פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעת התובע להכרה באירוע המוחי בו לקה התובע כפגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

פתח דבר 

1. התובע עובד כטכנאי שיניים והוא בעליה של מעבדה לייצור שיניים תותבות ושתלים בשם XXX- בשותפות עם מר י' ק' (להלן – מר ק' ו - המעבדה).

2. המעבדה מייצרת שיניים מחומרים שונים, בהתאם להזמנותיהם של רופאי שיניים עמם עובד התובע, לאחר ביצוע מדידה.

3. ביום 01.07.20 לקה התובע באירוע מוחי. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכרה באירוע המוחי כפגיעה בעבודה. ביום 27.12.20 דחה הנתבע את התביעה בנימוקים הבאים:

   "1. על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירוע תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביא להתפתחות אירוע מוחי בתאריך 30.06.2020.

   2. האירוע המוחי נובע ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים."

4. ביום 17.08.22 נקבעו הפלוגתאות בתיק כדקלמן: האם ארע לתובע אירוע חריג ביום 30.06.20 והאם קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין האירוע הנטען.

5. התובע הגיש תצהיר מטעמו, מטעם מר ק' ומטעם רעייתו, הגב' אלמונית. התובע ועדיו נחקרו בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 21.03.24.

   עיקר טענות הצדדים

6. לטענת התובע, ביום 30.06.20 הוא הגיע ל"מרפאת כהן" שבניהולו של מר ג'רי כהן (להלן – ד"ר כהן) הנחשבת ללקוחה המרכזית של המעבדה, כדי לספק לה הזמנות. ד"ר כהן קרא לתובע למשרדו, ובטון תקיף הטיח האשמות כנגד איכות עבודתו וטען שרופאים רבים מתלוננים על היותה ברמה ירודה. לטענת התובע שיחה זו נמשכה כ- 45 דקות ובמהלכה אמר לו ד"ר כהן כי הוא שוקל את המשך התקשרותו עם המעבדה (להלן – האירוע הראשון).

7. התובע שב לביתו תוך שהוא סובל, לטענתו, מסחרחורת וחולשה בגפיים. לדבריו, הוא לא הצליח לישון בלילה וכשהוא קם בבוקר הוא התקשה להתלבש ולהתארגן ותנועותיו היו איטיות.

8. באותו הבוקר, בתאריך 01.07.20 הגיע התובע לעבודה בסיבבות השעה 9:00 ועדכן את מר ק' בהתרחשות אצל ד"ר כהן ערב קודם. בסמוך לאחר מכן, הגיע ד"ר כהן עם אחד מלקוחותיו, מר בצלאל קריחלי (להלן – מר קריחלי) כדי להראות לתובע פגמים לכאורה בייצור השתלים, והחל להתפתח ויכוח בין השניים. התובע נוכח לדעת כי הפגמים בהם הוא מואשם הם למעשה תוצר של טיפול לא נכון ומדידה שגויה שביצע מר כהן בעצמו והוא התמלא כעס עליו שהוא מאשים אותו בטעויותיו שלו. גם בויכוח זה, לפי התובע, איים ד"ר כהן שיפסיק התקשרותו עם המעבדה (להלן – האירוע השני).

9. התובע טוען כי בעקבות הויכוח התגברה תחושת הסחרחורת והחולשה בגפיים שחווה מהערב הקודם. כאשר מר ק' הגיע למעבדה וראה את התובע אמר לו שהוא "לא נראה טוב" והמליץ לו לגשת לטיפול רפואי. התובע התקשר לבנו שפינה אותו לרופאת המשפחה וזו הפנתה אותו למיון, שם אובחן כלוקה באוטם מוחי.

10. לעמדת התובע, שני האירועים בהם התעמת עם ד"ר כהן, שמהווה לקוח מרכזי וחשוב למעבדה, הם אירועים חריגים שגרמו לאירוע המוחי בו לקה ולפיכך עתר למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע המוחי לתנאי עבודתו.

11. הנתבע טען מנגד שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר עליו כעצמאי ולא הוכיח את קרות האירועים החריגים בעבודה.

    גרסת התובע נשענה על תצהירו בלבד והוא לא זימן לעדות את מר כהן ואת מר קריחלי ולא הציג כל ראיה הנוגעת לקיומן של שיחות עמם. התובע ניהל הליך שלם ובו ביקש לקבל לידיו את הודעתו של מר כהן בתיק 3071-11-21 ואף ביקש כי דיון ההוכחות בהליך זה ידחה על מנת שהוא יוכל לזמנו לעדות. חרף האמור, הודיע התובע בישיבת ההוכחות כי הוא מוותר על עדותו ויש לזקוף זאת לחובתו.

12. הנתבע הוסיף כי טענת התובע שלפיה מרפאתו של ד"ר כהן מהווה הלקוח המשמעותי ביותר של המעבדה נטענה בעלמא ללא ראיות אובייקטיביות.

    עוד הטעים, כי בדו"ח האשפוז ובמסמכים הרפואיים של התובע לא ציין התובע דבר על אודות אירוע חריג בעבודתו וזו ראיה לכך שהתובע עצמו, באופן סובייקטיבי, לא קשר בין האירועים החריגים לבין האירוע הרפואי.

    דיון והכרעה

13. סעיף 79 לחוק מגדיר "תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

14. בהתאם להלכה הפסוקה "על מנת שאוטם מוחי יוכר כתאונה בעבודה על המבוטח להוכיח קרות אירוע חריג בעבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. השאלה האם אירוע מסוים מהווה אירוע חריג תיבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, דהיינו, כיצד השפיע האירוע בעבודה על אותו מבוטח ולא כיצד היה ראוי שאותו אירוע ישפיע עליו. עם זאת, בחינה סובייקטיבית זו מצריכה עיגון בראיות אובייקטיביות. על המבוטח להוכיח כי היה אירוע שיכול להיחשב לגביו כאירוע חריג, ואין די באמירה שלו עצמו כדי להוכיח את קיומו של אירוע חריג" (עב"ל (ארצי) 32395-02-18 צדוק בסון - המוסד לביטוח לאומי (07.08.18) וההפניות שם).

15. עם זאת, גם במקרה בו מתעורר ספק בדבר חריגות האירוע אך הוכחה סמיכות הזמנים בינו לבין אוטם הלב יש למנות מומחה שיבחן את הקשר הסיבתי (עב"ל (עבודה ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי - דוד מכלוביץ', לח(2003) 461 (2003)).

16. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל הראיות שהוצגו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה מיום 30.06.20 (האירוע הראשון) ובשל כך יש להורות על מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע לאוטם המוחי, כפי שיפורט להלן.

17. ראשית, התובע הציג גרסה סדורה וקוהרנטית ממנה עליה כי ביום 30.06.20 בשעה 18:30 בעת ביקורו במרפאה של מר כהן, האחרון הטיח בו דברים "לא בצורה נורמלית" אלא ב"כעס" תוך שציין כי שוקל להפסיק לעבוד עם המעבדה שבניהול התובע. לגרסתו, אין המדובר היה בהתנהלות אופיינית שכן לא היו לו ויכוחים עם לקוחות וככל שהייתה אי שביעות רצון, הדבר היה מתוקן (פרוטוקול, עמ' 3 ש' 22 ואילך, עמ' 4). לאחר הויכוח, שב התובע לביתו ולא ישן כל הלילה (שם, עמ' 5 ש' 15-13). בבוקר הגיע התובע לעבודה וסיפר למר ק' על השיחה עם מר כהן: "סיפרתי לו מה היה, והייתי גם נרגש, סיפרתי לו הכל" (שם, עמ' 6 ש' 3).

18. שנית, גרסת התובע נתמכה בעדותו של מר ק' אשר הצהיר כי התובע יצא למסור עבודה למרפאת כהן ביום 30.06.20 וכי בבוקר יום 01.07.20 הוא שיתף אותו בכך שמר כהן "הטיח בו האשמות על חוסר מקצועיות ופגמים רבים.." כאשר התובע "היה לחוץ והביע חשש ממשי מההתרחשות בערב בקודם עם ג'רי וחשש שיקרה נזק למעבדה ולהכנסותיה". בחקירתו בבית הדין העיד מר ק' כי בדר"כ התובע לא מטפל במרפאת כהן אלא הוא זה שמטפל כאשר מר כהן והוא תמיד היו "חתול ועכבר" (פרוטוקול, עמ' 12).

    בתצהירו מר ק' לא התייחס לטענת התובע בדבר קיומו של אירוע חריג נוסף ביום 01.07.20 כאשר מר כהן הגיע למעבדה עם הלקוח – מר קריחלי. כשנשאל על כך בעדותו, לא ידע להשיב האם התובע סיפר לו על ויכוח זה (פרוטוקול, עמ' 14 ש' 27 ואילך).

19. אמנם התובע בחר שלא לזמן לעדות את מר כהן או את מר קריחלי. ברם, עדותו של מר ק' תומכת בגרסתו בדבר קיומו של האירוע הראשון לו טען התובע מיום 30.06.20 – עליו הוא סיפר לו בסמוך להתרחשותו. תמיכה נוספת להתקיימותו של האירוע הראשון מצאנו בגרסתה של רעיית התובע אשר העידה בתצהירה ובחקירתה לפנינו כי מר ק' סיפר לה במהלך אשפוזו של התובע על הויכוח שהיה לתובע עם מר כהן (סעיף 7 לתצהיר, פרוטוקול עמ' 16 ש' 28 ואילך).

    אשר לתיעוד הרפואי נציין כי אמנם התובע לא שיתף את הצוות הרפואי בדבר קרות האירוע במקום העבודה ואולם אין המדובר ב"אנמנזה סותרת" אלא לכל היותר "אנמנזה שותקת" או חסרה ועל כן אין בכך כדי לסתור את גרסתו המפורטת של התובע ואת עדותו המהימנה והקוהרנטית אשר נתמכה בראיות נוספות (עב"ל (ארצי) 35047-08-13 מרינה בריקלין -המוסד לביטוח לאומי (23.07.14).

20. שלישית, אשר לחריגות האירוע – התובע העיד בתצהירו כי הוא מעולם לא שמע תלונות כה קשות על עבודתו עד כדי הפסקת ההתקשרות עימו וכי היה מדובר במקרה יוצא דופן. התובע היה "מאד לחץ ומבוהל עד עמקי נשמתי" שכן "מרבית הכנסות המעבדה יעלמו באחת, שכן כאמור חלק ניכר מהיקף העבודה של המעבדה הם עבודתו ממרפאתו של ג'רי" (סעיפים 18-17 לתצהיר התובע). מר ק' העיד בתצהירו כי המרפאה של מר כהן היא "הלקוחה הגדולה והוותיקה ביותר של המעבדה" (סעיף 2 לתצהיר).

21. אשר לתחושותיו לאחר הויכוח העיד התובע כי הוא הגיע לביתו "אחוז בהלה" והחל להרגיש סחרחורות וחולשה בידיים וברגליים ולא הצליח להירדם. בבוקר הוא הרגיש "תשוש, איטי ומוגבל ביותר" (סעיפים 20-19 לתצהיר).

    מתצהירה וחקירתה הנגדית של רעיית התובע עולה כי היא שמה לב להתנהגות חריגה של התובע בערב יום 30.06.20 (פרוטוקול, עמ' 16-15).

22. שוכנענו כי האירוע מיום 30.06.20 היה חריג באופן סובייטיבי הן לנוכח אופי הויכוח בין התובע למר כהן והן בשל ההשפעה הכלכלית האפשרית של הפסקת התקשרות עם מרפאת כהן. נבהיר לעניין זה כי העובדה שבסופו של יום מר כהן המשיך לעבוד עם המרפאה אינה מעלה ואינה מורידה בבחינת חריגותו של האירוע מהבחינה הסוביקטיבית. התובע העיד כי המדובר בויכוח שאינו שגרתי ומר ק' העיד כי התובע לא טיפל במרפאה של מר כהן דרך כלל ועל כן לא היה רגיל בהתנהלות מולו.

23. משמצאנו את עדותו של התובע מהימנה ולנוכח סמיכות הזמנים שבין קיומו של האירוע החריג להופעת האוטם המוחי, שוכנענו כי די באמור על מנת להורות על מינוי מומחה רפואי ביחס לאירוע הראשון.

24. ביחס לאירוע השני – גרסת התובע לא נתמכה בכל ראיה, כאשר מחומר הראיות עלה כי האירוע השני לא דווח לגורם כלשהו – למר ק'/ לרעייתו של התובע. משלא הוגשה כל ראיה לתמיכה בהתרחשותו ולנוכח אי זימונם של מר כהן ומר קריחלי לעדות כאמור, לא שוכנענו כי די בעדות התובע על מנת להוכיח את התקיימותו.

25. כללו של דבר – אנו מורים על מינוי מומחה רפואי, על יסוד העובדות כדלקמן:

    • התובע יליד 1966, עבד כטכנאי שיניים במעבדת שיניים בבעלות משותפת עם שותף נוסף.

    • ביום 30.06.20 בשעה 18:30 הגיע התובע למרפאת שיניים כהן, הלקוחה המרכזית עמה עובדת המעבדה, על מנת למסור עבודה שהוזמנה.

    • מנהל המרפאה הטיח בתובע האשמות בדבר טיב עבודתו וציין כי הוא בספק אם ימשיך בהתקשרות עם מעבדת השיניים בשל כל התלונות של הרופאים ותלונותיו שלו.

    • התובע היה לחוץ ומבוהל וכשהגיע לביתו החל לחוש סחרחורות וחולשה בידיים וברגליים והתקשה להירדם בלילה.

    • ביום שלמחרת – 01.07.20, הרגיש התובע תשוש ואיטי. התובע הגיע למעבדה בסביבות השעה 9:00 ועדכן את שותפו בדבר הויכוח עם מנהל המרפאה בערב הקודם. התובע לא חש בטוב והתקשר לבנו שאסף אותו למרפאה משם הוא הובהל לבית החולים איכילוב ואובחן כלוקב באוטם מוחי.

    • מצבו הרפואי של התובע כמפורט במסמכים הרפואיים.

       

26. החלטה על מינוי מומחה תינתן בנפרד. הוצאות תישקלנה בסיום ההליך.

     

     

     

     

     

     

    ניתן היום, ל' חשוון תשפ"ה, (01 דצמבר 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    

     

    אברהם קמינסקי נציג ציבור עובדים		ערמונית מעודד שופטת