אמר לו כי סגר עם הקובל הקמת מצבה, "אצל הנוכל הזה תבטל". מקרה נוסף, מיום 22.1.20, הינו מול משפחת שטיינר, שם אמר לכאורה הנקבל בפני אדם בשם אמיר בן יוסף שהיה אחראי על ענייני הקבורה של משפחת שטיינר כך "אל תעשו אצל אסף, המצבות שלו מתפרקות הוא לא בן אדם והוא משתמש בחומרים זבלה".

     

11. דברים כמתואר בטענות הקובל, עולים לכדי "לשון הרע" האסור על פי חוק. אמירות אלו עלולות להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזותו ולפגוע במשלח ידו. ככל שיוכח כי אכן נאמרו מפי הנקבל לשני בני אדם לפחות הרי שהנם בגדר לשון הרע אסור על פי חוק. לצורך קביעה זו נדרש לראיות והעדויות להלן, בהתייחס לאירועים על פי סדר שמיעת העדים.

     

    אירוע מיום 22.1.20

12. לתימוכין בטענות הקובל בדבר מסירת דברי לשון הרע אודותיו בפני אדם בשם אמיר בן יוסף מיום 22.1.20 זומן לעדות, אמיר בן יוסף. עד זה הגיש תצהירו בו תיאר-"בתאריך 22.1.20 שוחח עמי שלומי פוקס... עובד בחברת קדישא וכאשר אמרתי לו כי אני מעוניין לשכור את שירותי אסף אוחיון. אמר לי עליו: "אל תעשו אצל אסף, המצבות שלו מתפרקות הוא לא בן אדם והוא משתמש בחומרים זבלה" (פסקה 5 לתצהירו).

     

13. על פי עדותו של מר בן יוסף, הוא סיפר לקובל, אותו פגש באקראי, על הדברים שהושמעו בפניו בבית העלמין "עליו ועל החברה שלו שאין לו אמינות" (עמ' 11, ש' 2 לפר') ובהמשך כי סיפר לקובל על כך שהנקבל אמר עליו "דברים לא טובים" (עמ' 11, ש' 4 לפר' עדותו). בחקירה חוזרת נתבקש לפרט לאילו דברים התכוון שהוא אמר לו והעיד "אל תעשה מצבה אצל אסף, החומר שלו הוא חומר גרוע, לא איכותי לא טוב" (עמ' 11, ש' 30 לפר' עדותו מיום 20.5.21).

     

14. אולם, באשר לנסיבות מסירת דברי הלשון הרע הנטענים העיד מר בן יוסף- "אמרתי למר אוחיון שמר פוקס אמר עליו דברים לא טובים הוא אמר תתקשר אליו אני רוצה לשמוע את הדברים האלה. התקשרתי למר פוקס והוא חזר על הדברים האלה. הוא אמר לי את הדברים האלה בבית העלמין בשעת הקבורה וגם אמר בטלפון ולא התבייש לומר אותם פעמיים" (עמ' 11, ש' 1-7 לפר'). הגרסה בדבר השמעת דברי הלשון הרע פעמיים- פעם אחת בטלפון ופעם אחת בבית העלמין לא מצאה ביטויה בתצהירו של מר בן יוסף הועלתה לראשונה במעמד עדותו של מר בן יוסף בבית המשפט.

     

15. העד אמיר בן יוסף נשאל ביחס לכך, אך העיד כי "זה מוקלט" (עמ' 11, ש' 9-10 לפר' עדותו). ואולם כל ראיות מסוג הקלטות לא הובאו לבית המשפט. זאת על אף שהעיד ברורות בדבר נסיבות מסירת דברי הלשון הרע בטלפון דווקא;

    "ש. את הדברים האלה שאתה כותב בסעיף 5 לתצהיר, אתה שמעת את זה בשיחת הטלפון באוזן שלך ממר פוקס?

    ת. כן."

    (עמ' 11, שק' 22-24 לפר').

    גם על פי עדות הקובל, אמר הנקבל לאמיר בן יוסף את דברי הלשון הרע בטלפון (עמ' 7, ש' 27-28 לפר').

     

16. למעשה הטענה להשמעת דברי לשון הרע אסורים מפי הנקבל על הקובל באירוע נטען מיום 22.1.20 הנה בגין דברים שהושמעו על פי עדותו של בן יוסף בטלפון בשיחה לה היה שותף או האזין הקובל עצמו. גרסה זו, אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו של הקובל בפני השמעת דברי הלשון הרע בפני אדם אחר והועלתה למעשה במסגרת גרסה חדשה שהועלתה לראשונה במעמד עדותו של בן יוסף שלא בהתאם לתצהירו ותצהירו של הקובל באשר לנסיבות בהן הושמעו דברי הלשון הרע- לכאורה פעמיים: פעם אחת בפניו בבית העלמין ופעם נוספת בפניו בשיחת טלפון שנערכה לבקשת הקובל ולה לכאורה היה שותף או האזין. גרסה חדשה זו לא נתמכה בראיות מסוג "הקלטות" הגם שנטען כי הן קיימות לכאורה ובסופו של יום לא הוכחו נסיבות מסירת דברי הלשון הרע במקרה זה.

     

17. למול עדותו יחידה זו העיד הנקבל, "לא זוכר את המקרה הזה, זה מלפני שנה וחצי. אני באמת לא זוכר אמירות כאלה. אני שוב אומר, זה לא השפה בה אני משתמש כל המילים שכתוב פה. הוא התקשר אלי, אני זוכר, התקשר אלי אדם ודיבר איתי בטלפון לגבי הקבורה של משפחת שטיינר. זה היה דיבור בטלפון של אדם אחד שמדבר איתי" (עמ' 17, ש' 32-33, עמ' 18, ש' 1-2 לפר' עדותו) או במעמד הקבורה מצד הנקבל. ושב על עדותו זו "לא יודע, לא זוכר מה היה לפני שנה וחצי. בטח לא אמרתי את הדברים האלה" (עמ' 21, ש' 16 לפר' עדותו מיום 5.7.21).

    סופו של יום, לא הוכחה בפניי הגרסה להשמעת דברי לשון הרע באירוע מיום 22.1.20. בפרט לא הוכחו הנסיבות אשר בהן נאמרו דברי לשון הרע הנטענים.

     

    אירוע מיום 15.1.20 

18. בעדותו אישר הקובל את האמור בתצהירו (ת/4) כי הנקבל אמר את הדברים לאדון ליאור עמר (עמ' 9, ש' 4-5 לפר' עדותו). בנוגע לנסיבות בהן נאמרו דברי לשון הרע למשפחת עמר על ידי הנקבל, העיד הקובל, "לעמר הוא אמר את זה בבית העלמין" (עמ' 7, ש' 27-28 לפר'). לעניין זה העיד "סגרנו איתם מצבה באמצע השבעה, מה שקרה שם, הגיעו ביום השביעי שבו עולים לקבר. עמדו סביב הקבר כמנהגו בכובד (צ"ל בקודש- ש.פ.כ), מר פוקס מחכה למשפחות עד שיסיימו את האזכרה ואז הוא בעצם מתחיל לשאול סגרתם מצבה. הם אמרו כן, סגרנו אצל אסף. ואז הוא אמר את כל ההכפשות" (עמ' 9, ש' 7-10). ואולם הקובל העיד "אני לא נכחתי במקום" (עמ' 11-12 לפר' עדותו), כך שלמעשה עדותו בנקודה זו הנה מפי השמועה בלבד.

     

19. העד ליאור עמר תיאר בתצהירו, כי שכר את שירותי הקובל לצורך בניית מצבה (פסקה 3 לתצהירו, ת/6). כעולה מתצהירו, "בתאריך 15.1.20 שוחח עימי שלומי פוקס... עובד בחברת קדישא וכאשר אמרתי לו כי סגרתי מצבה אצל אסף אוחיון אמר לי עליו "אצל הנוכל הזה תבטל" (פסקה 4 לתצהירו). בעדותו אישר העד "זה תצהיר שלי מיום 23.8.20 כל האמור בתצהיר אמת ונכון" (עמ' 14, ש' 15 לפר' עדותו). עד זה העיד, "כשיצאנו מבית העלמין, אני והדודים היינו במשרד ואז הוא אמר לי מי עשה לכם את המצבה. אז אמרתי לו בחור בשם אסף, הוא אמר לי אל תעשה אצל הנוכל הזה" (עמ' 15, ש' 27-28 לפר'). העד נשאל איפה אותם דודים ולמה לא באו והעיד "לא יודע אם שמעו בכלל את מה שאמר" (עמ' 16, ש' 2 לפר' עדותו). עד זה זיהה את הנקבל באולם (עמ' 16, ש' 20-21 לפר' עדותו).

     

20. אלא שמעבר לעדותו של העד ליאור עמר בדבר הפניית דברי הלשון הרע כלפיו לא הוכח דבר השמעת דברי הלשון הרע הנטענים כלפי אדם נוסף. שכן, אם שמעו הדודים את דברי לשון הרע- היכן עדותם? ואם לא שמעו אותם אזי מדובר בלשון הרע אשר נאמרה לאדם אחד שאינו הקובל.

     

21. במצב דברים זה, גם אם אקבל את הדברים לגביהם העיד העד ליאור עמר ככתבם וכלשונם, הרי שלא הוכח בפני, כי דברי לשון הרע הנטענים הושמעו לשני בני אדם או יותר שאינם הקובל. בפרט בנסיבות בהן העיד, כי הדברים הושמעו במשרד בו נכחו הוא והדודים אך העיד מאידך, כי "לא יודע אם שמעו בכלל את מה שאמר" (עמ' 16, ש' 2 לפר' עדותו). מיום 28.2.1997לא הובאו עדים נוספים לתימוכין בהתרחשות ביחס לאירוע הנטען מיום 15.1.20.

     

22. עמדת הנקבל, מר פוקס באשר לנטען כלפיו הנה כי "לגבי התייחסויות אלה, מילים כאלה אני בטח לא משתמש. זה לא הלקסיקון שלי. אני אדם דתי שומר מצוות" (עמ' 17, ש' 15-16 לפר').

     

23. ביחס לדברים שהושמעו על ידו למי מבני משפחת עמר העיד "אני זוכר שהגיע אלי אדם מבוגר, את האדם שיושב מאחורי אני לא מכיר, אומרים שהוא עד, ליאור עמר אני לא מכיר.. אני דווקא מכיר אדם מבוגר בסביבות גיל ה-60. אם אני זוכר נכון, הוא אחיו של המנוח. הוא פנה אלי ואמר לי שאומרים, שאסף אומר ששלחתי אותו אליו, שהמלצתי שיעשה אצלו מצבה, דבר שלא היה מעולם. הוא בא אלי בטענות למה לא עשו בטון על המצבה. כביכול אני הייתי צריך לעשות את הבטון, כביכול אני המלצתי אז אני צד בדבר. אמרתי לו שאני לא צד בדבר. אם הוא אומר דבר כזה שאמרתי לך שיעשה לך את המצבה או המלצתי כזה דבר, זה לא נכון. אם על סמך זה אתה אומר איפה הבטון או דברים כאלה, מבחינתי תבטל. אני בטח לא אמרתי מילה נוכל או משהו כזה" (עמ' 17, ש' 24-25 לפר' עדותו) הנקבל שב על עדותו זו (עמ' 17, ש' 27-30 לפר'). הנקבל העיד למעשה בדבר התרחשותם של דין ודברים אחרים עם אדם אחר מבני המשפחה אשר הפנה כלפיו טענות בנוגע להעדרו של בטון על המצבה כאילו הייתה זו אחריותו ותשובתו כלפיו כי אינו צד לעניין וכי אם יש לו טענות בעניין מבחינתו שיבטל. בהעדר דיות ראיות בנקודה זו, לא ניתן להיווכח מעל ומעבר לכל ספק סביר, כי בסיטואציה אשר לגביה העיד הנקבל, יש בדברים אלו משום לשון הרע, במובחן מאמירה על רקע טענות לפגמים בהתקשרות שאינה עמו.

     

24. במצב דברים זה, כלל לא הוכח דבר התקיימם של יסודות העבירה, וודאי לא במידה הנדרשת במשפט פלילי. די בטעמים אלו על מנת להורות על זיכויו של הנקבל.

     תיקון מס' 5

    ס"ח תשנ"ז מס' 1612 מיום 28.2.1997 עמ' 70 (ה"ח 2579)

    (4)לבזות אדם בשל מוצאו או דתו גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית;

     

    מיום 27.12.2007

    תיקון מס' 8

    ס"ח תשס"ח מס' 2123 מיום 27.12.2007 עמ' 97 (ה"ח 141)

    1.לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

    (1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

    (2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

    (3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

    (4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

    בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד;

    "מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.

     

    מיום 11.11.2009

    תיקון מס' 9

    ס"ח תש"ע מס' 2214 מיום 11.11.2009 עמ' 246 (ה"ח 279)

     

    סיכום

25. הנני מורה על זיכויו של הנקבל מן העבירה המנויה בסעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965.

     

    זכות ערעור בתוך 45 יום לבימ"ש מחוזי.

     

    <#4#>

     

    ניתנה והודעה היום כ"ח חשוון תשפ"ב, 03/11/2021 במעמד הנוכחים.

     

    שושנה פיינסוד-כהן, שופטת

     

     

     

     

    הוקלד על ידי סימה אדרי רייזלר