החלטה בערעור על החלטת הרשם לענייני ירושה

עניינו של הליך זה בערעור על החלטת כב' הרשם לענייני ירושה (מר צבי קויש) מיום 18/3/24.

להלן עיקרי הדברים:

1. המנוח היה נשוי בעבר לרעייתו הראשונה, עימה הביא לעולם ארבעה ילדים.

    

2. לימים נפרד מרעייתו הראשונה וביום 5/3/08 ערך צוואה לפיה אינו מוריש דבר לארבעת ילדיו. עוד קבע כי אם ייוולדו לו ילדים אחרים הם יקבלו את רכושו ואף לא יגיעו לבית הקברות כאשר יובא למנוחות וכאשר יתקיימו אזכרות שנתיות לזכרו. ציין כי רכושו כולל דירה , חשבונות בנק, מיטלטלין וחלק במגרשים.

    

   בנוסף קבע כי אם יוולדו לו ילדים נוספים בעתיד יקבלו הם את רכושו. עוד קבע כי במידה ויהיה נשוי או שתחיה עימו ידועה בציבור, תקבל היא מחצית רכושו וילדיו יקבלו את המחצית הנוספת. בהעדר ילדים ו/או בת זוג יעבור רכושו לישיבה בצפון הארץ.

    

3. בשנת 2010 פגש המנוח בבת זוג אחרת, ביום 27/10/11 הוכרו השניים כידועים בציבור במוסד לביטוח לאומי וביום 5/9/12 נולדה ביתם המשותפת.

    

    

4. בשנת 2016 לקה המנוח במחלקה סופנית וביום 23/9/17 נפטר והלך לבית עולמו.

    

5. בת הזוג עתרה ליתן צו לקיום הצוואה וביום 1/9/22 נתן הרשם לענייני ירושה צו כאמור, לפיו בת הזוג (הידועה בציבור) והקטינה המשותפת הן היורשות הבלעדיות.

    

6. ביום 21/10/22 הגיש בנו של המנוח בקשה לצו ירושה. בקשה זו נדחתה על ידי מזכירות הרשם לענייני ירושה ביום 27/10/23 בשל כך שניתן צו לקיום הצוואה.

    

7. ביום 21/11/23, בחלוף למעלה משנה, הגישו שניים מתוך ארבעת ילדי המנוח בקשה לביטול צו קיום הצוואה, בטענה כי מצאו מסמך בכתב ידו של המנוח מיום 11/10/16 אשר כותרתו "נספח לצוואה קיימת" ובו הוראות לגבי הרכוש שיועבר לביתו הקטינה. לטענתם, מסמך זה מלמד על כך שאין תוקף לצוואה הראשונה. עוד טענו כי גם המסמך האמור (אותם כינו "הצוואה השניה") נגוע בהשפעה בלתי הוגנת ולכן בטל.

    

8. ביום 18/3/24 ניתנה החלטת כב' הרשם לענייני ירושה לפיה דין בקשתם להידחות. זאת, הן בשל השיהוי הניכר בהגשתה והן בשל כך שהמבקשים נעדרים כל מעמד, הן על פי הצוואה לגביה ניתן צו קיום והן על פי המסמך הנוסף לו הם טוענים, הואיל ועל פי שני המסמכים הללו, אין הם יורשים דבר. עוד ציין הרשם כי לאור המסמך הנוסף כאמור, מעביר הוא את ההליך לבית המשפט. בגין החלטתו נקבע כי ימונה אפוט' לדין לקטינה.

    

9. ביום 1/4/24 הגישו אותם שני ילדים ערעור על החלטת הרשם לענייני ירושה, בו טענו כי החלטתו שגויה, שתי הצואות אינן תקפות ולכן הם היורשים.

    

10. ביום 28/6/24 הודיע האפוט' לדין כי אף הוא סבור שאין כל מקום לשנות החלטת הרשם לענייני ירושה. במקביל ביקש צו לשמירת נכסי העזבון וביום 3/7/24 ניתן צו כאמור.

     

11. ביום 15/7/24 הוגשה תגובת בת הזוג, המציינת כי להבנתה המסמך הנוסף הוא בגדר תוספת לצוואה הראשונה לגביה ניתן צו קיום, כאשר בכל מקרה היא מחוייבת לדאוג לביתה. באשר להחלטת הרשם, סבורה כי החלטתו נכונה, מכל מטעמים שצויינו בה.

     

12. ביום 1/12/24 התקיים דיון, אשר בפתחו נעשה נסיון לקדם הסכמה, אך הדבר לא נסתייע. לפיכך הצדדים העלו טענותיהם בעל פה. בתום הדיון נקבע כי החלטה תינתן בלשכה. ביום 9/12/24 הגישו עותק קריא ובהיר של הצוואה ושל צו קיום הצוואה.

     

     

     

     

    עיקרי החלטת הרשם לענייני ירושה

     

13. בשל חשיבותם, יובאו עיקרי דבריו כלשונם:

     

    

    

     

    עיקרי טענות המערערים: 

     

14. בערעור טוענים כי בקשתם נדחתה על ידי הרשם מבלי לשמוע ראיות.

    עוד טוענים כי הרשם התעלם מכך שהידועה בציבור ביצעה "שוד לאור יום" כלשונם.

     

15. בנוסף טוענים כי כב' הרשם מתעלם מכך שהצוואה נעשתה תחת איומים ופחד של המנוח.

     

16. מוסיפים וטוענים כי כב' הרשם התעלם מכך שהמנוח היה חולה , ואף התעלם מהעוינות של המנוח כלפי הידועה בציבור כפי שמקבלים ביטוי בצוואה השנייה.

     

17. עוד טענו כי הידועה בציבור יזמה קיום יחסים אינטימיים עם המנוח על מנת להשתלט על רכושו, לא טיפלה בו ולא ביקרה אותו בבית החולים. המנוח חשש שתעזוב את הארץ לכן כתב המסמך הנוסף. רצונו האמיתי של המנוח היה להוריש רכושו לילדיו, אך היא הרחיקה אותו מהם. טוענים להשפעה בלתי הוגנת. עם זאת, טוענים כי הצוואה השנייה מבטלת את הצואה שקויימה, המנוח לא התייחס בה לכספיו ולכן כספים עזבון שייכים לילדי המנוח.

     

18. בדיון מיום 1/12/24 חזר ב"כ המערערים על טענתו כי המסמך השני נגוע בהשפעה בלתי הוגנת ולכן אין לו כל תוקף. עם זאת, טוען כי יש בו כדי ללמד על כך שגם הצוואה הראשונה בטלה. מטעמים אלה סבור כי הלכה למעשה אין כל צוואה ולכן יש ליתן צו ירושה.

     

    עיקרי טענות המשיבות:

     

19. טענתן המרכזית היא הצוואה הראשונה הופקדה אצל הרשם שנים לפני שהכירו ולפני שנולדה הילדה, כאשר נקודת המוצא שלו היא כי הידועה בציבור וילדיה יהיו כל עולמו.

     

20. בת הזוג הגיעה לארץ בשנת 2008, חצי שנה לאחר הצוואה הראשונה. ביום 27/10/11 קיבלו הכרה כבני זוג במוסד לביטוח הלאומי. הקטינה אזרחית ישראלית והאם פועלת להסדרת מעמדה שלה, כאשר היא ממשיכה לגדל את ביתה הקטינה.

     

21. טוענות כי למערערים אין כל מעמד בהליך, הואיל ולא הוגדרו כנהנים על פי הצוואה הראשונה ואף לא על פי המסמך השני.

     

22. בנוסף טוענות כי טענות המבקשים לוקות בסתירה פנימית, שכן אם המסמך השני מבוטל, אין בכוחו לבטל את המסמך הראשון שאושר.

     

23. בנוסף מכחישה כלל הטענות לגבי התנהלותה כלפי המנוח, מדגישה כי היתה מסורה וטיפלה בו עד הרגע האחרון.

     

    דיון והכרעה:

     

24. בחינת כלל טענות הצדדים מעלה כי דין הערעור להידחות, שכן קביעותיו של כב' הרשם לענייני ירושה בדין יסודן, הן מן הבחינה הדיונית והן מהבחינה מהותית.

     

25. מן הבחינה הדיונית, אכן חל שיהוי ניכר בהגשת הבקשה לביטול צו קיום הצוואה (ביום 21/1/23) למעלה משנה מאז דחיית הבקשה למתן צו ירושה (ביום 27/10/22).

     

26. מן הבחינה המהותית, למבקשים אין כל מעמד, הואיל ואינם בגדר "נהנים על פי צוואה" לא על פי הצואה הראשונה לגביה ניתן צו קיום, ואף לא על פי המסמך השני, שכותרתו "נספח לצוואה קיימת"

     

27. עוד מן הבחינה המהותית, טענת המערערים אכן לוקה בסתירה פנימית. טענתם לפיה יש בכוחו של המסמך השני (שלשיטתם בטל בשל השפעה בלתי הוגנת) כדי להוביל לביטולה של הצוואה שאושרה כדין, היא טענה שאינה יכולה לעמוד. מאליו מובן כי אין בכוחו של מסמך בטל כדי לאיין תקפו של מסמך תקף.

     

28. כלל הנימוקים הללו הופיעו בפירוט בהחלטת כב' הרשם לענייני ירושה ולא היה כל בסיס לערעור על אותה החלטה.

     

    נוכח האמור לעיל, נפסק כדלקמן:

     

    1. הערעור על החלטת הרשם לענייני ירושה נדחה בזאת.

    2. המערערים יישאו בהוצאות המשיבות בגובה 10,000 ₪, תוך 30 יום.

    3. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ולרשם לענייני ירושה ולאחר מכן תסגור התיק.

        

       החלטה זו ניתנת לפרסום ללא פרטים מזהים, על פי הנוהל בעניין זה.

        

       ניתנה היום י' טבת תשפ"ה, 10/01/2025 במעמד הנוכחים.

        

       ענת אלפסי, שופטת, סגנית הנשיא