בבקשה דחופה שהגיש המבקש הוא עתר להורות למשיבה להסיר פרסום שעשתה באתר אינטרנט לגיוס המונים, במסגרתו ביקשה לגייס כסף, בעזרת הציבור, כדי לאפשר לה לרכוש את חלקו של המבקש בבית המשותף של הצדדים.
-
הצדדים הם הורים לשלוש קטינות: א', ילידת 2010, ב' ילידת 2016 וג' ילידת 2019, אשר נקלעו לסכסוך גירושין קשה ומנהלים לפניי מספר הליכים בעניין הקטינות ובעניין הרכוש.
-
א', בתם הבכורה של הצדדים, סובלת ממחלה נדירה, בעקבותיה היא במצב סיעודי קשה ביותר, מאז שנולדה.
-
אין חולק כי עם לידתה של א', עמדו שני הוריה, יחד, כחומה בצורה, למענה ודאגו למלא את כל צרכיה, לעטוף אותה ולהגן עליה גם מפני כל "נבואות הזעם" ששמעו, באשר לסיכוייה לחיות.
הוריה של א' עשו כל שביכולתם כדי למלא אחר כל צרכיה, לצד צרכיהן של שתי הבנות הצעירות שנולדו אחריה ונראה כי הצליחו בכך, באופן מעורר השראה.
-
עם פרוץ הסכסוך ביניהם, למרבה הצער, פקעה היכולת לעמוד יחד, למען שלוש הבנות בכלל ולמען א' בפרט.
-
לאחר שכשלו שני ניסיונות ליישוב הסכסוך במהלך שנת 2022, הגיש האב תביעה זו, במסגרתה בקש שתקבע האחריות ההורית ביחס לשלוש הקטינות. אחריה, הוגשה על ידו גם תביעה רכושית והאם מצידה הגישה עוד שתי תביעות, הן לעניין הקטינות והן לעניין מזונות.
-
במסגרת התיק הרכושי (תלה"מ 27090-05-23) ניתן, לבקשת האב, צו לפירוק השיתוף בבית המשותף של הצדדים, על ידי מכירתו למרבה במחיר.
-
בהחלטה שניתנה בעניין זה, בדיון שהתקיים ביום 19.6.24, ניתנה לכל צד הזכות להודיע כי הוא מבקש לרכוש את חלקו של האחר, בהתאם למחיר שייקבע.
-
האם, שהתנגדה לפירוק השיתוף בבית, בטענה שהבית צריך להישאר כביתה של א', בקשה שתינתן לה שהות של מספר חודשים, כדי לנסות לגייס סכום כסף שיאפשר לה לרכוש את זכויות האב.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בעניין זה, קבעתי מועדים לעניין פירוק השיתוף.
-
האם בחרה לפעול לגיוס הסכום הנדרש באמצעות פרוייקט של גיוס המונים, במסגרתו היא פונה לעזרת הציבור, לסייע לה לרכוש את חלקו של האב בבית, אותו היא מכנה "הבית הניצחי של א'".
-
בפרסום באתר XXXX משתפת האם סרטון עם תמונות של הקטינה, לצד סיפור חייה, המחלה הקשה והמאבק שניהלה מאז שנולדה, לא לוותר עליה.
-
במסגרת הפרסום, לצד התמונות הרבות ששיתפה מחייה של הקטינה, בהן נראות גם שתי אחיותיה הקטינות והתעלמה מאזכור האב (ויוער כי בפרסום הראשון שעשתה, ציינה כי הוא שבחר לסיים את הנישואין וכעת דורש את מכירת הבית ואולם הנוסח תוקן ואמירה זו נמחקה).
הבקשה
-
האב הגיש בקשה זו, כבקשה לקבלת סעד דחוף, לחייב את המשיבה להסיר את הפרסום.
אף שהבקשה הוגשה במעמד צד אחד, הוריתי לאם להגיש תגובה ועם קבלתה קבעתי מועד לדיון דחוף בבקשה.
-
ב"כ הצדדים בקשו, בהסכמה, לדחות את מועד הדיון והציעו לקיימו במועד אחר, אולם היות והמועד היחיד שהוצע לא תאם את יומני ובהיעדר טעם המצדיק את דחיית הדיון, הוריתי כי הדיון יתקיים במועדו.
או אז, הוגשה בקשה מוסכמת, לביטול הדיון והכרעת הבקשה, על סמך כתבי הטענות.
טענות המבקש – אביה של א'
-
לטענת המבקש, הפרסום נעשה תוך התעלמות מהחשיבות שיש והייתה לאבהותו על חייה של הקטינה, תוך הצגתו כמי שמתעלם מטובתה ו"דורש" את מכירת הבית.
-
לטענת האב, הפרסום נעשה מבלי לקבל את הסכמתו, לא לעצם הפרסום של התמונות של הקטינות, לא לעצם פרסום סיפור חייהן ובפרט סיפור חייה של א' ופרסום פרטים באשר למחלתה ולא לעצם פרסום פרטים מתוך ההליך המשפטי, אף שזה מתקיים בדלתיים סגורות.
טענות המשיבה- אמה של א'
-
לטענת המשיבה, אין כל פסול בפרסום.
-
הפרסום לא מבזה את האב וודאי שאינו מבזה את הקטינות, או מי מהן.
-
המשיבה מצינת כי גם המבקש נוהג להעלות לרשת תמונות של הקטינות, כך שלא ברור לה על מה הוא מלין.
-
לטענתה, לא הופר כל חוק בעקבות הפרסום וכל מטרתו של המבקש, למנוע ממנה לרכוש את חלקו בבית, הכל מתוך כוונה להתנקם בה.
דיון
להלן אבחן את הוראות החוק הרלוונטיות, ראשית אלו שנזכרו על ידי האב ובהמשך אחרות:
-
חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981
20.1על השאלה אם הופרה פרטיותו של המשיב או פרטיותה של הקטינה א', מצאתי להשיב בחיוב.
אין חולק כי בפרסום קיימים פרטים מלאים בעניין הקטינה, תמונתה, שמה, פרטים אודות מחלתה ומצבה.
כך גם אין חולק כי בפרסום יש גם כדי לחשוף באופן מלא את המבקש, שהרי כל מי שמכיר את הקטינה או מי מהוריה, יודע שהמבקש הוא אביה.
לפיכך, למרות שהמשיבה תיקנה את הפרסום ומחקה את האזכור שנוגע לאביה של הקטינה, עדיין ברי כי משנחשפו הקטינות, נחשפו גם הוריהן.
20.2עם זאת, אינני מקבלת את הטענה שיש בפרסום כדי להוות פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(4) לחוק, המגדיר פגיעה בפרטיות כ"פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו" – שכן אין בפרסום כל שימוש בתצלום של האב ואין בתצלומים שבהם מופיעות הקטינות, או מי מהן, כל ביזוי או השפלה ביחס אליהן.
אמנם, עת נכתב בפרסום הראשוני, כי המבקש הוא שיזם את הגירושין ודורש את מכירת הבית, אפשר ויש בפרסום זה כדי להציגו כמי שמתעלם מטובתה של הקטינה ואולם, בהיעדר פרסום תצלום שלו, לא ניתן לומר שהופר הסעיף, בפרט לאחר שהפרסום תוקן.
העובדה שהאם הציגה את עצמה כמי שפעלה לבדה לאורך השנים, מעת לידתה של א', בחירת שמה, המאמצים שלה שהובילו לאבחון מחלתה של הקטינה והפעולות הרבות שעשתה כדי להציל את חייה, מעמידה את האב באי נוחות רבה ובצדק (ולא מדובר רק בשל תחושותיו הסובייקטיביות, כטענת האם) ואולם אין די בכך כדי לקבוע שהאם פגעה בפרטיותו, כהגדרת החוק.
20.3לא כך בכל הנוגע לסעיף 2(6) לחוק, שכן לא יכולה להיות מחלוקת שהפרסום נועד "לשם ריווח כלכלי" – וזו כל תכליתו של הפרסום, לגרום לקוראים לפתוח את ליבם ואת כיסם ולסייע לאם לרכוש את זכויות האב בבית.
20.4האם טענה כי גם האב נוהג לפרסם תמונות של הקטינות ברשת וצירפה העתקים של פוסטים רבים שהוא מעלה בהם תמונות של הקטינות, אלא שתמונות אלו שמתארות את הבילויים שהוא נוהג לבלות עם הקטינות, הן דבר שבשגרה, ביחס לכלל הציבור ובפרט של הורים לקטינים, שנוהגים להעלות לרשת תמונות, לשתף ולהציג את ילדיהם ואת הבילויים שהם נוהגים לעשות עימם.
בין אם מדובר בתופעה רצויה ובין אם הדבר פוגע בזכותם של אותם קטינים לפרטיות, הרי שלא זה העניין שלפניי ומדובר בנוהג מקובל, בעידן שבו המושג "פרטיות" דורש הגדרה מחדש.
מכל מקום, אין בהעלאת תמונות אלו על ידי האב, כדי לראות בו כמי שמסכים שייעשה שימוש בתמונותיה של א', בסיפור חייה ובמצבה הרפואי הקשה והייחודי, כדי לאסוף כסף מהציבור, לכל מטרה שהיא.
20.5מצאתי אם כן, כי הפרסום שעשתה האם פוגע בפרטיות הקטינה והוא מנוגד לחוק. די בכך כדי להצדיק בקשת האב להסירו.
-
חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965
21.1סעיף 1 לחוק מגדיר לשון הרע כ"דבר שפרסומו עלול להשפיל, לבזות, לפגוע באדם..".
21.2בענייננו, טוען האב כי בפרסום הראשון היה כדי לבזותו, משהוצג כמי שיזם את
הגירושין וכמי שעומד על מכירת הבית, תוך התעלמות מטובת הקטינה.
21.3היות ופרסום זה תוקן ואמירות אלו הוסרו, לא מצאתי להידרש לטענה כי בשל
אמירות אלו יש להורות על הסרת הפרסום (ויובהר שאינני נדרשת במסגרת החלטה זו למשמעות הפרסום הקודם - לא מבחינת הפרת חוק איסור לשון הרע ולא מבחינת הפרת חוק הגנת הפרטיות, אלא אך ורק לטענה שבשל הפרת החוק יש להורות על הסרת הפרסום).
21.4הטענה כי ההתעלמות מקיומו של האב בחיי הקטינה משפילה ופוגעת בו, איננה
יכולה להישמע במסגרת הליך זה, שבמסגרתו מלין האב על עצם הפרסום והשימוש
בקטינה, בתמונותיה ובסיפור חייה, כמנוף לאיסוף כספים והטענה שהוא לא
מוזכר, לא יכולה לעמוד לצד טענה זו.
21.5לפיכך, אינני מקבלת את הטענה שיש להורות על הסרת הפרסום, בהיותו לשון הרע.
-
חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984
22.1האב טען כי האם פרסמה מידע מתוך התיק, אף שזה מתנהל בדלתיים סגורות.
22.2 כאמור, פרסום זה, בו נמסרו פרטים מתוך התיק (ובפרט בקשת האב להתגרש ודרישתו למכור את הבית), תוקן.
22.3לפיכך, לא ראיתי כי יש בעובדה זו, כדי להצדיק הסרת הפרסום, לאחר התיקון.
-
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
23.1האב לא פירט מדוע לטעמו יש בפרסום פגיעה בכבודו, או בכבודה של א'.
23.2עם זאת, משהוענקה לזכות הפרטיות הגנה, בהתאם לסעיף 7(א) לחוק היסוד, הרי שיש לבחון את הפגיעה בפרטיותו של האב (שכאמור נחשף, לאור חשיפת הקטינה) וחשוב מזה, את הפגיעה בפרטיותה של הקטינה – כאמור לעיל, בפרסום לצורך ריווח, כפגיעה בזכות יסוד.
23.3לפיכך, מצאתי כי גם מטעם זה, יש להורות על הסרת הפרסום.
-
בנוסף לכל האמור, מצאתי להוסיף ולהתייחס גם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962.
24.1 סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע את תפקידי ההורים
ובכלל זה את החובה והזכות, לדאוג לכל צרכי הקטין, לרבות שמירת נכסיו.
24.2נראה כי ברור ואין צורך לומר שהורים חייבים לדאוג לטובת ילדיהם, כדרך שהורים
מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין וזאת לא רק משום שיש הוראת חוק המחייבת
זאת, (סעיף 17 לחוק).
24.3כך גם ברור וידוע כי על הוריו של קטין לפעול בהסכמה בכל עניין הנוגע
לאפוטרופסותם ובהיעדר הסכמה, עליהם לפנות לבית המשפט לקבלת הכרעה.
-
שימוש בתמונות של הקטינה, כמו גם בסיפור חייה, לשם קבלת כספים, במסגרת גיוס המונים, גם אם הוא נעשה לשם שימוש לטובת הקטינה (אם לשם רכישת הבית בו התגוררה, אם לשם טיפול ניסיוני ואם לכל מטרה אחרת), מחייב הסכמה של שני ההורים.
הדבר נאמר ביתר שאת, אם השימוש נעשה למטרות אישיות של מי מההורים.
-
כך למשל, לא יעלה על הדעת כי הורה יכול לקבל החלטה לעשות שימוש בתמונות של ילדו הקטין, לשם השתתפות בפרסומות, ללא הסכמת ההורה האחר (בין אם בעקבות אותן פרסומות צפוי הקטין לקבל תמורה ובין אם לאו).
מדובר בעניינים הקשורים בהכנסות שההורים, או מי מהם, מבקשים לקבל בעזרת הקטין, בין אם כספים אלו נועדו לשמש אותם ובין אם נועדו לשמש את הקטין והדבר מחייב הסכמה של שני ההורים, בהיותם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם.
-
כך גם בענייננו, כאשר האם מבקשת לגייס כספים, בהליך של "גיוס המונים", תוך שימוש בסיפור החיים של הקטינה, שהיא בתם של שני ההורים ובתמונותיה, לצורך רכישת בית שישמש גם אותה וגם את הקטינה, בית שהיא מכנה כ"ביתה של א' ".
לטעמי, עניין זה מהווה חלק מהותי מענייני אפוטרופסות, המחייב הסכמה של שני ההורים.
בהיעדר הסכמת האב, יש להורות לאם, גם מסיבה זו, להסיר את הפרסום לאלתר.
לסיכום, לאור הפגיעה בפרטיותה של א' ומאחר והשימוש בתמונתה ובסיפור חייה לשם גיוס כספים, מהווה עניין של אפוטרופסות, כאשר האם עשתה זאת, ללא הסכמת האב, אני מורה לאם להסיר את הפרסום, לאלתר.
אינני נדרשת במסגרת החלטה זו לטענות האב באשר לשימוש בכספים שכבר גויסו וטענות אלו יוכל להעלות, על ידי כל צד מעוניין, במסגרת דיונית מתאימה.
היות וקיבלתי בקשת האב ובשים לב לכך שלא התקיים דיון בעניין, אני מחייבת את האם בהוצאות האב בגין הבקשה, על הצד הנמוך, בסך כולל של 5,000 ₪.
החלטה זו ניתנת לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, ח' תמוז תשפ"ד, 14 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
