החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל יניב דיין

בתיק זה ניתנה החלטתי בדבר אישור הסדר הנושים בעניינו של היחיד.

כפי שיפורט מטה, השלב המקדמי בהליך הנדון נמשך זמן ארוך לאין שיעור מהרגיל עקב התנהלות הזוכה העיקרית בתיק, עיריית ראשון לציון (להלן: "העירייה"), לפיכך מצאתי לנכון לדון בהתנהלותה בנפרד במסגרת החלטתי זאת.

רקע כללי- השתלשלות האירועים בתיק:

1. ביום 29.12.2021 הגיש היחיד בקשה להליך חדלות פירעון.

    

2. כפי שמפורט בבקשת היחיד, כיום הוא אב חד הורי ומגדל בגפו שני קטינים מזוגתו שעזבה אותו בסוף שנת 2021. כמו כן, עולה שהיחיד נתמך כלכלית בבני משפחתו עקב מצבו, ומתגורר בשכירות המשולמת ע"י אביו בדירה בת 3 חדרים. היחיד תיאר במסגרת תצהיר הסתבכותו, שבשנת 2013 פתח עסק שלא צלח ושעקב קריסתו הכלכלית והליכי גבייה כנגדו הוא עובד בעבודות מזדמנות של תיקונים ושיפוצים שאינם עם תלוש שכר, משנת 2017. כמו כן, היחיד ציין שהוריו היו מכורים בעבר לסמים, והוא גדל בבית קשה יום.

    

3. בהמשך לכך, ביום 17.02.2022 ניתנה החלטתי בדבר קיום ישיבת הסדר בטרם מתן צו לפתיחת הליכים בהתאם להוראות סעיפים 190-198 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: "חוק החדל"פ").

    

4. ביום 23.03.2022 התקיימה ישיבת ההסדר, אליה התייצב היחיד, בעוד הזוכים בתיק, לרבות העירייה כזוכה העיקרית בתיק, לא התייצבו. במהלך הדיון במסגרת הישיבה היחיד העלה הצעת הסדר. למרות זאת, העירייה, שחזקה עליה כזוכה מקצועית המחוברת בתקשורת מחשבים שקיבלה את ההצעה כאילו הומצאה כדין שלושה ימים לאחר שידורה, בהתאם לתקנה 24(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, ק"ת 386 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל") כלל לא התייחסה להצעה ולא הגישה עמדתה עד למועד אסיפת הנושים ביום 06.04.2022 .

    

5. באסיפת הנושים שהתקיימה ביום 06.04.2022 התנגדה העירייה להצעת היחיד. לטענתה, אמנם לא מדובר בחוב חדש, אך לטעמה די בכך שהתיק משנת 2005 ולא שולמו בו כספים על חשבון החוב במשך זמן רב (20 שנים), חרף פעולות הגבייה שננקטו. מנגד, היחיד טען ששילם סך של 300 ש"ח במשך מספר שנים. היחיד הוסיף שהחוב נוצר בשנת 2000 בהיותו חייל בודד, ושהחוב נוצר יחד עם שותפיו לדירת מגורים, אך שהוא נותר לשלם את החוב לבדו. היחיד שיפר הצעתו להסדר, כך שתעמוד על שני שליש מסכום החוב במקור. בהמשך להצעתו, העירייה ביקשה 30 ימים לצורך מתן תשובתה.

    

6. ביום 02.05.2022, העירייה הודיעה שהיא דוחה את ההצעה המשופרת, וזאת מבלי שנימקה או הבהירה מהם הטעמים להתנגדותה, והסתפקה בהודעה לקונית בלבד.

    

7. עקב כך, הורתי על קיום דיון נוסף בנוכחות של ב"כ העירייה יחד עם נציג מוסמך מטעמה, לצורך גיבוש הסדר. בדיון זה שהתקיים ביום 29.05.2022, בנוכחות ב"כ העירייה ולצידו מנהלת תחום המשפטים בעירייה- עו"ד מירב חן כנציגתה המוסמכת, ציינה העירייה שלא ניסתה להגיע להבנות עם היחיד. העירייה נקבה בהסדר המקובל עליה, תשלום בסך של 38,000 ש"ח, וזאת מבלי ליתן כל נימוק הכרוך בשקילת הנסיבות הספציפיות לתיק זה, אלא טענה באופן לקוני "שזאת החלטת העירייה".

    

   במהלך הדיון היחיד תיאר מצבו :

    

   "החוב שלהם נובע משנה אחת של שלוש שנים מעבר לשנים האלה הם המשיכו לחייב, כי לא היה לי כסף לשלם. אני ביקשתי מהם אישור על תשלומים על הנכס לדעת אם שילמו פעמיים, שילמו בתקופה הזו והם לא מוכנים לתת לי אינפורמציה אם יש תשלומים על הנכס, כל מה שעברתי בחיים ומה שהילדים שלי עברו כל זה בגלל העוול שלהם אם הסכום היה נמוך, אני שילמתי כ5000 ש"ח החוב הזה מבחינתי שולם. שולחים אנשים ולא מאשרים לא יודע על מה, מאדם שיש לו כאילו כסף לא אב חד הורי, אני הגעתי לסיטואציה של קצבה הם הביאו אותי לסיטואציה הזו, אני ראיתי סכומים של כ80 אלף ש"ח, כואב לי, אני יודע שזה לשנה אחת החוב הזה, זה לא הגיוני שזה מ2005, אני גרתי אצל אבא שלי ב2001, אני התקשרתי אליהם שיתנו לי אישור שאולי אני טועה והם לא מביאים לי אישור, אני סבלתי כל חיי, בלי אשראי , בלי תשלומים כל החברים שלי התקדמו יש להם ילדים, בית עבודה ואני תקוע בגלל הסיטואציה הזו אני רוצה תשובות, אני נמצא מהתקופה שגרתי שם אין לי בעיה להישאר ככה, הילדים שלי רגילים שאין להם חוגים, ואין להם אשראי שיכול לקנות להם, או ללכת לבריכה הם יודעים. וכל זה בגלל הסיטואציה הזו בגלל התקופה הזו".

    

   בהמשך לכך מנהלת תחום המשפטים בעירייה ציינה שהיחיד שילם לדעתה 4,000 ש"ח, אך שלתפיסתם זה לא רלוונטי, שכן ריבית והצמדה זה בלתי נפרד מהחוב. בנוסף לכך, הנציגה טענה שמדובר בכספי ציבור כשהעירייה כפופה לחוזר מנכ"ל משרד הפנים 05/2012 "נוהל מחיקת חובות" (20.12.2012) (להלן: "נוהל מחיקת חובות"/"הנוהל") ובהתאמה לאישור ועדת הפשרות של העירייה. כמו כן, פירטה, שבדיון הוועדה בעניינו של היחיד השיקולים שנלקחו בחשבון לצורך הפחתת הריביות נוגעים לנסיבות אישיות, אולם עלה מדבריה שבחינת הנסיבות האישיות ע"י העירייה כיום ממוקדת אך ורק להיבט של התיישנות החוב, כשציינה שבמקרה הנדון של היחיד לא חלה התיישנות ולכן אין שום סיבה להפחית ריביות. הנציגה הדגישה שמניסיונה לאורך שש שנותיה במערכת, ברוב המקרים שבהם העירייה מפחיתה ריביות, מדובר במי שהיה זכאי להנחה ואמור להגיש בקשה להנחה. לבסוף, אף ציינה ביחס לאמור לעיל ש "אנחנו כמעט לא מאשרים (הסדרים והפחתות – הוסף על ידי הח"מ), יש בעיה משפטית".

    

   לאחר מכן, ב"כ העירייה הבהיר שהעירייה מפעילה את סמכויותיה בהתאם לשיקול דעת, כשלצורך בחינת פשרות העירייה פועלת בהתאם לסמכויות שבפקודת העיריות ונהלי חוזר מנכ"ל של משרד הפנים, שהוא בהתאם לנהלי העירייה כשמרחב שיקול דעתה כפוף לנהלים אלה. לטענתו, בפניי וועדות פשרות מונחים נתוני החוב, הבקשה לחדלות פירעון וכן הפרוטוקול מאסיפת הנושים. לצד כך, הציג שאינו מכיר האם קיים פרוטוקול לגבי התדיינות וועדת הפשרות בעניין החייב.

    

   לשאלותיי בדיון, מדוע לא יופחתו הריביות בתיק שעה שמדובר בתיק ישן וכששנים ארוכות לא בוצעה בתיק כל פעולה, והאם ייתכן שבפני הוועדה לא הונח הנתון החשוב ביותר-שהיחיד שילם כ- 95% מחוב הקרן, השיבה מנהלת תחום המשפטים בעירייה שהיא צריכה לבדוק כמה שולם.

    

   ב"כ העירייה אף הוא השיב תחילה שעליו לבדוק פעם נוספת כמה כסף שולם. לאחר בדיקתו, טען ב"כ העירייה שהחייב אכן שילם 21,000 ש"ח (בגין קרן חוב של 25,000 ש"ח), והוסיף שיכול להיות שהעירייה צריכה לשקול את הצעת היחיד.

    

   בתום הדיון הוריתי לעירייה לבחון את עניינו של היחיד פעם נוספת בוועדת הפשרות, ולהשיב תגובתה בתוך 60 יום, ושבמידה שתמשיך לדבוק בהתנגדותה עליה לצרף להתנגדותה העתק מהפרוטוקול וההחלטה של וועדת הפשרות.

    

8. על אף שניתנו לעירייה 60 ימים להגיש תגובתה, וזאת ממועד הדיון ביום 29.05.2022, הגישה העירייה שתי בקשות דחיה להארכת מועד וקביעתו לבסוף ליום ה 31.08.2022. קרי, סה"כ ביקשה הארכה כוללת בת כחודש וחצי. כמו כן, צירפה בבקשת הארכה השנייה בקשה למתן הוראות בנוגע לבירור כספי החוב שלא נכללו בתחשיב העירייה בתחילה שהועברו בזמנו לטיפול לשכת ההוצל"פ ברמלה. ביום 05.08.2022 נעתרתי לבקשת העירייה להארכת המועד, וכן הורתי שבקשת העירייה תועבר לטיפול מזכירות לשכת ההוצאה לפועל ברמלה.

    

9. חרף הארכת המועד, העירייה לא הגישה תגובתה בהתאם להחלטתי מיום 05.08.2022.

    

10. ביום 04.09.2022 עודכנו הזוכים בדו"ח שהוגש על ידי מזכירות לשכת רמלה.

     

11. בהמשך לכך, ביום 05.09.2022 הגיש היחיד בקשה למתן הוראות.

     

12. ביום 07.09.2022 הוריתי לעירייה להגיב על בקשת היחיד עד ליום 11.09.2022, בצירוף אסמכתאות. כמו כן, הובהר לעירייה שעד למועד זה עליה לפרט את זהות פרטי חברי וועדת הפשרות, על מנת שאלו יתייצבו לדיון נוסף שנקבע ליום 12.09.2022.

     

13. ביום 12.09.2022 התקיים דיון שלישי, לצורך גיבוש הסדר. במסגרת הדיון, ב"כ הזוכה טען שחברי וועדת הפשרות לא התייצבו לדיון מכיוון שההחלטה לא הומצאה למשרד ב"כ העירייה ונצפתה רק בבוקר יום הדיון. הבהרתי לב"כ העירייה שמתשובת מזכירות רמלה עולה שהכספים שהופקדו על ידי היחיד הועברו לחשבון ב"כ העירייה הקודם, ושאלתי האם העירייה בדקה זאת. ב"כ העירייה טען שאין לעירייה נתונים, אך הפנייה למזכירות לשכת רמלה נועדה כדי לברר אם התקבלו כספים בפועל ולא הועברו לעירייה. ב"כ העירייה ציין שבסוף החודש (ספטמבר) תתקיים וועדת פשרות.

     

    בהמשך הדיון, הבהרתי לב"כ העירייה שלא היה מקום לגרור את היחיד למסכת של בירורים, כשאין חולק שדף החשבון מצביע על קבלת תקבולים מהיחיד בעוד היעד שאליו הכספים הגיעו לאחר מכן, אינו תחת אחריותו של היחיד ואינו רלוונטי בשל כך להחלטה בעניינו. ב"כ העירייה השיב שעמדת העירייה נסמכת על פי הנתונים שיש לפניה. לשאלתי אם בדק את דף החשבון של התיק, שם ניתן לראות שהתקבלו כספים וכן דווחו על ידי העירייה הקטנות, השיב ב"כ העירייה שיש דיווחים על הקטנות, עליהן דיווח ב"כ הקודם של העירייה, אך עוה"ד שייצג את העירייה לא יכול לתת להם מידע על הכספים. בהמשך לכך הדגשתי לב"כ העירייה, בשנית, שלא היה מקום להעביר את היחיד מסכת ארוכה ולגרור אותו לדיון, כשאין כל ספק שדף החשבון מראה שהכספים שולמו לעירייה באמצעות ב"כ העירייה דאז והשאלה האם הכספים הועברו לעירייה, על ידי ב"כ דאז, בסופו של יום אינה מעניינו של היחיד. כמו כן, הבהרתי שעל הזוכה וב"כ לנמק מדוע לא עמדו בהחלטתי מיום 07.09.2022 לשם בחינת פסיקת הוצאות בעקבות כך לטובת החייב וקופת המדינה.

     

    בתום הדיון נתתי החלטה שעמדת העירייה תוגש עד ליום 15.10.2022, ושלעניין אי התייצבות חברי וועדת הפשרות לדיון, יש לצרף לתגובה תצהיר מטעם הגורם הרלוונטי במשרדו של ב"כ העירייה.

     

14. ביום 18.9.22, התקבל תצהיר מטעם ב"כ העירייה בו ציין, שהחלטתי מיום 07.09.2022 אכן התקבלה במשרדו, בכתובת הדואר האלקטרוני, ביום 08.09.2022. ב"כ העירייה הצהיר שלא ראה את ההודעה ולכן לא היה מודע לקיומה של ההחלטה מיום 07.09.2022. בהמשך התצהיר, הבהיר שבבוקר יום הדיון, בשעה 10:30 לערך, כשהוא לא היה במשרדו, פקידה ממשרדו הודיעה לו שנקבע דיון לשעה 11:30, והעבירה לו את ההחלטה. ב"כ העירייה טוען שמדובר בטעות בתום לב, שלא היה מודע לה בעת הדיון.

     

15. בהמשך, ביום 06.10.2022 הוגשה בקשה מטעם העירייה למתן ארכה להגשת תגובה, שכן וועדת הפשרות אמורה להתקיים רק בסוף חודש אוקטובר. נעתרתי לבקשה, תוך שהורתי לעירייה לצרף לתגובה העתק פרוטוקול וועדת הפשרות והעתק יתר הפרוטוקולים שעסקו בעניינו של היחיד.

     

16. ביום 30.10.22 הוגשה תגובת העירייה, לפיה היא מסכימה להסדר מול היחיד, במסגרתו יופחתו הריביות, כך שישלם לעירייה סך של 14,000 ש"ח. לתגובה צורף פרוטוקול הוועדה מיום 26.10.22 (לפיו הסכום המוצע מהווה את קרן החוב בתוספת הצמדה ובקיזוז תשלומים שנתקבלו) ונספח נוסף (העתק חלקי מטבלה) שבו פירוט עניינו של היחיד והחלטה על דחיית הצעת הסדר ללא הנמקה מפורטת, בוועדה מקדימה מיום 16.5.22.

     

17. לבסוף כאמור, ביום 11.12.2022 אישרתי את הצעת ההסדר כפי שגובשה בפרוטוקול הדיון מיום 06.04.2022 והבהרתי שהחלטה בעניין התנהלות העירייה והעיכובים בהליך המקדמי בתיק שנבעו ממנה, תינתן בהמשך.

     

     

     

     

    דיון והכרעה

     

    למול טענתה החוזרת ונשנית של הזוכה על כך שהיא כבולה ל"נוהל מחיקת חובות" של שר הפנים ושהימשכות ההליך נובעת מכך, בטרם אעבור לבחינת התנהלות העירייה והנסיבות הספציפיות בתיק זה, ברצוני לבחון את סוגיית הלימתו של "נוהל מחיקת חובות" ברשויות מקומיות להליך המקדמי בתיקי חדל"פ של יחידים בעלי חובות נמוכים שעוגן בחוק החדל"פ, וכן לשינוי המגמה שחל בעת האחרונה ביחס לתכלית ריבית הפיגורים.

     

    ההליך המקדמי בחדלות פירעון

     

18. ביום 15.9.2019 נכנס לתוקפו חוק החדל"פ במסגרתו נקבע שהליכי חדלות הפירעון, ליחידים בעלי חובות נמוכים (עד כ- 160,000 ש"ח) מתקיימים בשלכת ההוצאה לפועל.

     

19. אחד המאפיינים העיקריים והייחודיים של ניהול הליך חדלות הפירעון בהוצאה לפועל הוא ההליך המקדמי, שמאפשר ליחיד להגיע להסדר תשלומים מול נושיו, מבלי שיינתן בעניינו צו פתיחת הליכים. לא בכדי בחר המחוקק להקדיש לשלב זה פרק ייעודי על פני תשעה סעיפי חוק (סעיפים 190-198).

     

20. השלב המקדמי להליך מתחיל בקיום ישיבה לגיבוש הסדר תשלומים. על פי סעיף 191 לחוק:

     

    "(א) הורה רשם ההוצאה לפועל על זימון ישיבה לגיבוש הסדר תשלומים, ישלח עובד מערכת ההוצאה לפועל שהסמיך לכך מנהל מערכת ההוצאה לפועל (בפרק זה – נציג הרשם) הזמנה לישיבה, ליחיד ולנושים שציין היחיד בבקשתו לצו פתיחת הליכים".

     

21. על פי סעיף 192 לחוק, ככל שהושגו הסכמות בין היחיד לכל נושיו, ניתן לאשר את ההסדר:

    "גיבש נציג הרשם, בישיבה שזומנה לפי סעיף 191, הסדר תשלומים שהסכימו לו היחיד וכל הנושים שהם צד להסדר, יחייב ההסדר את היחיד ואת אותם נושים, ורשם ההוצאה לפועל יורה על השהיית הליכי הוצאה לפועל או סגירת תיקי ההוצאה לפועל, לעניין חובות היחיד שלגביהם חל ההסדר, והכול בהתאם להוראות ההסדר".

     

22. אם לא ניתנה הסכמת כלל הנושים בתיק, רשאי הרשם לקבוע אסיפת נושים, אליה אמורים להתייצב היחיד והנושים, על מנת לגבש הסדר, וזאת על פי סעיף 194 לחוק:

     

    • "העביר נציג הרשם לרשם ההוצאה לפועל את הסדר התשלומים שגיבש לפי סעיף 193, רשאי רשם ההוצאה לפועל, אם מצא כי יש סיכוי סביר לאישור ההסדר לפי הוראות סימן זה, לזמן אסיפת נושים שתתקיים לפניו לשם דיון בהסדר ובהצבעה עליו.

    • רשם ההוצאה לפועל יזמן לאסיפת הנושים את הנושים שהם צד להסדר המוצע ואת היחיד, ויצרף לזימון העתק מההסדר; קיבל היחיד זימון כאמור, יתייצב לאסיפת הנושים.

    • באסיפת הנושים יקיים רשם ההוצאה לפועל דיון בהסדר התשלומים שגיבש נציג הרשם ורשאי הוא לערוך במסגרת הדיון חקירת יכולת ליחיד לפי חוק ההוצאה לפועל, במעמד הנושים.

    • בתום הדיון בהסדר התשלומים ואם מצא כי היחיד מסכים להסדר וכי אין בו משום ניצול לרעה של הליכי חדלות הפירעון, יביא רשם ההוצאה לפועל את ההסדר לאישור הנושים באסיפה."

       

       

23. בהמשך לאמור, יצוין שככלל, בגיבוש הסדר כחלופה לצו פתיחת הליכי חדל"פ ומינוי נאמן, יש תועלת רבה הן לנושים והן ליחידים. ראשית, מושגת ודאות גבוה יותר לצדדים, שכן הליך החדל"פ הוא ארוך ונוקשה יותר בדרישותיו, ובפרט בתקופת הביניים שממתן הצו לפתיחת הליכים ועד למתן הצו לשיקום כלכלי, אותה יחידים רבים לא צולחים. כמו כן, כשהיחיד משלם במסגרת הסדר נושים, נחסך הצורך במינוי נאמן, ובהתאמה נחסכות הוצאות לכיסוי שכר טרחתו והוצאותיו, שממומנות מכספי קופת הנשייה. בנוסף, התשלומים בהסדר מועברים ישירות לזוכים, בעוד שבהליך החדל"פ התשלומים מחולקים לנושים רק בסופו של ההליך, לאחר מספר שנים, ובהפחתת הוצאות ההליך כאמור. לבסוף יצוין שלצד כך, מהיחידים נחסכות ההגבלות החמורות המוטלות בתקופת הביניים שבין מתן צו פתיחת הליכי החדל"פ למתן צו שיקום כלכלי, והנטל שבהגשת הדו"חות והמסמכים כאמור לעיל.

     

    בהתאם לעיל, עולה שעל פי רוב, האינטרס של שני הצדדים הוא לסיים את הליך חדלות הפירעון כבר בשלב המקדמי, באמצעות גיבוש הסדר.

     

    שינוי מגמת המחוקק ביחס לתכלית ריבית הפיגורים:

     

24. סוגיית ריבית הפיגורים בהוצאה לפועל ובכלל, מצויה ברביזיה מאוד מקיפה. במסגרת תיקון 63 לחוק ההוצאה לפועל בוצעו שני תיקונים: הראשון, הוסיף את סעיף 81א4 המקנה לרשם ההוצאה לפועל את הסמכות להפחית את הריביות מטעמים מיוחדים, ביוזמתו או לפי בקשת חייב, לאחר מתן זכות תגובה לזוכה. השני, הוסיף את סעיף 69ב3 לחוק ההוצאה לפועל המאפשר להכיר בחייב אשר עומד בצו התשלומים (תשלום ראשון מנהלי, שלושה תשלומים לפי החלטת רשם) הכרה מנהלית "כחייב משלם" שתקנה לחייב, בין היתר, זכאות להפחתת 25% מהריבית המצטברת. תיקון 63 לחוק נכנס לתוקף במהלך שנת 2019.

     

    נוסף על כך, בשנה האחרונה הועלו שתי הצעות חוק בעניין הפחתת ריביות פיגורים, שעברו קריאה ראשונה ומצויות בהכנה של וועדת החוקה, חוק ומשפט לקראת קריאה שניה ושלישית: האחת, "הצעת חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ב-2022, ה"ח הממשלה 888", השנייה "הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 71) (ריבית ודמי פיגורים), התשפ"ב-2022, ה"ח הממשלה 930". השינוי המהותי שמסתמן, הוא שריבית הפיגורים תפסיק להיצבר על חוב כאשר החייב מתחיל לשלם את צו התשלומים. כמו כן, בהתאם להצעות החוק, הריבית תתווסף לחוב אחת לרבעון ולא באופן יומי, במטרה לייצר לחייב נקודות זמן מדורגות לתשלום, בטרם תתווסף ריבית פיגורים לחוב. זאת, לצד הרחבה מתוכננת של סמכות רשם ההוצאה לפועל להפחתת ריבית הפיגורים.

     

    בהתאם לאמור לעיל, נראה שחל שינוי מגמה שנועד להפחית את ריבית הפיגורים הקיימת כך שיודגשו התכליות של הטלת ריבית פיגורים- ככלי לתימרוץ החייבים לשלם את חובותיהם ולשמירת שיעור המשקף את ערכו הריאלי של החוב בחלוף הזמן, ולתעדף תכליות אלו על פני פיצוי הזוכים או הענשת החייבים.

     

    נוהל מחיקת חובות

     

25. הוראות החוק מאפשרות לעיריות למחוק חובות. בהתאם לסעיפים 338-339 לפקודת העיריות [נוסח חדש], נ"ח התשכ"ד 197. מעת לעת, מנכ"ל משרד הפנים הוציא הנחיות להסדרת הליכי מחיקה אלו. ההנחיות האחרונות יצאו בחודש דצמבר 2012 ("נוהל מחיקת חובות", כמוזכר לעיל).

     

26. ראשית, בהתאם ל"נוהל" ניתן דגש לחובת מיצוי הליכי גבייה מטעם הרשות המקומית כתנאי למחיקת החובות:

     

    • בעניין חובות אבודים סעיף 2.3.3 מורה שתנאי בלעדיו אין למחיקת חובות אבודים הוא מאמץ רציני של הרשות למיצוי הליכי הגביה:

       

      "מיצוי הליכי גביה – יובהר כי על הרשות המקומית לנקוט בהליכי גבייה מנהליים על פי דין, אשר ישקפו מאמץ רציני לגביית החוב ובכלל זה משלוח של מכתבי התראה וביצוע הליכי עיקול."

       

    • בנוסף לכך, גם לעניין הסדרי פשרה, סעיף 3.4.3 ל"נוהל" מורה כי:

       

      "ככלל, קשי גביה כשלעצמם אינם מהווים עילה למחיקת חוב במסגרת הסדר פשרה. במקרה כזה, יש לפעול בהתאם להחלטת המועצה בדבר מיצוי הליכי גביה, כאמור בסעיף 2.3.3 של הנוהל לעיל וניתן יהיה למחוק את החוב בהתאם לאותם כללים. על אף האמור וכחריג לכך, ניתן יהיה למחוק חוב בהתאם לסעיף קטן זה, במקרה שבו ננקטו הליכי גביה אשר שיקפו מאמץ רציני לגביית החוב והתקבלה חוות דעת של הגזבר והיועץ המשפטי של הרשות, כי אין לרשות תועלת כלכלית מהמשך של הליכי הגביה, לנוכח הסכום אשר החייב מציע לשלמו לרשות המקומית, כגון במקרה שמימוש עיקולים שהוטלו אינו אפקטיבי, או שעלות הפעלתם של הליכים אלה גבוהה ביחס לחוב".

       

      בהתאם לאמור לעיל, סבורני שבבחינת יחסי הרשות המקומית מול החייבים, אי מיצוי הליכי גבייה ע"י הרשות המקומית מהווה מחדל פסול מצידה ונגוע בחוסר תום לב. מעצם התניית מחיקת החובות בפעילותה של הרשות למיצוי ההליכים נגזרת אף חובתה של הרשות לעשות כך, שכן לא יתכן שהחייבים יפגעו כתוצאה מחוסר מעש של הרשות עצמה.

       

27. שנית, סבורני שככל ש"הנוהל" מחייב אישור מטעם גורמים ספציפיים ברשות למחיקת חובות כ'ועדת פשרות', הרי שלשם עמידה בדרישת ההתייצבות של הנושים לישיבת ההסדר במסגרת הליכי החדל"פ צריכים להתייצב לדיון הגורמים הנ"ל או למצער, נציג מטעמם העומד איתם בקשר ישיר כבר בטרם נערכת ישיבת ההסדר ומגיע לדיון מגובה בעמדתם. דרישת ההתייצבות של נושים אינה דרישה 'טכנית' גרידא אלא דרישה מהותית- קרי ככל שמדובר בתאגיד או רשות, הרי שיש צורך בנציג מטעמה שהוא בעל סמכות לעסוק באותו העניין הנדון או למצער בב"כ המגובה בעמדתו מבעוד מועד וקשר ישיר לשם מתן עמדה עדכנית במידת הצורך למול התפתחויות הדיון, בפרקי זמן סבירים ומקובלים.

     

    כך למשל ביחס להפחתת ריביות במסגרת חובות אבודים שהסמכות לה מוכפפת למנכ"ל/מזכיר, לגיזבר וליועצת המשפטית של הרשות המקומית, בהוראת סעיף 2.3.1 ל"נוהל" הקובע כי:

    "היעדר זכות בנכס – מחיקת חוב של חייב, יחיד או תאגיד, תותר רק אם מדובר בחוב של חייב שאיננו בכל זכות בנכס מקרקעין או בנכס אחר בעל ערך כלכלי של ממש, אשר מימושו יכול לאפשר את פירעון החוב או חלקו.

     

    ....

     

    במקרים חריגים, הנובעים ממצב חומרי קשה במיוחד של החייב, תהא הרשות המקומית רשאית לבחון אפשרות למחיקת ריבית פיגורים בשיעור העולה על האמור לעיל, כולה או חלקה. החלטה כאמור לא תתקבל אלא לאחר שניתנה חוות דעת של מנהל מחלקת הרווחה ברשות המקומית בסוגיה והמלצה מנומקת בכתב של צוות, שיורכב ממנכ"ל הרשות (ובהיעדר מנכ"ל, מזכיר הרשות המקומית), הגזבר והיועץ המשפטי בדבר מחיקת הריבית כאמור. נמחקה ריבית כאמור, תצורף המלצת הצוות לבקשה למחיקת חוב."

     

     

    כך גם ביחס למחיקת חובות שאינם אבודים מטעמים אחרים שבהוראת סעיף 3.3.1.3 ל"נוהל" נקבע כי:

     

    "ככל תשלום יתרת חוב הארנונה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התגבשותו של החיוב. על אף האמור, תהיה הרשות המקומית רשאית, לפי כללים שיקבעו על ידה, לבחון אפשרות למחיקת ההפרש שבין ריבית הפיגורים שהצטברה על הקרן לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"ם-1980, לבין ריבית החשב הכללי... המצטברת על הקרן באותה תקופה, כולו או חלקו, בהתאם לנסיבות, וזאת מיום גיבושו של החוב ועד לתשלומו. במקרים חריגים, הנובעים ממצב חומרי קשה במיוחד של החייב תהא הרשות המקומית רשאית לבחון אפשרות למחיקת ריבית פיגורים בשיעור העולה על האמור לעיל, כולה או חלקה. החלטה כאמור לא תתקבל אלא לאחר שניתנה חוות דעת של מנהל מחלקת הרווחה ברשות המקומית בסוגיה והמלצה מנומקת בכתב של צוות שיורכב ממנכ"ל הרשות (ובהיעדר מנכ"ל, מזכיר הרשות המקומית), הגזבר והיועץ המשפטי, בדבר מחיקת הריבית כאמור. נמחקה ריבית כאמור, תצורף המלצת הצוות לבקשה למחיקת חוב".

     

    התייצבות בא כוחה של רשות מקומית לדיון בעניין זה ללא שבדק אפילו באופן ראשוני את עמדתם של גורמים אלו, ובלי גיבוי במסמכים המפרטים את שיקוליהם בעניין, שקולה בעיני לאי התייצבותה שכן למעשה אינה מאפשרת גיבוש הסדר הלכה למעשה בדיון, ולמעשה מרוקנת אותו מתכליתו. יצוין, שהדבר אף עלול לעלות כדי שימוש בזכות ההצבעה הנתונה לנושה בחוסר תום לב ובניגוד להוראת סעיף 195(ב) לחוק החדל"פ.

     

    יובהר, הליכי ההוצאה לפועל וחדלות הפירעון כרוכים בהשקעה של משאבים ציבוריים רבים. בפרט בהליך המקדמי, הייחודי להליכי חדלות פירעון בהוצאה לפועל, מושקעים באופן ייעודי משאבים רבים על ידי הקצאת תקנים לתפקידי נציגי רשם ועל ידי עיסוק מתמיד של אגף חדלות הפירעון ברשות האכיפה והגבייה לשיפור ובניית תשתית אופטימלית למקסום תוצאות ישיבת ההסדר. התייצבות נושים לדיונים ללא ייצוג בפן המהותי, כמפורט לעיל, פוגמת ביכולת לנהל את ההליך בצורה יעילה, ומשמעותה בזבוז של משאבים ציבוריים יקרי ערך.

     

28. שלישית, אין בנוהל זה כדי לגרוע מחובתן של רשויות מקומיות לעמוד בפרקי הזמן המקובלים בהליכי החדל"פ. ככל שהנוהל הקיים אינו מאפשר לרשויות המקומיות לעמוד בפרקי הזמן המקובלים לתגובה במסגרת הליכי חדלות הפירעון הרי שביכולתן להציף זאת בפני מנכ"ל משרד הפנים או לחילופין לגבש נהלים פנימיים המותאמים לדרישות הליך החדל"פ. על כל פנים, כל עוד "הנוהל" עומד בעינו, על הרשות המקומית ככל זוכה ואף על אחת כמה וכמה כגוף ציבורי, להקצות את המשאבים הדרושים לשם עמידה בפרקי זמן סבירים ומקובלים למתן תגובה מנומקת ועניינית. לא יתכן שהפתרון לקשיי הרשות להקצאת המשאבים הדרושים לבחינת מחיקת חובות יהיה עיכוב חוזר ונשנה של הליכי החדל"פ ו/או השארת החובות על כנם ללא כל הנמקה ומבלי שתיבחן לעומק אפשרות למחיקתם ו/או הפחתת ריביות שנצטברו בהם.

     

29. בהמשך לכך, יצוין ויודגש שחובת ההנמקה של גופים מנהליים ובהם רשויות מקומיות, בנוגע לבקשות שהוגשו להן מתוקף סמכות פעילותן, הוסדרה במסגרת סעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958, ס"ח 264 הקובע כי:

     

    "עובד הציבור שנתבקש כאמור בסעיף 2(א) וסירב לבקשה, יודיע למבקש בכתב את נימוקי סירובו".

     

    בספרות המשפטית {יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך ב – הליך המנהלי פרק 38 (מהדורה שנייה מורחבת 2011) וראו בפרט שם, 1280-1282; דפנה ברק-ארז משפט מנהלי פרק 13 (2010) וראו בפרט שם, 423-430; יואב דותן "חובת ההנמקה של רשויות מינהל וגופים נבחרים" מחקרי משפט י"ט (התשס"ב) וראו בפרט שם, 56-64} עמדו על חשיבותה של חובת ההנמקה בהתאם לסעיף זה ולפסיקה וכן על הקושי במימושה במסגרת גופים 'קולגיאליים' כוועדות ומעצות, למול ריבוי הגורמים המקבלים את ההחלטה. על כל פנים, סבורני שלעניין מחיקת חובות, בו מדובר בהחלטה של הרכב (וועדה) מצומצם, קושי זה אינו עולה לכדי פטור מחובת הנמקה. למצער, הרי שתיעוד ושיקוף הנתונים שהוצגו לחברי הועדה ביחס לאותו חייב, ועל בסיסם קיימו הצבעתם לאחר מכן, היא תנאי בסיסי לכך שהצבעת הרוב אכן תשתכלל לכדי עמידת הרשות בחובת ההנמקה.

     

    כמו כן, יוזכר שחובת ביסוס ההחלטות במידע והתאמתן לדרישות החוק- עוגנה גם היא בפסיקה {בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד ל"ז(3) 29 (1983); בג"ץ 5755/08 ארן נ' ממשלת ישראל (נבו 20.04.2009) (להלן: "עניין ארן"), וראו בפרט פיסקה 16, שם. וכיו"ב'}.

     

30. חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שנכנס לתוקף ביום 15.09.2019, יצר הליך מקדמי ליחידים בהוצאה לפועל, אשר נועד לגבש הסדר שמייתר את צו פתיחת ההליכים, ובכך להועיל לכל הצדדים. כאמור לעיל, בהליך המקדמי מושקעים משאבים רבים, כך שמצופה מהנושים לשתף פעולה בהליך ולהיערך בהתאם, בפרט כאשר מתקיימת אספת נושים.

     

31. אציין שסבורני שראוי שרשויות מקומיות, כנושה שהוא גוף ציבורי, יביאו בחשבון במסגרת שיקוליהן, הן לצורך גיבוש הסדר במסגרת וועדת הפשרות והן לצורך מחיקת חובות, מספר טעמים מהותיים, אשר עולים בקנה אחד עם המטרות והשיקולים הנלקחים בחשבון במסגרת הליך חדלות הפירעון. התעלמות מטעמים אלו, חוטאת לתכלית של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי ומהווה דוגמא רעה לנושים מהמגזר הפרטי. נכון בעיני שנושים שייעודם היא תועלת הציבור יהוו סמן ימני בהליך. שיקולים אלו ראוי בפרט שיילקחו בחשבון במסגרת בחינת מחיקת ריביות שנצטברו לחוב כבסעיף 3.3.1.3 ל"נוהל" העוסק בחייבים שמצבם החומרי קשה במיוחד- המותיר לרשות המקומית את סמכות הבחינה.

     

    להלן רשימת שיקולים מרכזיים שמומלץ להביא בחשבון לצורך גיבוש הסדר ומחיקת חובות בהליכי חדל"פ:

     

    א. נסיבותיו האישיות של החייב (בהן גילו, מצבו הרפואי, מצבו המשפחתי ועוד)

    ב. המעגל המשפחתי התלוי בחייב, בפרט ביחס לקטינים וזקנים התלויים בו.

    ג. קידום שיקומו הכלכלי של החייב והשתלבותו חזרה במרקם החיים הכלכליים.

    ד. חוסר מעש מטעם הרשות לגביית החוב

    ה. התרשלות הרשות בחובותיה כגוף מנהלי כלפי החייב, ובפרט בהקשר לניהול ההליך כנגדו

    ו. מגמת המחוקק להפחתת ריביות הפיגורים

    ז. השאת הדבידנד שיתקבל בפועל, בהתחשב בהוצאות המתווספות עקב ניהול הליך החדל"פ (כמפורט לעיל).

    ח. נסיבות יצירת החוב

    ט. האם מדובר בחוב חדש או ישן

    י. האם נפתחו כנגד היחיד תיקי חוב נוספים, והאם אלו נפתחו לאחר פתיחת התיק לטובת הרשות

    יא. גובה החוב בעילה ובפתיחה

    יב. גובה הריביות שנצטברו על חוב המקור

    יג. גובה תשלומי החייב בתיק לאורך השנים

    יד. היחס בין תשלומי החייב בתיק לגובה החובות בפתיחה

    טו. שיתוף הפעולה של החייב עם ההליך

    טז. נכונות ומאמצי החייב לגיבוש הסדר

    יז. העדר פוטנציאל השתכרות

    יח. העדר נכסים למימוש

    יט. הבטחת מגורים נאותים לחייב ולתלויים בו

     

    יודגש שרשימה זו אינה רשימה סגורה, ואין בה כדי למצות את הטעמים המיוחדים שיכולים לעלות מעניין לעניין, בהתאם לאופיו הייחודי של כל חייב ותיק.

     

32. לסיכום בחינת "הנוהל" באופן כוללני, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין שכן אין הדבר דרוש לשם ההחלטה גופא, אציין שראוי (ואולי אף חובה בהתאם לעיגון הנרחב של חובת ההנמקה בפסיקה ובחוק על גופים מנהליים כאמור לעיל), שמשרד הפנים יבחן מחדש את הלימתו של "נוהל מחיקת חובות" במתכונתו הנוכחית- שעודכנה לפני למעלה מעשור, לשינויים בחוק והחלפת המחוקק את הליכי הפש"ר בהליכי החדל"פ בשנת 2019, במסגרתם אף הודגשו במפורש תכליותיו של ההליך במתכונתו החדשה כדלהלן (סעיף 1 לחוק החדל"פ):

    "חוק זה נועד להסדיר את פירעון חובותיו של חייב שהוא יחיד או תאגיד, הנמצא או העלול להימצא במצב של חדלות פירעון, במטרה –

    (1)  להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב;

    (2)  להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים;

    (3)  לקדם את שילובו מחדש של חייב שהוא יחיד במרקם החיים הכלכליים."

     

    התנהלות הזוכה (עיריית רשל"צ) בענייננו:

     

33. במסגרת ההליכים בתיק זה, העירייה חזרה וטענה שיכולתה לקיים הסדר בהליך מוגבלת למול "נוהל מחיקת חובות". אקדים אחרית לראשית ואומר שאין בידי לקבל את טענה זו, אומנם העירייה מוגבלת להחלטת ועדת החריגים אולם, היה מקום לשקילת הוועדה של השיקולים חריגים כמובא לעיל לעניין הפחתת הריביות (כבסעיפים 2.3.1 ו 3.3.1.3 ל"נוהל") שכן עסקינן בחייב במצב כלכלי קשה ונעדר כל נכס פיננסי או נדלני כפי שפורט לעיל. כמו כן, מעיון בכלל החומרים שהוגשו והוצגו במסגרת הדיונים בתיק איני סבור שהזוכה נקטה במאמצי גביה ממשיים ומספקים לאורך השנים. כאמור לעיל, במסגרת "הנוהל" מודגש שהליכי מחיקה מותנים במאמצי גביה ממשיים מצד הרשות כלפי החייב (2.3.3) ובהתאם לכך סבורני שמכך נגזרת חובה על הזוכה להפעיל מאמצים אלו, שאם לא כך יוצא שתישלל זכותם של חייבים לקבל הקלות אך בשל התרשלות הזוכה בגביית חובה. לפיכך בענייננו, צידוד בהגבלות "הנוהל" לצד התרשלות העירייה בהפעלת מאמצים לגביית החוב כנדרש מהווה חוסר תום לב וודאי שאין לראותה כשוללת את זכות החייב לקבל הקלה בריביות.

     

34. להלן הטעמים הרלוונטיים להפחתת החוב בענייננו, אלו שהיה ראוי לו היו נלקחים בחשבון לכתחילה ע"י העירייה, ואלו שנוספו למול התנהלותה במסגרת ההליך והיה ראוי שיילקחו בחשבון בבדיקותיה החוזרות:

     

    טעם ראשון – תשלום מרבית חוב הקרן: 

     

    היחיד שילם בתיק עד עתה סך של כ- 21,000 ש"ח, כשהחוב במקור היה בסך של כ- 25,000 ש"ח.

     

    טעם שני – נסיבותיו האישיות של היחיד ומצבו הכלכלי:

     

    החוב לעירייה מלווה את היחיד כמחצית מחייו והוא כפוף להגבלות חמורות מזה מספר שנים בעקבות כך. כמו כן, כפי שפורט לעיל, מדובר בחייב מרקע משפחתי וכלכלי רעוע, המגדל בגפו שני ילדים וכשבשל הגבלות אלו לא מתאפשר ליחיד להתפרנס באופן סדור, וכתוצאה מכך הוא אף מתקשה לספק את צרכי ילדיו כראוי ותלוי כמעט לחלוטין בתמיכה כלכלית מבני משפחתו.

     

    טעם שלישי – חובות ישנים ועיקר החוב שנותר מקורו בריביות:

     

    התיק נפתח בשנת 2005, בגין חוב ארנונה. במשך כ- 18 שנים, היחיד נאלץ להתמודד עם תיק ההוצאה לפועל, אשר נפתח בהיותו חייל בודד. עקב השנים הרבות שעברו מאז יצירת החוב, תוך שהחייב שילם סכומים לא מבוטלים בתיק, הרי שהריביות שהצטברו לחוב במהלך השנים, מהוות כיום את עיקר החוב שנותר ליחיד לשלם. בהתאם לכך, סבורני שהיה על הזוכה כרשות ציבורית להתאים את שיקוליה בעת קבלת ההחלטה בעניינו של היחיד למגמת המחוקק הנוכחית ביחס לתכלית של ריבית הפיגורים כפי שהוצגה לעיל, ולמצער לבחון את ההפחתה בראי היבט זה.

     

    טעם רביעי – חוסר מעש:

     

    בשנים 2008 עד 2013 ללא נקטה העירייה בפעולות גבייה נגד היחיד. בשנת 2013 הגישה העירייה בקשה לעיקול רכב, אך כחודש לאחר מכן הגישה העירייה בקשה לביטול כל ההליכים בתיק. רק בשנת 2016, כ- 11 שנים לאחר פתיחת התיק, הגישה העירייה בקשה להגבלות היחיד, לרישום עיקול מטלטלין ולצווי מידע. מאז ועד לשנת 2022 לא נקטה העירייה כל פעולה. חוסר מעש זה למעשה מהווה נדבך מרכזי בהימשכות ההליך שנים כה רבות, ובהצטברות הריביות הגבוהות על החוב בהתאמה. כפי שהודגש לעיל, אני סבור שבפרט בהתחשב בהוראות "הנוהל" בו צידדה הזוכה לאורך כל ההליך כטעם לתקינות התנהלותה, דווקא יש ללמוד שהתנהלותה זו בחוסר מעש אינה תקינה כלל וכלל וזאת למול דרישת קיומם של מאמצי גבייה ממשיים מצד העירייה כתנאי שאין בלעדיו למחיקת החובות. לא יעלה על הדעת לומר שהתרשלות מצד הזוכה במיצוי הליכי הגבייה, שאף תרמה רבות להצטברות הריביות בתיק, היא זו שתגזור על החייב לשלם ריביות רבות ללא עוול בכפו.

     

    טעם חמישי – חוסר תום לב וגרירת ההליך מעבר לצורך:

     

    התנהלותה של הזוכה בהליך נגועה בכשלים רבים:

     

    ראשית, ביום 26.12.2018 ניתנה החלטה שהורתה לעירייה לבצע הקטנת חוב לתקופה בה קרן החוב התנהלה בריבית שגויה וגבוה מהמותר בצו הרשויות המקומיות, שנכנס לתוקף בשנת 2014, ולהגיש תחשיב המפרט את ביצוע ההקטנה בתוך 30 ימים, תוך שהודגש כי אם העירייה לא תעשה זאת יהא מקום לשקול הוראות משלימות או חיוב של העירייה בהוצאות. למרות כל זאת, רק לאחר למעלה משלוש שנים ביום 04.02.202, הגישה העירייה תחשיב ריביות.

     

    בהתאם לכך, בהחלטה מיום 06.02.22 נדרשה העירייה להבהיר את חלוף הזמן להגשת התחשיב. בתגובת העירייה להחלטה מיום 06.02.22, נטען שב"כ העירייה הקודם "הפסיק לייצג את הזוכה ונטש את התיק". כמו כן, נטען שב"כ העירייה הנוכחי קיבל את הייצוג מבלי שידע על ההחלטה מיום 26.12.2018. בנוסף לכך נטען אף, שעקב מגפת הקורונה שפרצה לאחר שב"כ העירייה הנוכחי קיבל את התיק לטיפולו והעובדה שמרבית עובדי העירייה הוצאו לחל"ת, הוא למד על ההחלטה משנת 2018 רק לאחרונה למול כך שנודע לו שההליכים מעוכבים.

     

    אילו היה זה מחדלה היחיד של העירייה, אולי היו טענות אלו מקבלות אור אחר אולם בהתחשב בהמשך התנהלותה לאחר מכן נראה שמדובר לא רק בכשל נקודתי יציר הנסיבות אלא התנהלות לקויה ועקבית מצד הזוכה.

     

    לאחר כניסת היחיד להליך חדלות פירעון, בחודש פברואר 2022, העירייה לא נערכה כראוי, לשום שלב במסגרת ההליך המקדמי. כאמור לעיל, העירייה לא התייצבה לישיבת ההסדר ולא הגישה עמדתה להצעתו להסדר. לאחר מכן, הגיעה העירייה לאסיפת הנושים כשהיא מתנגדת להצעת היחיד, בטענה שהוא לא שילם כספים על חשבון החוב. היחיד אף שיפר הצעתו בעקבות כך, ואילו העירייה ביקשה 30 ימים להגיב להצעה המשופרת. למרות שקיבלה את הארכה המבוקשת בתגובתה מיום 02.05.2022 הודיעה העירייה, באופן לקוני וללא כל נימוק, שהיא מתנגדת להצעה.

     

    בהמשך לכך, לאחר שבהתאם לדרשתי נתקבל תיעוד העירייה בנוגע לדיון הראשון שערכה ועדת הפשרות ביום 16.05.2022 עלה שגם התנהלות הוועדה בעירייה לצורך הסדר הפשרה לוקה בכשלים מקוממים.

     

    המסמך שצורף ע"י הזוכה בנוגע לדיון זה סיכם את עניינו של היחיד במילים ספורות בלבד תוך דחיית ההסדר ללא הנמקה בהירה ומפורטת כנדרש מגוף מנהלי (כפי שהורחב לעיל) או התייחסות לאי אלו מהטעמים השונים שהוצגו לעיל (היעדר נכסים, מצב כלכלי קשה, חוסר המעש מצד הזוכה, נסיבות היווצרות החוב, עיקר החוב שנותר מקורו בריביות וכ'ו). יתרה מכך, עולה שהיה ידוע לחברי הוועדה הראשונה שהחוב משותף ליחיד ולאדם נוסף, שהיה שותפו לדירה, כשזה לא נתבע על ידי העירייה מכיוון שלא אותר. לא ברור מהם הניסיונות והמאמצים שנקטה העירייה כדי לאתר את אותו שותף, אך נראה שגם פרט זה לא נלקח בחשבון בשיקולי הוועדה להפחתת הריביות.

     

    כל זאת שעה שחלה אף טעות קריטית בנתונים המתועדים בעירייה ביחס לכספים ששילם היחיד, כפי שיורחב להלן.

     

    בהתאם לנספחים שצירפה העירייה לתגובתה ביום 30.10.2022, עולה שהכספים הרבים ששילם היחיד לתיק (כ- 21,000 ש"ח) כלל לא נלקחו בחשבון ולא היו ידועים בעת קיום הוועדה הראשונה שנערכה בעניינו של היחיד, ושזאת ביססה החלטתה מתוך הנחה שהיחיד שילם סך של 4,000 ש"ח בלבד.

     

    כמו כן, אף בדיון השני שערכתי ביום 29.05.22, העירייה עמדה על טענתה שהיחיד שילם כ- 4,000 ש"ח על חשבון החוב - כחמישית מהסכום ששילם בפועל. רק בשלב מאוחר יותר של הדיון, הבינה העירייה שטעתה בדבר גובה הכספים ששילם היחיד, ובהמשך לכך ב"כ טען:

    "כן, הוא שילם 21 אלף ש"ח, יכול להיות שהעירייה כן צריכה לשקול את ההצעה. נסיבות יצרת החוב לא מעניינות".

     

    לדיון השלישי שנערך ביום 12.09.2022 לא התייצבו חברי וועדת הפשרות כפי שהוריתי בהחלטתי מיום 07.09.2022. ב"כ העירייה שהגיע לדיון לבדו, טען תחילה, שהחלטה לא התקבלה במשרדו. לאחר מכן הגיש הודעה שבה התנצל והבהיר שההחלטה אכן התקבלה במשרדו אך הוא פספס אותה בתום לב. לא סביר בעיני שדווקא החלטה זו, מבין שלל ההחלטות שניתנו, נעלמה מעיני העירייה. בהתחשב בצבר הכשלים של הזוכה בהליך קודם לתקלה זו, ואף לאחריה מסופקני אם ניתן לראות בטעות זו כטעות בתום לב, ובכל מקרה אף אילו אכן נעשתה בתום לב על הזוכה לשאת בהשלכותיה שעה שצברה מחדלים כה רבים ואין מקום להטיל את טעויותיה על החייב וב"כ שמשתפים פעולה עם ההליך ומתייצבים לכלל הדיונים כנדרש.

     

    נוסף על כך יודגש שחרף החלטתי מיום 29.05.22 על קיום וועדת פשרות בעניינו של היחיד; מתן מספר ארכות לזוכה ליתן תגובתה בהתאם לבקשותיה; סיוע לזוכה וב"כ לקבל מסמכים מלשכת רמלה ע"י המזכירות בלשכתי בעניין ניתוב חלק מהכספים שהועברו לזוכה כשיוצגה ע"י ב"כ הקודם, למרות שזוהי אחריותה של הזוכה בלבד, וכשהודגש שאין זה מעניינו של היחיד כיצד הזוכה טיפלה בכספים ששילם לה- רק לאחר כחמישה חודשים, בסוף חודש אוקטובר, התקיימה וועדה בעניינו. לא סביר בעיני שלאחר כל המתואר לעיל, יש להמתין 5 חודשים עד לקיום וועדה, שעה שמדובר ביחיד המצוי בשלב המקדמי בהליך חדלות פירעון. יובהר שבנוסף להיבט 'המשאב הציבורי' המפורט לעיל, ישנה חשיבות רבה לכך שההליך המקדמי יהיה מהיר ולא יתפרס על זמן ממושך, גם מההיבט שכל עיכוב כזה משמעו למעשה הוא עיכוב של היחיד מהסדרת מעמדו והשתלבותו במרקם החיים הכלכלי.

     

    לבסוף, העירייה מסרה בהודעתה מיום 30.10.2022, שבמסגרת דיון וועדת הפשרות של העירייה ביום 28.10.2022 נדון עניינו של היחיד בשנית, והוועדה החליטה להסכים להצעתו המשופרת של היחיד. העירייה צירפה את פרוטוקול הוועדה. קרי, רק לאחר חלוף זמן רב ושלושה דיונים שערכתי ובהם הדגשתי פעמים רבות מה מצופה מהזוכה בבחינתה את עניין מחיקת החובות של היחיד, נשקל בוועדה הסכום האמיתי שהיחיד שילם בתיק עד כה, לצד שאר הטעמים הרלוונטיים שפורטו לעיל בהרחבה.

     

    לסיכום עולה שבמשך שנים רבות העירייה לא נקטה בפעולות לגביית החוב והתנהלה בהליך באופן לקוי תוך מחדלים רבים שעיכבו את ההליך אף לאחר שהחליטה לפעול בתיק.

     

    לבסוף יצוין, שלענייננו יפים אף דבריה של כבוד השופטת שטופמן (בדימוס) בע"א (מחוזי ת"א) 2836/03 עיריית תל אביב נ' מור תמר (פורסם בנבו, 24.1.2006) (להלן: "פס"ד מור תמר") בו התייחסה לעניין תום הלב ביחס לחובות ישנים שנצטברו בהם ריביות גבוהות תוך שהזוכים היו לאורך השנים בחוסר מעש, וקבעה כי:

    "היקפה של חובת תום הלב, אינו מצטמצם, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפרעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ. לענין זה, סבורה אני, כי עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים. אכן, כלל נקוט הוא, כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות. ברם, אין בכך כדי לסתור את חובתו של הזוכה לחתור לסיומו של הסכסוך בין הצדדים."

     

     

    טעם שישי – חובת ההנמקה וביסוס ההחלטה בהתאם להוראות החוק:

     

    בהתאם ל"נוהל מחיקת חובות", נראה שלעירייה הסמכות לשקול את מצבו הכלכלי של היחיד, גם בנוגע למחיקת חובות וגם בנוגע למחיקת ריביות, כאמור לעיל. בענייננו, עולה שהוועדה כלל לא התייחסה בבחינתה לנסיבותיו של היחיד, נסיבות היווצרות החוב, מצבו האישי והכלכלי של היחיד המפורט לעיל בהרחבה, היותו בהליך חדלות פירעון וכן לעובדה ששילם במשך השנים כמעט את מלוא החוב המקורי.

     

    כאמור לעיל, וכפי ששוקף לזוכה במסגרת הדיונים, סבורני שהיה על העירייה להפעיל שיקול דעת ביישום "הנוהל" במסגרת שהוא מאפשר לה, ושפרשנותה ל"נוהל" וגיבוש החלטותיה בעניין מחיקת חובות יעשו לאור תכליות חוק החדל"פ ויהלמו אותן, ובפרט בהתחשב בכך שעסקינן בנוהל משנת 2012 בעוד שחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי נכנס לתוקף בשנת 2019.

     

    למרות זאת, מנהלת תחום המשפטים בעירייה, טענה בדיון השני כי:

     

    "השיקולים בוועדה מסתכלים על נסיבות אישיות בין היתר אם יש התיישנות פה אין התיישנות, עדיין לא נמצא שום סיבה להפחית מעבר לכך. אני שש שנים במערכת, ברוב המקרים שאנחנו מפחיתים זה זכאות להנחה, הוא אמור לבוא ולהגיש בקשה להנחה". אנחנו כמעט לא מאשרים, יש בעיה משפטית".

     

    מדברים אלו עולה, שהעירייה פעלה תוך התעלמות מתכליות חוק חדלות פירעון ולמצער צמצמה את מרחב שיקול הדעת הנתון לה בבחינתה הפחתת חובות בהתאם ל"נוהל", שכן על פי טענת מנהלת תחום המשפטים בעירייה, החלטת העירייה (עד לקיום וועדת הפשרות בחודש אוקטובר) התבססה על השאלה אם חלה התיישנות בלבד. הזוכה לא עמדה בחובת ההנמקה ולא פירטה מהן הנסיבות האישיות של היחיד שנלקחו בחשבון במסגרת החלטת העירייה, ולמעשה כלל לא ברור אם נסיבותיו האישיות של היחיד הוצגו לחברי ועדת הפשרות.

     

    בדיון השני, ב"כ העירייה הבהיר שהעירייה:

     

    "מפעילה את הסמכויות שלה בהתאם לשיקול דעת לצורך בחינת פשרות העיירה פועלת בהתאם לסמכויות לפעולת העיריות, ונוהלי חוזה מנכל של משרד הפנים שהוא בהתאם להנחיות המותנות של העיירה הסמכות שלה מוגבלת ומצומצמת, לצורך בחינת פשרה בעירייה נערכת ישיבה מקדמית לנסות ע"י נציג יועץ המשפטי בעירייה, ע"י נציג סגן הגזבר, ע"י מחלקת גבייה עם כל הנתונים אני לא יודע אם יש פרוטוקול, אחרי שהדברים נבחנים בשלב ראשוני, היתכנות מסוימת נבדקת הצעת פשרה מתכנסת וועדת פשרות, והדבר מובא לפתחה, וועדת פשרות יושבים נציגים, גזבר יועץ משפטי, עוזר מועצה של יו''ר ראש וועדת פשרות, בפניי וועדות פשרות מונח כולל נתוני החוב, כולל הבקשה עולה צו חדל"פ עם כל הנימוקים כולל הפרוטוקול גם כל מה שנשאר הועבר בוועדה, הוועדה הסכימה להתפשר עם החייב אבל לא בהצעה שהוגשה אלא בהתאם לסמכות המותנת לה לפי חוק למעשה הוועדה ניצלה את כל האפשריות להגיע לפשרות".

     

    ב"כ העירייה לא הבהיר כיצד "נוהל מחיקת חובות" בא לידי ביטוי בעניינו של היחיד, וגם הוא, הלכה למעשה, הבהיר שנסיבותיו של היחיד, נסיבות היווצרות החוב או חוסר המעש במשך שנים, כלל לא שיקולים שהעירייה מתייחסת אליהם בהחלטה. קרי, גם ב"כ העירייה התעלם מכך שהיחיד מצוי בהליכי חדלות פירעון ומתכליותיו של הליך זה.

     

35. מכל האמור לעיל, עולה שלעירייה מחדלים רבים, החל מאי היערכותה כנדרש להליך המקדמי בחדלות הפירעון, לרבות טעות מהותית ומתמשכת בחישוב הכספים ששילם היחיד, כשלים רבים במילוי דרישותיי לאורך ההליך, והיעדר הנמקה וביסוס של החלטותיה כדרישת החוק ובהלימה לכוונת המחוקק בעניין מחיקת החובות (עד לקיום ועדת הפשרות השנייה לאחר דרישות חזרות ונשנות מטעמי).

     

36. על כן, בהתאם לפרק י"ב1 לתקנות ההוצאה לפועל, בדיון שנערך ביום 12.09.2023 התרעתי בפני ב"כ הזוכה ליתן עמדתם בסוגיית הטלת הוצאות ההליך על הזוכה עקב אופן התנהלותם במהלכו, כדלהלן:

     

    "אבקש מב"כ הזוכה ליתן תגובתו לעניין טענת הוצאות לטובת אוצר המדינה ולטובת החייב, לאור דעת רשם ההוצ"פ כי החייב נגרר לבירור אשר לא היה מקום לגרור אותו. הנושה עירייה גדולה בישראל ומיוצגת ע"י מיטב עוה"ד יכולה הייתה בנקל לברר את היקף הכספים שהחייב שילם ע"ח החוב וגם אם במהלך ההליך התחלפו עוה"ד, אזי היה בידה לפנות לב"כ הקודם ולברר ולשאול שאלות בהתאם לדף החשבון אותו ניתן להוציא בלחיצת כפתור.

    אזכיר וכבר בדיון הקודם, דיון שני בעניין הצעת ההסדר של החייב, התברר כי לא כל הסכומים הובאו לידיעת ועדת הפשרות, אלא רק הסכום הנמוך ע"ס 4,000 ש"ח בעוד שבפועל התברר כי החייב שילם 21,000 ש"ח, הרי לפנינו פער מאוד משמעותי שראוי היה שוועדת הפשרות תשקול אותו ושתהיה התמונה המלאה לפניהם, והנה אנחנו כאן בדיון השלישי שלא התייצבו ועדת הפשרות וב"כ הזוכה טוען שלא נתקבלה ההחלטה, חרף העובדה שבהחלטה נכתב שיש להמציא לב"כ הזוכה, וחרף העובדה שיש הערת מזכירות שהומצאה ההחלטה בדואר אלקטרוני.

    ולכן בנסיבות הללו אני סבור כי יש מקום לשקול להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה ולטובת החייב.

    מעבר לכך אציין שבתיק זה מתעוררת אצל כב' הרשם העובדה שהעבודה צריכה להיעשות על ידו, כך למשל כב' הרשם היה צריך להורות ללשכת רחובות להמציא את הנתונים לב"כ הזוכה. הרי ב"כ הזוכה יכול היה לפנות ללשכת רחובות, הרי הדבר היה ניתן לבדיקה בלחיצת מחשב ממשרדו של ב"כ הזוכה, ולכן התחושה של כב' הרשם היא בעיקר של בזבוז זמן".

     

    בתגובת הזוכה בדיון, ע"י בא כוחה, לא עלו טענות נוספות מעבר לכלל טענותיה לאורך ההליך. כמו כן, תצהיר הזוכה שהוגש בכתב לאחר מכן בעניין הנסיבות שהובילו להיעדרות חברי ועדת הפשרות בעריה מהדיון בניגוד להוראתי, אין בו כדי לעלות או להוריד. אף לו אקבל את טענת הזוכה שהיעדרות נעשתה בתום לב, בהתחשב בהצטברות כלל הכשלים בהתנהלות הזוכה והארכתה את ההליך שלא לצורך באופן חוזר ונשנה הרי שלא היה מקום לכשל נוסף זה.

     

37. לסיכום, יוזכר ויודגש בשנית, שכמפורט לעיל הזוכה פעם אחר פעם לא עמדה בחובותיה בהליך, לא התייצבה לדיונים כנדרש ולא הגישה אסמכתאות כנדרש, זאת אף לאחר שבהתאם לבקשותיה ניתנו לה מספר ארכות על מנת לעמוד בחובותיה, ובכל זאת לא חדלה מכשליה ומהארכת ההליך שלא לצורך. העירייה גרמה במחדליה לבזבוז זמן שיפוטי יקר ואילצה את היחיד להתמודד עם הליכים מרובים, שכלל לא היו צריכים להתקיים. אילו העירייה הייתה בודקת את נתוני הגבייה כמצופה מרשות מקומית, ושוקלת את השיקולים הרלוונטיים למחיקת חובות, כאמור לעיל, הרי שהיה נחסך מרשם ההוצאה לפועל זמן שיפוטי יקר ומהיחיד היו נחסכים זמן רב ועוגמת נפש, שעה שבלאו הכי היחיד נתון במצוקה למול מצבו הכלכלי.

     

38. עקב האמור לעיל, בהתאם לסעיפים 120(א), 120(ב) ו 120(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, אני מורה שהעירייה תשלם ליחיד הוצאות בסך של 10,000 ש"ח, וכן הוצאות לקופת המדינה בסך של 7,000 ש"ח, זאת תוך 30 ימים.

     

39. מורה על העברת החלטה זו למנכ"ל משרד הפנים, בהמשך לאמור סעיף 32.

     

     

     

     

    ט"ז סיון תשפ"ג 05 יוני 2023
    תאריך		יניב דיין, רשם