1.לפני תביעה ל"ביצוע בדיקת רקמות" (הוגשה על ידי התובע ביום 10/4/24 כתב תביעה מתוקן על דרך הוספת היועצת המשפטית כנתבעת הוגש ביום 13/4/2022; להלן- התביעה). בתובענה ביקש התובע לאפשר לו ביצוע בדיקה גנטית על מנת להוכיח שהוא בנו של מר צ'. א. ז"ל שנשא בחייו ת"ז XXX שנפטר ביום ----- בעיר אשדוד (להלן- המנוח).
2.התובע טען בתביעתו שהוא בנו של המנוח. כך טען שהנתבעות 1 ו-2 (להלן-הנתבעות) הן אחיותיו למחצה מהאב המנוח. בקובץ מסמכים מאוחר יותר שהגיש התובע ביום 15/2/2023 לתיק טען שאמו היא גב' ל. א.( נספחים ג ו-ט' ל"צירוף מסמכים חוזר" ע"י התובע ביום 15/2/2023).
הנתבע 3, מר א. א. ב. הוא דודו של התובע, אח המנוח. נתבע 3 נמחק מהתביעה בהחלטה מיום 15/8/2023.
3.ביום 3/10/2013 ניתן צו ירושה הקובע שיורשותיו על פי דין של המנוח הן הנתבעות.
4.בכתב התביעה טען התובע שלאחרונה נודע לו שהנתבעות החלו בהליך למימוש עיזבון אביו ואף הוגשה תביעה בעניין זה.
בתביעתו הוא מבקש להיות יורש לרכושו של אביו. על מנת להוכיח שהוא אכן בנו של המנוח ביקש להורות על עריכת בדיקה גנטית. משעה שהמנוח נפטר לפני למעלה מעשור ביקש התובע לבצע את הבדיקה באמצעות נתבע 3 שנתן את הסכמתו לכך "...לאור ידיעתו האישית כי התובע הוא אכן בן אחיו".
4. ביום 13/10/23 הגישו הנתבעות את כתב הגנתן. הנתבעות טענו שמעולם לא ידעו ואביהן מעולם לא שיתף אותן בקיומו של אח למחצה. הן הביעו פליאה על חלוף הזמן מאז הוצא צו הירושה ועד הגשת התובענה. כך, טענו שבעת השבעה "...הסתובבה שמועה, ברם דודיהם אמרו כי הדבר הוא שקר גס". עוד טענו שהתובע לא צירף כל פרט על משפחתו, או ראיה כלשהי התומכת בטענתו.
הנתבעות העלו סברה שתביעה זו והבקשה לצרף את נתבע 3, דודן ומי "שדאג למרר את חייהן" בהליך אחר הקשור בירושתה של סבתן (של סבתן א.(ב.) מ. שנפטרה ביום 6.12.2005). וטענו שככל הנראה "...אותו הדוד הינו אביו הביולוגי של התובע ורק מבקש הוא 'להפיל' על אביהן של הנתבעות 1 ו-2 ובכך ל זכות ביתר מירושתה ...".
5.ב"כ היועמ"ש ביקש הוספת פרטים על מנת שניתן יהיה להתייחס לבקשה בהיבטיה השונים, וכמתבקש על פי הדין. לא מצאתי לפרט את מלוא ההליכים וההחלטות החוזרות ונשנות המורות לתובע להגיש את המסמכים הנדרשים כפי שראוי היה שיוגשו מלכתחילה עם הגשת כתב התביעה, מה שבהכרח האריך את ההליכים בתיק זה מעבר לנדרש.
6.בסופו של יום ולאחר קבלת המסמכים המבוקשים הגיש ב"כ היועמ"ש את כתב הגנתו. לאור בדיקותיו המתבקשות וביחס לבדיקה נכתב בכתב ההגנה:
"...
31. לאור האמור לעיל, מאחר שאין חשש לממזרות, ומאחר שיש בקביעת אבהות כדי
להשליך על מעמדו של התובע בישראל, ב"כ היועמ"ש מבקש כי בית המשפט יורה על ביצוע בדיקה גנטית, באחת משתי הדרכים הבאות:
32.ככל שקיימת דגימה של המנוח, יבוקש כי הבדיקה תתבצע מול התובע, אם התובע ועם דגימתו של המנוח.
33. ככל שלא תימצא דגימת המנוח, בביצוע הבדיקה הגנטית יתבקש כי ייקחו חלק התובע והנתבעת 1 או הנתבעת 2 וזאת בכפוף להסכמתן.
34.הואיל והתובע שוהה ומתגורר בחו"ל, וכך גם אמו של התובע, יבוקש כי הבדיקה תבוצע על פי סעיף 4(א) לתקנות מידע גנטי (עריכת בדיקה גנטית, קשרי
משפחה תיעוד ושמירת תוצאותיה) תש"ע-2010 (נוהל חו"ל).
35.הנבדקים מתבקשים להגיע לבדיקה עם מסמכים מזהים תקפים, בהתאם להוראות תקנה אחת לתקנות מידע גנטי( עריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה, תיעוד ושמירת תוצאותיה), תש"ע – 2010."
ברי שהתייחסותו של ב"כ היועמ"ש כתב הגנתו מתייחס רק לשאלת ההתכנות של הבדיקה מכוח הדין, ואין בעמדתו כדי להקרין על השאלה העיקרית בתיק זה כפי שתובא להלן.
7.התיק נקבע לדיון ולאחר דחיות התקיים ביום 4/3/2024. לדיון התייצב גם נתבע 3 שהתבקש לצאת את האולם משעה שאינו עוד חלק מהתיק כמובהר לעיל.
ככלל חזרו הצדדים על עמדותיהם ומתוכם יובאו הדברים הבאים:
8.לאחר הדיון הגיש התובע תצהיר בו ביקש להשיב על תהיות שהועלו על ידי בית המשפט בדיון, כך על פי כותרת המסמך, כשליבת התצהיר הסבר על השתהותו, למעלה מ-9 שנים, בהגשת תביעתו לביצוע בדיקת הרקמות. בתצהירו זה טען שכל חייו היה בקשר טוב עם אביו המנוח "...אבל לא הייתי בקשר יומיומי עם משפחתי, ידעתי שיש אי נעימות מסויימת בשל העובדה שאימי מוסלמית ואבי יהודי לכן הקשר הי רק בנינו ולא הייתי ילד מוכר רשמית" התובע תאר משבר עם אביו "...בערך בשנת 2012" משום שהוא דיבר לא יפה עם אמו ואביו המנוח "...וצעק עלי למה לא דיברתי יפה לאמא שלי...". בשל כך, טען "...ניתקי (כך במקור) קשר עם אבי..." התובע טען שבמות אביו חיפשו אותו בני משפחתו המורחבת, הגם ש("...ולא היה לי קשר עמם כלל") "...בעיקר דודתי, ד. א., ואז פנו אלי והודיעו לי שאבא שלי נפטר, כיום דודתי ד. נפטרה ממחלת הסרטן".
9.העובדות המוצגות על ידי התובע והמסמכים שצירף לביסוסן, לכאורה, ראוי שיבחנו הגם שהם מעלים לא מעט שאלות בגרסה המתפתחת של התובע, אולם לא בהליך זה.
10.השאלה לה ראוי להידרש בתובענה זו האם נקט התובע בהליך הנכון: האם ראוי להתיר את ביצוע הבדיקה תוך התעלמות מכך שצו הירושה תקף כל עוד לא בוטל וחרף זאת בהתעלמות מחובתו של התובע להתמודד עם הליך מקדים של ביטול צו הירושה ועל פי התוצאה לפנות (או לא על פי התוצאה) לביצוע הבדיקה הגנטית או שדרך המלך היא הגשת תובענה לביטול צו הירושה ורק לאחר מעבר משוכה זו לבחון את שאלת בדיקת הרקמות.
11. בירורה של זהותו הגנטית של פלוני קיבלה עדיפות בחקיקה ובפסיקה. כך למשל סעיף 28 ו לחוק מידע גנטי תשס"א-2000 המאפשר בדיקה גנטית גם ללא הסכמת הנבדק המהווה ביטוי לחשיבות שהענק המחוקק לבירור שאלת האבהות. בפסיקה נקבע לא אחת ששאלת בירור זהות גנטית כורכת בחובה אינטרסים שונים ועניינים נוספים ובהם גם ענייני ירושה – הוא מהותה של התביעה שלפני.
12.צו ירושה הוא פסק דין כלפי כולי עלמא: על כן, יוצר הוא הכרעה סופית ומחייבת, אף אם נפלה בו שגגה והוא מוטעה. (עמ"ש (ים) 28361-10-15 י.ג נ' ר.מ. ועוד 6 אח' 29/01/12012)).
ביטולו או תיקונו, כמו במקרה מושא פסק דין זה, אפשרי על פי הקבוע בסעיף 72 לחוק הירושה.
סעיף 72 לחוק הירושה קובע:
" 72.(א)נתן רשם לענייני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט.
(ב)...".
13.בפועל מבקש המבקש התובע לדלג על השלב של בירור טענותיו כמסד לביטול צו הירושה ולשנות את צו הירושה על דרך של בדיקה גנטית, הבאת הוכחה מקדימה לתביעתו לביטול צו הירושה. לא זה הדרך.
14.כל עוד פסק הדין (צו הירושה) עומד על מקומו הוא המתווה את ההליכים מכוחו. על התובע היה להגיש מלכתחילה תביעה לביטול פסק הדין (צו הירושה) מקל וחומר בשים לב לחלוף הזמן, הידיעה וכיוצא באלה טענות שאמורות להיבחן. כאמור, רק לאחר שיעבור משוכה זו יוכל לבקש את הבדיקה הגנטית.
15.בשים לב לאמור התביעה נמחקת.
16.התובע יישא בהוצאות הנתבעות בסך 2,500 לכל נתבעת.
17.בזאת תם הטיפול בתובענה.
18.מתיר פרסום ההחלטה בהסתרת פרטים מזהים.
19.תואיל המזכירות לשלוח לצדדים ולסגור את התיק.
ניתנה היום, כ"ה תמוז תשפ"ד, 31 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
