במסגרת הדיון שהתקיים ביום 7.7.2021, נקבע כי הואיל ומטרת הסנקציה הכספית הינה מניעת סיכול מפגשים עתידיים ולא הענשה בגין מפגשים שלא קוימו למפרע, תוטל על האם סנקציה כספית בסך של 750 ₪ בגין סיכול כל מפגש שלא יתקיים החל ממועד דיון זה ואילך (להלן: "הסנקציה הכספית"), כדלהלן:
"...יצוין כי אין זו הפעם הראשונה שמוגשת בקשה מסוג זה ובדיון שהתקיים ביום 9.5.21 הובא לידיעת האם כי ככל שתמשיך בהפרת המפגשים תוטל עליה סנקציה כספית.
חרף עובדה זו המשיכה האם שלא לקיים את המפגשים, כל פעם בטענה אחרת, כאשר המשמעות הינה סיכול הקשר בין האב לבין הקטינות.
אין צורך להכביר במילים אודות חשיבות הקשר בין הקטינים לשני ההורים ראו: תלה"מ 6984-07-19 (16.9.20) [פורסם בנבו].
כאשר הורה לא מאפשר קשר בין קטין לבין ההורה השני לעיתים הדרך היחידה להביא לקיום המפגשים הינה באמצעות הטלת סנקציה כספית והדברים סוכמו לאחרונה בתלה"מ 20701-07-20 (16.3.21) [פורסם בנבו].
במצב דברים זה על רקע ההפרות החוזרות והנשנות של המפגשים בין הקטינה לבין האב, כאשר ביהמ"ש התריע בפני האם אודות הטלת סנקציה במקרה של הפרת המפגשים איני מוצא דרך אחרת מלבד הטלת סנקציה כספית על מנת לוודא את קיום המפגשים.
הואיל ומטרת הסנקציה הכספית הינה למנוע סיכול מפגשים עתידיים ולא להעניש על המפגשים שלא קוימו למפרע אני קובע כי בגין כל מפגש שלא התקיים [צ.ל. – "יתקיים" – פ.ג.] החל ממועד מתן החלטה זו ואילך תישא האם בסנקציה כספית בסך של 750 ₪ בגין סיכול כל מפגש.
בנוסף לפגיעה בקשר של הקטינה עם האב, התנהלותה של האם מהווה הפרת החלטה שיפוטית.
בע"פ 5338/17 משה אבוטבול – ראש עיריית בית שמש ואח' נ' נילי פיליפ ואח' (1.11.18) [פורסם בנבו] הבהיר בית המשפט העליון כי:
"האפקטיביות של שלטון החוק נבחנת, בין היתר, ביכולתו של השלטון לאכוף החלטות וצווים שיפוטיים. אי-ציות לצווי בית משפט מהווה הפרה של שלטון החוק, והיא פוגעת ביסודות הדמוקרטיים עליהם בנויה החברה. לצורך התמודדות עם אפשרות הפרה שכזו, הופקד בידי בתי המשפט כח לפעול באמצעים שונים כדי לוודא שהמבזה יחזור לקיים את צווי בית המשפט שהופרו"
בתיק 1219913/3 (24.10.19) [פורסם בנבו] הבהיר בית הדין הרבני הגדול כי:
ידעו המתדיינים וידעו גם באי כוחם כי כשבית הדין מורה להגיב – חובתם להגיב במועד! כשלא מגיבים במועד – חובה להבהיר את הסיבה לכך בדברי אמת ולא במילים בלבד. ניסיונות לשטות בבית הדין אפשר שיעלו גם במחיר של הוצאות משפט – לרבות הוצאות אישיות המוטלות על עורכי דין, קנסות, פנייה ללשכת עורכי הדין כדי שתפעל בהליכים משמעתיים, או לפרקליטות המדינה כדי שתשקול נקיטת צעדים על פי סעיפים 237 או 244 לחוק העונשין"
דעתי היא כדעתן של הערכאות העליונות לפיה בית המשפט אינו יכול להשלים עם המצב בו החלטותיו לא מקוימות.
לדעה זו שותפים גם מותבים נוספים היושבים בדין בערכאות הדיוניות ראו: תמ"ש 35784-08-11 פלונית (קטינה) נ' אלמוני (14.9.11) [פורסם בנבו].
בנסיבות אלה מצאתי למקום לחייב את האם בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ₪ ובהוצאות משפט לטובת האב בסך של 1,000 ₪.
סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יתווספו אליהם ריבית והצמדה ממועד החיוב ועד למועד ביצוע תשלום בפועל".
הבקשה השלישית
לאחר עיון בטענות הצדדים ובעמדת העו"ס, מצאתי מקום להטיל סנקציה כספית על האם בגין אי קיום חלק מהמפגשים, מהנימוקים שלהלן:
מפגש מיום 7.7.2021
הערה: כפי שעולה מכתבי הטענות ובפרט מעמדת העו"ס, נפלה טעות קולמוס בבקשת האב והכוונה הייתה למפגש ביום 8.7.21, שכן המפגשים מתקיימים בימי חמישי.
לטענת האב – האם לא הביאה את הקטינות למפגש ולא ענתה לשיחות טלפון מטעם העו"ס.
לטענת האם – לא אמור היה להתקיים מפגש ביום 7.7.2021.
עמדת העו"ס – האם ביטלה את המפגש שאמור היה להתקיים ביום 8.7.2021.
הכרעה - מאחר שנפלה טעות קולמוס בבקשת האב ולא התאפשר לאם להתייחס באופן ענייני למפגש זה, יש לזקוף את הטעות לחובתו של האב. כפועל יוצא, אין מקום להטיל על האם סנקציה כספית בגין מפגש זה.
מפגש מיום 29.7.2021
לטענת האב – האם הביאה את הקטינה, אולם לא אפשרה את קיום המפגש ולאחר 2 דקות נכנסה לקחת אותה.
לטענת האם – היא הגיעה יחד עם הקטינה למרכז הקשר, על אף שהקטינה לא הרגישה טוב ולאחר שהקטינה בכתה, עזבה את מרכז הקשר מסיבה זו. האם צירפה לתגובה אישור רפואי.
עמדת העו"ס – נעשה ניסיון לקחת את הקטינה למפגש, האם סירבה במשך חצי שעה ולבסוף הסכימה אך הקטינה בכתה וכעבור דקות ספורות האם לקחה אותה ועזבה את מרכז הקשר.
הכרעה – מעיון באישור הרפואי שצירפה האם עולה כי ממצאי הבדיקות שנעשו לקטינה תקינים. האם עזבה את המרכז עם הקטינה ללא כל רשות ובכך סיכלה את קיום המפגש. לאור האמור מצאתי מקום להטיל סנקציה כספית על האם בגין אי קיום מפגש זה.
מפגש מיום 5.8.2021
לטענת האב – האם לא הביאה את הקטינה למרכז הקשר.
לטענת האם – האם הודיעה מראש שהקטינה אינה מרגישה טוב.
עמדת העו"ס – האם הודיעה כי לא תגיע למפגש 14 דק' לפני תחילתו, מאחר שהקטינות חולות.
הכרעה – בתמיכה לטענתה, צירפה האם אישור מחלה "חד יומי" שאינו מפורט כלל ולא ניתן ללמוד ממנו כי הייתה מניעה להביא את הקטינה למרכז הקשר. לאור זאת אני קובע כי האם סיכלה את המפגש. לאור מסקנה זו, מצאתי מקום להטיל סנקציה כספית על האם, בגין אי קיום מפגש זה.
מפגש מיום 12.8.2021
לטענת האב – האם הגיעה למרכז הקשר עם הקטינה, אך לא אפשרה את קיום המפגש.
לטענת האם – האם הגיעה למרכז הקשר עם הקטינה, אך הקטינה סירבה לקיים את המפגש, בכתה ולא רצתה לשהות עם האב.
עמדת העו"ס – התקיים מפגש ואולם האם סירבה לעזוב את הקטינה ולמסור אותה לעובדת מרכז הקשר.
הכרעה – כאמור לעיל, סירוב הקטינה לקיום המפגש אינו טעם לסיכולו. לאור מסקנה זו, מצאתי מקום להטיל סנקציה כספית על האם, בשל אי קיום מפגש זה.
מפגש מיום 19.8.2021
לטענת האב – האם הביאה את הקטינה למרכז הקשר וכאשר העו"ס ביקשה להכניס את הקטינה למפגש, האם קיללה, לקחה את הקטינה ועזבה את המקום.
לטענת האם – היא הגיעה למרכז הקשר עם הקטינה, אך הקטינה סירבה לקיים את המפגש, בכתה ולא רצתה לשהות עם האב.
עמדת העו"ס – הקטינה בכתה ונעשה מאמץ להרגיע. כאשר המאמץ כשל, האם התבקשה להרגיע את הקטינה. בעת הניסיון להעביר את הקטינה לאב, האם קמה והתכוונה לעזוב את מרכז הקשר והקטינה בכתה ורדפה אחריה.
הכרעה – התנהלותה של האם היא זו שהובילה לסיכול המפגש. על כן, מצאתי מקום להטיל סנקציה כספית על האם, בשל אי קיום מפגש זה.
מפגש מיום 26.8.2021
לטענת האב – האם הגיעה למרכז הקשר אך סירבה להשאיר את הקטינה ועזבה את המקום לאחר 2 דקות.
לטענת האם – האם הגיעה למרכז הקשר עם הקטינה, אך הקטינה סירבה לקיים את המפגש, בכתה ולא רצתה לשהות עם האב.
עמדת העו"ס – האם הגיעה למרכז הקשר עם הקטינה, אך סירבה לעזוב את הקטינה שבכתה ולכן לא התקיים המפגש.
הכרעה – התנהלותה של האם היא זו שהובילה לסיכול המפגש. לאור זאת, מצאתי מקום להטיל סנקציה כספית עך האם, בגין אי קיום מפגש זה.
מפגש מיום 2.9.2021
לטענת האב – האם לא הגיעה למרכז הקשר ולא ענתה לשיחות טלפון.
לטענת האם – האם לא הרגישה טוב והודיעה על כך לעו"ס.
עמדת העו"ס – המפגש לא התקיים מאחר שהאם טענה כי שכחה.
הכרעה – בתמיכה לטענתה, צירפה האם טופס הפנייה לפיזיותרפיה. לא מצאתי בהפנייה זו טעם לאי קיום המפגש. לאור מסקנה זו, מצאתי מקום להטיל סנקציה כספית על האם, בשל אי קיום מפגש זה.
מפגש מיום 9.9.2021
לטענת האב – האם הגיעה עם הקטינה למרכז הקשר, אולם סירבה לקיים את המפגש ועזבה לאחר 2 דקות.
לטענת האם – האם הגיעה עם הקטינה למרכז הקשר, אך נאלצה לעזוב את מרכז הקשר כדי לקחת את אחת הקטינות לקבלת טיפול רפואי, לאחר שהתקשרו מבית הספר להודיע לאם שהיא נפלה.
עמדת העו"ס – האם הגיעה למרכז הקשר עם הקטינה, אך סירבה לעזוב את הקטינה וסירבה שהאב יבוא לקחת את הקטינה, הקטינה בכתה ולכן לא התקיים המפגש.
הכרעה – בתמיכה לטענת האם צורף אישור רפואי, ממנו עולה כי ביום 9.9.2021 אחת הקטינות נפלה בבית הספר ונזקקה לטיפול רפואי ולכן סבורני כי המפגש לא התקיים מסיבה מוצדקת ולא מצאתי שיש מקום להטיל סנקציה כספית על האם בגין אי קיום מפגש זה.
מפגש מיום 23.9.2021
עפ"י עמדות הצדדים המפגש בוטל ע"י האב.
מפגש מיום 30.9.2021
לטענת האב – האם לא הביאה את הקטינה למרכז הקשר.
לטענת האם – אחת הקטינות שהתה בבידוד והאם הודיעה על כך לעו"ס.
עמדת העו"ס – האם ביטלה את המפגש מאחר שאחת הקטינות שהתה בבידוד.
הכרעה – בתמיכה לטענה זו צירפה האם אישור לפיו אחת הקטינות שהתה בבידוד עד ליום 5.10.2021 ולכן סבורני כי המפגש לא התקיים מסיבה מוצדקת ולא מצאתי שיש מקום להטיל סנקציה כספית על האם בגין אי קיום מפגש זה.
מפגש מיום 7.10.2021
לטענת האב – האם הגיעה למרכז הקשר אך לא אפשרה את המפגש, קיללה את האב ואת צוות מרכז הקשר ועזבה לאחר 2 דקות.
לטענת האם – האם הגיעה למרכז הקשר עם הקטינה, אך הקטינה סירבה לקיים את המפגש, בכתה ולא רצתה לשהות עם האב.
עמדת העו"ס – האם הגיעה למרכז הקשר יחד עם הקטינה, אך סירבה לעזוב אותה, צעקה במרכז הקשר, השתוללה, קיללה ואיימה על הצוות ולבסוף הוצאה ממרכז הקשר ע"י הביטחון.
הכרעה –התנהלותה של האם היא זו שהובילה לסיכול המפגש. על כן, מצאתי מקום להטיל סנקציה כספית על האם, בשל אי קיום מפגש זה.
אשר על כן, מצאתי מקום להטיל על האם סנקציה כספית בסך של 750 ₪ בגין הפרת כל אחד מהמפגשים שלהלן: 29.7.2021, 5.8.2021, 12.8.2021, 19.8.2021, 26.8.2021, 2.9.2021, 7.10.2021 ובסה"כ 5,250 ₪.
סכום זה ישולם ע"י האם לידי האב בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד למועד התשלום המלא בפועל.
אני מתיר את פרסום ההחלטה לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ב, 07 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.
