מדינת ישראל נ' יגמור

האישום ומהלך הדיון:

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות הבאות: גרם מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") והתנהגות הגורמת נזק לאדם - עבירה לפי תקנה21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 בצירוף 38 לפקודה.

2. על פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 28.6.21 בשעה 20:35 לערך, נהג הנאשם באוטובוס זעיר מסוג מרצדס ל.ז 88768101 (להלן: "המיניבוס"), בדרך בין עירונית בכביש דו סטרי מס' 35 מכיוון צומת העוקפים לכיוון מערב (להלן: "הכביש"(. בכיוון נסיעת הנאשם נתיב לנסיעה ישר ונתיב לפנייה שמאלה לשכונת ראס אל ג'ורה בחברון. מיניבוס הנאשם היה תקין, הכביש יבש ותאורת הרחוב תקינה.

    

3. באותה עת, נהג א' א' (להלן:"א'") ברכב קיה ספורטאג' (להלן: "הקיה"), בנתיב הנסיעה הנגדי בכביש, כאשר במושב לידו ישב ח' א' (להלן:"המנוח") כשהוא אינו חגור בחגורת בטיחות. במושב האחורי ישבו 2 נוסעים: ג' א' ונ' א' (להלן:"ג' ונ'").

    

4. בכיוון נסיעת הנאשם שדה ראיה פתוח המאפשר לו להבחין ברכב הקיה בנתיב הנגדי.

   בהגיע הנאשם לצומת "עץ הזית" החל בפנייה שמאלה בנסיעה רציפה תוך שהוא סוטה לנתיב הנסיעה הנגדי זאת מבלי לתת זכות קדימה לרכב הקיה שהגיע ממול, ובכך גרם לרכב הקיה להתנגש עם חזיתו השמאלית במיניבוס (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נדחף רכב הקיה ימינה לתוך הצומת ופגע במשאית מסוג "ולוו" אשר עמדה בצומת בנתיב היציאה משכונת ראס אל ג'ורה.

    

5. כתוצאה מהתאונה נגרם למנוח קרע באבי העורקים ונקבע מותו בבית החולים. לנ' נגרמו שברים מרובים בבית החזה והוא נדרש למנוחה בביתו. לא' נגרם שבר פתוח בשוק ימין, נותח ואושפז למשך 11 ימים. ג' נחבל אף הוא וסבל מכאבים בבטנו ובראשו.

    

6. במעשיו אלו, גרם הנאשם ברשלנותו למותו של המנוח, רשלנות אשר התבטאה בכך שנהג בקלות דעת ובחוסר זהירות ופנה שמאלה תוך שסטה לנתיב הנגדי מבלי לתת זכות קדימה לרכב המתלונן על אף שיכול היה להבחין בו מבעוד מועד.

    

7. בדיון ביום 2.6.22 כפר הנאשם במיוחס לו והתיק נקבע להוכחות. בדיון ביום 30.1.23 העידו נהג רכב הקיה א', נוסעי הקיה (נ' וג') וכן רס"ב אסף שזו, הבוחן אשר חקר את התאונה.

    

8. ביום 24.4.23 הודה הנאשם בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון, לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן. המאשימה תגביל עצמה לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל, פסילה, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים, ואילו הנאשם יהיה רשאי לטעון באופן חופשי בכל הרכיבים.

    

    

   גיליון הרשעותיו של הנאשם:

    

9. לנאשם עבר פלילי. ביום 19.4.23 הורשע בעבירה של הפרעה לשוטר, ונידון בגינה למאסר על תנאי של חודשיים למשך שנתיים, התחייבות בסך 5,000 ₪ למשך שנתיים וקנס. לנאשם הרשעות נוספות שהתיישנו.

    

10. הנאשם מחזיק ברשיון נהיגה משנת 1998 לחובתו 113 הרשעות קודמות, רובן מסוג ברירת משפט, הרשעה אחרונה מיום 23.2.20.

     

11. לחובתו בין היתר: נהיגה באור צהוב (2019), נהיגה ברכב לא תקין (5 הרשעות אחרונה משנת 2019), מהירות (4 הרשעות אחרונה משנת 2019), אי ציות לתמרור (7 הרשעות אחרונה משנת 2018), נהיגה ללא חגורה (5 הרשעות אחרונה משנת 2018), עצירה וחנייה בתחנת אוטובוס (2018), עצירה על מדרכה (2 הרשעות אחרונה משנת 2017), סטייה מנתיב נסיעה (2017), הסעת נוסעים במספר העולה על המותר ( 4 הרשעות אחרונה משנת 2017), שימוש בטלפון (5 הרשעות אחרונה משנת 2016) ועוד.

     

     

    חוות דעת ההמונה על עבודות השירות

     

12. ביום 23.1.25 הגיש הממונה על עבודות השירות חוות דעת בעניינו של הנאשם ומצא כי הנאשם מתאים לביצוע עבודות שירות.

13. נוסיף כי הנאשם הופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן אשר לא הוגש עקב חוסר שיתוף פעולה.

     

     

    ראיות לענין העונש

     

14. בדיון הטיעונים לעונש הגישה המאשימה המסמכים הבאים:

    (ת/21) תרגום תעודה רפואית מיום 23.7.22, שנערכה על ידי כירורג בית חולים אלמיזאן בחברון, לעניין החבלות שנגרמו לא' נהג רכב הקיה. נבדק ונמצא כי סובל משבר וריסוק ברגל ימין וביום התאונה עבר ניתוח קיבוע חיצוני. ביום 5.7.21 עבר ניתוח נוסף ושוחרר מבית החולים ביום 8.7.21 כשהוא בריא.

     

    (ת/22) גליון הרשעותיו של הנאשם, מעודכן ליום 24.4.23.

     

    (ת/23) תעודת פטירה של המנוח וכן הצהרת נפגעי עבירה מר ש' ח' מ' א', נ' מ' א' א' (נוסע ברכב הקיה), וא' א' (נהג רכב הקיה) אשר פרטו החבלות שנגרמו להם כתוצאה מהתאונה.

     

15. הנאשם הגיש הסכם "עטווה" בין משפחת הנאשם למשפחת המנוח (נ/1).

     

    טיעוני הצדדים לעונש

     

    טיעוני המאשימה:

     

16. ב"כ המאשימה, בטיעוניה לעונש הפנתה לנסיבותיו החמורות של כתב האישום המתוקן, לחלקו הבלעדי של הנאשם בגרימת התאונה ותוצאותיה ולחומרה הנובעת מכך מכך שמדובר בנהג מקצועי וברכב ציבורי. הנאשם, פנה שמאלה ונכנס לצומת בנסיעה רציפה ובאופן מודע מבלי להתחשב בתנאי הדרך ואין המדובר בחוסר תשומת לב רגעי. ב"כ המאשימה הפנתה לסרטון האירוע שהוגש לבית המשפט ובו ניתן להתרשם מעוצמת הפגיעה.

     

17. לטענת ב"כ המאשימה הנזק שנגרם הוא החמור ביותר, אובדן חיי אדם. המנוח, אב מפרנס בין היתר ל-2 ילדים הסובלים מפיגור וסמוכים על שולחנו. כמו כן, נגרמו חבלות לנוסעי רכב הקיה. לדבריה, רף הרשלנות הוא בינוני גם בהתחשב בכך שהמנוח לא היה חגור, כמו גם בכך שעוצמת הפגיעה ברכב הקיה נגרמה בצד הנהג ולא בצד בו ישב המנוח.

     

18. ב"כ המאשימה סבורה שמתחם העונש ההולם נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל תוך שהפנתה לפסקי הדין הבאים:

     

    רע"פ 4880/17 קוסה נ' מדינת ישראל (21.6.17); המבקש הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, כאשר סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברוכב האופנוע המנוח. בית המשפט קבע כי רף הרשלנות גבוה, על אף אשם תורם של נהג האופנוע שנסע במהירות מופרזת. העונש שנגזר: 12 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי, פסילה בפועל למשך 6 שנים , 12 חודשי פסילה על תנאי ותשלום 20,000 ₪ פיצוי למשפחתו של המנוח. ערעור ובקשת רשות ערעור נדחו.

    עפ"ג (תל אביב) 26904-04-14 מדינת ישראל נ' זוהר (2.7.14) ; המשיב הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות כאשר הנאשם סטה באופן רגעי מהנתיב השמאלי לשול פגע ברכב, ולאחר מכן פגע במנוח שעמד בשוליים עם אפוד זוהר ללא משולש. העונש שנגזר:. מאסר בפועל למשך 10 חודשים, מאסר על תנאי של 26 חודשים, פיצוי למשפחתו של הקורבן בסך 15,000 ₪ ופסילה בפועל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 10 שנים. ערעור המדינה התקבל ונקבע כי עונש המאסר יעמוד על 16 חודשים. 

     

    נעיר כי רע"פ 4930/21 תורם נ' מדינת ישראל אליו הפנתה המאשימה בטיעוניה לא הוגש ולא אותר במאגרים.

     

19. בקביעת מיקום הנאשם בתוך המתחם, התחשבה המאשימה בכך שהנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי יקר, אם כי חלק מפרשת התביעה נוהל. כמו כן הפנתה לעברו התעבורתי החמור של הנאשם ולעובדה שריצה מאסרים בעברו, והוסיפה כי בעבירה של גרימת מוות ברשלנות נסיבותיו האישיות של הנאשם מקבלות משקל מופחת מכיוון שלרוב מדובר באנשים נורמטיביים.

     

20. לאור האמור, עתרה המאשימה למאסר בפועל למשך 12 חודשים, פסילה בפועל למשך 12 שנים, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי ופיצוי למשפחת המנוח ולשלושת נוסעי הרכב.

     

    ראיות הנאשם לעניין העונש:

     

     

    טיעוני הנאשם לעונש:

     

21. ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש מיום 18.7.23 ומיום 5.11.24, הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם: יליד 1978 ואב ל-7 ילדים קטינים. לדבריו, אין מקום להתחשב לחומרה בעברו של הנאשם מאחר ומדובר בנהג ותיק הנוהג על הכביש במשך 24 שנים, 10 שעות בכל יום.

     

22. ב"כ הנאשם טען כי מדובר ברשלנות ברמה בין נמוכה לבינונית, הפנה לתיקון 113 ולכך שיש להתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה והתנהלות רשויות החוק. לאור העובדה שנקודת האימפקט בצד הנהג ברכב הקיה, ניתן להסיק כי אם המנוח שישב במושב לצד הנהג היה חגור הוא היה בחיים.

     

23. ב"כ הנאשם טען לאכיפה בררנית, לטענתו היה מקום להעמיד נהג רכב הקיה לדין, לאור העובדה שהתקין אבזם המונע חגירת חגורת בטיחות ומנע מהמנוח לחגור כדין. לטענתו, זו אחת מן הסיבות שתרמו למות המנוח.

     

24. כמו כן טען, כי לאור הפסילה שהושתה על הנאשם מקור פרנסתו נפגע ומצבו הכלכלי הורע ועל כן נעזר במשפחה המורחבת בכדי לכלכל את משפחתו.

     

25. לאור האמור, טען ב"כ הנאשם כי מתחם הענישה במקרה דנן נע בין 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ל-15 חודשי מאסר בפועל, תוך שהפנה לפסקי דין רבים התומכים בטענתו, ועתר כי על הנאשם יושתו בין 8 ל-9 חודשי מאסר בעבודות שירות.

     

26. הנאשם העיד בפני ולקח אחריות. לטענתו רכב הקיה נסע במהירות והמנוח לא היה חגור. טען כי בשנים האחרונות עברו התעבורתי נקי וסיפר כי ביצע סולחה עם משפחתו של המנוח אשר ויתרה על פיצוי. הנאשם ביקש את רחמי בית המשפט.

     

    דיון והכרעה

     

    מתחם העונש ההולם

     

27. על פי תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ועל פי הפסיקה הנוהגת, על בית המשפט לבחון שלושה שלבים בכדי לגזור את עונשו של הנאשם. בשלב הראשון, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם את נסיבות המקרה הספציפי תוך בחינת מכלול השיקולים הנוגעים לנסיבות ביצוע העבירה. בשלב השני, יש לבחון קיומם של חריגים המצדיקים סטייה מהמתחם שנקבע, דהיינו, קיומו של פוטנציאל שיקומי משמעותי או צורך מיוחד בהגנה על הציבור. אולם, אם בית המשפט לא מצא לחרוג ממתחם העונש שקבע, אזי יעבור לשלב השלישי שבו עליו לקבוע מהו העונש ההולם לנאשם בתוך המתחם (ראה: ע"פ 2918/13 אחמד דבס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.07.13).

     

28. הערך החברתי שנפגע הוא הערך העליון של שמירה על חיי אדם וקדושת החיים. מידת הפגיעה בערך המוגן היא הפגיעה המירבית, אובדן חיי אדם. לפגיעה זו השפעה גם על משפחת המנוח, ובעיקר בני משפחתו בהיותו להם משענת ומגן.

     

    הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונה קטלנית ברשלנות

     

29. קיים צורך ואינטרס ציבורי בהרתעה על מנת לצמצם היקף תאונות הדרכים הגובות מחיר קשה כמעט מדי יום.

    בע"פ 634/19 גבאי נ. מדינת ישראל (26.2.20) קבע כב' השופט אלרון:

    "במקרה קודם עמדתי על הצורך בענישה הולמת ומחמירה על עבירות של גרימת מוות בתאונת דרכים, והדברים יפים גם לכאן:

    "מאות בני-אדם מוצאים את מותם מדי שנה בכבישים. אין המדובר ביד הגורל בלבד: לא אחת תאונות קטלניות מתרחשות כתוצאה מקלות דעתם של נהגים הנוטלים סיכונים בלתי סבירים ומפרים את הוראות כללי התעבורה על מנת לקצר את משך זמן נסיעתם עד להגעה למחוז חפצם.

    בית משפט זה שב והדגיש את הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה בגין עבירות תעבורה המביאות לגדיעתם של חיי אדם בטרם עת.

    מדיניות ענישה זו נחוצה לשם הרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות תעבורה ומפני נטילת סיכונים בלתי סבירים אשר יש בהם כדי לסכן חיי אדם. בכך, תורמת מערכת המשפט את חלקה במאבק המתמשך בתאונות הדרכים הגובות קורבנות כה רבים כעניין שבשגרה ...

    זאת ועוד, נקבע כי על רמת הענישה בגין הרשעה בעבירות תעבורה קטלניות להלום את חומרת המעשים ותוצאותיהם – ואילו נסיבותיו האישיות של נאשם במקרים אלו מתגמדות לנוכח התוצאות הקשות להן גרם" (ע"פ 4908/18 אל עסייוי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (7.11.2019)).

     

30. סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א- 1961 קובע:

     

    העובר עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, תוך שימוש ברכב, דינו – מאסר שלוש שנים ולא פחות משישה חודשים; אולם רשאי בית המשפט, אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת, שלא לפסוק מאסר מינימום כאמור מטעמים שיפרש בפסק הדין.

    סעיף 40 לפקודת התעבורה: קובע חובת פסילה:

    "הורשע אדם על עבירה כאמור הסעיף 64, או לפי סעיף 64א' דינו -

    בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלוש שנים, אולם רשאי בית המשפט בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".

     

31. בית המשפט העליון קבע בע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל (16.11.09) (להלן: "פס"ד אלמוג") כי קיימים שלושה כללים מנחים בבוא בית המשפט לגזור עונשו של מי שהורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות: 

    "האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".

     

32. על הלכה זו חזר בית המשפט העליון פעם אחר פעם וראו לדוגמא רע"פ 3981/23 אזימוב נ' מדינת ישראל (31.5.23)

     

    בחינת רף הרשלנות

     

33. מחד, הנאשם הודה בכך שנכנס לצומת בנסיעה רציפה בעוד שדה הראיה פתוח באופן המאפשר לו להבחין ברכב הקיה ממרחק ניכר. לכך יש להוסיף כי הנאשם נהג אוטובוס מקצועי וחלה עליו חובת זהירות מוגברת (ראו רע"פ 9909/17 מאיר דרויש נ' מדינת ישראל (1.1.18).

     

34. מאידך, לא אוכל להתעלם מתרומתו של נהג הקיה לתוצאה הטראגית. על פי בדיקת הבוחן המשטרתי, ברכב הקיה הותקן על גבי תופסן חגורת הבטיחות מתקן אשר מונע את צלצול ההתרעה כאשר אבזם חגורת הבטיחות אינו מונח בתופסן כנדרש. (ראו תמונות 18 עד 23 לת/9).

    עובדה זו אושרה על ידי נהג הקיה א' (ראו פר' עמ' 42 ש' 21-22).

     

35. שוכנעתי כי מרכז הנזק ברכב הקיה היה בצד נהג רכב הקיה (חזית שמאל) והחבלה העיקרית נגרמה למנוח. עיינתי בתעודת הפטירה (ת/23) המלמדת על החבלות שנגרמו למנוח: מעבר לקרע באבי העורקים, נגרמה לו פריקה של מרפק ימין וכן יציאה מהמקום של אגן שמאל.

    חבלות אלו יכולות ללמד על כך שהמנוח הוטח ממקומו בשל העובדה שלא היה חגור. לא ניתן לקבוע מה היו תוצאות התאונה במידה והמנוח היה חגור. אך יש לקבוע חד משמעית כי המדובר ברשלנות תורמת של נהג הקיה האמון על בטיחות נוסעיו.

     

36. על פי סעיף 309(5) לחוק העונשין, יראו אדם כאילו גרם למותו של אחר אף אם מעשהו לא היה הגורם התכוף או היחיד למותו של אחר אילולא הצטרף עמו מעשהו או מחדלו של אדם אחר. עדיין יש ליתן משקל לרשלנות זו בקביעת המתחם כאשר עלינו לבחון את חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה כלשון סעיף 40ט(2) לחוק העונשין.

     

37. לאור המקובץ, אני קובע כי רמת הרשלנות היא מעט מתחת לרף הבינוני.

     

38. בקביעת מתחם העונש ההולם אתחשב גם בנזק שנגרם, אובדן חיי אדם. זהו הרף הגבוה ביותר ויש ליתן בכורה לערך קדושת החיים.

     

39. בע"פ בע"פ 3545/18 קיקס נ' מדינת ישראל (24.2.19) נקבע בעניין זה:

     

    "מנקודת מבט מוסרית ומשפטית יש לתת ביטוי לערך קדושת החיים, וזאת לא רק באמצעות הטלת איסור פלילי על פגיעה בערך זה, אלא גם בגזירת העונש המתאים. על העונש להיקבע מתוך ההבנה הבסיסית כי כל אדם הוא עולם ומלואו, ופגיעה בו היא, כשלעצמה, מעשה חמור מאין כמותו. יתרה מכך: פגיעה באדם אחד פוגעת לא רק בעולמו שלו, אלא גם בעולמות של אלו הקרובים לו – משפחה וחברים, שנאלצים להתמודד עם קשיים שאין דבר שיכול לרככם"

     

    מדיניות הענישה הנוהגת

     

40. אשר למדיניות הענישה הנוהגת במקרים של גרם מות ברשלנות תוך סטיה או פניה בצומת ניתן ללמוד מפסקי הדין הבאים:

     

    רע"פ 133/24סאלח סתאוי נ' מדינת ישראל(15.1.24) ; המבקש פנה שמאלה בצומת מבלי לתת זכות קדימה לאופנוע שהגיע במסלול הנגדי. אחת הנוסעות באופנוע נהרגה והשני נחבל חבלות קשות בדמות חבלת ראש קשה ושברים ב-2 הרגלים וביד שמאל. מתחם העונש ההולם אשר נקבע בבית משפט קמא: נע בין 7 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ל-15 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח, פסילת רישיון נהיגה הנע בין 5 ל-10 שנים. לצד עונשים נלווים. העונש שנגזר: 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית.

     

    רע"פ 370/23 אור כהן נ' מדינת ישראל (24.1.23); המבקש סטה מנתיב נסיעתו שמאלה ופגע במנוח, אשר נסע אותה שעה על אופניו. בית המשפט קמא קבע כי דרגת הרשלנות בינונית עד גבוהה. העונש שנגזר: 9 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; פסילה בפועל של רישיון הנהיגה ל-15 שנים; פסילה על תנאי ופיצוי בסך 20,000 ש"ח. ערעור ובקשת רשות ערעור נדחו.

     

    רע"פ 3575/19 תבור נ' מדינת ישראל(30.6.19); המבקש נהג ברכב ובהגיעו לצומת החל בפנייה שמאלה מבלי שהבחין באופנוע. בית המשפט קמא קבע כי דרגת הרשלנות בינונית. מתחם העונש ההולם אשר נקבע בבית משפט קמא: נע בין 7 חודשי מאסר ל-17 חודשים ופסילה למשך מספר שנים. העונש שנגזר: 10 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי, פסילה למשך 10 שנים, פסילה על תנאי ועונשים נלווים. ערעור ובקשת רשות ערעור נדחו.

     

    רע"פ 1274/19 אלקנה ברכיהו נ' מדינת ישראל (24.2.19); המבקש פנה שמאלה מבלי להאט ולתת זכות קדימה למשאית שנסעה בדרך. מתחם העונש ההולם אשר נקבע: נע בין 6 חודשי מאסר ועד 24 חודשים. העונש שנגזר: 12 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי, פסילה למשך 10 שנים ועונשים נלווים. ערעור למחוזי ובקשת רשות ערעור לעליון בשאלת חזרה מהודיה נדחו.

     

    רע"פ 2384/18 דורה נ' מדינת ישראל (21.5.18); המבקש סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברוכב אופניים המנוח. מתחם העונש ההולם אשר נקבע: נע בין 10 חודשי מאסר ועד 20 חודשים ופסילה למשך שנים. בית המשפט קמא קבע כי דרגת הרשלנות גבוהה. העונש שנגזר: 13 חודשי מאסר ו- 15 שנות פסילה. ערעור על חומרת העונש נדחה וכך גם בקשת רשות הערעור.

     

    רע"פ 3714/15 מלר נ' מדינת ישראל (8.6.15); המבקשת סטתה ממסלול נסיעתה לשול הדרך ופגעה ברוכב אופנים המנוח. העונש שנגזר: 15 חודשי מאסר בפועל, פסילת בפועל למשך 13 שנים, 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 10,000 ₪. ערעור על חומרת העונש התקבל חלקית כך שעונש המאסר בפועל הועמד על 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל. יתר רכיבי גזר הדין נותרו בעינם. נציין כי הנאשמת, לאחר שנים רבות של טיפולי פוריות היתה בהיריון בסיכון גבוה ונשאה ברחמה תאומים. בקשת רשות ערעור נדחתה.

     

    עפ"ת (מחוזי י-ם) 38420-08-22 וקסילשטיין נ' מדינת ישראל(27.12.22); המערער סטה שמאלה למסלול הנגדי, התנגש עם חזיתו במעקה הבטיחות ונפגע ממשאית חולפת. בית המשפט קמא קבע שמדובר בדרגת רשלנות בינונית לכל הפחות. מתחם העונש ההולם אשר נקבע בבית משפט קמא: נע בין 12 חודשי מאסר ל-24 חודשים ופסילה הנעה בין 8 ל-15 שנות פסילה. נקבע כי לאור נסיבותיו האישיות של המערער יש לקבוע את עונשו ברף התחתון של המתחם ובשל הגשתו המאוחרת של כתב האישום, יש לחרוג ממתחם הענישה. העונש שנגזר: מאסר למשך 10 חודשים, מאסר על תנאי למשך 6 חודשיםופסילה למשך 8 שנים. ערעור על חומרת העונש התקבל, בית המשפט קבע כי מדובר בדרגת רשלנות בין נמוכה לבינונית. ולאור נסיבותיו האישיות של המערער נגזרו 9 חודשי מאסר בעבודות שירות ופסילה למשך 12 שנה.

     

    עפ"ת (מחוזי נצ') 15041-07-18 שלבי נ' מדינת ישראל (8.1.19); המערער סטה בחדות מנתיב נסיעתו לנתיב הנסיעה הנגדי ופגע ברכב המנוח. כתוצאה מהתאונה המנוח נהרג במקום ונפצעו נוסעים בשני כלי הרכב. בית המשפט קמא קבע כי דרגת הרשלנות היא בין בינונית לגבוהה.

    העונש שנגזר: מאסר למשך 18 חודשים, פסילה למשך 15 שנים, מאסר על תנאי למשך 10 חודשים ופסילה על תנאי. ערעור על חומרת העונש התקבל ובית המשפט המחוזי קבע כי דרגת הרשלנות היא בינונית, מתחם העונש ההולם: נע בין 7 חודשי מאסר לבין 20 חודשים, ופסילה הנעה בין 7 ל-14 שנות פסילה. עונש המאסר הופחת ל- 10 חודשי מאסר בפועל ועונש הפסילה למשך 9 שנים.

     

    בעפ"ת (ירושלים) 30053-12-17 קדומי נ' מדינת ישראל (4.6.18); המערער נהג אוטובוס הגיע לצומת ופנה שמאלה מבלי לתת זכות קדימה לרכבו של המנוח שנסע בכיוון הנגדי. כתוצאה מכך, נהרג המנוח וארבעת הילדים הקטינים שהסיע המנוח ברכבו נפצעו. מתחם העונש ההולם: נע בין 12 חודשי מאסר לבין 36 חודשים, זאת לצד פסילה לתקופה ממושכת. העונש שנגזר: מאסר בפועל למשך 18 חודשים, פסילה בפועל למשך 10 שנים, מאסר על תנאי של 12 חודשים ופיצוי למשפחת המנוח בסך 20,000 ₪. ערעור על חומרת העונש התקבל ובית המשפט המחוזי הפחית עונש המאסר והעמידו על 15 חודשים.

     

41. לאור האמור, אני קובע כי מתחם הענישה נע בין 7 חודשי מאסר ל-16 חודשים ופסילה הנעה מ-7 ל-14 שנות פסילה.

     

42. אשר לפסיקה אליה הפנה ב"כ הנאשם: 

    ב"כ הנאשם הפנה למספר רב של גזרי דין בהם נגזר עונש מאסר בעבודות שירות.

     

    בעפ"ת (חיפה) 62250-10-21 גולדברג נ' מדינת ישראל (19.10.17); בית המשפט קבע כי המדובר ברשלנות רגעית, קיבל המלצת שירות המבחן וקבע כי המדובר במקרה חריג בו ראוי לתת משקל לנסיבותיו האישיות של המערער.

    בעפ"ת (נצרת) 37444-06-18 קומא נ' מדינת ישראל (12.3.19); נקבע כי המדובר ברמת רשלנות נמוכה.

    בעפ"ת (נצרת) 56489-01-11 מדינת ישראל נ' אמיתי (3.5.11); מדובר בנאשם שעקב אי תשומת לב רגעית לא שם לבו לרכב שהגיע ממול. בית המשפט המחוזי קיבל ערעור המדינה והשית עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות חלף 500 שעות של"צ שנגזרו בבית משפט שלום. זאת לאור קביעה כי אין המדובר ברמת רשלנות גבוהה ובמשיב אשר נוהג 35 שנים וצבר לחובתו 8 הרשעות תעבורה בלבד.

    בעפ"ת (חיפה) 21675-02-18 פלוני נ' מדינת ישראל ( 12.4.18); מדובר בנאשם ללא עבר, אשר השתלב בהליך טיפולי. כמו כן כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר של 4 שנים וחלפו 10 שנים מהתאונה.

    בעפ"ת (מרכז לוד) 5101-12-15 עיסא נ' מדינת ישראל (7.8.16); נקבע כי קיימת רשלנות תורמת גבוהה של המנוח, וכי יש מקום ליתן משקל לעבר תעבורתי תקין, להעדר עבר פלילי ולהמלצת שירות המבחן.

    בעפ"ת (מרכז לוד) 42557-11-12 ניסים נ' מדינת ישראל (24.2.14); מדובר בנאשם שנהג לאחור בטרקטור ודרס את ממונה הבטיחות באתר, אשר הורה לנאשם לנסוע לאחור.

    בגמ"ר (תעבורה י-ם) 190-25-21 מדינת ישראל נ' סורי (20.7.23); מדובר בנאשם נהג אוטובוס, כל ההרשעות שלו מסוג ברירת משפט. העונש שנגזר: 10 שנות מאסר בפועל. נראה כי העונש עומד במתחם הענישה שנקבע.

     

    השיקולים לגזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם

     

43. שיקולים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה ההולם:

    במקרה דנן לא מצאתי הצדקה לסטייה לחומרא או לקולא ממתחם הענישה ההולם.

     

44. בעת גזירת העונש המתאים לנאשם בתוך המתחם, אתחשב בקיומן של נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:

    לקולא – התחשבתי בנטילת האחריות והבעת החרטה תוך הודאה וחסכון בזמן שיפוטי יקר. לא אזקוף לחובת הנאשם את ניהול פרשת התביעה לא רק בשל האמור בסעיף 40יא(6) לחוק העונשין אלא גם מהטעם שסבורני כי הדבר היה נחוץ לצורך ביסוס רשלנותו התורמת של נהג הקיה המעורב. התחשבתי גם בחלוף הזמן מקרות התאונה, לפני כמעט 4 שנים.

    התחשבתי בנסיבותיו האישיות של הנאשם, אב ל- 7 ילדים קטינים, התומך באמו ולמצבו הכלכלי אשר הורע עקב פסילתו עד לתום ההליכים. התחשבתי בהשפעת העונש הן על הנאשם והן על בני משפחתו.

    התחשבתי בהסכם העטווה שנערך בין משפחת המנוח לנאשם ולכך שזכה למחילתם כאמור בנ/1.

     

45. לחומרא, התחשבתי בעברו התעבורתי המכביד של הנאשם כאמור לעיל. בעשר השנים שקדמו לתאונה צבר הנאשם לחובתו 25 הרשעות קודמות. על אף טענת ב"כ הנאשם כי לא הורשע מעולם בגרימת תאונת דרכים, נראה כי הנאשם בחר לעשות בכביש כבשלו ולא הפנים כללי התנהגות ובטיחות הראויים לנהג מקצועי.

     

46. נתתי דעתי לעובדה שהמאשימה בחרה שלא לחקור את נהג הקיה בגין רשלנותו החמורה אשר תרמה לתוצאה הטראגית.

     

47. לאחר שנתתי דעתי לאמור לעיל, מצאתי לגזור את עונשו של הנאשם מעל הרף התחתון בעניין רכיב עונש המאסר ומעל החלק האמצעי בכל הנוגע לעונש הפסילה.

     

48. לאור המקובץ, מצאתי כי יש לחרוג מהכלל הקובע כי בתאונות דרכים אשר גרמו למותו של אחר יש להשית עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח ומצאתי כי יש מקום לקבוע כי המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

     

49. אני סבור שעל אף מצבו הכלכלי של הנאשם יש מקום לפסוק פיצוי סמלי למשפחת המנוח הזכאים אמנם לפיצוי מלא מכח דיני הנזיקין, ואולם דומני שפיצוי כזה, חלף הקנס, ראוי וראו לעניין ע"פ 961/16 אלהרוש נ' מדינת ישראל (25.11.18). כמובן שפיצוי זה אין בו כדי להקל על תחושת האובדן שחוותה ותחווה משפחת המנוח ובהיותו פיצוי עונשי, הוא יצטרף לפיצוי שינתן למשפחה מכח דיני הנזיקין ולא יקוזז ממנו.

     

50. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש ושקלתי את חומרת העבירה, את מתחם העונש ההולם, את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת עברו התעבורתי, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

     

    • אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 9 חודשים.

      המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוו"ד הממונה על עבודות השירות. על הנאשם להתייצב בפני הממונה על עבודות שירות לצורך קליטה והצבה במועד שיקבע הממונה.

      תשומת לב הנאשם שעליו לבצע כל העבודות המוטלות עליו במסגרת עבודות השירות עפ"י הנחיות שתינתנה לו מעת לעת ע"י הממונה במקום. כל הפרה של עבודות שירות תגרום להפסקה מיידית של עבודות השירות ולריצוי עונש מאסר בפועל.

       

      ב.אני מצווה על מאסרו של הנאשם למשך 9 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים מהיום, אם יעבור על הוראות סעיף 67 ו/או 64 לפקודת התעבורה תשכ"א-1961, שעניינם עבירות של נהיגה בפסילת רשיון ו/או גרימת מוות ברשלנות.

       

      ג.תשלום פיצוי למשפחת המנוחה בסך 10,000 ₪.

      הפיצוי ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים, הראשון עד ליום 1.6.25.

      ככל שקיימת הפקדה בתיק לטובת הנאשם, היא תקוזז לטובת הפיצוי והיתרה, ככל שתיוותר, תושב לנאשם, בכפוף לכל דין.

      סכום הפיצוי יועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה.

      הפיצוי ישולם לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

      בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il .

      מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000.

      במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

       

      ד.פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 11 שנים בקיזוז 90 ימי פסילה מנהלית.

      הנאשם פטור מהפקדת רשיון נהיגה.

      המזכירות תחשב מועד הפסילה מיום 25.10.21 בו נפסל הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים במסגרת בפ"ת 9222-10-21.

      מובהר לנאשם כי תקופת המאסר בתיק זה לא תימנה כחלק מהפסילה.

       

      ה.פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

       

       

      3זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

       

       

      ניתן היום, י"ט אדר תשפ"ה, 19 מרץ 2025, במעמד הנוכחים