לפניי בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד קטינה מ.י.א ילידת 24.10.15 (להלן: "הקטינה").
במסגרת הבקשה עתרה אם הקטינה (להלן: "האם") להורות על ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן ביום 14.12.17 (להלן-"הצו") על פי בקשת אבי הקטינה (להלן: "האב") וזאת ללא צורך בהפקדת ערבויות ובטוחות להשבת הקטינה לישראל לנוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה הזה.
רקע עובדתי רלוונטי
האם והאב ניהלו מערכת זוגית מחוץ למסגרת הנישואין.
כנובע מן הקשר הזוגי, נולדה הקטינה.
בעניינם של הצדדים התנהלו מספר הליכים משפטיים, ביניהם תביעת אבהות, תביעה למשמורת ולחלוקת זמני שהות ותביעה למזונות.
תביעת האבהות הסתיימה בפסק דין לפיו, לאחר בדיקת רקמות, נקבע כי האב הוא אבי הקטינה.
תביעת המשמורת וחלוקת זמני השהות הסתיימה בפסק דין בו נקבע כי המשמורת על הקטינה תהא בידי האם. לאב לא נקבעו זמני השהות נוכח רצונו שלא לקיים קשר כלשהו עם הקטינה.
התביעה למזונות הסתיימה בפסק דין מוסכם בו נקבע כי האב יישלם למזונות הקטינה סך של 2,050 ₪ ומחצית הוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות.
עיקר טענות האם
עסקינן במקרה מיוחד, בו הודיע האב, מיוזמתו, לפני כשנה כי הוא מבקש לנתק קשר עם הקטינה.
אין כל חשש כי האם לא תשיב את הקטינה לישראל.
בקשתו של האב למתן הצו הוגשה מטעמים זרים.
מזה כשנה האב אינו נפגש עם הקטינה.
מטרת הערבויות להשבת הקטינה לישראל הינה מחשש שאי החזרתה תסכל את קיום הקשר שלה עם האב. במקרה בו ממילא לא מתקיים הקשר, ביוזמת האב, מתייתר הצורך בהפקדת הערבויות.
ביטול הצו נועד בין היתר לאפשר לאם לצאת לחופשות בחו"ל גם "בדקה ה-90" .
מרכז חייה של המבקשת הוא בישראל והוא נלמד מקיומה של דירה, קיומו של מקום עבודה קבוע, קיומם של בני משפחה וחברות בישראל. הקטינה רשומה בגן בישראל לשנת הלימודים הבאה. למבקשת אין דרכון זר ואין אזרחות נוספת.
על כן, עתרה המבקשת על ביטול הצו ללא הפקדת ערבויות. לחלופין להורות כי אביה, אדם בעל רכוש, פנסיה וכו', יחתום על ערבות, אשר תהיה בתוקף בתקופת נסיעה של האם והקטינה לחו"ל.
עיקר טענות האב
צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד הקטינה הוטל בעקבות מקרה בו האם הוציאה את הקטינה לחו"ל בניגוד להוראת בית המשפט ובניגוד להסכמה לפיה דרכון הקטינה לא ימצא בידי האם אלא בידי גורם המוסכם על הצדדים או בכספת בית המשפט.
לא היה כל צורך בהגשת הבקשה נוכח הסכמתו של האב לביטול הצו בכפוף לנכונותה של האם להעביר לאב מחצית התשלום בגין בדיקת האבהות, בהתאם להחלטת בית המשפט לפני כ-3 שנים, לספק לאב פרטי טיסה, פרטי קופת חולים של הקטינה, אותה החליפה ללא ידיעתו, מתן גישה לאב למסמכיה הרפואיים של הקטינה וכיו"ב.
ניתוק הקשר בין האב לבין הקטינה איננה רלוונטי לבקשה זו.
האב סיכם את תגובתו בכך שאיננו מתנגד ליציאת הקטינה לחו"ל עם אמה ובלבד שהאם תפקיד ערבויות כפי שהורה בית המשפט בהחלטה קודמת לכאורה, תמסור את מועד הנסיעה, יעדה ומשכה כאשר הפרתם תיחשב לחטיפה, פרטים אודות קופת החולים ואמצעי גישה למידע הרפואי ותשלם לאב את מחצית מבדיקת האבהות בהתאם להחלטה מיום 27.03.16 בתמ"ש 41798-01-16.
ההחלטה מיום 12.07.19
בהחלטה זו נקבע כי יש להגיש לתיק בתוך 48 שעות את אותה החלטה קודמת לכאורה, הקובעת את גובה הערבויות. לחלופין, ובהעדר החלטה שכזאת, האם תציע ערבויות להבטחת שובה של הקטינה לישראל.
עמדת האם בהתאם להחלטה מיום 12.07.19
האם הודיעה כי אכן לא קיימת כל החלטה בעניין הפקדת הערבויות והציעה כי אביה ישמש כערב לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ.
תגובתו המשלימה של האב
האב הבהיר כי אכן לא נקבעו ערבויות, ואולם טען כי בדיון שהתקיים ביום 30.10.17 הציע בית המשפט כי דירת האם תשמש ערבות לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ ולשם כך ייחתם ייפוי כח בלתי חוזר להעברת זכויות בדירה על שם האב, אשר יוחזר עם חזרת הקטינה לישראל. ההצעה ניתנה במסגרת שיח בלתי פורמאלי שהתנהל במהלך הדיון ומטעם זה לא נרשם בפרוטוקול הדיון.
האב חזר על הסכמתו העקרונית לביטול הצו בכפוף למילוי חובותיה של האם.
האב דחה את ההצעה כי אבי האם ישמש ערב לביטול הצו משני טעמים:
היענות לעתירה זו תיצור מצב בו הערבות תינתן "במעמד צד אחד בלבד" והאב לא יוכל לעקוב אחרי יציאת הקטינה לחו"ל וחזרתה לישראל;
אבי האב אינו אדם צעיר וספק אם יוכל לשמש כערב במידע ויתעורר הצורך לממש את הערבות.
ככל שהאם איננה מעוניינת כי דירתה תשמש כערובה, אזי תינתן ערבות על ידי צד ג' צעיר בעל הכנסות ורכוש, כאשר יוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ בתקופה בה הקטינה תשהה בחו"ל וכאשר עובר לנסיעת הקטינה לחו"ל ימסרו לאב פרטים אודות הנסיעה, יעדה, משכה, מקום השהות בחו"ל ויוכח כי נרכשה פוליסת ביטוח לקטינה.
החלטה מיום 21.07.19
נוכח הסכמתו העקרונית של האב לביטול הצו ומתוך מטרה לאפשר לצדדים להגיע להסכמות, ניתנה החלטה נוספת בה נקבע כי הודעה מוסכמת מטעם הצדדים תוגש בתוך 5 ימים. לחלופין, תשיב האם להצעת האב כי דירתה תשמש כערבות לאבטחת שובה של הקטינה לישראל.
תגובת האם בהתאם להחלטה מיום 21.07.19
האם הודיעה כי לא ניתן להגיע להסכמות עם האב וזאת על אף שהאב מכיר את אבי האם ויודע כי מרכז חייהם בישראל.
האם הציעה בפעם נוספת כי אביה ישמש ערב לשובה של הקטינה לישראל וכי בנוסף, חיוב המזונות השוטף בסך של 2,050 ₪ לחודש, צמוד למדד המחירים לצרכן ומחצית מההוצאות החריגות, ישמש אף הוא כערבות כאשר ככל שהקטינה לא תשוב לישראל, יהיה רשאי האב לקזז מדמי המזונות השוטפים את כל ההוצאות שיגרמו לו בשל אי החזרת הקטינה לישראל.
החלטה מיום 04.09.19
בהחלטה זו נקבע כי האב ישיב להצעתה הנוספת של האם להפקדת הערבויות.
תגובת האב בהתאם להחלטה מיום 04.09.19
האב דחה את הצעת האם והוא חזר על דרישותיו.
גדר המחלוקת
האב מסכים, באופן עקרוני, לביטול הצו והמחלוקת נסובה סביב שאלת גובה הערבויות, כאשר האב עותר לקביעת ערבויות משמעותיות כתנאי לביטול הצו בעוד שהאם עותרת לביטול הצו ללא ערבויות, ולחלופין, להפקדת הערבויות שהציעה.
דיון והכרעה
לאחר עיון בעמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן המפורט דלמטה.
סמכותו של בית המשפט ליתן צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד קטין, לבקשת מי מהוריו, נשאבת מהוראת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן-"החוק") ראו: תמ"ש 3189-10-10 מיום 10.12.10 (פורסם בנבו); תמ"ש 19364-07-09 מיום 05.11.12 (פורסם בנבו);תמ"ש 13612-06-14 מיום 13.07.14 (פורסם בנבו).
לכן, כאשר מדובר ביציאת קטין מן הארץ לזמן ממושך, או כאשר יש חשש מפני אי החזרתו, בתי המשפט מבכרים את זכות ההורה שנותר בישראל לראות את ילדיו על פני הזכות העקרונית של הקטין לצאת את הארץ ראו: תמ"ש (חי') 31380/97 מיום 09.08.98 (פורסם בנבו).
מסכים אני עם עמדת האם כי הערבויות נועדו להבטיח את החזרת הקטינה לישראל לשם קיום הקשר עם האב. הייתי מוסיף כי הערבויות נועדו גם לכיסוי הוצאות האב, להשבת הקטינה לישראל, במקרה בו הקטינה לא תוחזר לישראל על ידי האם.
לפיכך, העדר הקשר בין הקטינה לבין האב, ביוזמת האב, ישפיע על גובה של הערבויות ראו: תמ"ש 13612-06-14 מיום 13.07.14 (פורסם בנבו) בו נקבעו שיקולים לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד קטין, כאשר אחד מהם הוא הוא זכותו של ההורה שנותר בארץ ואשר מעוניין בקשר עם הילדים שיוצאים לחו"ל עם ההורה האחר.
בעמ"ש 7648-01-10 מיום 12.05.10 (פורסם בנבו) נדון מקרה האב עזב את הארץ ונעלם מבלי להשאיר עקבות, מבלי לשלם מזונות ומבלי ליצור קשר כלשהו עם הקטינים או עם האם. בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה אשר הטיל ערבויות משמעותיות כתנאי לביטול הצו וקבע כי ניתן להסתפק בערבות מקלה בדמות של פירוט יעד הנסיעה, מספר טלפון שבו היא זמינה ומועד שובם של הקטינים לישראל כאשר חוב האב בתיק ההוצאה לפועל ישמש בטוחה למקר בו האם לא תשיב את הקטינה לישראל והאב יצטרך לנקוט הליכים להשבתם של הילדים לישראל, כפוף להוראות בית המשפט לענייני משפחה.
בית המשפט המחוזי הדגיש כי:
"וגם מבחינת טובתם של הילדים אין ההחלטה סבירה, שהרי לא זו בלבד שהילדים חסרים את אביהם שנטש אותם ואת חיוביו כלפיהם, אלא שאותו אב נעלם שולט באמצעות בית המשפט בחייהם, ומונע מהם לצאת את הארץ ולטייל בעולם כפי שילדים אחרים חופשיים לעשות וליהנות בחברת שני הוריהם".
פרמטר נוסף, העשוי להשפיע על גובה הערבויות הוא הסיכוי כי האם לא תחזיר את הקטינה לישראל.
בעניינינו – האב טוען כי הבקשה למתן הצו הוגשה בשעתו בעקבות יציאת האם לחו"ל עם הקטינה בניגוד להוראת בית המשפט ובניגוד להסכמה כי דרכון הקטינה יופקד בבית המשפט. קשה עד מאוד לקבל את טענת האב משעה שלשיטתו, הוראת בית המשפט ניתנה "בעל פה" ראו: סעיף 3 לתגובת האב בהתאם להחלטה מיום 04.09.19 ולא על דרך של החלטה כתובה.
מכל מקום, אין חולק כי האם והקטינה שבו לישראל בתום אותו הביקור. כידוע, היכולת האנושית לצפות את העתיד מוגבלת ביותר. בשל המגבלות האנושיות בדבר ניבוי העתיד, מוגבלת כל הערכה לגבי העתיד להסקת מסקנות מתוך הנתונים הידועים מהעבר ומההווה ראו: ע"א 604/89 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה(1), 156; תמ"ש 30662-07-14 מיום 12.02.15 (פורסם בנבו).
במילים אחרות, עובדת השבת הקטינה לישראל עובר למתן הצו, יצרה חזקה כי האם תשיב את הקטינה לישראל. חזקה זו לא נסתרה על ידי האב והוא לא ביסס חשש כי האם לא תשיב את הקטינה לישראל.
האב גם לא הכחיש את טענת האם כי מרכז חייה של האם – אשר נלמד מקיומה של המשפחה הגרעינית, מקום עבודה קבוע ונכס נדל"ן – בישראל.
לאור כל אלה, סבור אני כי במקרה זה, ניתן להורות על ביטול הצו בכפוף להפקדת ערבויות מקלות.
הוראות אופרטיביות
צו עיכוב היציאה מן הארץ יבוטל בתנאים שהציעה האם כלהלן:
האם תחתום על התחייבות עצמית להחזרת הקטינה לישראל.
אביה של האם ישמש כערב צד ג' ויחתום על כתב ערבות בנוסח הקיים במזכירות.
ככל שהקטינה לא תשוב ארצה, האב יהיה זכאי לקזז מדמי המזונות לקטינה כל הוצאה שיוציא בפועל לצורך השבת הקטינה ארצה.
הערבויות יוחזרו לאם עם שובה לישראל, בכפוף להצגת דרכון הקטינה ואסמכתה בדבר שובה לישראל (לרבות זיהויה על ידי המזכירות) וחידוש צו עיכוב היציאה כנגדה.
הוצאות משפט
לא ניתן להתעלם מהרושם שהותיר האב ומהתנהלותו.
האב, אשר הצהיר כי אינו חפץ בקשר עם הקטינה, אינו מגלה בה כל עניין ואיננו מספק לקטינה את צרכיה הנפשיים ברמה הדרושה להתפתחותו התקינה ראו: דנ"א 7015/94 היועמ"ש נ' פלונית, פ"ד נ(1)48), מנהל מאבק בלתי מתפשר על גובה הערבויות כתנאי לביטול הצו, כאשר נראה על פניו כי התנהלותו זו נובעת ממניעים פסולים.
חובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים "בדרך מקובלת ובתום לב" ראו: בבר"ע 305/80 שילה נ. רצקובסקי פ"ד לה(3), 449. חובה זו היא מוגברת כאשר עסקינן ביחסי משפחה ראו: תמ"ש 30291-07-16 מיום 22.05.18 (פורסם בנבו).
כאשר סובר ביהמ"ש, כי בעל דין נהג בחוסר תום לב, יחויב אותו בעל דין גם בהוצאות מוגברות ראו: תמ"ש 42256-05-11 מיום 24.06.11 (פורסם בנבו).
לאור התוצאה, ולאור התנהלותו של האב אשר דחה כל הצעה מעשית של האם והתנה את ביטול הצו בהשבת כספים בגין בדיקת רקמות (לגבייתם ניתן היה לפעול בדרך אחרת) בקבלת מידע רפואי אודות הקטינה (כאשר האב לא טען כי הוא פנה לאם בעניין זה והיא סירבה לספק את המידע) אני מחייב את האב בהוצאות משפט בסך של 7,500 ₪. סך זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ט, 17 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.