התנגדות המדינה לצוואה נדחתה: שכן זכה בדירה בת"א

האפוטרופוס הכללי טען שהשכן "אנס" את שכנתו לערוך צוואה לטובתו. השופט: "טענה מקוממת, הכפשה סתמית ומכוערת"

בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות שהגיש האפוטרופוס הכללי לצוואה שערכה קשישה טרם מותה, במסגרתה הורישה את דירתה לשכן שלה. המדינה טענה שהצוואה נגועה בהשפעה בלתי הוגנת ובאונס מצד השכן, אך השופט ליאור ברינגר קבע שמדובר בהאשמה חסרת בסיס, וכי הצוואה תקפה ותקוים כלשונה.

בחייה הייתה המנוחה בעלת דירה ברחוב מרכז בעלי המלאכה שבתל אביב. היא הייתה ערירית ובודדה, ללא קרובי משפחה. בהיותה בת 76 ערכה האישה צוואה בעדים שלפיה דירתה תוענק אחרי מותה לשכנה, שלטענתו נהג לעזור לה בקניות ובעניינים נוספים. את יתר רכושה, כספים בחשבונות בנק ותכשיטים, ציוותה המנוחה ל"קרן נאמנות שתוקם בכדי להנציח את זכרה באמצעות תרומות לנזקקים".

תריסר שנים לאחר עריכת הצוואה הלכה האישה לעולמה כשהיא בת 88. בשלב זה הודיע האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב (הנתבע) שבכוונתו להתנגד לצוואה, בטענה שהמנוחה לא הייתה כשירה במועד חתימתה.

מומחה שמונה מטעם בית המשפט חיזק את טענת המדינה כשהעריך כי אכן, דעתה של המנוחה לא הייתה צלולה בשעת הציווי. הנימוק: מיד לאחר הצוואה מונה למנוחה אפוטרופוס, דבר המעיד לשיטת המומחה על העדר כשירותה. יחד עם זאת, המומחה סייג את מסקנתו בכך שאם רופא אחר, אותו הוא מעריך, יחלוק עליו ויקבע שהמנוחה כן הייתה כשירה – יש להעדיף את עמדתו. ואכן, בהמשך אותו רופא העריך, בניגוד לעמדת המומחה, שהמנוחה הייתה כשירה בשעת חתימת הצוואה.

הפנה אותה לעו"ד

כשהבינה המדינה כי טענת העדר הכשירות לא תועיל לה, היא טענה לפתע בסיכומיה לעילות התנגדות נוספות כגון השפעה בלתי הוגנת ומעורבות של השכן בעריכת הצוואה.

אשר לעילה הראשונה טען האפוטרופוס הכללי, בין היתר, שהשכן "אנס" את המנוחה על מנת שתערוך את הצוואה לטובתו, אך זאת מבלי לפרט. השופט ברינגר מתח ביקורת נוקבת על התנהלות זו: "הטענה מקוממת וחבל שנכתבה. מדובר בהכפשה חסרת שחר, הטחת רפש באדם ללא בסיס כלשהו. לא רק ללא ראיות אלא אף ללא נימוק או הסבר כלשהו, סתם כך הכפשה מכוערת של אדם".

גם את הטענה למעורבות השכן כביכול בעריכת הצוואה, דחה השופט בשתי ידיו. לדבריו הטענה מתבססת על העובדה שהשכן בסך הכול נתן למנוחה שם של עורך דין, אחרי שזו ביקשה ממנו לסייע לה באיתור עורך צוואה.

יתרה מכך, אחרי שהמנוחה פנתה לאותו עורך דין, הוא ערך עבורה צוואה במסגרתה השכן לא קיבל מאומה, ורק בחלוף שנתיים שינתה המנוחה את צוואתה לזו שבמוקד ההליך. "לא לקיחת חלק, לא מעורבות ולא שום דבר שמתקרב לכך", כתב השופט.

משלא הוכחה אף אחת מטענות ההתנגדות שהעלתה המדינה, קבע השופט שההתנגדות תידחה והצוואה תקוים ככתבה וכלשונה.

לטובת השכן, הזוכה בדירה, נפסקו הוצאות בסך 35 אלף שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד עינת ברכה
• ב"כ הנתבע: עו"ד עידן עמנואל יעקובוב

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.