החלטה בהתנגדות לצוואה בטענה כי המנוחה לא הייתה כשירה במועד החתימה עליה

המנוחה ******* ז"ל, נפטרה ביום ******בהיותה בת 88 שנים.

12 שנים טרם פטירתה, ביום ******, בהיותה בת 76 שנים, חתמה המנוחה על צוואה בעדים, בפני 2 עו"ד, בה ציוותה מה ייעשה בעיזבונה לאחר מותה (להלן: "הצוואה").

המנוחה פירטה בצוואה מה כולל רכושה: דירה ברחוב מרכז בעלי מלאכה בתל אביב (להלן: "הדירה"), זכויות בחשבונות בנק ותכשיטים (להלן: "יתרת העיזבון").

את הדירה ציוותה המנוחה לתובע, שהיה שכן שלה וגר דלת מולה. את יתרת עיזבונה ציוותה לקרן נאמנות שתוקם בכדי להנציח את זכר המנוחה באמצעות תרומות לנזקקים, כמפורט בצוואה.

הנתבע הודיע על כוונתו להתערב בהליכים והוא מתנגד לצוואה בטענה שהמנוחה לא הייתה כשירה לצוות במועד שחתמה על הצוואה.

לבקשת המתנגד מיניתי מומחה לבחינת כשירות המנוחה לחתום על הצוואה, פרופ' ***** (להלן: "המומחה"). ביום ******הוגשה חוו"ד המומחה ומסקנתו של המומחה הייתה שהמנוחה לא הייתה כשירה כאשר חתמה על הצוואה (להלן: "חווה"ד").

המומחה פירט את כל המסמכים הרפואיים שמצא בקשר למנוחה, התייחס לכל המסמכים וניתח אותם, כאשר מחווה"ד עולה שלאורך השנים שלפני הצוואה, נערכו למנוחה מספר בדיקות קוגניטיביות, לרבות מבחני מינימנטל, ותוצאות המבחנים היו:

• ביום 8.3.05, מינימנטל 29/30.

   

• ביום 6.4.05, אין ירידה קוגניטיבית.

   

• ביום 12.4.05, מינימנטל 29/30, מודע, צלול, התמצאות תקינה, אפקט תואם.

   

• ביום 18.5.06, מינימנטל 26/30, אינה מתמצאת בנושאי רכוש וכמות הכסף שיש לה... מגלה תובנה חלקית למצבה, ללא בעיית שיפוט, הסכימה למינוי אפוטרופוס לצורך טיפול בנושאים כספיים.

   

• ביום 13.10.08, מתמצאת במקום, ירידה קלה בהתמצאות בזמן, זיכרון לקוי. צוין כי מודעת למצבה.

   

המומחה ניתח כאמור את כל הממצאים, לרבות אלו שפורטו על ידי לעיל, ומסקנתו היא כי סביר יותר שהמנוחה לא הייתה כשירה לבצע פעולות משפטיות.

המומחה נחקר ארוכות, ובחקירתו הבהיר כי חווה"ד היא רטרוספקטיבית וכי תמיד יש עדיפות לבדיקה ישירה של האדם, בעודו חי (פרוטוקול עמ' 5 ש' 30).

המומחה הבהיר, כי הגיע למסקנת היעדר כשירות, בעיקר מכיוון שבסמוך מאוד לאחר הצוואה מונה למנוחה אפוטרופוס, מה שמעיד לדעתו על היעדר כשירותה (עמ' 6 ש' 16).

כאמור, המומחה נחקר ארוכות, נשאל והתייחס לכל פרט ופרט בחווה"ד ומחקירתו עלה כי מסקנתו התבססה בעיקר על תעודת רופא שנרשמה ביום 18.05.2006 ע"י הפסיכיאטר ד"ר **** (ר' לדוגמא עמ' 19 ש' 2).

הערה: ת.רופא של ד"ר ******היא הבסיס לאמור בסעיף 7(ד) לעיל.

המומחה הבהיר בחקירתו כי הוא מכיר ומעריך מאוד את ד"ר ****. המומחה הבהיר כי ככל וד"ר **** יאמר שהוא בדק את המנוחה ולדעתו היא הייתה כשירה במועד הצוואה, אזי המומחה לא יחלוק על כך, הואיל וד"ר ***** הוא מומחה מקצועי בתחום ויש לו ייתרון על פני המומחה, מכיוון שהוא ראה ובדק את המנוחה בזמן אמת, בעוד המומחה נאלץ להסתפק בבחינה רטרוספקטיבית הנשענת על מסמכים בלבד (ר' בעמ' 23-25, בפרט בעמ' 25 ש' 1-19).

ביום 02.04.2024, נחקר ד"ר ****** והשיב באופן מפורש כי לדעתו, על סמך פגישתו עם המנוחה ובדיקתו אותה, המנוחה הייתה כשירה לחתום על הצוואה. ד"ר **** חזר על דבריו שוב ושוב, נשאל שאלות שונות והתייחס לכל מיני נסיבות, ולכל אורך חקירתו חזר על מסקנתו הברורה, כי המנוחה הייתה כשירה (עמ' 33-38).

העולה מהאמור לעיל הוא כי המומחה האובייקטיבי שמונה ע"י בית המשפט העיד מפורשות שהוא מכיר את ד"ר **** וסומך על דעתו. המומחה העיד כי ככל וד"ר **** יבהיר שלדעתו המנוחה כשירה, המומחה אינו חולק עליו, לאור היתרון של ד"ר **** שבדק את המנוחה בחיים.

ההלכה המשפטית היא, כי חוו"ד מומחים מהווה מכשיר חשוב בו מסתייע בית המשפט בבואו להכריע בשאלות שבמומחיות שאינן בבחינת "ידיעה שיפוטית". ככלל, בית המשפט מאמץ את המלצת המומחים שמונו על ידו, אלא אם קיימים טעמים כבדי משקל הממליצים סטייה מהמלצת המומחים.

במקרה הנוכחי, הנתבע מבקש לאמץ את חוו"ד המומחה, אלא שהוא מבין את חווה"ד האחרת. הנתבע סבור, כי מכיוון שבחווה"ד נרשם שהמנוחה לא הייתה כשירה, זה מה שיש לפסוק. הנתבע מתעלם מחקירת המומחה, בה הבהיר והתייחס למשמעות בדיקתו ומסקנתו של ד"ר ****, כמפורט לעיל.

לעניין זה חשוב להעיר כי ד"ר ***** אינו מומחה מטעם התובע, אלא מומחה אובייקטיבי שבדק את המנוחה לבקשת המדינה, אם לדייק, לבקשת עו"ס מלשכת הרווחה של עירית תל אביב.

הנתבע מפנה למסמכים שונים שנכתבו ע"י אנשים שלא זומנו לעדות. כך למשל, מפנה לתצהיר של עו"ס **** מיום 09.08.2006, בו נרשם ע"י העו"ס כי המנוחה אמרה לו שציוותה את ביתה לשכניה לאחר מותה והיא מעוניינת לחזור בה מהחלטתה, לשם כך הומלץ למנות לה אפוטרופוס כדי שיעזור לה בנושא זה.

כאמור, העו"ס לא זומן לעדות ולפיכך האמור בתצהירו אינו מהווה ראיה. נוסף לכך, המומחה התייחס לתצהיר העו"ס ואמר במפורש כי בתצהיר יש אי בהירות ואם רוצים להבין בדיוק מה נאמר או לא נאמר לעו"ס ע"י המנוחה, יש לברר את הדברים עם העו"ס עצמו (עמ' 10 ש' 19-30).

זאת ועוד, המנוחה אמרה לכאורה לעו"ס שהיא יודעת שעשתה צוואה ושהיא מתלבטת ורוצה לשנותה. מכך אפשר להבין שלכאורה הדבר מעיד שהמנוחה הבינה בדיוק מה ציוותה, כלומר שהייתה כשירה. עם זאת, כאמור לעיל, מדובר בעניין שהמומחיות והעניין הוכרע ע"י מומחה בית המשפט וע"י ד"ר****.

ד"ר **** הבהיר שהמנוחה הייתה בעלת שיפוט תקין, שהיא ביקשה מרצונה שימונה לה אפוטרופוס שיעזור לה, מה שמהווה לדעת ד"ר *** סימן נוסף לשיקול דעת נכון של המנוחה (עמ' 35 ש' 19). הערה: אותה עת טרם תוקן חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וטרם ניתן היה למנות לאדם "תומך החלטות", כפי שניתן לעשות כיום.

התובע הביא לעדות את עוה"ד העדים לצוואה, אולם הנתבע ויתר על חקירתם.

התובע עצמו העיד ונחקר והבהיר בחקירתו כיצד נהג לעזור למנוחה בקניות ובעניינים נוספים, בהיותה ערירית ובודדה ללא קרובי משפחה.

בסיכומיו טען לפתע הנתבע לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ו/או אונס ו/או לחץ בלתי ראוי מצד התובע על המנוחה. כיצד בדיוק השפיע התובע על המנוחה? כיצד אנס, לחץ והשפיע עליה? הנתבע ממלא את פיו מים ואינו מפרט מאומה. סתם כך טען, ללא הסבר כלשהו. ההסבר היחיד ללחץ/אונס/ השפעה, הוא בכך שהתובע העיד שעזר לשכנתו הערירית.

הטענה מקוממת וחבל שנכתבה. מדובר בהכפשה חסרת שחר, הטחת רפש באדם, ללא בסיס כלשהו. לא רק ללא ראיות אלא אף ללא נימוק או הסבר כלשהו, סתם כך הכפשה מכוערת של אדם.

עוד טוען הנתבע בסיכומיו, כי התובע לקח חלק בעריכת הצוואה. מדוע? כי היא ביקשה שם של עו"ד והתובע עזר לה ונתן לה שם של עו"ד.

ודוק: המנוחה פנתה לאותו עו"ד ולבקשתה הוא הכין לה צוואה בה ציוותה את כל רכושה לתרומות, מאומה לא לתובע (צוואה קודמת מיום 07.07.2004). רק כעבור שנתיים פנתה המנוחה שוב לעוה"ד ושינתה את צוואתה. לא לקיחת חלק, לא מעורבות ולא שום דבר שמתקרב לכך.

לכאורה עלה מדברו של ד"ר ****כי ייתכן שהמנוחה התחרטה ושקלה לשנות את צוואתה, אולם בפועל לא עשתה כך, על אף שיכלה לעשות זאת.

הנתבע צירף לסיכומיו מסמכים שונים שלא הוגשו לתיק קודם לכן. דבר זה אינו תקין. ככל והנתבע סבור שיש חשיבות למסמכים שצירף, היה עליו להציגם קודם לכן, בכדי לאפשר לצד השני להתייחס למסמכים. ויתרה מכך, לכאורה מדובר במסמכים שעשויים להיות רלוונטיים לשאלת כשירותה של המנוחה. ככל וכך, היה על הנתבע להציג את המסמכים למומחה, הואיל וכאמור מדובר בשאלה שבמומחיות ולא "בידיעה משפטית".

לפיכך, שעה שלבקשת הנתבע מונה ע"י בית המשפט מומחה, אין להתחמק מכך, לעקוף את המומחה ולבקש מבית המשפט שיחליף את המומחה במומחיותו.

סיכומו של דבר, לא הוכח לי שהמנוחה הייתה בלתי כשירה לחתום על הצוואה, לא שהצוואה נחתמה תחת השפעה כלשהי, הוגנת או שאינה הוגנת, ולא הוכחה מעורבות כלשהי של התובע בעריכת הצוואה. נהפוך הוא: התובע הציג מכתב שקיבל מהאפוטרופוס שמונה למנוחה, מכתבו של עו"ד **** ז"ל מיום 04.09.2006, בו רשם ששמע מהמנוחה "פעם ועוד פעם על העזרה שהנך מושיט לה בחיי היום, תוך הבעת תודה מצידה ואני מצטרף לכך". עו"ד **** נפטר ולכן לא ניתן היה להביאו לעדות.

הנתבע לא הביא עדים כלשהם מטעמו, וויתר על חקירת עדי התובע.

לאור האמור, ההתנגדות נדחית וניתן צו קיום לצוואה. ניתן להגיש צו קיום לחתימתי.

הצדדים יודיעו תוך 15 ימים את מי הם מעוניינים למנות לניהול קרן הנאמנות כאמור בצוואה.

משנדחתה ההתנגדות, יש לחייב את המתנגד בהוצאות משפט, כקבוע בתקנות. במקרה זה, סברתי כי החשד שהביע הנתבע בראשית ההליך לא היה מופרך, לאור העובדה שמונה למנוחה אפוטרופוס סמוך לאחר שחתמה על הצוואה ולאור מה שאמרה לכאורה לעו"ס ולד"ר****.

עם זאת, לאחר חקירת פרופ' ****וד"ר ****, לא היה מקום להמשיך בהליכים ובוודאי לא היה מקום להכפיש את התובע בהכפשות נעדרות בסיס כלשהו.

לפיכך אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט לטובת התובע, בסך מופחת של 35,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשפ"ה, 29 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.