לפני תשובת החייב, להחלטתה שניתנה במסגרת תהליך 152 ביום 29.7.2019, בעניין בקשת החייב לביטול עיכוב הגבלת החייב מלצאת מן הארץ מ- 30.7.19-9.8.19, לרגל יום הולדתה ה- 80 של אמו.
בבקשתו מיום 29.7.2019, לה לא צורף תצהיר מאומת כדין לאימות הטענות העובדתיות המצוינות בבקשתו (וזאת בניגוד לנהלים), פתח החייב וציין כך:
"1. החייב הגיש בקשתו למתן היתר לנסוע עם ביתו הקטינה ללונדון, אנגליה לרגל יום הולדתה ה- 80 של סבתא של הקטינה.... בקשתו הוגשה לבית משפט לענייני משפחה בתל אביב בהליכים שמתנהלים מול הזוכה בתלה"מ 4135-05-18.
- ביום 24.7.2019 ניתנה החלטת כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין אשר אישרה את יציאתו של החייב עם הקטינה לחופשה האמורה תוך הפקדת ערבויות שניתנו במסגרת ההחלטה...
- משכך, משניתנה החלטת בית משפט לענייני משפחה מתירה לחייב לטוס ביחד עם ביתו לחופשה ומשהופקדו הערבויות הנדרשות, מבוקש מכב' רשם ההוצאה לפועל לבטל את צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד החייב לתאריכים 30.7.2019 עד 9.8.2019."
מאחר שלא מצאתי רמז בפסה"ד, ובצרופות לו, לביטול עיכוב היציאה של החייב, או לערובות להבטחת שובו של החייב, ומאחר שהצטייר שהחלטת בית משפט נוגעת רק לקטינה, התבקש החייב לשם הזהירות, לצרף לעיוני את בקשתו אשר הוגשה לכב' ביהמ"ש, על מנת שאוכל לבחון, האם החלטת כב' ביהמ"ש שהוצגה בבקשת החייב מתייחסת לביטול עיכוב יציאת החייב מן הארץ (כפי שלכאורה השתמע מבקשתו), או לביטול עיכוב יציאת ביתם הקטינה של הצדדים.
בנוסף התבקש החייב לצרף לעיוני כרטיסי טיסה.
גובה החוב בתיק עומד על סך 71,859 ₪.
בתיק חיוב שוטף בסך 1,641 ₪, בו החייב אינו נושא באופן רציף.
החייב לא עתר לפריסת חוב עבר.
בד בבד, ולצורך קידום ההחלטה, ועל פי סעיף 15 א' (1), התבקשה גם עמדת הזוכה בעניין הסעד המבוקש. כן התבקשה הזוכה להבהיר האם החייב עמד בתנאי החלטת כב' בית משפט מיום 24.7.19.
בין לבין התקבלה תשובת הזוכה:
מעיון בתיק עולה כי הזוכה בתגובתה, שהוגשה (משום מה), בתהליך 156, מצרפת את החלטת כב' ביהמ"ש מיום 30.7.19 בתיק 4135-05-18, המבהירה כי ההחלטה מ- 24.7.19 אינה מתייחסת כלל וכלל לחייב, אלא לביטול עיכוב יציאת הקטינה בלבד.
להלן ההחלטה:
"ההליך שלפניי התייחס אך ורק להיתר הנסיעה של הקטינה מהארץ בהתאם לבקשה שהוגשה לפני והחלטתי מיום 24.7.19 בעניין הערבויות שחוייב המבקש להגישן (ואשר הופקדו בתיק בית משפט) התייחסו לבקשה זו בלבד.
לפיכך, לא ברורה לי החלטת כב' הרשמת לפיה מבוקש להורות כי ההחלטה חלה גם על המבקש במסגרת ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שכן ההליכים בהוצאה לפועל לרבות הטלת צו עיכוב היציאה מהארץ הינם בשיקול דעתה של כב' הרשמת ואף לא היו בידיעת בית המשפט עת נתן החלטתו.
בנסיבות אלו, יש למצות את ההליכים לביטול צו עיכוב היציאה של המבקש מהארץ בהוצאה לפועל בלבד. ככל שתסבור ר' ההוצאה לפועל כי הערבויות שהוטלו על ידי בית המשפט מספקות מבחינתה גם לצורך ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ שהוטל על המבקש, הדבר מסור לשיקול דעתה בלבד.
נא להעביר לב"כ המבקש ולידיעת ב"כ המשיבה".
[ההדגשות שלי, ג.ג].
יובהר כבר כעת כי בהחלטתי מ- 29.7.19 לא התבקש כב' ביהמ"ש להורות כי ההחלטה חלה על ביטול הגבלת יציאת החייב, אלא, החייב, הוא זה שהתבקש להבהיר האם החלטת כב' ביהמ"ש המורה על ביטול יציאה ותנאים, שנקבעו בהחלטת בית המשפט מ- 24.7.19, מתייחסת גם לחייב, וזאת לנוכח אופן ניסוח בקשתו שצוטטה לעיל (ראה סעיפים 1; 2; ו- 5, שורות 20 עד 30 להחלטה זו), חלה על הגבלת החייב מלצאת מן הארץ המוטלת כנגד החייב בתיק זה.
שלא לצד הדברים אציין כי הזוכה התנגדה לבקשת החייב, ואף ציינה בסעיף 2 לתגובתה כי: "עיתוי הבקשה, אך בחלוף 5 ימים מיום מתן ההחלטה, בצהריי היום, נגוע בחוסר תום לב ותכליתו, כפי הנראה, אחת היא – למניעת הגשת תגובה בידי הזוכה לבקשת החייב במועד שנקצב בידה ולא כל שכן, מניעת הגשת תגובה ממצא בידה והכל, בשים לב לסעד הזמנים הדחוק."
זאת ועוד, הוסיפה הזוכה, כי:
"עסקינן בחייב, העושה ככל יכולתו על מנת להתחמק מחובתו לתשלום מזונותיה ומדורה של הקטינה, חרף פתיחתו של תיק ההוצל"פ דנן, ועושה כל שלאל ידו, בין בהגשת בקשה בטענת "פרעתי", בין בהגשת ערעור בחוסר תום לב ובניכיון כפיים על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל במסגרת בקשתו בטענת "פרעתי" והכל, לשם התחמקות מתשלום התחייבויותיו כלפי הקטינה על פי הסכם הגירושין ופסק דינן של בית המשפט לענייני משפחה".
בסעיף 10 לתגובתה הפנתה הזוכה הן להחלטתי, הן להחלטת כב' השופטת בתיק בית המשפט, המצביעות על חוסר תום הלב של החייב, בין היתר בסעיף 19 לפסק הדין של כב' בית המשפט:
"...בעניינינו, המערער התנהל שלא בתום לב עת לא חשף בפני בית המשפט את מלוא היריעה של ההליכים שהתנהלו בפני ר' ההוצאה לפועל ואף הסתיר מבית המשפט את החלטת ר' ההוצאה לפועל מיום 1.3.18 אשר דחתה את טענת "פרעתי" של המערער (כאן) לגופה".
בסעיף 15 לתגובת הזוכה הדגישה הזוכה את שהודגש גם על ידי כב' בית המשפט בהחלטתו בפתקית מיום 30.7.19, כי תיק ההוצאה לפועל לא הוזכר כלל במסגרת בקשת החייב לפני כב' בית המשפט לענייני משפחה.
הזוכה גם טוענת בסעיף 18 לתגובתה, וכבר יוער כי בדין טענתה (ועוד ארחיב), כי: "ההגבלות במסגרתו של תיק זה תכליתו אינה כתכליתו של צו עיכוב היציאה מהארץ בהתאם לסעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 להלן: ("החוק"). בסעיף 19 לתגובתה מפנה תשומת הלב לכך שסעיף 66 ב' (א) (2) לחוק בא על מנת להמריץ את החייב לשלם את החוב הפסוק, ולתת בידי רשם ההוצאה לפועל כלי קיצוני פחות מהליך המאסר על מנת לסייע בידי הזוכה לממש זכייתו (ר-ראה נא: ע.ר 56251-08-17). בסעיף 20 מדגישה הזוכה כי המערער (כתוארו בבית המשפט), אינו פורע את חוב המזונות והמדור, העומד על סך 72,000 ₪, ואף מתחמק מקיום חובתו למדורה של הקטינה. לטענתה, בסעיף 22 לתגובתה, "עסקינן במבקש, אשר לא שילם במשך כ- 3 שנים כל תשלום על חשבון חוב המזונות והמדור בתיק ההוצאה לפועל דנן – למעט תשלום שני תשלומים אחרונים לחודשים יוני ויולי, 2019, אשר ככל הנראה שולמו על ידו, לצורך יצירת מצג של מי שהינו עומד בתשלום חוב המזונות השוטפים בתיק".
לצד הדברים מדגישה הזוכה כי המבקש לא ציין בבקשתו מה היא עלות הטיול לחו"ל הממומנת על ידי אימו, ומדוע לא יהא בידו לפקידה לתיק ההוצאה לפועל סכומים על חשבון החוב. בנסיבות אלה, עותרת הזוכה, לדחות את בקשת החייב, ולחייבו בהוצאות. כן היא עותרת שככל שתותר בקשת החייב באופן זמני, הערובות שהופקדו בבית המשפט, יחולטו לצורך תשלום חובו, במסגרת תיק הוצאה לפועל דנן.
כבר יוער כי הזוכה לא הגישה בקשה לעיקול הערובות המופקדות בהנהלת בתי המשפט לטובת תיק ההוצאה לפועל, ובידה לעשות כן.
כעת לפניי תגובת החייב מהיום:
"החייב מתכבד ליתן בתגובתו להחלטת כב' הרשמת מיום 29.7.2019;
ואלה נימוקי התגובה:
- החייב מתכבד לצרף את בקשתו שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב לאישור יציאת הקטינה לאנגליה עם אביה בחודש אוגוסט 2019.
- כמו כן, מצ"ב העתק כרטיס טיסה כפי שהוגש במסגרת תיק המשפחה".
יוער כי השורה האחרונה לתשובת החייב, אינה קריאה (ראה מטה).
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה, באסמכתאות ובהחלטות כב' בית המשפט, להלן החלטתי:
דעתי אינה נוחה לבטל את ההגבלות שהוטלו על החייב, מבלי לתת משקל הן להתנהלותו של החייב בבקשתו לפניי, הן לטענות הזוכה אשר פורטו לעיל.
החייב מיוצג. ברי כי ידוע לו/ לב"כ, שככל שמדובר בבקשות דחופות, יש להגישם מבעוד מועד, מאחר שהחלטה בבקשה דחופה יש להידרש לה בתוך 48 שעות.
בענייננו, החייב ידע כי הוא מבקש לצאת מן הארץ עם הקטינה עוד ביום 4.6.2019, זאת כעולה מנספח א' לבקשתו לכב' בית המשפט, בו הוצג מייל של אימו אליו, במסגרתו ביקשה כי ינסה להביא את ביתו, נכדתה, לאנגליה לצורך חגיגת יום הולדתה ה- 80.
החייב, ביודעו כי עומד כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ / הגבלת דרכון בהוצאה לפועל, לא טרח לטפל מבעוד מועד בבקשתו בהוצאה לפועל. כבר יוער כי החייב יכול היה להגיש בקשתו למותב דנא, בציינו כי הוא ממתין להחלטת בית המשפט בעניין אישור יציאת הקטינה לחו"ל.
זאת ועוד, יש לראות בתמיהה אופן הגשת הבקשה שהוגשה ביום 29.7.19, ממנה השתמע כביכול כי הונחה בפני בית המשפט בקשה לביטול עיכוב יציאה שלו ושל הקטינה, כמצוטט בשורות 20 עד 30 לעיל.
לא זו אף זו, אין לי אלא להצטרף לטענת הזוכה הקובלת על כך כי החייב השתהה בהגשת הבקשה, משהחלטת כב' בית המשפט לאפשר לקטינה לצאת את הארץ, ניתנה ביום 24.7.2019, והחייב בא לפני הרשם אך בדקה התשעים, וגם זאת בבקשה לא סדורה, ולא ביראה דיה, לה לא צורפו כל האסמכתאות הנדרשות, בין היתר, על מנת לסכל זכות תגובת הזוכה.
כך לדוגמא, החייב אינו מצרף לבקשותיו, זו מאתמול וזו מהיום תצהיר מפורט, מאומת כדין, התומך בטענותיו, וזאת כאשר החייב טוען טענות עובדתיות.
שנית, החייב עתר לביטול הגבלת היציאה מיום מ- 30.7.19, אך מעיון בכרטיסי הטיסה שצורפו, עולה, כי מועד יציאת החייב ב- 31.7.19 ב- 20:30 בערב. בכך החייב מטעה את מותב התיק, ואין מדובר בהטעיה חד פעמית.
למותר להדגיש כי לנוכח סעד הזמנים הקצר, נאלצתי לקצוב 3 שעות תגובה לזוכה, עניין שהטיל עליה נטל כבד לרבות לעניין ההוצאות.
כבר יוער לחייב, כי אין מדובר בבקשה של פיקוח נפש, ובריא כי לנוכח יתרת החוב בתיק, אי תשלום השוטף באופן סדיר, והעובדה כי החייב אינו פועל לפרוע חוב העבר, אין מקום לאשר בקשת החייב ללא מתן זכות תגובה לזוכה, קל וחומר בנסיבות התנהלות החייב.
לפיכך אני מוצאת כי יש ממש בטענת הזוכה שהחייב מתנהל בבקשתו בחוסר תום לב.
קביעתי זו מתעצמת לנוכח העובדה שהחייב לא טרח לעתור במועד, כבר ממועד קבלת המייל וההזמנה מאימו ליום הולדתה ה- 80, כחודשיים טרם יציאתו המבוקשת, ולמצער (לכל הפחות), מייד עם מתן החלטת כב' בית המשפט בבקשה הנוגעת ליציאת הקטינה.
לפיכך, ככל שלא יהיה ביד החייב להספיק ולמלא את התנאים אשר אקבע לביטול זמני של ההגבלות/הדרכון, לא יהיה לו אלא להלין על עצמו.
גם לא נעלמה מעיניי העובדה כי החייב לא טרח, לאחר שנשא בשני תשלומים שוטפים (אפשר על מנת לחזק סיכויו בביטול ההגבלות) להגיש לתיק ההוצאה לפועל, בקשה לפריסת חוב העבר, לרבות כתב ויתור על סודיות, לרבות אסמכתאות על פי עמוד 10 לשאלון, וזאת ל פי תיקון 55 לחוק ההוצאה לפועל. קרי, החייב אינו פועל בתום לב לתשלום השוטף ולפירעון חוב העבר.
בנסיבות תיק זה, עסקינן בחייב המשתמט בחובותיו הן על פי פסק הדין, הן על פי חוק הוצאה לפועל.
המחוקק נתן לכך דעתו באמצעות חקיקת הגבלות שניתן להטיל על חייב המשתמט מחובו. (סעיף 66 לחוק).
כידוע, בתיקון מס' 29 לחוק, נוסף סעיף המאפשר לרשם להטיל עיכוב יציאה מן הארץ על החייב, על דרך של הגבלה צאתו ואי חידוש דרכונו.
התנאים לקבלת עיכוב יציאה נגד החייב לפי תיקון מס' 29 (סעיף 66 לחוק), הם "קלים" יותר מהדרישות בסעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל (צו עיכוב), ואף קלות יותר מהדרישות להטלת הגבלות על חייב בתיקים אזרחיים. לפיכך, לא נדרש מהזוכה להגיש תצהיר להוכחת הסבירות שיברח. ראה והשווה סעיף 14. כן, די שחלפו שישה חודשים ממועד המסירה ושסכום החוב עולה על 2,500 ש"ח כדי להטיל את ההגבלה (או שחלפה שנה והחוב גבוה מ- 500 ש"ח).
י' ויצמן, בספרו הוצאה לפועל מעשה בהלכה, מדגיש כי עיכוב היציאה - או לפי המונח על פי החוק "הגבלת היציאה" - הוא אקט עונשי, בשונה מההגבלה לפי סעיף 14 (א) ששם מוטלת ההגבלה רק ככל שיש חשש שהחייב יברח מהארץ לבלי שוב. וראה יוסף ויצמן, הוצאה לפועל-מעשה והלכה, הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין (התשע"ב-2016), עמוד 106.
ולא לחינם יש פער נורמטיבי בין סעיף 14 לסעיף 66 לחוק ההוצאה לפועל.
סבורני, כי מטרת סעיף 66 לחוק ההוצאה לפועל - ההגבלות - ליצור מנוף של סנקציה אישית-"חינוכית"-כלכלית על החייב, לשם גביית החוב, בין היתר, כתחליף לביטול מאסר החייבים. לעומתה, תכלית סעיף 14 לחוק - עיכוב היציאה - היא חברתית-כלכלית-ערכית, הבאה להבטיח את "עמידות", זכות הקניין של הזוכה. והשווה לתקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (השומרת על זכות הקניין כמו גם על זכות הפנייה לערכאות ומיצוי הדין שם). לטעמי - ההגבלה עניינה בחובה. צו העיכוב עניינו בזכות. גם מנגנון הערובה (סעיף 14(ג), בא כדי להבטיח זכות, ולא לפירעון החוב אל אתר - ומדובר בפער משמעותי.
לפיכך, ועם כל ההבנה לאירוע המשמעותי של אם החייב, מן הראוי לעשות שימוש בהגבלות על מנת לשמש כמנוף משמעותי לפירעון חוב העבר בתיק, ולתשלום החיוב השוטף, משהתנהלות התיק מורה מפורשות, שבנסיבות אחרות החייב לא יעשה לפירעון החוב.
שלא בשולי הדברים, יצויין כי מטרת הערובות שיש לקבוע בתיק דנא, הינן כאלה שיבטיחו באופן מקסימלי מיצוי הליכים כנגד הערב. לא בכדי הוגן בחוק ההוצאה לפועל מאסר חייבים רק לתיקי מזונות, ומשום כך איני סבורה כי יש להסתפק בערובות כספיות/רכושיות ככאלה שהופקדו בתיק בית המשפט, ויש להבטיח את התשלום השוטף בערבים של ממש שגם יחתמו על כך שהם מודעים לעובדה שמדובר בחוב למזונות, וכי הם עלולים לבוא בפקודת המאסר לצורך פירעון החוב.
לאחר שבאתי עד הנה, ולאור כל האמור לעיל, מורה על ביטול הגבלת החייב מלצאת מן הארץ/ לחדש דרכון, באופן זמני, בכפוף לתנאים הבאים:
- תשלום סך 20,000 ₪ על חשבון החוב בתיק.
- תשלום דמי המזונות לחודש אוגוסט 2019.
המזכירות תוודא.
ליישום.
- המצאת 2 ערבים המשתכרים כ- 10,000 ש"ח נטו כל אחד, שכירים בלבד, שאינם בני משפחה מדרגה ראשונה לחייב.
על החייב לצרף לפחות 3 תלושי שכר אחרונים עדכניים של הערב/ים, צילום ת.ז. של הערב/ים, אשר אינם מתנהלים כחייבים/ מסייעים בתיקי הוצאה לפועל, ואינם מתנהלים בהליכי פש"ר.
(אין צורך בהעלאת בקשה לרשם מטעם המזכירות בעניין זה ככל שאינם).
- הוראות לעיכוב הערבים יינתו לאחר שיבדקו ויאושרו.
- הערבים יחתמו לצד האמור בשורות 251-256 להחלטתי זו, לפני המזכירות, לאמת כי הם מבינים משמעות הנאמר בשורות אלו בהחלטה זו.
ושוב יודגש, ככל שלא יצא החייב הערב מן הארץ, הובהר לו במסגרת החלטה זו מדוע הדבר נעוץ בהתנהלותו בבקשתו זו בסעד זמנים בלתי מקובל וודאי לא על רקע מועד המייל של אימו מיום 4.6.2019, ההחלטה של כב' בית המשפט מיום 24.7.2019, ואופן הגשת הבקשה.
|
כ"ח תמוז תשע"ט
31 יולי 2019
|
|
|
|
תאריך
|
|
גילה גדות, רשמת
|