גטניו נ' קסלסי ואח'

רקע

1. לפני תביעה כספית על סך 111,196 ₪ בגין נזק שלטענת התובעת נגרם לה בעקבות תאונת דרכים מיום 2.1.20 במהלכה נפגע רכב מתוצרת BMW מס' רישוי 303-86-201 (להלן: "הרכב" או "הרכב הנפגע") שהיה בבעלות בעלה המנוח על ידי רכב הנתבעת 2 שהיה נהוג בידי הנתבעת 1 (להלן: "הרכב הפוגע").

התובעת היא אלמנתו ויורשתו של מי שהיה בעל הרכב במועד קרות התאונה, מר שלמה גטניו ז"ל (להלן: "המנוח"), והנתבעת 3 היא מי שביטחה את הרכב בעת קרות התאונה.

2. אין מחלוקת כי ביום 2.1.20 נהגה בתו של המנוח ברכב הנפגע ובעת שנסעה בתוך מעגל תנועה נכנס הרכב הפוגע לשטח המעגל ופגע ברכב בצידו האחורי-ימני וגרם לו נזק וכי האחריות הבסיסית לקרות התאונה מוטלת על הנתבעות 2+1 (ראו עדות בת המנוח בעמ' 7 לפרוטוקול שורות 14-13 ועדות הנתבעת 1 שנהגה ברכב הפוגע בעמ' 22 לפרוטוקול שורות 32-30).

ביום 5.1.20 ערך השמאי שחוות דעתו הוגשה מטעם התביעה, מר אשר גואטה, בדיקה לרכב הנפגע בעת שהותו במוסך, כאשר בדיקה זו הוזמנה ממנו לצורך דו"ח פרטי ולא לצורך הפעלת הביטוח ועל כן לא עודכנה הנתבעת 3 בדבר בדיקתו מיד לאחר ביצועה כפי שהיה קורה אילו נמסר לו שהדו"ח מיועד גם עבורה (ראו עדותו, עמ' 17 לפרוטוקול שורות 15-4).

יוער כי חוות דעת השמאי נערכה באופן סופי רק ביום 20.4.20 – שלושה וחצי חודשים מאוחר יותר – ונקבע בה כי שוויו המלא של הרכב לולא התאונה היה 179,837 ₪ וכי ערך הרכב במצבו הניזוק עומד על 80,926 ₪ כאשר – "הרכב ימכר במצבו הניזוק למאור ישראל. התמורה בעבור הרכב בסך 80,926 ₪ תועבר לבעל הרכב גטניו שלמה" (הערה בעמוד הראשון של חוות הדעת) ונוכח היחס בין גובה הנזק שנאמד לשווי הרכב לולא ניזוק הגדיר השמאי את הרכב כמצוי במצב של "אובדן להלכה".

3. בין המנוח לבין סוחר רכב בשם מאור ישראל מילר (להלן: "הסוחר") סוכם כי הסוחר ירכוש מן המנוח את הרכב במצבו הניזוק ולשם כך נערכו ונחתמו על ידם שני מסמכים:

• ביום 28.1.20 חתמו המנוח והסוחר על מסמך מודפס שכותרתו "זיכרון דברים לקניית רכב יד שנייה" על פיו התחייב הסוחר לרכוש מן המנוח את הרכב תמורת 80,926 ₪ (להלן: "זכה"ד").
• ביום 29.1.20 חתמו המנוח והסוחר על מסמך קצר בכתב יד שכותרתו "הסכם מכירת ב.מ.ו מס' רישוי ..." על פיו התחייב הסוחר להעביר למנוח סכום של 179,837 ₪ וכי קבלת הרכב לידיו מותנית בהעברת מלוא סכום זה לחשבון הבנק של המנוח והעברת רישום הבעלות על שמו (להלן: "ההסכם בכתב").

הסכום הנקוב בהסכם בכתב הועבר במלואו אל המנוח והרכב נמסר לסוחר, אשר בהמשך מכר אותו לצד שלישי תמורת 170,000 ₪ (ראו עדותו, עמ' 10 לפרוטוקול שורות 18-9) לאחר שלטענתו תוקן על ידו (עמ' 11 שורות 19-16), אולם עלות התיקון בפועל לא הוכחה.

כבר עתה יש מקום להעיר כי ההערה המובאת לעיל מתוך חוות דעת השמאי בדבר מכירת הרכב לסוחר מנוסחת בלשון עתיד הגם שחוות הדעת נחתמה הרבה לאחר המכירה, אולם כפי שהתברר השמאי היה מודע מראש להתקשרות האמורה וככל הנראה הוזמן מטעם הסוחר אך ההערה לא תוקנה ללשון עבר במועד חתימת חוות הדעת – בו יש להניח כי נבחנה שוב – ועל כך בהמשך.

4. ביום 19.3.20 העביר עו"ד אלנקווה, ב"כ המנוח ובהמשך התובעת בהליך הנוכחי, לנתבעת 3 הודעה על תאונת הדרכים והחלו להתנהל בין הצדדים מגעים בדבר גובה הפיצוי אולם במועד מסויים לאחר מכן הודיע המנוח לנתבעת 3 כי אינו מכיר את עוה"ד האמור ואינו מעוניין בהפעלת הפוליסה לאחר שתמורת הרכב כבר שולמה לו במלואה על ידי הסוחר וממכתב הדחייה של הנתבעת 3 (מוצג 2 בתיק מוצגיה, שנשלח לאחר הגשת תביעה זו) עולה כי אף העביר לידיה את שני המסמכים הנ"ל שנערכו בינו לבין הסוחר.

מעדות הסוחר הוברר כי לא בכדי טען המנוח שאינו מכיר את עו"ד אלנקווה באשר באותה עת דובר בעוה"ד של הסוחר ולא שלו והסוחר אף העיד כי המנוח המחה לטובת עוה"ד שלו את זכות התביעה לאחר שקיבל ממנו את מלוא שווי הרכב וכי התמורה שתתקבל בגין התביעה – שבאותו שלב נאמר כי תופנה אל המזיקות/הנתבעות 2+1 – אמורה לעבור מעוה"ד אליו או אל מי מטעמו (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 31-17).

לאחר שלא המזיקות (=נתבעות 2+1) ולא המבטחת (=נתבעת 3) שילמו מאומה בגין הנזק הנטען הוגשה התביעה שלפני, המופנית הן כלפי המזיקות והן כלפי מבטחת הרכב, בגין ההפרש בין שוויו המלא של הרכב לולא הנזק שנגרם לו בתאונה לבין שווי שרידיו, תחילה בשם המנוח ולאחר מכן הוחלף ביורשתו שהיא התובעת הנוכחית.

עוד יוער כי טרם הגשת התביעה לא נשלחה דרישה נוספת אל הנתבעת 3 לאחר שהקודמת בוטלה על פי הודעת המנוח כי אינו מעוניין בהפעלת הביטוח.

5. עיקר טענות ההגנה של הנתבעות 2+1 היו כי לא ייתכן שהנזקים הנתבעים והמפורטים בחוות דעת השמאי מטעם התובע נגרמו כתוצאה מן התאונה וכי מדובר בתביעה מנופחת ומופרזת שנועדה להוציא מהן כספים שלא כדין.