החלטה בקשה לצו מניעה זמני, לפיו לא תיעשה דיספוזיציה בזכויות המשיבים

משאלת ההורים: "משאלתנו הנוספת היא, כי ילדינו היקרים - יורשינו - ינהגו תמיד זה בזה בכבוד, בהגינות, באהבה ובאחוות-אחים..." ר' ס' 15 לצוואה, לא התגשמה.

1. לפניי בקשה לצו מניעה זמני, לפיו לא תיעשה דיספוזיציה בזכויות המשיבים בנחלה מספר ... במושב .... (להלן: "הנכס").

    

2. המשיב 1 (להלן: המשיב") הוא אביהם של המבקשים והמשיב 2. הרעיה-האם ז"ל נפטרה בחודש ... 2016. למשיב ולמנוחה נולדו 5 ילדים נוספים, אשר אינם צד להליך זה, ובסך הכל 9 ילדים.

    

3. מלוא הזכויות בנכס היו רשומות מאז ומתמיד על-שם המשיב.

    

4. אחר המנוחה ניתן ביום 16.... צו קיום לצוואה הדדית, אשר נערכה בהתאם להוראת סעיף 8א(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

    

5. המבקשים הגישו תובענה למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו תבוטל העברת הזכויות במתנה מהמשיב למשיב 2 וביטול מינוי המשיב 2 לבן ממשיך, ככל שכך.

    

6. ניסיון לקדם את הצדדים לקראת הסכמה במהלך הדיון לא צלח, ומכאן ההחלטה.

    

7. מטרת הסעד הזמני הוגדרה בהוראת תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 כהאי לישנא: "מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק-הדין". 

    

8. השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה כפי שמורה הוראת תקנה 95 לתקנות, הם קיומן של ראיות מספקות לכאורה לקיום עילת תביעה; נחיצות הסעד הזמני, קרי, רכיב ההכבדה; האם אין סעד אחר שפגיעתו במשיבים קלה יותר המשיג את אותה התכלית; תום-לבם של הצדדים; והאם המבקשים לא השתהו בהגשת הבקשה; אחר זאת יש לבצע השוואת נזקים במסגרת מאזן הנוחות. כידוע, בין עוצמתה הלכאורית של עילת התביעה לבין מאזן הנוחות, קיים יחס מעין "מקבילית כוחות".

    

9. אשר לראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. ההליך סב סביב אותה צוואה הדדית, ולו לא היתה קיימת ומקויימת, לא היה למבקשים מעמד בהליך זה.

    

10. בצוואה הורו המשיב והמנוחה כי מלוא העיזבון של בן-הזוג אשר יילך לעולמו ראשון, יוותר לבן-הזוג הנותר. עיקר נכסי בני-הזוג פורטו בסעיף 4, והם הנכס, מיטלטלין שבנכס, וחשבון בנק.

     

11. הוראות סעיפים 5, 11, 12, לצוואה הן העיקריות לענייננו. לא אמור להיות ספק כי יש לקרוא אותן כמקשה אחת, וספק אם יש בכלל צורך להידרש לפרשנות צוואה מכוח הוראת סעיף 54 לחוק, במקרה שבו ההוראות הן מובהקות כבענייננו, מנוסחות בלשון רבים, כשהרצון ההדדי עובר כחוט השני. נדמה שאין מחלוקת בין הצדדים, כי ההוראה הברורה והמפורשת היא, בתמצית, כי לאחר פטירת בן-הזוג השני, יימכר הנכס למרבה במחיר, והתמורה תחולק בין 9 הילדים (2/10 לבן .... וזכות מגורים פחות רלבנטי בשלב זה). העדיפות היא לקונה שאינו אחד הילדים, ובהעדר ברירה, ירכוש אחד הילדים אשר "יציע את הסכום הגבוה ביותר, שלא יפחת מהשווי שנקבע בשומת המקרקעין". ר' סעיף 12.2.2 לצוואה.

     

12. אמנם פרשנות הצוואה איננה לב המחלוקת בענייננו, למצער בשלב זה, ברם, אין מנוס מלאזכר כללי פרשנות צוואה - ללא קביעת ממצא בהליך העיקרי כמובן - מהטעם שהיא שזורה בטענת ההגנה של המשיבים, לפיה המשיב רשאי לעשות בנכס לפי ראות עיניו. לכללי פרשנות צוואה רלנטיים לענייננו ר' ע"א 239/89 רוזה רוזליה שרש נ' יוסף גלילי, פ"ד מו(1) 861 (1992).

     

13. הנה כי כן, צוואה זו קוימה כאמור זה כבר לאחר פטירת המנוחה. המשיב מצדו לא ביטל את הצוואה וגם לא הסתלק מחלקו, שהוא כאמור מלוא עיזבין המנוחה. ר' אפשרויות שינוי אחר פטירת בן-הזוג הראשון בסעיף 8א(ב)(2) לחוק.

     

14. רצונו של המשיב, כפי שהובע בצוואה, השתנה מאז. המשיבים חתמו לאחרונה על תצהירים לפיהם העביר המשיב את זכויותיו בנכס למשיב 2. ר' עמ' 1 שו' 13-14 והעסקה דווחה. המשיב אשרר רצונו זה במהלך הדיון.

     

15. ברם, בזהירות המתבקשת, נראה כי לרצונו של המשיב, אשר השתנה כאמור, ואינו תואם עוד את הוראות הצוואה, לא ניתן להעניק משקל משפטי, למצער לא בשלב דיוני זה. ודוק, הוראות הצוואה לא רק שאינן כוללות אפשרות של גריעה ושינוי לאחר פטירת בן-הזוג הראשון, אלא קיימת התייחסות מפורשת לכך שבן-הזוג השני רשאי לעשות שימוש בעיזבון "לצרכיו, לקיומו ולרווחתו". ר' ס' 8 לצוואה.

     

16. נדמה כי הדבר מדבר בעד עצמו, מדובר בהגבלה פוזיטיבית מסויימת לאחר שהמנוחה והמשיב נתנו על כך דעתם, ומכלל הן למדים לאו. ל"הוראה אחרת" משתמעת ר' רע"א 3130/05 יורשי המנוחה א.ר. ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל עזבון המנוחה מ. ר. ז"ל, מיום 14.9.06. זאת, להבדיל כמובן מעריכת צוואה חדשה, זכות שמורה תמיד, בכפוף למגבלות רלבנטיות.

     

17. ודוק, גם אם ניתן לטעון לפרשנות אחרת, של הותרת פתח להעדר הגבלה של בן-הזוג השני לעשות כבתוך שלו, עדיין יש צורך להעביר את המחלוקת הפרשנית בכור ההיתוך המשפטי.

     

18. לא נעלמו עיניי מהוראת סעיף 18 לצוואה, אלא שמדובר, על פניו, בשינוי משותף.

     

19. אשר על כן, טענות ההגנה של המשיבים, לפיהן זכויותיו של המשיב הן זכויות בר-רשות וככאלה הן אינן חלק מהעיזבון, אינה יכולות לגבור על טענות המבקשים בשלב זה של ההליך.

     

20. ראשית, כידוע, שאלות הנוגעות לעבירות הזכות האישית של בר-רשות באגודה והמגבלות החלות עליה, מחייבות בדיקה פרטנית של המערכת ההסכמית בכל מקרה לגופו ולנסיבותיו. ר' לדוגמה בע"ם 7861/17 פלוני ואח' נ' פלוני ואח', מיום 18.11.18; בע"מ 1813/18 פלוני נ' פלוני ואח' מיום 23.6.19, אליו הפנו הצדדים שניהם. אמנם הסכם המשבצת צורף, אך אין זו המסגרת הדיונית המתאימה לבחנו. ר' נספח ב' לכתב הגנה.

     

21. שנית, בדין טענו המבקשים כי בהתאם להלכה הפסוקה, אם אין סתירה בין הוראות הצוואה לבין הגבלות הסכם המשבצת, נהלי רשות מקרקעי ישראל או חוק הירושה, יש לקיים את הרצון בהתאם לצוואה. ר' בע"מ 7861/17 פלוני ואח' נ' פלוני ואח', מיום 18.11.18.

     

22. עד שתיבחנה שאלות אלה במסגרת ההליך העיקרי, וייקבעו ממצאים עובדתיים ומשפטיים, ניצב רכיב ההסתמכות במלוא העוצמה לנגד עיניינו, ודי בכך כדי להתרשם שהוצגו ראיות מספקות לקיומה של עילת תביעה, בלשון המעטה. נטיית הכף היא אפוא מובהקת.

     

23. אשר לרכיב ההכבדה, נחיצות הסעד הזמני, המהווה אבן בוחן מרכזית בבקשה לסעד זמני.

     

24. נדמה כי אין צורך להכביר מילים. רכיב ההכבדה מתמלא גם מתמלא. למבקשים מעמד מובהק מכוח הוראות הצוואה לאופן ביצוע רכישת הזכויות וחלוקת התמורה, ואין כל מקום והצדקה לאפשר בשלב זה את השלמת העסקה באופן המעמיד אותם בפני מעשה עשוי, המשנה את מצבם לרעה.

     

25. טענת המשיבים, לפיה גם אם תתקבלנה טענות המבקשים, עדיין לא תהיה להם זכות במקרקעין אלא זכות בכסף בלבד, אינה יכולה לגבור, לצורך ענייננו.

     

26. אשר לשאלה האם יש מקום להגביל בצו רק את החלק המהווה עיזבון המנוחה או גם את חלקו של המשיב, הרי שבמכלול הנסיבות, על יסוד האמור לעיל, החל ממעמד המבקשים של מעמד יורש אחר יורש, כפי הוראות סעיפים 42, 45 לחוק, עובר לפגיעה האפשרית באינטרס ההסתמכות, וכלה בהעדר אפשרות לפצל את הנחלה כפי טענת המבקשים, ר' עמ' 2, שו' 20, יש לקבוע כי הצו יחול על מלוא הזכויות בנכס, ואין לקבע מסמרות בכך בשלב זה.

     

27. אשר לרכיבי תום הלב והשיהוי הקבועים בהוראת תקנה 95(ד)(3) לתקנות, לא נמצא מקום לייחסם למי מהצדדים.

     

28. אשר למאזן הנוחות, במסגרתו מסתכל בית המשפט על התמונה המלאה, באיזון בין הנזק אשר עלול להיגרם למבקשים אם תושלם העברת הזכויות, לבין הנזק שעלול להיגרם למשיבים אם לא תושלם העברת הזכויות ויישמר המצב הקיים, ידם של המבקשים על העליונה, וזאת גם לאחר שנלקח בחשבון שהמשיב 2 הסכים שלא לעשות דיספזויציה לאחר השלמת הזכויות. השלמת הזכויות תהווה שינוי לרעה במצבם של המבקשים כאמור, גם אם ניתן להשיב את הגלגל לאחור, וזאת אין לאפשר. עצם החתימה על תצהירי המתנה והדיווח, מהווים, כשלעצמם, שינוי מצב קיים לרעת המבקשים. אין אפוא כל מקום והצדקה לייתן גושנפקה להמשך ההתנהלות, אשר, כפי שפורט לעיל, אינה עולה בקנה אחד לכאורה עם הוראות הצוואה.

     

29. על יסוד מכלול האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. ניתן בזאת צו מניעה זמני לפיו לא תיעשה כל דיספוזיציה בזכויות בנכס, עד החלטה אחרת.

     

30. אשר לבטוחות שתכליתן לאזן נזקים פוטנציאליים. לפיצוי בגין כל נזק שייגרם כתוצאה ממתן הצו יפקידו המבקשים התחייבות עצמית מכוח הוראת תקנה 96(א) לתקנות ועירבון (ערבות בנקאית או מזומן) מכוח הוראת תקנה 96(ג) לתקנות, בסך 8,000 ₪, וזאת לא יאוחר מיום 20.2.25. תחילת תוקפו של הצו מותנה בהפקדה כאמור. ניתן להגיש פסיקתה לחתימה.

     

31. לאחר שנלקחו בחשבון סוג ההליך, סוג הבקשה, אופי הטענות והתנהלות הצדדים, יישאו המשיבים בהוצאות המבקשים בסך 5,000 ₪ בתוך 30 ימים, הכל בהתאם להוראות תקנות 53, 151(ב) ו-153(ג) לתקנות ותקנה 18(ג) לתקנות בית משפט לעניני משפחה (סדרי דין) התשפ"א-2020.

     

32. מוצע לצדדים, פעם נוספת, להסכים להותרת הצו על כנו, למחוק את ההליך העיקרי, ולדחות את בירור המחלוקת לאחר 120 שנים למשיב.

     

33. ניתן לפרסם החלטה זו בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

     

    ניתנה היום, י"ח שבט תשפ"ה, 16 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.