פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

 החלטה זו עניינה עתירה להכיר במצבה הנפשי של התובעת כ"פגיעה בעבודה" בגין אירוע מיום 24.8.22.

רקע עובדתי

1.התובעת ילידת 1958. עבדה בסניף של חברת סופר פארם משנת 2004 ועד לשנת 2023 כדיילת במחלקת הקוסמטיקה.

2.עבודת התובעת נעשתה במשמרות ובדרך כלל סידור העבודה ניתן במתכונת שבועית תוך התחשבות באילוצי העובדים מצד המערכת. בתקופות החגים סידור העבודה היה חודשי. מנהלת המחלקה של התובעת הייתה הגב' סבטלנה פסחוביץ' (להלן: גב' פסחוביץ) ולאורך השנים שררה בינה לבין התובעת מערכת יחסים טובה מאוד.

3.במהלך חודש יולי 2022 נקבע לבעלה של התובעת אצל רופא מומחה תור טרום ניתוח לחודש ספטמבר 2022. התור נקבע לשעות אחר הצהריים מחוץ לעיר. התובעת עדכנה את גב' פסחוביץ במסגרת סידור העבודה לחודש זה, כי ביום זה לא תוכל לעבוד במשמרת ערב. לטענת התובעת, בקשתה אושרה.

4.ביום 3.8.22, יום הולדתה של התובעת, פנתה התובעת שוב לגב' פסחוביץ' בבקשה לעדכן כי היא רוצה לתאם חופשה בחו"ל ל-5 ימים לכבוד יום הולדתה לחודש אוקטובר 2022. בין הצדדים קיימת מחלוקת לעניין תגובתה של גב' פסחוביץ' לבקשת התובעת. לטענת התובעת, מאותו היום חדלה גב' פסחוביץ' לדבר עמה, בחרה בכל הזדמנות להתעמת איתה ולהעיר הערות פוגעניות ועוקצניות ואף צעקה עליה בפני הלקוחות והצוות, ניסתה ליצור סכסוכים בין התובעת לבין שאר חברי הצוות תוך שהיא נוהגת כלפיה בצורה מזלזלת, פוגענית וחסרת כבוד.

5.ביום 24.8.22 הגיעה התובעת ליום עבודתה כרגיל וראתה את סידור העבודה החודשי של חודש ספטמבר 2022 ונוכחה לראות כי גב' פסחוביץ' התעלמה מפנייתה ומהאילוץ ללכת עם בעלה לבדיקת טרום ניתוח ושיבצה אותה לעבוד במשמרת ערב באותו היום שבו ביקשה שלא לעשות כן. התובעת טוענת, כי הופתעה מאוד, פנתה לגב' פסחוביץ' ועדכנה אותה בשנית בדבר האילוץ, אך בתגובה התפרצה הגב' פסחוביץ' על התובעת בצעקות וזרקה עליה את דף סידור העבודה. התובעת טוענת, כי הייתה נסערת מאוד, החלה לצרוח ולבכות, חברותיה הוציאו אותה אל מחוץ לסניף, התקשרו לבעלה והוא בא לאסוף אותה (להלן: האירוע).

6.ביום 4.4.23 פנתה התובעת למוסד בתביעה להכיר במצבה הנפשי כ"פגיעה בעבודה". ביום 22.5.23 דחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק:

"על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי העבודה ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.

מעיון בפרטי תביעתך ומבירור שנערכו, לא הוכח לדעתנו, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך בתאריך 25.8.22 אשר הוביל למצבך הנפשי.

הפגיעה הנטענת נובעת מתהליך תחלואתי טבעי שאינו קשור לעבודה והשפעת העבודה על הופעתה, אף אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".

כנגד החלטה זו עותרת התובעת בתביעה שבפני.

7.מטעם התובעת העידו היא עצמה, בעלה מר פלוני (להלן: פלוני) וחברתה לעבודה מר נעמי דדון (להלן: גב' דדון) ואילו מטעם הנתבע העידה גב' פסחוביץ.

טענות הצדדים

8.לטענת התובעת, מיום 4.8.22, לאחר פנייתה בבקשה לאישור חופשה בחו"ל, החלה גב' פסחוביץ' להתייחס אליה באופן מתעמר. עוד טענה כי תגובתה של גב' פסחוביץ' לפניית התובעת ביום 24.8.22 אשר התעלמה מהאילוץ של התובעת ללכת עם בעלה לבדיקת טרום ניתוח וכאשר גב' פסחוביץ' התפרצה כלפי התובעת הן מילולית והן פיזית, הביאו לקריסתה ולפגיעה הנפשית שממנה היא סובלת.

מנגד טוען הנתבע, כי התובעת הצביעה לכאורה על התעמרות של המנהלת הישירה כגורם לפגיעה הנפשית הנטענת כאשר טענה זו הינה מוכחשת, אך גם אם תוכח, היא מהווה מתח מתמשך ואינה עולה כדי אירוע חריג. אשר לאירוע הנטען מיום 24.8.22 טוען הנתבע, כי לא הוכח אירוע תאונתי ספציפי בעבודת התובעת. הנתבע טוען, כי הן בטופס התביעה והן ברישומים הרפואיים אין כל טענה לאירוע ספציפי מיום 24.8.22 וכי גם מהראיות שהוצגו בפני בית הדין אין תימוכין לקיומו של אירוע ספציפי אלא רק מערכת יחסים עכורה על רקע אי הסכמה בעניין ימי החופשה.

המצע המשפטי

9.הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובעות:

"'תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...".

הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה: דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241).

הלכה פסוקה היא כי מתח מתמשך אינו עולה כדי "פגיעה בעבודה" וכי על המבוטח להוכיח כי נתקיים "אירוע מיוחד" השונה מהשגרה הרגילה ואשר יש בו כדי להוות אירוע בפני עצמו (בג"ץ 4590/97 המוסד – עובדיה כרם (25.3.99); עב"ל 1434/04 עדה זהבית – המוסד (14.3.06)).

10.סיכום ההלכה הובא על ידי בית הדין הארצי בפרשת בר ששת:

"כבר נקבע כי אין צורך בהוכחת אירוע חריג דווקא כאירוע חיצוני שניתן לקשור בינו ובין פגיעה נפשית. לעניין זה די באירוע מיוחד בעבודה השונה מפעולת יום-יום רגילה (...). על מנת שיהיה ניתן לקשור אירוע בעבודה לפגיעה נפשית, "מן ההכרח שאותו אירוע יהא מוגדר במקום ובזמן, ועל פני הדברים יהא ניתן להעריך כי הוא הטביע חותם על התובע וגרם לו לדחק נפשי שאינו רגיל אצלו. אותו דחק נפשי בלתי רגיל צריך להיקבע קודם כל סובייקטיבית לגבי התובע עצמו, דהיינו, יש לבחון כיצד השפיע עליו האירוע בעבודה ולא כיצד ראוי היה שאותו אירוע בעבודה ישפיע עליו." (...). כמו כן נקבע כי האירוע המיוחד צריך שיהיה ניתן לאיתור במקום ובזמן "אפילו התקיים במהלך יממה או ימים אחדים" (פרשת בנשטרית, שם בפסקה 5).

מאידך נפסק, כי אירועים מתמשכים, או רצף של אירועים אינם עונים על הנדרש להכרה באירוע כ"אירוע מיוחד", במובן זה שאין הם ניתנים לאיתור במקום ובזמן, וזאת נוכח היותו של תנאי זה, תנאי הכרחי להכרה באירוע כפגיעה בעבודה (פרשת בנשטרית, שם בפסקה 5)" (עב"ל 31298-09-10 משה בר ששת – המוסד (24.12.12); להלן: פרשת בר ששת; הדגשות שלי- י.א.ש.)

הכרעה

11.מעדות התובעת עולה, מיום 3.8.22, חלה הרעה ביחסה של גב' פסחוביץ כלפיה. לגרסתה:

"ש: מה היה ביום 03/08/2022?

ת: ב-03/08 היה לי יום הולדת, היה לי שובר של עבודה שמגיע לי כסף ליום הולדת, מצאתי דיל לחמישה ימים לחו"ל, התקשרתי אליה, שלום, מה נשמע? הי, פלונית, יש לך היום יום הולדת, מזל טוב, אמרתי לה, סבטה, יש לי בקשה כזאת וכזאת, יש לי 19 לחודש, לחמישה ימים טיסה ככה וככה, השובר שלי יסתיים עד סוף שנה, מותר לי להזמין, נו, למה עכשיו את מזמינה? אמרתי קודם כל, זה יסתיים, הדבר השני, זה רק חמישה ימים, אם את צריכה אותי, אני אומרת לה, אני מהמטוס, יש עוד כאלה מפגרים כמוני? לא. אני מהמטוס עם המזוודה מגיעה לעבודה, אם את צריכה אותי, אם זה כל כך חשוב לך, חמישה ימים, אבל זה התאריכים שיש, אין לי משהו אחר, במחיר נמוך יש לי כזה, אז היא אומרת אולי תקבעי תאריכים אחר, אמרתי סבטה, אז אני צריכה לשלם פי שניים ואין לי מאיפה להוסיף לך עוד כסף, אבל תגידי לי כן או לא, היא חשבה את זה כמה דקות אמרה טוב, בסדר, תסגרי.

ש: או-קיי, אז מה קרה?

....

ת: סליחה, ברביעי לחודש, נכנסתי לחדר שלה, שלום, סבטה, הגעתי למשמרת, היא לא עונה לי, סבטה, שלום, מה קורה? לא עונה לי, מסתובבת אלי ככה ועושה לי ככה, תחשבי, היום הזה, את תזכרי לי כל יום שאת פה, בדיוק ככה עם האצבע, היום הזה. תזכרי ותמיד. אני אמרתי טוב, היא עצבנית, אני לא יודעת מה. כאילו מה אני אעשה? וחשבתי שזה כאילו סתם, ולא, ומהיום הזה היא הפסיקה לדבר איתי, לא שלום ולא להתראות, למה את עומדת פה? למה את מדברת שם? הלקוח עומד על ידי, היא אומרת לי מה, את לא ראית שיש שם משהו שנשבר, את לא ראית ש...? מה זה? אני בגיל שישים ושתיים צריכה לשמוע את העצבים שלה עליי, על מה, שלקחתי חמישה ימים בגלל שהיא רוצה לטייל כל שלושה חודשים לחו"לים ולפה ולשם, אני סך הכל עובדת, אני לא מנהלת הסניף, שהיא הייתה שלושה חודשים בחופש מחלה שהיא שברה את הרגל, אני זאת שהחלפתי אותה שלושה חודשים, אני לקחתי את הסניף עליי וזכיתי בתחרויות והיא יודעת מזה, היא הייתה לסמוך עליי בעיניים סגורות, ולא מגיע לי. ממש לא מגיע לי ממנה את היחס שהיא עשתה לי" (עמ' 9 ש' 8-38 לפרוטוקול).

התובעת טענה כי מספר ימים לאחר מכן, פנתה לגב' פסחוביץ וביקשה ממנה "בואי נהיה שוב בסדר" (עמ' 10 ש' 10 לפרוטוקול) אך בתגובה נענתה "מיד את תצאי מהחדר שלי" (עמ' 10 ש' 11 לפרוטוקול).

12.לגרסת התובעת, ביום 24.8.22, כאשר קיבלה לידיה את סידור העבודה של חודש ספטמבר ונוכחה לראות שגב' פסחוביץ' התעלמה מפנייתה שלא לשבצה במועד הבדיקה של בעלה, פנתה לגב' פסחוביץ ונענתה: "זה מה יש" (עמ' 8 ש' 1 לפרוטוקול) וכן:

"ת: אני לא זוכרת, רק שהגעתי, שהביאה לי את הסידור עבודה, אני רואה בסידור עבודה רשום לי לעבוד ערב, הגעתי אליה, סבטה, מה זה סידור עבודה? את יודעת, אמרתי לך, זה לא מהיום, אז מה היא ענתה לי? מהיום הזה את תקבעי את התור לרופא לפי הסידור שלי, זה נורמלי? ככה המנהלת עונה? לרופא, לכירורג, לפי הסידור של, שלה, היא תעשה לי סידור עבודה, אז אמרתי לא ידעתי שהכירורג יחכה לסידור עבודה שלך, והיא עשתה לי ככה, זה מה יש, זה מה שהיה" (עמ' 9 ש' 1-6 לפרוטוקול).

לדבריה, גב' פסחוביץ' השליכה עליה את דף סידור העבודה והיא בתגובה:

"ואז שהיא זרקה עליי הבנתי שזהו, שאני גמורה, ואז התחלתי כולה, כבר גוף שלי לא תפקד, אני כבר לא ידעתי מה הייתי, אני כבר לא, גם לא זוכרת, התחלתי לבכות, יכלתי, ... זה היה אחרי סידור העבודה שהיא זרקה עליי ואז אמרתי די, כמה את יכולה לדרוך עליי ככה, מה, אני כבר לא אמרתי לה, כמה, הגוף שלי כבר אמר די, אם לא, פלונית, את הולכת למות, אני הלכתי למות, כי זה היה כבר מעבר להכל, ואז כבר יצאתי משם, אני כבר לא זוכרת, אז בכיתי, לא יודעת מה, אז מישהו תפס אותי מהבנות, ייתכן שזה הייתה אחת מהבנות, דינה, יצאתי החוצה והיה לי פלאפון, מהטלפון שלי התקשרו לבעלי ואז הוא בא לקחת" (עמ' 11 ש' 7-20 לפרוטוקול).

בהמשך ציינה, תוך שעשתה תנועה של השלכת מסמכים:

"ש: האם באותו יום היא צרחה עלייך, צעקה עלייך, או שרק אמרה לך זה סידור העבודה בשקט וזה...?

ת: לא, זה לא היה בשקט, היא לא, היא לא אמרה שקט, היא עשתה לך ככה, היא אמרה לי זה מה יש, ואת תעשי מה שאני רוצה ופעם הבאה תקבעי ככה, זה לא מספיק לך? היא הייתה צריכה, מה, לעשות לי אבן על הראש? זה מה שהיא הייתה צריכה לעשות לי? ככה לדפוק על הקיר או לעשות ככה, הנה, זה ככה, זה לא, זה לא מספיק? את חושבת בזה אפשר לעמוד, בן אדם נורמלי. ... וככה גם קמה בזה, בשולחן, וזה לא מספיק, יש לי הרגשה שהיא הייתה צריכה להרוג אותי ואז היית מאמינה לי שזה מה שקרה" (עמ' 20 ש' 22-32 לפרוטוקול).

התובעת סיפרה כי באותו היום קיבלה זריקה ולאחר מכן לא שבה עוד לעבודה. לטענתה, שוחחה עם מנהל הסניף כבר ביום למחרת ואולם הוא לא עשה דבר.

13.בעלה של התובעת נשאל לגבי קשיים של התובעת בשנת 2016 ואולם לא ידע לציין דבר. עוד נשאל פלוני בענין האירועים נשוא התביעה והשיב:

"ת.... היה מקרה שהיה לי יום אחד בדיקה ל... היה לי ניתוח, אז היא ביקשה שם או יום חופש או להסתדר, נו, לעבוד בבוקר, ערב, שהיה לנו בערב פגישה עם רופא. אז היא רצתה לבוא איתי, אז היא ביקשה לסבטלנה לסדר, סבטלנה משהו לא עשתה לה, לא נתנה לה, שמה לה לעבוד משמרת ערב מתי היה לנו פגישה, אז בגלל זה היה סיפור וזהו, זה הכל.

ש: לא היה משהו שקדם לזה, איזושהי בקשה אחרת של פלונית, איזושהי התנהגות של סבטלנה?

ת: היה דבר עם חופש, חופש, מתי אנחנו קנינו כבר כרטיסים לחו"ל וסבטלנה לא הייתה מסכימה, אחרי שאנחנו, שהיא כבר דיברה על חופש, קיבלה חופש ואחר כך סבטלנה אמרה שאת לא הולכת לחופש כשאני הולכת" (עמ' 26 ש' 1-10 לפרוטוקול).

בהמשך ציין הבעל כי: "אחרי שהיה סיפור על חופש, על חופש, אז אחרי זה כבר לא היו, הסתדרו" (עמ' 27 ש' 16 לפרוטוקול).

לגבי יום 24.8.22 סיפר פלוני כי התקשרו אליו ואמרו לו לבוא לקחת את התובעת שאינה במצב טוב וכאשר הגיע למקום ראה כי שתי בחורות אחזו בתובעת אשר מיררה בבכי, היתה ב"מצב לא טוב" ולא נרגעה (עמ' 27 ש' 31 – עמ' 28 ש' 9 לפרוטוקול). לדבריו, רק לאחר מספר ימים סיפרה לו התובעת כי גב' פסחוביץ צעקה עליה בפני כולם וזרקה עליה דברים במשרד (עמ' 28 -29 לפרוטוקול).

14.מטעם התובעת העידה גם גב' דדון, אשר סיפרה כי ביום 24.8.22 ראתה את התובעת יוצאת מאיזור המשרדים כשהיא רצה, נסערת, בוכה ומתנשפת (עמ' 30 לפרוטוקול). העדה סיפרה כי היא עצמה לא יצאה אחרי התובעת אך בנות אחרות יצאו בעקבותיה. גב' דדון אישרה כי היא אינה יודעת מה התרחש במשרד וכי לא היתה עדה לויכוח אך חזרה וציינה כי ראתה את התובעת כשהיא יוצאת מהמשרדים נסערת (עמ' 34 ש' 1-3 לפרוטוקול).

 עוד סיפרה גב' דדון כי גב' פסחוביץ' היתה די הפכפכה, כך יכולה היתה להיות מאוד נחמדה ולעבור להיות מאוד קיצונית וכאשר "היא כועסת, אז היא כועסת" (עמ' 31 לפרוטוקול). עוד סיפרה כי היא עצמה עזבה את העבודה גם בשל יחסה של גב' פסחוביץ' (עמ' 32 לפרוטוקול).

15.גב' פסחוביץ' נשאלה לענין נסיבות סיום עבודתה של התובעת והשיבה:

"ש: או-קיי, לפני שאני אחזור לסידור עבודה, למה פלונית סיימה לעבוד בסופר פארם, מה את יודעת?

ת: אני יודעת שהיא יצאה לחופשת מחלה והמשיכה את חופשת המחלה ורצינו לשבץ אותה כאילו, ודיברתי איתה, פגשתי אותה גם באירוע, גם בחוץ ככה ואמרתי לה, נו, מתי את חוזרת, אפילו עם בעלה פגשתי אותה באירוע והיא הייתה מגיעה לסופר פארם, כאילו למנהל של סופר פארם בעניינים שלה, לא, היא לא חזרה אלינו.

ש: את יודעת למה היא יצאה לחופשת מחלה?

ת: היא לא הרגישה טוב.

ש: את יודעת על איזה רקע? מה שלנו ידוע זה שלמעשה קרה לה איזשהו אירוע רפואי בסופר פארם והיא יצאה משם לקופת החולים ומשם כבר לא חזרה, מה את יודעת על מה שקרה באותו יום?

ת: מה שאני זוכרת שביום האחרון שלה בעבודה דיברנו על סידור העבודה שלא התאים לה ואני ניסיתי כאילו להגיד לה שאני אתגבר אותה, היה שם חופשה איזשהו, נראה לי, חול המועד סוכות, אז היא אומרת אני צריכה לשמור על הנכדים ושמתי אותה ביום שישי, אני אומרת בסדר, את לא בקריית גת, אז אני אפתח, את תמשיכי, כאילו הלכתי לקראתה, לא הבינה אותי וזרקה כרטיס ויצאה והיה איתי מנהל מסחרי באותו חדר.

ש: מי זה, איך קוראים לו?

...

ת: אייל.

ש: אייל, או-קיי.

ת: וזהו, ולא ידעתי, במחלה, במשהו, אני לא זוכרת איך היא הודיעה לי או אנחנו התקשרנו, זה לא זכור לי כבר.

ש: אנחנו הבנו שמישהו התקשר לבעלה שיבוא לקחת אותה כי המצב שלה לא טוב. ידוע לך על זה משהו, היית מעורבת בזה?

ת: לא. לא. לא.

ש: את מתארת שהיא זרקה את הכרטיס ויצאה, היא יצאה והמשיכה לעבוד במשמרת?

ת: לא, היא יצאה מהחנות, מהמשמרת.

ש: ולא הלכת לראות מה קורה איתה?

ת: לא, היא יצאה מהחנות מעצבים" (עמ' 37 לפרוטוקול).

העדה נשאלה גם לגבי בקשת התובעת שלא לעבוד במועד הבדיקה של בעלה, וכך השיבה:

"ש: ... היא טוענת שהיה משהו סביב זה שהיא ביקשה לא לעבוד במשמרת שנקבע בה לבעלה תור לטרום ניתוח, פגישה עם כירורג, ושכשהיא באה ב-24 היא גילתה ששיבצת אותה ואת גם כעסת עליה ואמרת לה את תקבעי את התורים בקופת חולים לפי המשמרות שאני קובעת.

ת: זה לא, זה אני לא אמרתי, זה בנות אמרו לי שהיא אומרת ככה, אבל זה אני לא אמרתי את זה.

ש: מה זה הבנות אמרו לך שהיא אומרת ככה?

ת: לא, היא דיברה עם בנות והם אמרו אני אמרתי דברים כאלה, אבל זה לא נכון.

ש: היה משהו סביב תור לקופת חולים, את זוכרת את זה?

ת: לא, אני זוכרת שהיה משהו עם נכדים, לרופא אף פעם לא הייתה לנו בעיה שמישהו היה צריך לצאת לרופא ולא יצא.

כב' השופטת: לא, זה לא היא הייתה צריכה לצאת, זה, היא הייתה צריכה להתלוות לבעלה.

ש: לא, השאלה אם, סליחה שאני מרחיבה את זה, האם הייתה סיטואציה שהיא מראש הודיעה לך תשמעי, ביום הזה והזה קבעו לבעלי תור והיא הודיעה לך את זה חודשיים קודם ובכל זאת כשהיא הגיעה היא גילתה ששיבצת אותה שם וזה הכעיס אותה ואותך עליה?

ת: זה לא זכור לי, אבל אפשר, זה לא זכור לי שאמרתי לה שאת לא תצאי, אני לא עושה דברים כאלה" (עמ' 39-40 לפרוטוקול).

16.בחקירתה הנגדית נשאלה העדה מה נאמר לה על ידי העובדות והשיבה:

"ש: אמרת בסוף העדות שלך כרגע לבא כוח הנתבע שהבנות באו ואמרו לך דברים שפלונית אמרה להם, מה הבנות אמרו לך, את יכולה להגיד?

ת: לא, את זה.

ש: מה, מה זה את זה?

ת: שאני אמרתי שהיא תיסע לרופא מתי שאני אגיד.

ש: הבנתי, אז כן הבנות אמרו לך משהו שקשור לרופא, שמעת את המילה הזאת, רופא?

ת: לא זכור לי.

ש: לא, לא, שנייה, הבנות אמרו לך או לא אמרו לך על עניין הרופא?

ת: כן, אמרתי שכן.

ש: אמרו לך, מתי הם אמרו לך את זה?

ת: אני לא זוכרת.

ש: לא זוכרת. לאחר שהיא סיימה לעבוד?

ת: אני לא זוכרת, כן, נראה לי שכן, לא, לא בטוחה.

ש: פלונית עוזבת את העבודה באותו יום, זורקת את הכרטיס, מה את עושה לאחר מכן, מתקשרת אליה, מבררת עם הבנות מה קורה או לא עושה כלום?

ת: אני לא יכולה לזכור היום מה

ש: את לא יכולה

ת: אני

ש: לזכור.

ת: עשיתי, כן.

ש: אז אני אשאל אותך כך, האם הוצאת לה מכתב שאומר פלונית, זנחת את העבודה, עזבת אותה סתם כך באמצע משמרת, יש מכתב כזה?

ת: אין מכתב כזה" (עמ' 41 ש' 5-27 לפרוטוקול).

17.העדה נחקרה על ידי חוקרי המוסד ואולם לא טענה בפניהם כפי טענה בפני בית הדין כי התובעת התעצבנה, השליכה את כרטיסה ויצאה. גרסה זו הועלתה לראשונה בבית הדין. משנשאלה האם התקשרה לתובעת למחרת השיבה בלשון רבים "אנחנו התקשרנו" (עמ' 44 ש' 17 לפרוטוקול) ובהמשך טענה כי שלחה הודעות. עוד אישרה כי עובר ל"השלכת הכרטיס" על ידי התובעת, התנהל שיח בענין סידור העבודה (עמ' 46 ש' 11-12 לפרוטוקול). העדה אמנם טענה כי היא אינה מתנהלת באופן כוחני ואולם לא שללה כי היתה אפשרות שהתובעת שובצה בניגוד לבקשתה (עמ' 40 ש' 11 לפרוטוקול).

18.התובעת נשאלה אם קודם לאירוע נשוא ההליך היו לה קונפליקטים בעבודה שבשלם עבדה לעבוד תחת גב' פסחוביץ והשיבה בשלילה ואולם משהוצג בפניה תיעוד רפואי משנת 2016 שממנו עולה כי היו לה בעיות בעבודה השיבה כי לא הסתדרה עם המנהל הקודם ועל כן עברה לעבוד במחלקה של גב' פסחוביץ כאשר בהמשך, פוטר אותו מנהל (עמ' 4 ועמ' 17 ש' 37 – עמ' 18 ש' 23 לפרוטוקול).

19.אשר לרישומים הרפואיים – הלכה פסוקה היא, כי בית הדין בבואו לקבוע את עצם קיומו של האירוע ייתן משקל יתר לאנמנזה כפי שנרשמה על ידי הרופאים. הלכה זו נומקה על ידי בית הדין הארצי בפרשת הירשהורן:

"יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון".

וכן:

"ההזקקות לרישומי בית החולים באה מתוך הידיעה, פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים" (דב"ע מט/0-23 המל"ל - שמעון הירשהורן פד"ע כ 349).

20.בעלה של התובעת פינה אותה לקופת החולים מיד לאחר צאתה מהעבודה וברישום מיום 24.8.22 צויין:

"בוכה, מאוד לא רגועה, התחילה ריב בעבודה ולא יכלה להירגע. לא ישנה בלילות. בוכה כל הזמן"

עוד עולה כי קיבלה במקום זריקת הרגעה.

ברישום מיום 30.8.22 צויין:

"יציבה, בוכה בביקור, לא יכלה להפסיק, כאבי ראש, ל"ד גבוה"

בביקור ביום 8.9.22 נרשם:

"עדיין לא מרגישה בטוב, הרבה בוכה, נפיחות בפנים ועיניים עקב בכי ללא הפסקה, טיפול להרגעה לא עוזר- הכל התחיל בסכסוך בעבודה, לא ישנה בלילות, מגרדת כל הגוף וקרקפת".

21.ככלל, עדותה של התובעת לעניין התרחשותו של האירוע עשתה רושם מהימן. הנתבע טען כי מדובר היה במתח מתמשך ואולם הגם שלגרסת התובעת, הממונה עליה החלה להתעמר בה בחודש יולי או אוגוסט 2022, ממכלול הראיות עולה כי ביום 24.8.22 אכן התרחש אירוע מיוחד החורג משגרת העבודה הרגילה. כעולה מהעדויות, ככלל, היתה התובעת במערכת יחסים טובה עם גב' פסחוביץ כאשר מעדותה של גב' פסחוביץ' עולה טענתה כי עד ליום האירוע, לא נתגלעה כל מחלוקת בינה לבין התובעת בענין סידור העבודה (עמ' 46 לפרוטוקול). זאת ועוד, אמנם גב' פסחוביץ ניסתה לגמד את האירוע ואולם בסופו של יום, הגם שגב' פסחוביץ מכחישה את חלקה באירוע מיום 24.8.22, דומה כי לא יכול להיות חולק שממכלול הראיות שהיו בפני בית הדין עולה כי נפל דבר בעבודת התובעת אשר היה קשור לסידור העבודה, דבר אשר הביא לכעס מצד התובעת כאשר גם העדה מאשרת שהתובעת השליכה את הכרטיס ומעדות גב' דדון עולה כי התובעת יצאה נסערת מהמשרדים כאשר אין חולק כי בעלה בא לאסוף אותה ולקח אותה היישר לטיפול רפואי.

משכך, גם אם תתקבל טענת הנתבע כי התובעת היתה שרויה במתח מתמשך, הוכח קיומו של "אירוע מיוחד" ביום 24.8.22 העשוי לעורר תגובה נפשית חריפה.

בעניין זה יפים דברי בית הדין הארצי בפרשת בר ששת שם נקבע כי:

"קיומו של מתח ולחץ נפשי המתפרשים על פני פרק זמן של כחודשיים ימים אינם שוללים אפשרות בידודו של אירוע מיוחד במהלך אותה תקופה, ובחינת קיומו של קשר סיבתי בין אותו אירוע לבין מצב בריאותו הנפשי של העובד, וכי אין כל מניעה מבידודו של אירוע מיוחד כאמור, ובלבד שהתקיימו בו התנאים להכרה בו ככזה" (פרשת בר ששת, ראו לעיל).

22.לא נעלם מעיני כי בשנת 2016 טופלה התובעת במישור הנפשי ואולם לא הוכח כי קיימת רציפות טיפולית ומכל מקום אין בכך כדי לגרוע מקיומו של האירוע ביום 24.8.22.

23.לאור כל האמור, דין טענת התובעת להתקבל ויש לראות באירוע מיום 24.8.22 כאירוע אשר יכול והביא או החמיר את מצבה הנפשי של התובעת ואשר מצדיק מינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי-רפואי.

החלטה למינוי מומחה תשלח לצדדים.

ניתן היום, י"ח ניסן תשפ"ה, (16 אפריל 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.