ס.ק. נ' המוסד לביטוח לאומי

בתובענה זו עותר התובע כי נכיר בכך שאירוע חריג שארע לו לטענתו ביום 21.11.13 תוך כדי ועקב משלח ידו, ואשר גרם לו לטענתו לאוטם בשריר הלב – הינו תאונת עבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען כי לא ארע לו אירוע חריג תוך כדי ועקב משלח ידו וכי אין קשר סיבתי בין האירוע ובין הליקוי הגופני הנטענים.

לאחר שנשמעו עדויות והוצגו על ידי הצדדים ראיות, קבענו בהחלטה מיום 26.1.17 כי לתובע אירע ביום 21.11.13 אירוע חריג תוך כדי ועקב משלח ידו. קבענו שם, בין היתר, כי התובע הוא עצמאי, ובתקופה הרלבנטית היה הבעלים היחיד של בית מלאכה לעיבוד שבבי (להלן – העסק). התובע ניהל לבדו את העסק. לעסק היה חשבון בנק בבנק הפועלים (להלן- הבנק). בבוקרו של יום 21.11.13 ארע לתובע אירוע חריג תוך כדי ועקב משלח ידו. אירוע זה היה מורכב משני רכיבים: האחד, לתובע נודע בסמוך לשעה 10:00, מעיון בחשבון הבנק שלו במרשתת, כי שתי המחאות סומנו ככאלה שתסורבנה לכיבוד על ידי הבנק. היתה זו הפעם הראשונה שהבנק נקט במדיניות זו, וזאת בשל כך שהבנק לא הסכים לראות בהפקדת שיק לזכות באותו יום, ככזו שיש בה לכסות את החריגה. השני, שיחת טלפון שקיים התובע ביום 21.11.13, בשעה 10:12, עם פקידת הבנק, קרן, שנמשכה כשבע דקות (להלן- שיחת הטלפון). במהלך השיחה התחוור לתובע כי לא יהיה שינוי במדיניות חדשה זו של הבנק. עוד קבענו כי אירועים אלו, שהתרחשו בבוקרו של יום ה- 21.11.13, גרמו לתובע תחושה של הפתעה והתרגשות רבה בשל כך שחשש כי הדבר יוביל לחיסול עסקו, והוא חש כי חייו נופלים. בעקבות אירועים אלו נדרש התובע לבצע פעולה דחופה של שליחת בתו לבנק כדי להפקיד שם מזומנים, וזאת כדי שההמחאות לא תסורבנה. לאחר שיחת הטלפון עם פקידת הבנק קרן, פונה התובע לבית החולים. בהתאם לאנמנזה שמסר התובע במהלך אשפוזו, כאביו הופיעו בשעה 12:45. כעולה מסיכום האשפוז שהחל ביום 21.11.13, אובחן התובע, בין היתר כלוקה באוטם בלב.

לאור תשתית עובדתית זו מונה פרופ' ולטר מרקביץ, מומחה בקרדיולוגיה, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן – המומחה). המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות:

"א.מהי המחלה ממנה סבל התובע, כמפורט במסמכים הרפואיים, בעת אישפוזו ב- 21.11.13?

ב.האם קיים לדעת המומחה, ברמת הסתברות העולה על 50%, קשר סיבתי בין האירוע החריג מתאריך 21.11.13, כפי שתואר בהחלטת בית הדין, לבין המחלה שאובחנה אצל התובע בתאריך ה-21.11.13? דהיינו, איזו מבין שתי האפשרויות הבאות יותר סבירה: הראשונה – יש קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אירוע הלב; השניה – אין קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אירוע הלב?

ג.אם בתשובה לשאלה א' תקבע כי האפשרות הראשונה היא סבירה יותר, אנא השב על השאלה הבאה: האם סביר יותר להניח כי האוטם היה מתרחש במועד בו אירע, גם אלמלא התרחש האירוע החריג בעבודה, או שמא אלמלא קרה האירוע החריג בעבודה, היה מועד התרחשותו של אירוע הלב נדחה למועד מאוחר יותר?"

המומחה, במסגרת חוות דעתו מיום 1.3.17, השיב לשאלה א', בין היתר, כך:

"8.1החולה פיתח אוטם בשריר הלב ב-21.11.13. האבחנה וודאית על סמך התלונות שהיו, השינויים באקג ותוצאות המעבדה.

8.2הכאבים אשר סימנו את תחילת האוטם הובילו לקריאת אמבולנס בשעה 12.36. כלומר הכאבים החלו כשעתיים – שעתיים וחצי לאחר תחילת האירוע החריג בעבודה."

בנוגע לשאלה ב' השיב המומחה, בין היתר, כך:

"9.6 סיכום

9.6.1בעד קיום של קשר סיבתי, יש לשים לב לחריגות האירוע הנפשי, לעובדה שהמחלה הכלילית שהייתה קיימת קודם לאירוע לא הייתה מאוד מפושטת והייתה שקטה לחלוטין, ולסמיכות הזמן בין האירוע החריג ובין תחילת האוטם.

9.6.2כנגד קיום של קשר סיבתי יש לשים לב לגורמי הסיכון הרבים שהיו לתובע. אמנם לא עישן, לא הייתה סוכרת מובהקת ויתר לחץ הדם לא היה בולט.

9.6.3סיכום:

בהתחשב בכל הנתונים שבידי, אני מתרשם שקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה ובין הופעת האוטם במועד שהיה, וזאת בסבירות העולה על 50%."

באשר לשאלה ג', השיב המומחה באופן הבא:

"ללא האירוע החריג, סביר להניח שהאוטם היה מתרחש במועד מאוחר יותר. לא מן הנמנע שהמחלה הכלילית היתה מתגלה קודם לפרוץ האוטם ושהאוטם היה נמנע."

המומחה התבקש להשיב על שאלות ההבהרה הבאות שביקש הנתבע להפנות אליו:

"א.האם תסכים כי התובע, כחולה בן 58 עם גורמי הסיכון שפורטו בחוות הדעת, הוא למעשה חולה בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר המוכרת בספרות המקצועית ללקות באירוע לב?

ב.התובע ציין בהודעתו לחוקר הנתבע (מוצג נ/2 עמ' 2 להודעה, שורה 36) כי ביצע בדיקת מאמץ ארגומטרית כ-8 חודשים לפי המקרה מ-21.11.13 בו לקה באוטם. האם תסכים משכך כי לתובע היתה מחלת לב כלילית כרונית פעילה עם תסמינים ולא שקטה לחלוטין כקביעתך בחוות דעתך, וזאת עובר ל-21.11.13?

ג.ככל שתשובתך לשאלה דלעיל חיובית, האם נכון משכך לקבוע כי סביר להניח נוכח כל העבר הרפואי של התובע, מחלת לב כלילית כרונית פעילה עם תסמינים, וגורמי סיכון שקיננו, בו כי האוטם היה מתרחש אצל התובע ב-21.11.13 גם ללא כל קשר לאירוע שתואר ע"י בית הדין כאירוע חריג בעבודה?"

בתשובותיו מיום 21.5.17 השיב המומחה לשאלה א' כך:

"לא. החולה סבל מגורמי סיכון רבים והיה בקבוצת סיכון גבוה לפתח מחלת לב איסכמית, אך לא בקבוצה הגבוהה ביותר. לדוגמא: לא עישן, לא נזקק רוב הזמן לטיפול עבור הסוכרת. לא ידוע שפיתח סיבוכים כתוצאה מסוכרת. עישון וסוכרת משמעותית הם גורמי סיכון משמעותיים מאוד לטרשת העורקים (ראו סעיף 9.3 של חוות דעתי המקורית)."

לשאלות ב'-ג' השיב כך:

"3.1ידוע לי, על סמך המסמכים שהועברו אלי ע"י בית המשפט, שהחולה עבר בדיקה ארגומטרית (בדיקת מאמץ) ב-31.5.12, כלומר כשנה וחצי קודם לפרוץ האוטם בשריר הלב. הבדיקה היתה תקינה (ראו סעיף 6.4 של חוות דעתי המקורית). סיבת ביצוע הבדיקה לא ידועה לי.

3.2לא ידוע לי שהחולה ביצע בדיקה ארגומטרית "כ-8 חודשים לפני המקרה מ- 21.11.13". אם ביצע, לא ידוע לי מה תוצאות הבדיקה. אוסיף שעצם ביצוע בדיקה ארגומטריה אינו מצביע על קיום של מחלת לב כלילית כרונית פעילה עם תסמינים"

3.3במידה ובדיקה בוצעה כ-8 חודשים לפני מועד האוטם, אשמח להתייחס לתוצאותיה."

לאחר שמסר המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה, עתר הנתבע להורות לתובע להמציא למומחה את תוצאות בדיקת המאמץ הנזכרת בעמוד 2, שורה 36 להודעת התובע לחוקר הנתבע (מוצג נ/2). בקשה זו נדחתה עת התובע הבהיר כי לא קיימת בדיקת מאמץ כזה.

בסיכומיו, טוען התובע, בין היתר, כי יש לקבל את התביעה לאור חוות דעתו של המומחה, המביאה בחשבון את העבר הקליני של התובע ואת סמיכות הזמנים בין האירוע החריג לבין פרוץ האוטם. הנתבע בסיכומיו, עותר לדחית התביעה. נטען על ידו, בין היתר, כי לא הוכח שארע לתובע אירוע חריג בעבודה ביום 21.11.13; כי אין לאמץ את חוות דעת המומחה מאחר ותשובותיו לשאלות ההבהרה מצביעות כי הוא נעול בקביעותיו ומאחר ולא השיב עניינית לשאלת הבהרה ג' שהועברה אליו.

לאחר שנתנו את דעתנו לחוות הדעת ולטענות הצדדים, ובשים לב לתשתית העובדתית שנקבעה על ידנו, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל. זאת, מאחר והתובע עמד בנטל השכנוע להראות כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג שארע לו תוך כדי ועקב משלח ידו ביום 21.11.13 לבין אוטם שריר הלב שאובחן אצלו באותו היום.

יש לדחות את טענת הנתבע בסיכומיו כי התובע לא הוכיח כי ארע לו ביום 21.11.13 אירוע חריג בעבודה. סוגיה זו נבחנה על ידינו בהרחבה בהחלטתנו מיום 26.1.17 שם קבענו כי הוכח שארע לתובע אירוע חריג כזה. לא מצאנו שיש בטענות הנתבע המועלות עתה – טענות שכבר נטענו על ידו במהלך הבירור העובדתי – כדי לשנות מאותה החלטה.

בבסיס קביעתנו כי הוכח קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האוטם הלבבי, עומדת חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה (להלן יכונו אלה יחדיו – חוות הדעת).

המומחה מצא כי התובע פיתח אוטם בשריר הלב ביום 21.11.13. המומחה מצא כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם בשריר הלב. מסקנה זו השתית המומחה על כך שארע לתובע אירוע חריג בעבודה; על גורמי הסיכון שקיננו בו; על מחלת הלב ממנה סבל לפני האירוע החריג; ועל סמיכות הזמנים בין הופעת האוטם לבין האירוע החריג.

באשר לנתון העובדתי – שנקבע על ידי בית הדין – לפיו אירע לתובע אירוע חריג בעבודה, הסביר המומחה בחוות דעתו כי אירוע נפשי חריג יכול לגרום לאוטם, וכי מדובר בתופעה שכבר נחקרה היטב. באשר לגורמי הסיכון שקיננו בתובע, הסביר המומחה כי התובע סבל מתסמונת מטבולית שכללה השמנת יתר, ערך נמוך של HDL וערך גבוה של LDL, טריגליצרידים גבוהים, יתר לחץ דם, כבד שומני, ונטיה לסוכרת. עוד ציין המומחה כי במשפחתו של התובע קיים סיפור של מחלת לב אצל אביו בגיל צעיר. המומחה ציין כי גורמי סיכון אלו פועלים נגד הכרה בקשר סיבתי בין הליקוי לבין האירוע החריג, שכן יש לראות בתובע כמי שנמנה על קבוצת סיכון גבוהה לפתח מחלת לב איסכמית. המומחה הבהיר כי התובע לא נמנה על קבוצת הסיכון הגבוהה ביותר לפתח מחלה כזו: זאת מאחר ונעדרו ממנו גורמי הסיכון של עישון וסוכרת משמעותית. באשר למחלת הלב ממנה סבל התובע בעבר, ציין המומחה כי התובע סבל ממחלת לב כלילית על רקע טרשתי קודם לאירוע החריג בעבודה. על פי המומחה, קודם לאירוע החריג בעבודה, היתה אותה מחלה שקטה לחלוטין ולא הפריעה לתובע לתפקד. המומחה מצא כי גורם זה תומך בקיומו של קשר סיבתי. באשר לסמיכות הזמנים שבין הופעת האוטם לבין האירוע החריג, הסביר המומחה כי האוטם התפתח תוך 2-2.5 שעות לאחר האירוע החריג. גם בכך מצא המומחה חיזוק למסקנה כי קיים קשר סיבתי, עת ציין כי רוב האוטמים הנגרמים עקב אירוע נפשי חריג, מתפתחים תוך שעה-שעתיים מאירוע כזה.

על אף קיומם של גורמי סיכון שקיננו בתובע, לא מצא המומחה כי עובדה זו מנתקת את קיומו של הקשר הסיבתי. הוא נתן לכך הסבר בחוות דעתו, עת ציין כי המסקנה בדבר קיומו של קשר סיבתי נסמכת על כך שאירע אירוע חריג נפשי; על כך שהמחלה הכלילית ממנה סבל התובע לפני האירוע החריג לא היתה מאוד מפושטת והיתה שקטה לחלוטין; ועל סמיכות הזמנים בין האירוע החריג לבין תחילת האוטם. מסקנה זו של המומחה היא מסקנה רפואית מובהקת, ולא מצאנו להתערב בה. המומחה רשאי היה, בשוקלו את הנימוקים התומכים בקיומו של קשר סיבתי והשוללים אותו, להגיע למסקנה כי קיומם של גורמי סיכון – שלא הביאו את התובע להכללתו בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר לפתח מחלת לב איסכמית – אינם גוברים על נימוקים אחרים המטים את הכף לעבר הכרה בקיומו של קשר סיבתי בין האוטם לבין האירוע החריג בעבודה. המומחה מצא גם כי ללא האירוע החריג בעבודה, סביר להניח כי האוטם היה מתרחש במועד מאוחר יותר. חוות הדעת הינה מפורטת ויסודית, ונתנה מענה לכל השאלות שהופנו למומחה, תוך שזה נסמך על התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין. משכך מצאנו לאמצה במלואה.

יש לדחות את טענת הנתבע כי המומחה לא השיב לשאלות ההבהרה בענין מבחן האלמלא, וכי היה נעול בדעתו. המומחה השיב בצורה מפורטת למבחן האלמלא כבר בחוות דעתו מיום 1.3.17 (תשובה מס' 10 בחוות הדעת). המסקנה האם סביר יותר להניח כי האוטם היה מתרחש במועד בו אירע אלמלא התרחש האירוע החריג בעבודה, היא מסקנה רפואית מובהקת. היא כרוכה בשקילת הגורמים התומכים בקיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הליקוי, לעומת גורמים שתרמו לליקוי ואשר אינם קשורים לעבודה. המומחה פירט גורמים אלו פרט-היטב בחוות דעתו, והתייחסנו לכך לעיל. קריאת חוות הדעת מעלה כי המומחה היה ער לכל גורמי הסיכון; ציין שיקולים שהיה בהם להפחית מחומרת גורמי הסיכון – למשל היעדר עישון או סוכרת משמעותית; ובחן גורמים אחרים שהיטו בסופו של דבר את הכף, על אף קיומם של גורמי סיכון, להכרה בקשר סיבתי ולמסקנתו כי ללא הארוע החריג, סביר להניח כי האוטם היה מתפתח במועד מאוחר יותר. לכן, לא היה צורך שהמומחה ישוב על פירוט מורחב זה גם בתשובתו לשאלה ג' בחוות דעתו מיום 1.3.17 או בשאלות ההבהרה. די היה בתשובתו כפי שניתנה למבחן העיתוי. מסקנות המומחה בחוות הדעת היו בהירות וכלל לא נובע מהן כי היה נעול בדעתו. העובדה כי המומחה לא מצא לשנות את מסקנותיו במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה, אין משמעה כי הוא נעול בדעתו.

לאור האמור לעיל, מתמלאים בתובע התנאים לקיומה של תאונת עבודה על פי סעיף 79 לחוק: קיומו של אירוע חריג בעבודה, פגיעה גופנית של אוטם בשריר הלב, וקשר סיבתי בין הפגיעה הגופנית לבין האירוע החריג (דב"ע (ארצי) נב/0-88 קופטי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 169, פסקאות 3-4 (1995)). משכך, אנו קובעים כי אוטם שריר הלב בו לקה התובע ביום 21.11.13 הינו תאונת עבודה.

הנתבע ישא בהוצאות התובע בגין הליך זה בסך כולל של 4,000 ש"ח אשר ישולמו לידי התובע תוך 30 ימים מהיום. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ו' אלול תשע"ז, (28 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.