דחיית תביעה לביטול הסכם גירושין

לפנינו תביעת האיש לביטול הסכם הגירושין, ומאידך גיסא תביעת האישה לאכיפת הסכם הגירושין.

רקע ועובדות

הצדדים נישאו ב-1984. מנישואין אלו נולדו להם 5 ילדים. ב-2014 הגיש האיש תביעת גירושין, וב-2015 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסכם גירושין וסידור גט.

נושא הרכוש בהסכם הגירושין עוסק בעיקר בשתי דירות: דירה אחת שרשומה על שם שני הצדדים, דירת 4 חדרים, שבה גרה אם האיש. דירה שנייה הייתה רשומה על שם אם האיש, היא הייתה דירת שלושה חדרים אלא שהפכו אותה לדירת חמישה חדרים, ובה גרו הצדדים עם ילדיהם.

לפי ההסכם, האם והאיש יגורו בדירה שעל שם אם האיש, ואילו האישה תגור בדירה הרשומה על שם הצדדים.

גם נכתב שכדי להבטיח את מדורם של הילדים הוא נתן את חלקו בדירה המשותפת לאישה. גם נאמר שהאיש ישלם את מלוא המשכנתא שעל הדירה המשותפת שתעבור לידי האישה, ולאחר פטירת האם ישלם רק 40% מהמשכנתא.

עוד נאמר שהאישה תקבל את מחצית זכויות האיש. לא הייתה התייחסות לזכויות האישה. עוד נאמר שהאיש מתחייב לרשום הערת אזהרה על שם שלושת ילדיו על 50% מדירת האם לאחר שתעבור לרשותו.

עוד הוסכם שהאיש יעשה שיפוץ בדירה המשותפת. האישה תשתתף בשיפוץ בסך של כ-10,000 ₪.

ביום 11/6/2017 הגיש האיש תביעה לביטול ההסכם בטענה שההסכם עושק אותו, והאיש לא היה מודע על מה הוא חותם היות שאינו יודע עברית היטב והוא עבר אירוע מוחי ב-2006, דבר שפגע ביכולתו השכלית ובכושר השיפוט שלו.

ביום 12/11/2017 הגישה האישה תביעה לאכיפת הסכם הגירושין. בתביעה זו תוקפת האישה את תביעת האיש לביטול ההסכם. היא כתבה שמעל 90% מההסכם בוצע, רק חלק קטן לא בוצע עדיין ויש לאכוף את יישומו. עוד טענה שהאיש ידע היטב על מה הוא חותם. מלבד זאת, האיש עובד בעבודה שמצריכה חשיבה, ולכן אי אפשר לטעון בעניין כושר השיפוט שלו.

התקיימו ארבעה דיונים בעניין, ונחקרו עדים רבים: מנהל מכון משאבים, הפסיכולוג שבדק את כושר השיפוט של האיש מטעם מכון משאבים, עוה"ד שייצגו את הצדדים בכתיבת ההסכם, בתו של האיש, חוקר פרטי ששכרה האישה ואנשים ששכרו את שירותיו של האיש. גם ביה"ד בעצמו בדק את האיש.

לאחר הדיון האחרון שהתקיים ביום 1/1/2019 הוחלט על הגשת סיכומים. סיכומי הצדדים הגיעו, ולהלן תמצית טענותיהם.

טענות האיש

• האיש עבר אירוע מוחי. הוא עבר אבחון במכון משאבים, ושם נקבע כי יש לו כמה ליקויים בינוניים עד חמורים בקשב, קריאה, עיבוד נתונים וכו'. בכלל זה הוא לא מסוגל כלל להבין הסכם בעברית אף אם יקריאו לו אותו.

  המומחה אמר שיש באפשרותם לבדוק האם "עובדים עליהם" או לא, ובמקרה דנן האיש לא "עבד עליהם".

  אין זה סותר את העובדה שהאיש עובד עד היום כמהנדס, מפני שמדובר ביכולת שכלית אחרת שלא נפגעה.

  ביה"ד שמע עדויות של אנשים שהעידו על יכולותיו השכליות. גם הבת [ד'] העידה שהיה צריך להסביר לו כל דבר כמה פעמים עד שהבין. היא גם אמרה שלא הייתה נוכחת במועד החתימה על הסכם הגירושין.

• האישה אמרה שתביא חוות דעת נגדית, אך היא לא עשתה כן, וזה עומד לרעתה.

• ההסכם שנעשה אינו הגיוני כלל, האיש ויתר על דירת המגורים, התחייב לשלם את המשכנתא, התחייב למזונות גבוהים, וכו'.

• במהלך הדיונים התברר שהייתה טיוטת הסכם ברוסית שהייתה הבסיס להסכם שנחתם ואושר בפועל. בטיוטה הזו לא ויתר האיש על הדירה, ונמצא שהוטעה בחתימה על ההסכם הסופי.

  טענות האישה

  • האיש מדבר ומבין היטב עברית, הוא גם עובד כקבלן שיפוצים, מהנדס, ומפקח מטעם המועצה המקומית, ולכן אין לו מגבלה שכלית.

  • האיש היה מיוצג בעת עריכת ההסכם, הוא קיבל הסברים מעוה"ד שלו ומבתו [ד'] על ההסכם.

  • האיש הגיש את תביעתו לביטול ההסכם בשיהוי ניכר של שנתיים.

  • מרבית סעיפי ההסכם קוימו עד הגשת התביעה והאיש נהג על פיהם, ולפיכך אין לו לבוא כעת בטענות נגד ההסכם.

  • שני סעיפים לא קוימו עד כה: חלוקת הזכויות הסוציאליות, ורישום הערת אזהרה על חלקו בדירה הגדולה לטובת שלושת ילדיו למרות שכבר עברה על שמו.

  • האישה טוענת שהוטעתה בהסכם: הוא לא נתן דבר מחלקו בחברה שהחזיק בה, והשתלט על כל הדירה הגדולה, חילק אותה והשכיר את חציה.

  • ביה"ד בדק האם הצדדים חותמים על ההסכם מרצונם, ואם כן בוודאי שההסכם נעשה מרצון.

  • האיש שיקר בביה"ד: הוא טען בכתב התביעה שאינו משתכר מלבד קצבת נכות, אך התברר שהוא עובד ומשתכר כמהנדס וקבלן שיפוצים.

  • הוכח כי האיש מבין היטב עברית, יודע לערוך הסכמים בעברית, כותב בעברית, וכו': הובאו עדים על כך, ביה"ד גם בדק את האיש בעצמו. גם החוקר הפרטי העיד על כך. גם האיש בעצמו אמר שהוא מומחה בכתיבת הסכמים.

  • שתי עורכות הדין של הצדדים העידו שהאיש הבין היטב את ההסכם לפני שחתם עליו. האיש בתחילה לא רצה לוותר על חיסיון עו"ד לקוח, דבר שעומד לרעתו, ורק לבסוף הסכים לכך. גם הבת שלו הסבירה לו היטב את פרטי ההסכם.

  • האיש דאג לתרגם את ההסכם לרוסית לפני הדיון על אישור ההסכם, ואם כן בוודאי שהבין אותו.

  • יש לפסול את חוות הדעת של מכון משאבים. מדובר בחוות דעת מוזמנת, הבדיקה נעשתה שנה וחצי לאחר הגט וכו'. אך גם אם נקבל את חווה"ד הזו מכל מקום במקרה דנן ההסכם הוסבר לאיש היטב.

  • התובע אינו מסכן ועשוק כפי שהציג את עצמו בכתב התביעה: הוא מקבל קצבה מהמל"ל בסך של כ-8,600 ₪ לחודש, עובד כקבלן שיפוצים וכמהנדס, יש ברשותו בית גדול, והוא משכיר חלק ממנו בסך של 2,500 ₪ לחודש.

    דיון והכרעה

    לאחר העיון מחליט ביה"ד לדחות את תביעת האיש לביטול ההסכם, ולקבל את תביעת האישה לאכיפתו, כפי שנבאר להלן.

    שיקול דעת של האיש ויכולת ההבנה שלו

    ביה"ד סבור שיש לאיש שיקול דעת, ויכולת ההבנה שלו מספיקה כדי לחתום על הסכמים כאלה. האיש עובד לפרנסתו, הוא נוהג ברכב, עוסק כמהנדס וכקבלן וכו'. גם ההסכם הוסבר לו היטב, הוא גם תורגם לו לפני שבא לאשר אותו בביה"ד. האיש גם התווכח על פרטי ההסכם, ולכן לקח זמן רב עד שנחתם בסופו של דבר.

    כמובן שביה"ד לוקח את חוות הדעת של מכון משאבים בערבון מוגבל, שהרי מדובר בחוות דעת מוזמנת. אך גם לפי חוות דעת זו אם יסבירו לאיש היטב היטב את הדברים הוא יבין אותם.

    מלבד זאת, גם אם נניח שאינו מסוגל לקרוא את כל ההסכם ופרטיו ולהבין אותם לאשורם, בוודאי שיש לו שיקול דעת לסמוך על אחרים, כגון עוה"ד ששכר ובתו שהסבירה לו את ההסכם, שהרי בוודאי שהוא בר קניין ואינו בגדר "חסוי" הזקוק לאפוטרופוס .מקרה זה לא גרע ממי שחותם על מסמכי בנק או חברות אשראי שמלאים בסעיפים מסעיפים שונים ובוודאי שהוא מתחייב גם אם לא קרא אותם כפי שאכן מקובל אצל רוב העולם, וזאת מפני שהוא סמך על דברי הפקידים כפי שהוסברו לו.

    האם ההסכם עושק את האיש

    ביה"ד סבור שההסכם כלל אינו עושק את האיש. הצדדים גרו בפועל בדירה שעל שם האם, והאם גרה בדירה שעל שמם. הצדדים הרחיבו את דירת האם מדירת שלושה חדרים לדירה ענקית עם שתי קומות. אין ספק שהם ראו דירה זו כדירתם, למרות שבפועל הייתה רשומה על שם האם. לפיכך אין לומר שהאיש נעשק בהסכם, שהרי הוא קיבל את הדירה הגדולה ואילו האישה את הקטנה.

    מלבד זאת, אין ספק שההרחבה וההשבחה נזקפת לזכותם ודינה כדין רכוש משותף.

    מה שהתחייב לשלם משכנתא על הדירה הקטנה יש לומר שהדבר נעשה כדי לאזן את הפער בין הדירה שהאיש קיבל ובין הדירה שהאישה קיבלה.

    גם יצוין שההסכם לא כלל את החברה של האיש, והאיש קיבל את הרכב שהיה רשום על שם הבת [ק']. אם כן, גם לאישה היו ויתורים.

    עוד יצוין שלאורך השנים היה האיש המפרנס העיקרי, ואילו הכנסות האישה נמוכות מאוד. גם לאחר האירוע המוחי והגירושין האיש משתכר היטב היטב, ואינו מסכן ורש כלל וכלל. לכן לא נאמרה בהסכם התייחסות לזכויות האישה אלא רק לזכויות האיש.

    לפי ההלכה – ההסכם מחייב גם אם לא הבין

    בשו"ע (חו"מ סי' מה ס"ג) מבואר שאם אדם חתם על הסכם או התחייבות, אף אם לא הבין מילה ממה שכתוב, הדבר מחייבו, מפני שאם חתם למרות שלא הבין הרי שהיה מוכן לקבל על עצמו כל מה שכתוב בכתב ההתחייבות, והוא סמך על כותב ההתחייבות ושיקול דעתו, ולכן אין לו לבוא כעת בטענות שחתם בלא להבין.

    בנדון דנן האיש שכר עו"ד שתייצג אותו בעריכת ההסכם, הוא גם ביקש את עזרת בתו, וכאשר חתם על ההסכם הוא סמך את ידיו על עורכת דינו ועל הבנתו כפי שהבין ממנה, מבתו וכו'.

    אין ספק שדברי השו"ע הללו אמורים במקרה שלא היה ניצול והטעיה של המתחייב, אך במקרה דנן לא הייתה הטעיה, כאמור לעיל.

    התנהגות על פי ההסכם

    האיש קיים כמה וכמה מסעיפי ההסכם, ורק כעבור שנתיים ערער עליו. אין ספק שיש לדמות נדון זה לסוגיית מומין במקח המבוארת בשו"ע (חו"מ רלב ס"ג), ושם מבואר שאם לאחר שנודע לו המום השתמש במקח מחל על זכותו לבטל את המקח מחמת המום. הסכם דינו כמקח וקניין, ואם יש מום ופגם בהסכם היה עליו לפנות מיידית לביה"ד ולזעוק "חמס!". אך האיש לא עשה כן במשך שנתיים, ובוודאי נודע והתברר לו ההסכם שעשה במהלך אותן השנתיים, אך הוא המשיך לנהוג כפי האמור בהסכם, שילם משכנתא וכו'. לפיכך גם אם היה מום במקח נמצא שכעת הוא מחל על המום וקיבל אותו, ושוב אין לו לבוא בטענות לביה"ד.

    הוראות בעניין מימוש ההסכם

    עד כה לא מומש נושא הזכויות הסוציאליות שהאישה זכאית להן. לפיכך, על האישה להגיש פסיקתות לגופים המנהלים את הזכויות של האיש לחתימת ביה"ד, בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג.

    בעניין רישום הערת האזהרה על שם הילדים בדירה שעל שם האם, מבוקש מהאישה להביא נסח טאבו שהדירה אכן עברה על שם האיש, ואז יורה ביה"ד על רישום ההערה.

    מסקנות

    ההוראות העולות מהאמור לעיל הן:

    • תביעת האיש לביטול הסכם הגירושין נדחית.

    • יש לקיים את כל סעיפי ההסכם כפי בקשת האישה.

    • על האישה להגיש פסיקתות לגופים המנהלים את הזכויות של האיש לחתימת ביה"ד, בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג.

    • בעניין רישום הערת האזהרה על שם הילדים בדירה שעל שם האם, מבוקש מהאישה להביא נסח טאבו שהדירה אכן עברה על שם האיש, ואז יורה ביה"ד על רישום ההערה.

       

      פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

      ניתן ביום י"ג במרחשון התש"פ (11/11/2019).

      הרב יצחק זר – אב"דהרב דוד בירדוגוהרב יצחק רבינוביץ

      עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה