ב' נ' הלמן - אלדובי קופות גמל ופנסיה בע"מ ואח'

תביעה של אלמנה לתשלום תגמולי ביטוח חיים בקופות גמל שבעלה המנוח היה מבוטח בקופות הגמל.

כללי:

בעלות הדין:

1. התובעת היא אלמנתו של המנוח ד' ב' ז"ל (להלן-"המנוח"), והיא יורשתו על פי צוואתו שקוימה.

    

2. הנתבעת 1 היא חברה המאוגדת על פי דין, אשר ניהלה או מנהלת את קופות הגמל "בר יציב הדס ארזים לאחר שמוזגה עם חברת "הדס ארזים בע"מ" (להלן-"קופות הגמל"), והינה בעלת הפוליסה אצל הנתבעת 2.

    

3. הנתבעת 2, חברת ביטוח, ביטחה בביטוח חיים במסגרת קופות הגמל, באמצעות הנתבעת 1.

    

   מערכת היחסים בין הצדדים:

4. המנוח היה בין מייסדי חברת ההשקעות XXXX, והוא שימש מנכ"ל בית ההשקעות מאז הקמתו ועד למותו.

    

5. המנוח פתח 3 קופות גמל אצל הנתבעת 1, אשר כללו רכיב ביטוח חיים. את ביטוח החיים רכשה הנתבעת 1 אצל הנתבעת 2 במסגרת פוליסת ביטוח חיים קבוצתית. מספר קופות הגמל הינם: 10325124 (להלן-"הקופה הראשונה"), 10345968 (להלן-"הקופה השנייה") ו- (להלן-1035753 (להלן-"הקופה השלישית").

    

6. ביום 4.6.10, בהיותו בן 48 שנה, שם המנוח קץ לחייו במקום עבודתו. המנוח היה בן 48 שנה במותו, והותיר אחריו אלמנה וארבעה יתומים.

    

7. לאחר הגשת כתב התביעה המקורי שילמה הנתבעת 1 לתובעת את תגמולי ביטוח החיים בקופת גמל מס' 10325124 (הקופה הראשונה) על כן הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן אשר התייחס לקופות הגמל שמספריהן 10345968 (הקופה השנייה) ו- 10353753 (הקופה השלישית).

    

   טענות הצדדים:

8. טוענת התובעת כי על הנתבעות לשלם לה את תגמולי ביטוח החיים בשתי קופות הגמל בסך 111,711 ₪ מהסבות שיפורט להלן.

    

   ממשיכה וטוענת התובעת כי הנתבעות ידעו על מותו של המנוח מיד לאחר מותו. חרף הידיעה על מותו של המנוח, לא פעלו הנתבעות לביצוע תשלום סכומי הביטוח לתובעת, ולא הודיעו לה על אותה זכות לקבלת תגמולי הביטוח חרף חובתן לעשות כן.

   יתר על כן, גם לאחר פניית ב"כ התובעת לנתבעת 2 לקבל את פרטי הביטוח אשר היה בתוקף בעת פטירת המנוח, הנתבעת 2 התנערה מחובת הדיווח וטענה כי אין לה ולא היה כל ביטוח על שם המנוח, ולרבות בקופות הגמל.

    

   לטענת התובעת, הנתבעות הפרו חובותיהן כדלקמן:

   1. על פי חוזר המפקח על הביטוח בדבר נוהל מיום 23.4.03 ומיום 5.2.12, היה על הנתבעות לנקוט בפעולות אקטיביות לצורך איתור מוטבים של המנוח לאחר פטירתו, ובכלל זה החוזר משנת 2003 המטיל חובות על הנתבעות לפעול בדרך מסוימת;

   2. הנתבעת 1 פעלה בניגוד לסעיף 3 לחוק הפיקוח המטיל על החברה המנהלת קופות גמל חובות נאמנות גם כלפי מוטבים של עמיתים שנפטרו;

   3. הנתבעות הפרו את הוראות סעיף 35(ב) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), ה'תשס"ד-2005, המטיל חובה לשלוח דיווחים לעמיתים בקופה בלבד, ומחייב משלוח דיווחים למוטבים של עמיתים שנפטרו;

   4. הנתבעות הפרו את חובות האמון המוטלות עליהן לפעול למען האינטרסים של העמיתים ולמען מימוש זכויותיהם גם לאחר מותם;

   5. על הנתבעת חלות חובות המוטלות על קרן פנסיה, ובכלל זה שלא להפלות בין מבוטחים, חובה לנהוג בהגינות כלפי עמיתים גם לאחר מותם למימוש זכויותיהם;

   6. הנתבעות פעלו בחוסר תום לב לא רק באי נקיטת פעולות לאיתור המוטבת ולביצוע התשלום של תגמולי הביטוח, אלא גם לאחר שקיבלו פניות מפורשות מב"כ התובעת לקבל פירוט הזכויות הביטוחיות בעקבות מותו של המנוח, וטענו כי לא היה למנוח כל ביטוח או זכויות גם על פי קופות הגמל;

   7. על הנתבעות מוטלת חובת גילוי יזום כלפי העמיתים בקופות הגמל במיוחד לנוכח העובדה כי קופת הגמל נעשתה בנסגרת עבודתו של המנוח, ולא באופן פרטי על ידו.

       

      ממשיכה וטוענת התובעת כי הפרות כל החובות הנ"ל מהווה רשלנות מצד הנתבעות.

       

9. טוענת הנתבעת 1 שיש לדחות את התביעה כנגד מהסיבות שיפורט להלן:

    

   במועד פטירתו של המנוח ניהלה חברת הדס ארזים קופות גמל בע"מ, אשר ביום 30.4.2013 מוזגה אל תוך הנתבעת 1, עבור העמית המנוח 3 חשבונות בקופת הגמל "בר יציב הדס ארזים".

    

   סעיף 3 לדף פרטי ביטוח חיים קבוצתי, המהווה חלק בלתי נפרד מפוליסת הביטוח, שכותרתו "כיסויים, ביטוחים, סכומי ביטוח ופרמיות, קובע כי במקרה מוות של עמית מבוטח שגילו פחות מ- 67 שנים במועד פטירתו ובעת הצטרפותו לקופה גילו היה פחות מ- 60 שנה, סכום הביטוח אשר ישולם ליורשיו/מוטביו "יהיה שווה בגודלו ליתרת חשבונו של המבוטח שנפטר, בספרי הקופה 30 יום קודם ליום הפטירה, ולכל היותר 48,000 ₪.

   נכון למועד הפטירה היתרה בחשבון 10353753 הייתה 135.33 ₪, היתרה בחשבון 10345968 הייתה 603.91 ₪ והיתרה בחשבון 10325124 הייתה בסך 109,416 ₪.

    

   סעיף 13 לפוליסת הביטוח עצמה שכותרתו "התיישנות", קובע כי תקופת ההתיישנות של התביעה על פי הפוליסה היא 3 שנים שלאחר שקרה מקרה הביטוח.

   רק ביון 5.6.14 העבירה התובעת לראשונה לנתבעת מסמכים לבחינת הזכאות לכספי תגמולי הביטוח במסגרת פוליסת הביטוח, לרבות תעודת פטירה, צוואת המנוח מיום 23.9.07 וצו קיום צוואה מתוקן מיום 21.8.11.

   ביום 16.6.14 יצרה קשר נציגה מטעם הנתבעת עם התובעת והסבירה לה כי על פי לשון תנאי הפוליסה חלה התיישנות על התביעה מאחר וחלפו למעלה מ-3 שנים מאז פטירת המנוח ועד מועד פנייתה של התובעת לראשונה אל הנתבעת. במהלך אותה שיחה הובהר לתובעת כי לצורך שחרור הכספים, עליה להמציא לנתבעת 1 צו מינוי מנהל עזבון, ולחילופין, אישור שאר יורשי המנוח שקיבלו את חלקם, כך שכספי הביטוח שייכים לתובעת.

    

   הוסבר לתובעת אילו כספים עומדים לרשות התובעת באיזה חשבון, וכי בטעות גבתה הנתבעת 1 מחשון במנוח פרמיות ביטוח בגין חשבונות אלו, וכי היא השיבה אותן.

    

   ביום 30.9.14 שלחה הנתבעת לתובעת את פוליסת הביטוח לשנת 2010 ולשנת 2012.

    

   הוראות החוזר על הביטוח בדבר איתור מוטבים אינו חל על הנתבעת 1 בהיותה חברה מנהלת בהתאם להגדרה שבחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005.

    

   בסעיף 13 לחוזר גופים מוסדיים נקבע כי תחילתן של הוראות החוזר ביום תחילתן של תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (איתור עמיתים ומוטבים), תשע"ב-2012 (להלן-"התקנות"), ובהתאם לסעיף 7(א) לתקנות, הן נכנסו לתוקף ביום 1.1.13. בסעיף 8(ב) לתקנות נקבע פרק זמן של 3 שנים לאיתור מוטבים של עמית שנפטר לפני מועד כניסתן לתוקף של התקנות לתוקף, כאשר בהתאם לפרקי הזמן הקבועים בתקנות, נקטה הנתבעת בפעולות לאיתור התובעת.

    

   לפנים משורת הדין שילמה הנתבעת 1 לתובעת את כל כספי הביטוח בהתאם לתנאי פוליסת ביטוח החיים.

    

   בהתאם ללוחות הזמנים הקבועים בסעיף 8(ב) לתקנות, במהלך חודש אפריל פנתה התובעת אל הנתבעת והודיעה לה כי על שם המנוח קיימים כספים בחשבונות שבקופת הגמל המנוהלת על ידי הנתבעת 1, והזמינה אותה ליצור קשר עם אחד מנציגיה על מנת לברר את זכויותיה. מכתבים בנוסח דומה נשלחו לתובעת במהלך חודש אוקטובר 2015.

   כבר עתה אציין שדבריה אלו של הנתבעת 1 אינם עומדים בקנה אחד עם טענתה שהתובעת פנתה אליה כבר בשנת 2014, ואינם עולים בקנה את עם טענת ההתיישנות. שכן אם התקנות חייבו את הנתבעת 1 לפנות לעמיתים או למוטבי העמיתים, יש לכך השפעה גם על שאלת ההתיישנות, או לפחות שעל פי התקנות יש לנתבעת 1 מניעות לטעון טענת התיישנות.

    

   אין כל הוראה בחוק המטילה חובה על הנתבעת 1, כחברה מנהלת, לשלוח דו"חות תקופתיים ודו"חות נוספים למוטבים של עמיתים שנפטרו.

    

   סעיף 3 לחוק קובע כי חברה מנהלת תשמש נאמן על נכסי קופות הגמל שבניהולה לטובת עמיתיה, תעניק שירות לעמיתיה, וכן תפעל בנאמנות ובשקידה לטובתם, ללא הפליה בין זכויותיהם וללא העדפת שיקולים זרים. כן נקבע שלחברה מנהלת תנהג ברמת מיומנות גבוהה ותנקוט את כל האמצעים הסבירים לשם שמירה על נכסי קופות הגמל שבניהולה ועל הזכויות הנובעות מהן.

    

   הנתבעת 1 לא התרשלה בטיפולה בתובעת ובחשבונות המנוח.

    

10. הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה שיש לדחות את התביעה כנגדה מהסיבות כדלקמן:

     

    אין בין התובעת לבין הנתבעת 2 כל יריבות. המדובר בפוליסה קבוצתית, אשר הנתבעת 1 מתנהלת מול הנתבעת 2 בשם הקבוצה, לרבות שליחת מכתבים והעתקי פוליסות, הגשת תביעות וקבלת כספים.

     

    לאור פניית הנתבעת 1 לנתבעת 2, העביר הנתבעת 2 לנתבעת 1 ביום 3.8.14 את מלוא תגמולי הביטוח בהם בוטח המנוח, וזאת לפנים משורת הדין ולמרות שחלפה תקופת ההתיישנות.

     

11. בכתב התשובה לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 טענה הנתבעת כדלקמן:

     

    יש לדחות את טענת ההתיישנות מהסיבות כדלקמן:

    1. משהכירו הנתבעות בחבותן על פי הפוליסות ושילמו את תגמולי הביטוח, גם אם באופן חלקי, הרי שטענת ההתיישנות הועלתה בחוסר תום לב;

    2. רק בחודש אפריל 2015, למעלה מ-4 שנים מיום שנפטר המנוח, שלחה לראשונה הנתבעת 1 מכתב שעניינו הודעה על קיומם של כספים על שמו של המנוח. מכתב זה מוען לגב' סלע ליאן אילנית ולא לתובעת. כך שניתן לומר שהנתבעת לא פעלה בהתאם לנהליה, ועל כן אין לה להלין אלאל על עצמה, ואכן הנתבעות הכירו בחבותן ושילמו תגמולי ביטוח, גם אם חלקיים;

    3. הנתבעת 1 פעלה בנגוד להוראות חוזר המפקח על הביטוח "בירור ויישוב תביעות 2011", וזאת משום שבמכתבה הראשון לתובעת היה עליה לציין בהבלטה פסקת התיישנות אשר תתאר את תקופת התיישנות התביעה בהתאם לדין.

        

       הנתבעת מנועה מלהסתמך על הסייג המסייג את הזכאות למלוא סכום הביטוח, שכן לא מסרה את הפוליסה, כמתחייב על פי הוראות סעיף 6 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), תשנ"ג-1993, הקובעת כי מבטח ימציא לכל יחיד מקבוצת המבוטחים, עם תחילת תקופת הביטוח, העתק הפוליסה וכן דף פרטי ביטוח המפרט את הזכויות המוקנות לו בתוקף הפוליסה.

        

       את ההגבלות בכיסוי הביטוחי יש להבליט על מנת שהמבוטח יוכל להיות מודע להגבלות אלו. לענין זה מפנה התובעת לסעיף 3 לחוק הביטוח ולע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ. סיגלית קדוש, פ"ד סב(2) 573 (2007).

        

       טענת הנתבעות לפיהן סכום ביטוח החיים הקבוע בפוליסה מהווה "תקרה" סותרת את מהות הביטוח בביטוח חיים, על פיו סכום ביטוח החיים הינו קבוע ומוסכם מראש, בכך ש התנאה על הוראות סעיף 54(א) לחוק חוזה הביטוח.

        

       העדויות:

12. מטעם התובעת העידה התובעת בלבד, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית בו הצהירה על העתקי הדו"חות שקיבלה מהנתבעת 1 ועל המגעים בין באי כוחה לב"כ הנתבעות, ועל סירוב הנתבעות לשלם שכ"ט עו"ד בגין תשלום הסך 48,000 ₪ ששילמה לה הנתבעת 1.

    התובעת נחקרה חקירה שכנגד על תצהירה והעידה כי לא קיבלה את פוליסות הביטוח, אלא ראתה דו"חות. בדו"חות אלו היא ראתה שמגיע לה מכל קופת גמל דמי ביטוח חיים בסך 75,000 ₪ בכל קופה. כל קופות הגמל האחרות בהן היו חשבונות למנוח הודיעו לה לאחר הפטירה מיוזמתן על זכויות המנוח בקופות הגמל, חוץ מהנתבעת 1. היה כתוב שהיא זכאית לקבל 75,000 ₪ בכל קופה, אך כשפנתה לנתבעת 1 ביקשו ממנה מסמכים פעם אחר פעם, עד שאמרו לה שהתביעה התיישנה. אמנם היא ובעלה ניהלו כספים, אך בנושא פרמיות הביטוח טיפל בעלה המנוח. לה ולבעלה היו חשבונות משותפים, וגם נפרדים, אך החשבון המרכזי היה משותף. היא פנתה לנתבעת 2 בשנת 2012-2013 והמציאה להם את כל המסמכים שבקשו ממנה. בשנת מותו של המנוח הייתה זכאית לקבל 75,000 ₪ בכל קופה.

     

13. מטעם הנתבעת 1 העידה גב' שני בלו-הרפניסט (להלן-"גב' בלו"), אשר הגישה תצהיר עדות ראשית בו חזרה על האמור בכתב ההגנה. בתצהירה היא מציינת כי היא סמנכ"ל התפעול של הנתבעת 1 מאז 1.1.2006. בתצהיר זה לא מצאתי כל הסבר לעובדה שהנתבעת 1 קיבלה את כספי ביטוח החיים של המנוח בשנת 2014, אך העבירה אותם לתובעת רק לאחר הגשת כתב התביעה המקורי.

    בחקירתה הנגדית העידה גב' בלו כי את הביטוח הקולקטיבי בשנת 2010 עשתה חב' הדס ארזים, אשר מוזגה לתוך הנתבעת 1 בשנת 2013, כך שכל האירוע לפני המיזוג לא נעשה בתקופתה. גב' עמית אגמי הייתה סמנכ"ל תפעול הדס ארזים, והנתבעת 1 לא פנתה אליה מכיוון שגב' אגמי לא עובדת בחברה ולא זמינה לצורך הבאתה לעדות. (מדבריה אלו של העדה עולה שהנתבעת 1 לא פנתה לגב' אגמי, ולא זימנה אותה לעדות, דבר הפועל כנגדה). אין לה הכשרה בתחום הביטוח הקולקטיבי. הנתבעת 1 היא בעלת הפוליסה, וחב' הדס ארזים ניהלה את המו"מ עם הנתבעת 2. עד 2013 לא ידעה על תוכן הפוליסה. מתחילת 2015 התחילו לשלוח מכתבים לתובעת. הנתבעת 1 משמשת מעין נאמן של העמיתים המבוטחים, ולכן קיבלו את הכסף מהנתבעת 2 עבור המנוח. הם גבו את פרמיות הביטוח עד שנת 2014, כי לא ידעו שהמנוח נפטר.

    בחקירה נגדית לב"כ הנתבעת 2 העידה גב' בלו כי כבעלי הפוליסה הם אלה שנמצאים בקשר עם המבוטחים, וכל אירוע שמצריך טיפול נעשה דרך הנתבעת 1, וכי הנתבעת 2 לא יוצרת קשר עם המבוטחים, לרבות העברת מכתבים ומסמכים.

     

14. מטעם הנתבעת העיד מר דניאל זלטוקרילוב (להלן-"מר זלטוקרילוב") אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו העיד כי הוא מנהל ביטוח חיים קבוצתי אצל הנתבעת 2, וחזר על האמור בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2.

    מר זלטוקרילוב נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הוא עובד בתפקידו הנוכחי בנתבעת 2 החל משנת 2013, ובעת מותו של המנוח ובעת רכישת הפוליסות לא היה בתפקיד זה. בתחילה הפוליסה הייתה של חב' בר יציב, ובמשך השנים היו שינויים בפוליסה. אין להם אישור פוזיטיבי של המפקח על הביטוח לעניין הביטוח הקבוצתי, אלא מדובר באי התנגדות. הם ביקשו אישור מהמפקח על הביטוח, והוא לא התנגד (מסמך הפנייה למפקח לא צורף, ודבר זה פועל לרעת הנתבעת 2). הם לא גבו פרמיות 4 שנים לאחר פטירת המנוח, אלא הם קיבלו מאת הנתבעת 1, והם אינם יודעים את שמות המבוטחים. הדו"חות השנתיים מופקים על ידי הנתבעת 1, והם לא מובאים אליהם לאישור. הנתבעת 2 לא מפקחת על סכומי הביטוח שנעשים דרך הנתבעת 1. אינו יכול להתייחס לדו"חות מכיוון שלא הוא שלח את הדו"חות.

    בחקירה נגדית לנתבעת 1 השיב העד כי יש התנהלות סדירה שגרתית בין הנתבעות בכל הנוגע לעמיתים שנפטרו, והנתבעת 1 פונה לנתבעת 2. אינו יכול לדעת כיצד נודע לנתבעת 2 על פטירת המנוח.

     

15. לאחר סיום שמיעת הראיות, הגישו בעלות הדין את סיכומיהן.

     

    ב"כ התובעת טענה להפרת חובות מטעם הנתבעות, ובכללן הפרת החובה להמצאת פוליסת הביטוח, אשר ממנה נובעות טענות משפטיות נוספות, כפי העולה מפסק דינו של ביהמ"ש העליון ב- רע"א 4032/17 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. חברת ס.א.ל. שיווק ביצים בע"מ (פורסם בנבו, 14.5.18) (להלן-"פס"ד שיווק ביצים") לעניין חובת משלוח הפוליסה והנובע ממנה שהן טענות חובת הגילוי וחובת הווידוא.

     

    הנתבעות טענו שהתובעת הרחיבה את החזית לעניין חובת הגילוי וחובת הווידוא, אך מפסק הדין שיווק ביצים עולה שמדובר בטענות משפטיות הנגזרות מהטענה של אי משלוח הפוליסה

     

    דיון ומסקנות:

    פוליסת הביטוח:

16. אין מחלוקת בין הצדדים כי החל מיום 1.1.10 ועד ליום 31.12.10 היה המנוח מבוטח בכל קופת גמל בביטוח חיים. במסגרת הביטוח היה המנוח בשכבת גיל לגביה אם בשעת המוות היה המבוטח פחות מגיל 67 ובעת הצטרפותו לקופה גילו היה אז פחות מ- 60 שנה, אזי סכום הביטוח:

    "יהיה שווה בגודלו ליתרת חשבונו של המבוטח שנפטר בספרי החברה (קופת הגמל-י.ז.) 30 יום קודם ליום הפטירה ולכל היותר 48,000 ₪."

     

17. פרק ב' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן-"חוק חוזה הביטוח") דן בפרק ב' בביטוח חיים. בהתאם לסעיף 41 לחוק חוזה הביטוח, בביטוח חיים מקרה ביטוח הוא מותו של המבוטח או של זולתו, או הגיעם לגיל מסוים או מקרה אחר בחייהם, למעט תאונה, מחלה ונכות.

     

18. בכל פרק ב' לחוק חוזה הביטוח אין כל הוראה כיצד על המבטח להגדיר את סכום הביטוח. עקב העדר ההוראה ניתן לקבוע סכום מראש, או לקבוע נוסחה לחישוב סכום תגמולי הביטוח בביטוח חיים.

     

    במקרה שבפנינו קבעה פוליסת הביטוח את גובה ביטוח החיים על פי יתרת חשבונו של המבוטח שנפטר בספרי הקופה 30 יום קודם פטירתו, ולכל היותר 48,000 ₪.

     

19. טוענת התובעת כי הגבלת סכום הביטוח הינו החרגה לחבות על פי פוליסת הביטוח, ולכן על הנתבעת 2 היה לכלול את הוראה זו בפרק ההחרגות בפוליסה ולהבליטה. התובעת מסתמכת עם הוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח הקובע כדלקמן:

    "תנאי או סייג לחבות המבוטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בו בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם."

    התובעת מסתמכת עם פסק הדין ב- תיק אז' (חי') 1184/06 זינגרמן יולי נ. הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 5.7.06) ופסקי הדין המפורטים בו.

     

20. סבור אני שיש לקבל טענתה זו של התובעת, מכיוון שכאשר קוראים את הפוליסה, הסייג לגבי היקף הכיסוי הביטוחי נמצא בתוך הגדרת הסכום ולא בסמוך להגדרת הסכום, על מנת שהמבוטח ידע שמדובר בהחרגה ולא בהגדרת סכום הביטוח. על כן סבור אני שיש לקבל את טענת התובעת לעניין זה.

     

21. תימוכין לאמור לעיל ניתן למצוא בתקנה 4(ב) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), תשנ"ג-1993, הקובעת כי:

    "סכום הביטוח יהיה סכום שווה או יחושב לפי גיל, שכר או תבחין אובייקטיבי אחר, או שילוב שלהם, והכל לגבי כל מבוטח בקבוצת מבוטחים מסויימת."

     

    ייתכן שהבחנה לפי יתרת הכספים בקופת הגמל היא תבחין אובייקטיבי, אך אין בכך כדי להוות הגבלה לגבי היקף הכיסוי הביטוחי, נתון שעל פי תקנה 6(2) היה על הנתבעת 2 לגלות אותו למנוח או לתובעת, וכפי שנראה להלן שתי הנתבעות לא גילו הגבלה זו למנוח או לתובעת.

     

    אי המצאת הפוליסה:

22. טוענת התובעת כי הנתבעות לא המציאו למנוח או לה את הפוליסה, בהתאם לחובה הקבועה בסעיף 2(א) לחוק חוזה ביטוח.

     

    חובת הנתבעת 2:

23. הנתבעת 2 טענה שמאחר ומדובר בביטוח קבוצתי, לא חלה עליה חובה לשלוח למנוח או לתובעת את פוליסת הביטוח, וכי על הנתבעת 2 או על קופת הגמל היה לשלוח למנוח או לתובעת את פוליסת הביטוח. מטענה זו ניתן לקבוע שהנתבעת 2 לא שלחה למנוח או לתובעת את פוליסת הביטוח, בהתאם לחובתה על פי סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, שאינו מבחין בין ביטוח חיים של אדם בודד לבין ביטוח של קבוצתי.

     

24. חובת משלוח פוליסת הביטוח הוטלה במפורש על הנתבעת 2 בתקנה 6 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), תשנ"ג-1993 הקובעת כדלקמן:

    "מבטח ימציא לכל יחיד מקבוצת המבוטחים, עם תחילת תקופת הביטוח, העתק הפוליסה וכן דף פרטי ביטוח המפרט את הזכויות המוקנות לו בתוקף הפוליסה הכולל את הפרטים האלה לפחות:

    1. שם המבטח וזיהוי פוליסת הביטוח הקבוצתי החלה לגביו;

    2. הגבלות על היקף הכיסוי וכן הנסיבות בהם יפקעו זכויותיו על פי הפוליסה, אם ישנן, וזכויותיו בעת פקיעה כאמור;

    3. שיעור דמי הביטוח, סכומם ומועדי תשלומם;

    4. סכומי הביטוח או דרך חישובם לפי תקנה 4;

    5. הכיסוי הביטוחי;

    6. פירוט תנית ההשתתפות ברווחים אם נכללת בפוליסה;

    7. כתובת להגשת תביעה לתשלום תגמולי ביטוח ולבירור זכויותיו וחובותיו לפי הפוליסה."

        

25. הנתבעת 2 יכולה הייתה להביא את הפקידה שטיפלה בביטוח החיים הקבוצתי בחב' הדס ארזים, שכן על פי העדויות היא ידעה היטב את שמה ואת פרטיה, על מנת שתעיד האם הפוליסה נשלחה למנוח או לתובעת, אך לא עשתה כן. מחדל זה פועל כנגדה.

     

26. נתבעת 1 טענה שבהליכים אחרים נגד חברת מנורה לא קיבל בית המשפט את טענת התובעת שלא קיבלה את פוליסת הביטוח, מכיוון שלא טענה זאת בכתבי הטענות. סבור אני שיש לדחות טענה זו של הנתבעת, שכן פסק דין זה לא הובא לבית המשפט והתובעת לא נשאלה עליו, וכן בעניין שבפנינו התובעת כן טענה בכתבי הטענות שהמנוח או היא לא קיבלו פוליסת הביטוח. בנוסף לכך, מאחר ומדובר בחברת ביטוח אחרת, על הנתבעת 1 היה להוכיח שהעובדות בעניין מנורה זהות לעובדות בתיק שבפנינו, וזאת לא עשתה.

     

27. מאחר והחובה לשלוח את פוליסת מוטלת על הנתבעת 2, אזי מוטל עליה נטל הראיה ששלחה את פוליסת הביטוח, אך היא לא עמדה בנטל זה.

     

    חובת הנתבעת 1:

28. הנתבעת 1 הינה חברה מנהלת, כמשמעה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005. סעיף 3 לחוק זה מטיל על הנתבעת 1 חובות נאמנות וזהירות של נאמן מיומן לפעול לטובת עמיתי קופות הגמל. וזו לשון סעיף 3 הנ"ל:

    "(א)חברה מנהלת תשמש נאמן על נכסי קופות הגמל שבניהולה, לטובת העמיתים.

    (ב)בניהול נכסי קופות הגמל, במתן שירות לעמיתיהן ובמילוי שאר תפקידיה לפי הוראות חוק זה, תפעל החברה המנהלת באמונה ובשקידה לטובת כל אחד מהעמיתים, לא תפלה בין הזכויות המוקנות לאותם עמיתים ולא תעדיף כל ענין וכל שיקול על פני טובתם.

    (ג)חברה מנהלת תנהג בזהירות וברמת מיומנות שנאמן מיומן היה נוהג בהן בנסיבות דומות, ותנקוט את כל האמצעים הסבירים לשם שמירה על נכסי קופות הגמל שבניהולה ועל הזכויות הנובעות מנכסים אלה.

    (ד)הוראות סעיף זה יחולו –

    (1)לגבי כל קופת גמל שבניהול החברה המנהלת, בנפרד, ולגבי העמיתים בכל קופת גמל כאמור;

    (2)על כל מי שעוסק מטעם החברה המנהלת בניהול נכסי קופות הגמל.

    (ה)בסעיף זה, "עמית" – לרבות עובד של עמית-מעביד, וכן מוטב של עמית או עובד כאמור, לאחר מותם."

     

29. לאור האמור לעיל, סבור אני שלאור חובות הנאמנות המוגברות וחובות המיומנות המוגברות של הנתבעת 1 כלפי העמיתים בקופות הגמל, לרבות כלפי המנוח והתובעת, היה על הנתבעת 1 לוודא שאכן הנתבעת 2 שלחה למבוטחים את פוליסת הביטוח ואת פרטי הפוליסה, בהתאם להוראות תקנה 6 לתקנות הביטוח הקבוצתי, ובכך כשלה הנתבעת 1. לכך יש להוסיף את טענת הנתבעת 2 שסידור העבודה בין הנתבעות בינן לבין עצמן היה שהנתבעת 2 תשלח את פוליסות הביטוח למבוטחים.

     

30. לאור האמור לעיל, סבור אני שגם הנתבעת 1 לא מילאה חובתה כלפי המנוח והתובעת לעניין מילוי חובתה לוודא שאכן המנוח והתובעת קיבלו את העתק פוליסת הביטוח ואת פרטי הפוליסה.

     

31. לא מצאתי כל הסבר בדברי הנתבעת 1 מדוע קיבלה לידיה את כספי ביטוח החיים בקופה הראשונה בחודש אוגוסט 2014, אך לא מצאה לנכון להעבירם לתובעת, אלא רק לאחר הגשת התביעה. אינני יודע כיצד התנהלות זו עולה בקנה אחד עם חובת הנאמנות של הנתבעת 1 כלפי המנוח והתובעת, ואסתפק בהערה זו.

     

32. בהתאם לפס"ד שיווק ביצים, פועל יוצא מאי משלוח פוליסת הביטוח הוא הפרת חובת הווידוא והיידוע על הסייג לגבי היקף הכיסוי הביטוחי. על כן, הנתבעות אינן יכולות להסתמך על הגבלת תוקף הכיסוי הביטוחי הכלול בפוליסה.

     

    הסכום לתשלום:

33. מאחר ובגין הקופה השנייה והשלישית לא שילמו הנתבעות את כספי הביטוח, הרי שעליהן לשלם לתובעת את הסך 96,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

     

    שכ"ט עו"ד:

34. לאחר הגשת כתב התביעה המקורי שילמה הנתבעת 1 לתובעת את הסך 48,000 ₪ בגין הקופה הראשונה, אך לא שילמה לתובעת שכ"ט עו"ד בגין כספים אלו. על כן שכ"ט עו"ד ייפסק על מלוא סכום ביטוח החיים של 3 קופות הגמל, דהיינו על הסך 144,000 ₪.

     

35. התובעת צירפה לסיכומיה את הסכם שכר הטרחה עליו חתמה עם באי כוחה. בהתאם להסכם זה, שכר הטרחה של באי כוחה הינו 25% מכל סכום שיפסוק בית המשפט. בהתאם להוראות הנוהל של נשיאי בית המשפט העליון, יש להתחשב בהסכם שכר טרחה זה בבוא בית המשפט לפסוק שכ"ט עו"ד לבעל הדין שזכה בדינו.

     

    סוף דבר:

    לאור כל האמור לעיל, על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן:

    1. את הסך 96,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (19.1.17) ועד ליום התשלום בפועל;

    2. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

    3. שכ"ט עו"ד בסך 36,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

        

       ניתן היום, י"ד כסלו תש"פ, 12 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.