הפטר לחייבת תוך החרגת חוב של בנק

א. XXXX היא אישה בת 60, נכה, סובלת מבעיות רפואיות רבות, חוותה התעללות פיזית ומינית קשה, אושפזה תקופה ממושכת בבית חולים לבריאות הנפש, והיא חייבת בהליכי הוצאה לפועל מזה שלושה עשורים. א. XXXX היא חדלת פירעון, הוכרזה בשנת 2000 כחייבת מוגבלת באמצעים, ומזה עשרים שנים לפחות משלמת א. 100 ₪ בכל חודש, לטובת חובות שנצברו כדי מעל ל- 800,000 ₪. הגיעה השעה ליתן לא. XXXX מזור, להטיל עליה אור ולפתוח פתח רחב על מנת שתוכל ללכת לקראתו, לאפשר לה יציאה לדרך חדשה ולהביא אותה לכדי שיקום כלכלי וכללי, ויפה שעה אחת קודם. בהחלטה זו שלהלן אפרט על הדרך שבה ניתן לאפשר לא. את יומה, ואת דרכה לשיקום, גם אם בהסתייגות מסויימת.

לפניי בקשת א. XXXX, החייבת בתיק איחוד זה, למתן צו הפטר מחובותיה. מנגד הוגשה התנגדות אחת, של נושה חיצוני, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק"). לטענת הבנק, בי היתר, אין מקום ליתן הפטר משנוצרו התחייבויות חדשות ומשהתנהלות החייבת היא חסרת תום לב. לחילופין, ביקש הבנק להחריגו מהחובות הכלולים תחת צו ההפטר, אם וככל שינתן.

על מנת ליתן החלטה בבקשה ובהתייחס לכלל כתבי הטענות, כפי שעלה בפניי במעמד הדיון וסיכומי הצדדים בסיומו, השלמות המסמכים והטענות, ניסון חוזר ונשנה להביא לכדי הסדר וכיו"ב, עומדות כעת לפניי שתי שאלות עיקריות: א. האם יש מקום להחריג את הבנק כנושה חיצוני, בשים לב להתנהלות החייבת כלפיו ובעניין בקשתה למתן צו הפטר? ב. ככל שיש מקום להחריג את הבנק, מה יעלה בגורל הבקשה למתן צו הפטר כלפי כל יתר הזוכים בתיק איחוד זה, והאם ניתן בכל זאת ליתן הפטר בשים לב להתנהלות החייבת?

שאלות אלו הן אמנם עיקריות, אך הן כוללות שאלות משנה, שאתייחס אליהן תוך כדי מתן ההחלטה להלן.

הליכי הפטר על פי חוק ההוצאה לפועל

הליך ההפטר על פי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") נועד לאפשר לחייבים לקבל במסגרת זו את ההפטר שהיו זכאים לקבל לו פנו להליך של פשיטת רגל. בהתאם, חייבים שלא היו זכאים לקבל הפטר במסגרת הליך פשיטת רגל לא יקבלו הפטר גם במסגרת הליכי הוצאה לפועל, וראו לעניין זה דברי ההסבר להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 והוראת שעה) (הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה – 2015, ה"ח 933, עמוד 788-789 (להלן: "דברי הסבר להצעת החוק").

כפי שמצוין בדברי ההסבר להצעת החוק, הליך למתן צו הפטר בהליכי ההוצאה לפועל נדרש להיות קצר, יעיל ופשוט, להבדיל מהתפיסה בעיני החייבים שהליך פשיטת הרגל הינו "...מורכב וארוך הדורש ייצוג משפטי וכרוך בעלויות כספיות ניכרות." (ראו עמ' 788 לדברי הסבר להצעת החוק). ברע"צ (ת"א) 48590-11-15 גבריאל – אורן בו שעיה נ' מועצה אזורית שומרון (פורסם בנבו, 14.1.16), תיאר כב' השופט מאור את ההליך של מתן הפטר בהוצאה לפועל כמסלול קצר, מהיר ועוקף להליכי פשיטת הרגל, כאשר דרך המלך למתן הפטר מהחובות הייתה ועודנה בדרך של פנייה להליך פשיטת הרגל.

אחת המטרות של הליך פשיטת הרגל, היא לאפשר לחייב שאיתרע מזלו והוא נקלע בתום לב לחובות שאינו מסוגל לפורעם לפתוח דף חדש בחייו. הדרך להשגת מטרה זו, מבחינתו של החיייב, היא ההפטר מתשלום חובותיו, וראו לעניין זה שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל, 197 (מהד' שלישית, 2010). ההלכה אשר יצאה תחת ידי בתי המשפט ציינה שבצד התכלית של כינוס נכסי החייב וחלוקת הנכסים באופן שיוויוני, קיימת תכלית לשיקום החייב חדל הפירעון באופן שיאפשר לו לשוב לפעילות כלכלית סבירה, שלא לומר יצרנית, כמעין "קרש הצלה" (ראו ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45, 55 (1993)). כמובן שלא ניתן לקדם תכלית זו אלא במקרה שהחייב נקלע לחובותיו בתום לב, נהג בתום לב במסגרת הליכי פשיטת הרגל ושאין כל תועלת ממשית בהמשך ניהול הליכי חדלות הפירעון כשהחייב אינו מסוגל לפרוע את חובותיו ולעניין זה ראו, למשל, ע"א 7113/06 אביגדור ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 20.11.2008). לעניין זה התייחס בית המשפט העליון לאחרונה, כדלקמן: "הליך חדלות פירעון ככלל, והליך פשיטת רגל בפרט, הוא הליך אשר מטבעו הוא "חסד המחוקק", ואין מקום להעניקו לחייב אשר נהג שלא בתום לב (רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 815 (2004); ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (20.11.2008); ע"א 7375/18 גל נ' מוטי בן ארצי, עו"ד, [פורסם בנבו] פסקה 9 (2.10.2019) (להלן: עניין גל)). התנהלות בתום לב מצד חייב, ובפרט כאשר הוא זה אשר יזם את הליך פשיטת הרגל, היא תנאי הכרחי להתקדמות בכל אחד משלבי ההליך – צו הכינוס, הכרזת פשיטת רגל והפטר (ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] פסקה 21 (9.8.2009); ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן [פורסם בנבו] (26.9.2016)). עיקרון זה משתלב גם עם העיקרון הכללי, על פיו "לא יהא חוטא נשכר" (כתובות לו, ע"ב), אשר שזור בכל תחומי המשפט (ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] פסקה ט"ז (6.10.2013); ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] פסקה 21 (1.2.2011) (להלן: עניין גוטמן))." ע"א 6892/18, עמוס אמיר רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן - מנהל מיוחד‏ (פורסם בנבו, 18.12.19).

תוצאותיו של הליך ההפטר דומות עד מאוד לתוצאותיו של הליך ההפטר מכוח פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980. אומנם הליך ההפטר עפ"י חוק ההוצאה לפועל כולל בחובו תנאי סף מחמירים יותר לעומת הליך פשיטת רגל, בין היתר לעצם יכולתם של חייבים להגיש בקשה למתן צו הפטר. יחד עם זאת, תוצאות צו ההפטר שניתן מכוח חוק ההוצאה לפועל זהות לאלה של ההפטר הניתן מכוח פקודת פשיטת הרגל, וראו לעניין זה דברי ההסבר על הצעת החוק, עמ' 789.

על כל אלה יש להוסיף את חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון"), אשר נכנס לתוקפו ביום 15.9.19. חוק חדלות פירעון מציב בראשיתו את מטרת השיקום הכלכלי של החייב כמטרה הראשונה בסדר מטרות החוק (ראו ס' 1(1) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי). אין ספק שתיקון 47 לחוק, קרי הענקת סמכות לרשמי ההוצאה לפועל ליתן צו הפטר בתנאים מסויימים, משתלבת בהכרח עם מטרת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. מטרת חוק חדלות פירעון מעצימה תכלית זו, הן בעצם ציון תכלית זו שחור על גבי לבן במסגרת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, והן בעצם הצבת תכלית זו בראש רשימת התכליות שהוצבה מיד בתחילתו של חוק זה.

נתוני החייבת ותיק זה

תיקי החייבת אוחדו והחייבת הוכרזה כחייבת מוגבלת באמצעים ביום 11.5.00, קרי לפני כ- 20 שנים, בתיק הוצאה לפועל XXXXX. צו התשלומים עומד כיום ע"ס 100 ₪.

כלל החובות ב-34 תיקי ההוצאה לפועל, התלויים ועומדים כנגד החייבת, עומדים כיום ע"ס 637,244 ₪. יצויין שביום 11.0.1.19, תוך כדי שהליך זה תלוי ועומד, נסגר תיק הוצאה לפועל אחד שהזוכה בו היה בנק דיסקונט לישראל בע"מ. גובה החוב בתיק שנסגר, עובר למועד סגירתו, עמד ע"ס כ- 221,000 ₪. לא צויינה במסגרת בקשת הסגירה העילה לכך.

מהשאלון והמסמכים המצורפים לבקשת החייבת עולה שהחייבת ילידת 1960, גרושה, אם ל- 4 ילדים בגירים. החייבת מתגוררת בדיור ציבורי שמסופק לה ע"י עמיגור, וכתובתה היא XXXX בירושלים. החייבת מתגוררת בגפה.

החייבת היא אשה נכה, שהוכרו לה שיעורי נכות בשיעור 75% ע"י המוסד לביטוח לאומי. בגין נכות זו הוכרה לחייבת קצבת נכות, שבגינה זכאית היא לתשלום קצבה חודשית ע"ס 5,195 ₪ (נטו) בכל חודש.

לחייבת חשבון בבנק הפועלים מספר XXXX. בחשבון זה הפקידה ומפקידה החייבת את קצבת הנכות שלה. בחשבון זה ניטלו הלוואות לטובת החייבת, תוך כדי שהחייבת מוכרזת כחייבת מוגבלת באמצעים, הלוואות שהסתכמו עד כה בסכום העולה על 135,000 ₪.

החייבת טענה שאין ברשותה נכס מקרקעין, רכב או כרטיס חיוב.

הכנסות החייבת הנטענות הן 6,837 ₪ המתבססות כיום על קצבאות וסבסוד סוציאלי בלבד. הוצאות החייבת הנטענות כפי שעלו בבקשת החייבת הן 7,382 ₪, כדלקמן: שכר דירה - 470 ₪; חשמל, מים וגז – 762 ₪; טלפון סלולרי – 50; טלפון נייח + אינטרנט – 150 ₪; הוצאות רפואיות - 210 ₪; כלכלה – 2,500 ₪; תשלום לנושה חיצוני – 2,400 ₪; נסיעות – 500 ₪; החזר חובות – 2,400 ₪; צו תשלומים – 100 ₪. במהלך בירור הליך ההפטר נדרשה החייבת להפסיק לשלם את התשלום הקבוע עבור החזר הלוואות לנושה החיצוני, בנק הפועלים, ובכך פחתו הוצאותיה כאמור.

החייבת טענה שמרבית חובותיה נוצרו בתקופת נישואיה, עת התדרדר בן זוגה לעבר לשימוש בסמים ובעקבות כך הוא לא עבד. דירתם המשותפת נמכרה עקב אי תשלום ההלוואה המובטחת במשכנתה, בן זוגה לשעבר לא נשא בתשלום מזונות, והיא נאלצה אף להתגורר באוהלים עד שאושרה בקשתה לדיור ציבורי.

לבקשה ולכתבי טענות נוספים שהוגשו ע"י החייבת צורפו מספר מסמכים שנערכו ע"י אגף הרווחה של עיריית ירושלים, התומך בטענות החייבת על מצב כלכלי ומשפחתי לא פשוט. כן צורף מסמך מהמרכז לסיוע לנפגעות אלימות מינית המפרט על היסטוריה קשה של החייבת.

טענות הצדדים

החייבת מבקשת ליתן לה צו הפטר על כל חובותיה, לרבות החוב החיצוני לבנק. לטענת החייבת היא עומדת בכל התנאים למתן צו הפטר. לטענת החייבת אין לה נכסים כלשהם שיכולים לשרת את הזוכים או הבנק ובעניין זה הציגה אסמכתאות, למשל, על דחיית תביעת נזיקין שהגישה, שלכאורה נטען לגביה שהיא מהווה נכס. החייבת טענה שהיא חיה מקצבת נכות בלבד, בצמצום רב, התנהלותה הכלכלית היומיומית תואמת להיעדר יכולתה הכלכלית והיא אינה חיה בפזרנות. נטען עוד שהיא אמנם לומדת משפטים בקריה האקדמית אונו, אך לימודיה ממומנים כולם ע"י קצבת לימודים (דמי שיקום) וכן מלגת לימודים מלאה מהמוסד האקדמי, והוצגו אסמכתאות רבות לתמיכה בכך.

החייבת הקדישה גם טענות רבות לעניין תום ליבה, באופן כללי ובעיקר באופן פרטני אל מול הבנק, הנושה החיצוני. לטענתה היא אכן נטלה הלוואות מהבנק, ואכן היא צברה חוב משמעותי כלפיו. עם זאת, החייבת טענה שמעולם לא נטלה הלוואה תוך הצגת מצג שווא כאילו היא בת פירעון והבנק ידע או צריך היה לדעת על היותה חייבת בהליכי הוצאה לפועל. כן נטען שכלל ההלוואות ניטלו באופן יזום מצד נציגי הבנק, ולא לבקשתה. עוד הוסיפה החייבת שאכן עשתה שימוש בכספי ההלוואות על מנת להעבירם לאחיה שהסתבך בפלילים ובעסקים מפוקפקים (בסך 60,000-70,000 ₪ לשיטתה) ושהיא עשתה זאת תחת איומים ואלימות מצד גורמים שלישיים, באופן שמאיין את חוסר תום הלב מצידה, כפי שנטען ע"י הבנק.

לא הוצגו כלל התנגדויות מצד מי מהזוכים בתיק איחוד זה, גם לא ע"י עיריית ירושלים, שב"כ התייצב לדיון. גם נסיונו של ב"כ עיריית ירושלים להתנגד לכאורה במעמד הדיון שהתקיים בתיק זה ביום 1.12.19 (להלן: "הדיון") נדחה בהחלטה שניתנה כבר בראשית הדיון, בין היתר משלא הוגשה התנגדות כדין. המשמעות היא שכלל הזוכים בתיק לא התנגדו למתן צו ההפטר לחייבת, על אף שהחייבת ציינה בבקשתה למתן צו הפטר את החוב לבנק, כנושה חיצוני, ועל אף שהחייבת ציינה את דבר התשלום לנושה החיצוני מדי חודש בחודשו.

לבקשת החייבת התנגד נושה חיצוני אחד, בנק הפועלים בע"מ (כאמור, הבנק). לטענת הבנק נוצר מצב "חמור שבעתיים" (כלשון ב"כ הבנק במעמד הדיון) שבו החייבת נטלה הלוואות מהבנק, תוך שהיא מסתירה את היותה חייבת בהליכי הוצאה לפועל או חייבת שהוכרזה כמוגבלת באמצעים, נטלה הלוואות באמצעים שונים, העבירה כספים רבים מאד לצדדים שלישיים והכל בחוסר תום לב קיצוני. לטענת הבנק אין מקום לאפשר התנהלות זו של חייב, ואין מקום ליתן לחייבת צו הפטר בגין התנהלותה חסרת תום הלב. ב"כ הבנק ביקשה במעמד הדיון להחריד לחלוטין את כלל טענותיה של החייבת לעניין אחריותו של הבנק, משטענות אלו כלל לא עלו עד מועד הדיון, ומדובר היה בהרחבת חזית. עוד נטען ע"י הבנק, לחילופין, שמבוקש להחריג את החוב מצו ההפטר, אם וכאשר ינתן הפטר.

הכרעה

האם יש מקום להחריג את החוב לנושה החיצוני

השאלה הראשונה שעמדה לפתח הכרעה זו היא שאלת החוב לבנק. שאלה זו קריטית וראשונה בסדר השאלות שלפניי, שכן היא סוללת, הלכה למעשה, את המתווה והפתרון לשאלת עצם מתן ההפטר. החרגת החוב לטובת הבנק, כפי שמבקש הבנק, הלכה למעשה מייתרת את התנגדותו למתן צו ההפטר, וזאת ככל שיוחרג החוב כמבוקש. מעבר לכך, וחשוב עוד יותר, החרגת החוב לבנק יכולה להניב את הפתרון המהותי לשאלת מתן ההפטר לחייבת בנסיבות העניין, הכל כפי שיפורט להלן.

ס' 69י4(א) לחוק קובע את הסייגים שעל פיהם לא יתן רשם ההוצאה לפועל הפטר, כדלקמן: "69י4(א)רשם ההוצאה לפועל לא ייתן לחייב צו הפטר, אם היה לו יסוד סביר להניח שמתקיים אחד מאלה:

(1)מתקיימת לגבי החייב עובדה מהעובדות המסייגות מתן הפטר לפי סעיף 63(ב) לפקודת פשיטת הרגל, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה:

(א)לעניין פסקה (1) של הסעיף האמור, יראו את מועד הכרזתו של החייב חייב מוגבל באמצעים כמועד תחילת הליכי פשיטת הרגל;

(ב)יראו חייב שאורח חייו אינו תואם את מצבו הכלכלי כפי שהצהיר עליו בבקשת ההפטר כאמור בסעיף 69י5, כחייב שמתקיימת לגביו עובדה מהעובדות המסייגות מתן הפטר כאמור בסעיף 63(ב)(1) לפקודת פשיטת הרגל;

(ג)לעניין פסקאות (9) ו-(11) של הסעיף האמור, יראו את מועד הגשת בקשת ההפטר כמועד מתן צו הכינוס;

(2)מתקיים לגבי החייב האמור בסעיף 70 לפקודת פשיטת הרגל, בשינויים המחויבים ובשינוי זה: יראו את מועד הגשת בקשת ההפטר כמועד ההכרזה על פשיטת רגל;

(3)החייב ביצע פעולות כאמור בסעיף 96 או 98 לפקודת פשיטת הרגל, שאילו היה החייב פושט רגל כאמור באותה פקודה, היו בטלות כלפי הנאמן בהליכי פשיטת רגל, בשינויים המחויבים ובשינוי זה: יראו את מועד הגשת בקשת ההפטר כמועד פשיטת הרגל או מועד הגשת בקשת פשיטת הרגל, לפי העניין;

(4)מתן צו ההפטר לאותו חייב יגרום לפגיעה כלכלית משמעותית בנושה אחד או יותר מנושי החייב; לעניין זה –

(א)בבואו לבחון את מידת הפגיעה הכלכלית בנושה הטוען לקיום הסייג לפי פסקה זו, ישקול רשם ההוצאה לפועל, בין השאר, את כל אלה:

(1)גובה החוב שהחייב חב לכל נושה הטוען לקיום הסייג;

(2)גובה התשלום החודשי שהחייב משלם לכל נושה הטוען לקיום הסייג;

(3)מצבו הכלכלי של נושה הטוען לקיום הסייג;

(ב)עלה החוב לנושה הטוען לקיום הסייג לפי פסקה זו על 400,000 שקלים חדשים, יראו את מתן ההפטר כגורם לפגיעה כלכלית משמעותית באותו נושה."

בהתאם להוראות סעיף 69י4(א) לחוק שלעיל, על הרשם להשתכנע שקיים יסוד סביר להניח שהחייבת נקטה, בין היתר, בפעולות של העדפת מרמה או הענקה פסולה, ס' 96 או 98 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"); שהחייבת פעלה בחוסר תום לב תוך ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל (ס' 63(ב(1) לפקודת פשיטת הרגל); שהחייבת קיבלה עליה חבות חדשה בזמן שידעה שהיא חדלת פירעון וללא שהיה לה יסוד סביר שלא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ס' 66(ב)(3) לפקודת פשיטת הרגל. כלל הפעולות המפורטות לעיל למעשה נמנות על "משפחת" עבירות בתחום חדלות הפירעון הנכנסות תחת קשת מקרים אחת המכונה "חוסר תום לב".

עם זאת, סעיף 69י4(ב) לחוק מקנה שיקול דעת לרשם ההוצאה לפועל שלא לראות צבירת חובות חדשים החל ממועד תחולת הוראת השעה הנוגעת להליכי הפטר כסייג ממתן צו הפטר, כדלקמן: "69י4(ב). הרשם רשאי לשקול אם בנסיבות העניין חובות נוספים שצבר החייב מתחילת תקופת התחולה הם עובדה המסייגת מתן הפטר כאמור בסעיף 63(ב)(1) לפקודת פשיטת הרגל."

משמעות החריג לסייג האמור לעיל היא שבכל מקרה קיים בידי רשם ההוצאה לפועל שיקול דעת האם לכלול התחייבויות חדשות כסייג ממתן צו הפטר, וזאת כאשר ההתחייבויות החדשות נצברו לאחר מועד תחולת הוראת השעה הנוגעת להליכי הפטר תחת חוק ההוצאה לפועל. מעבר לכך, ולמקרא מכלול סעיפי המשנה תחת ס' 69י4 לחוק, מלמדת שלרשם ההוצאה לפועל שיקול דעת גם לקבוע באופן ראשוני האם בכלל קיים יסוד סביר להניח שאיזה מהסייגים האמורים מתקיים.

אכן, שאלת תום הלב היא שאלה קריטית בהליכי חדלות פירעון. כפי שפורט לעיל, הליכי חדלות פירעון, והליכי הפטר בהליכי הוצאה לפועל הם חסד המחוקק. לא פחות, לא יותר. מעבר לאמור, וכפי שהפסיקה לעיל פירטה, התנהלות החייבת תחת היותה חייבת מוגבלת באמצעים, אכן ראויה היתה לבחינה מעמיקה ורחבה, כפי שגם עלה בדיון, זאת מהטעם שהחייבת נקטה בפעולות כפי שפורט לעיל תחת היותה חייבת מוכרזת מוגבלת באמצעים, קרי שהיא לשיטתה חדלת פירעון, על כל המשתמע מכך. החייבת עצמה מודה בכך, עת טענה בפניי בדיון, בצורה כנה וישירה, ש"...אני לא מנקה את עצמי" (עמ' 7, ש' 19-20 לפרוטוקול הדיון), ו"אני לא אומרת שאין לי חלק, אני לוקחת על עצמי אחריות..."

בחינת תום הלב של החייבת נעשית תוך הסתכלות ושקלול כלל העובדות והטיעונים והראיות שלפניי, כפי שבית המשפט העליון הנכבד פסק לא אחת, כדלקמן: "במסגרת בחינת תום הלב, על בית המשפט להידרש למכלול נסיבות העניין, להתנהגויות החייב ולהצטברותן יחדיו (עניין ג'נח; ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, [פורסם בנבו] פסקה 22 (29.6.2016)). בין היתר, כחלק מחובת תום הלב בפשיטת רגל נודעת חשיבות לחובת הגילוי המוגברת החלה על חייב בהליך זה (עניין גוטמן, פסקה 19). כמו כן, על החייב לקיים את המגבלות ולשאת בתשלומים החודשיים לקופת פשיטת הרגל (ראו גם, למשל: ע"א 2063/07 יצחקי נ' הכונס הרשמי [פורסם בנבו] (31.7.2008) (להלן: עניין יצחקי)). במסגרת חובת תום הלב, גם נקבע כי לא ינתן סעד לפושט רגל "מקצועי" הצובר חובות שוב ושוב, וחוזר לבית המשפט בניסיון להינצל מידי נושיו (עניין גוטמן, פסקה 22)." ע"א 7375/18,‏ יניב גל נ' מוטי בן ארצי עו"ד (פורסם בנבו, 2.10.19)

אין כל עוררין, והדברים הובאו ע"י שני הצדדים באשר לסוגיית נטילת ההלוואות ע"י החייבת החל משנת 2016, לאחר שהחייבת פתחה חשבון עו"ש בבנק. הבנק אפשר לחייבת לפתוח חשבון, והדברים לא נסתרו, על מנת שיתאפשר לה להפקיד את כספי קצבת הנכות בחשבון. החייבת החלה ליטול הלוואות משנת 2016, ראשית ע"ס 10,000 ₪ ובהמשך בסכומים גבוהים יותר. נכון לחודש ינואר 2019 עמדה יתרת החובה של החייבת לבנק ע"ס כ- 148,934 ₪ בגין הלוואות, וסך 13,714 ₪ בגין יתרת חובה בעו"ש.

אין גם כל עוררין, והדברים באו לידי ביטוי מפי החייבת עצמה, שהיא השתמשה בכספים אלו, או בחלקם, כדי להעבירם לידי צדדים שלישיים שאינם הזוכים או הנושה החיצוני. החייבת טענה שעשתה זאת כדי להציל את אחיה מידיהם של גורמים מפוקפקים, ויותר מכך, להציל את עצמה מאיומים ואלימות קשה מצד גורמים שלישיים שאחיה חב להם כספים. החייבת ציינה, בין היתר, שנטלה סך של 60,000-70,000 ₪ מכספי הלוואות אלו לתשלום לטובת אותם גורמים שלישיים עלומים. תשתית זו שימשה את הבנק בהתנגדותו למתן צו ההפטר מהטעם שהחייבת התנהלה בחוסר תום לב כלפיו וכלפי נושים אחרים.

מכלול הנתונים שלפניי מעידים שהחייבת לא יצרה בהכרח את חובותיה לנושה החיצוני בחוסר תום לב. לא הוצגה כל ראיה, ולו ראשונית, שהחייבת פתחה את חשבון הבנק בשנת 2015 על מנת ליטול הלוואות ללא כל רצון להחזירן לבנק, ולא הוצג כל נתון או ראיה לכך שהחייבת פתחה את החשבון על מנת לפעול בו כדי להונות את הבנק או מי מנושיה האחרים. כל שנטען, והדברים לא נסתרו, הוא שהחייבת פנתה לבנק לפתיחת חשבון על מנת שיתאפשר לה להפקיד את קצבת הנכות שלה בחשבון בנק, כפי שנדרש ממנה ע"י המוסד לביטוח לאומי. החייבת אף טענה שההלוואות הראשונות שניתנו לה, כמו גם הלוואה אחרונה ע"ס 10,000 ₪ בשנת 2018, שימשו אותה להתנהלותה השוטפת ולא הוצגה תשתית עובדתית אחרת לפניי.

עם זאת, החייבת טענה בצורה מפורשת, ואף נטלה על כך אחריות, שכעבור כשנתיים מפתיחת חשבון הבנק כבר נטלה הלוואות ועשתה בהן שימוש לצורך העברת הכספים לגורמים שלישיים עלומים, והכל על מנת לחלץ אותה ואת אחיה מידיהם האלימות והמאיימות של אותם צדדים שלישיים. נסיבות אלה אכן מעלות חשש שהחייבת פעלה בחוסר תום לב כלפי הבנק, ולכאורה נקטה בפעולות שיש בהם משום הענקה פסולה או העדפת מרמה, או אף העדפת נושים על פי דיני ההוצאה לפועל, והכל תוך כדי שהיא מוכרזת כחייבת מוגבלת באמצעים. תוצאת פעולותיה של החייבת, בהודאתה שלה היא, שהועברו כספים רבים, רבים מאד, לידי גורמים שלישיים, כשכספים אלו לא שימשו ולו במאומה את הזוכים בתיק האיחוד. מנגד, החייבת טענה שפעולות אלו נעדרות כל אלמנט של חוסר תום לב, משפעולות אלו של העברת כספים בוצעו כולן תחת איומים והיעדר כל שליטה בפועל מצידה בכספים אלו.

פעולות מסוג אלה ניתן לנתח, בהשאלה, כמורכבות מן הפן העובדתי ומן הפן הנפשי. משהוכח לפני הפן העובדתי של "העבירה" על פי דיני פשיטת הרגל, לא בהכרח הונח לפתחי יסוד סביר להניח שאכן התקיימו יסודות "העבירה" מן הפן הנפשי. על אלה יש להוסיף, כפי שפורט לעיל, שאין רשם ההוצאה לפועל נדרש כלל להכריע, לגופו של עניין, האם התקיימו מלוא יסודות "עבירת" החייבת על פי דיני פשיטת הרגל, אלא רק לקבוע שהתקיים או לא התקיים יסוד סביר להניח שהתקיימה עבירה מסוג זה או אחר. העובדה שאין מקום להכריע גם לגופו של עניין נובעת, בין היתר, מעצם טבעו של הליך ההפטר בפני רשם ההוצאה לפועל, שכפי שפורט לעיל אמור להיות הליך מהיר ויעיל, ושבכל מקרה היה ניתן הפטר לאותו החייב גם בהליכי פשיטת רגל, לו היו מתקיימים בעניינו.

על מורכבות ניתוח מושג השסתום "חוסר תום לב", ועל שיקול הדעת הרחב מאד של בתי המשפט ניתן ללמוד גם מהעובדה שהפסיקה נוקטת בקשת רחבה של מקרים ושאין מקום לקבוע באופן פסקני אם התקיים או לא התקיים חוסר תום לב (או להיפך, התקיים או לא התקיים תום לב). במילים אחרות, כבר נפסק לא אחת שקיימות רמות שונות של חוסר תום לב בעניינו של חייב המבקש הפטר מחובותיו, וראו, בין היתר, ע"א 8357/09 פרדו נ' אינסל (פורסם בנבו, 8.6.10). העובדה שקיימות רמות שונות של חוסר תום לב כאמור, רק מעידה עוד יותר על היעדר הנחיצות לקבוע, בשלב זה, האם התקיימו או לא התקיימו הסייגים ממתן צו הפטר.

על כל אלה, יש להוסיף כעת, לניתוח המורכב לכשלעצמו, גם את העובדות הבאות: מדובר בנושה חיצוני אחד בלבד שממנו ניטלו ההלוואות ע"י החייבת; הנושה החיצוני הוא בנק, מוסד פיננסי מהחזקים במשק הישראלי; ההלוואות נעו כדי 10,000 ₪ עד עשרות אלפי שקלים בכל פעם, כשחלקן לפחות שימשו למטרות קיום והישרדות יומיומית; הכספים שהועברו לצדדים שלישיים, לטענת החייבת, עלו כדי 60,000-70,000 ₪; החייבת עמדה בתלום ההלוואות, לשיטתה, בסך של 2,400 ₪; החייבת נטלה את ההלוואות כמו גם יצירת החוב החדש לאחר מועד התחולה, בשים לב להוראות החריג לסייג על פי ס' 69י4(ב) לחוק; נראה שהנושה החיצוני, כמוסד פיננסי מכובד וחזק, יכול וצריך היה, בלחיצת כפתור אחת פשוטה, לגלות שהחייבת היא מוגבלת באמצעים וידוע הוא שרשימה זו נגישה לכלל הציבור, ובטח ובטח לנושה פיננסי מתוחכם כבנק, כאמור בס' 69ה לחוק ותקנה 36ב לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "התקנות"); לא ברור כיצד נושה פיננסי כבנק נשען על היעדר הגבלת החייבת בעניין ניהול חשבון בנק כסמן בלעדי ויחיד על שהחייבת העלימה את המידע ולפיו היא עדיין תחת איחוד תיקים והכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים שרירה וקיימת; הבנק הסכים להחרגתו על מנת לייתר את התנגדותו הלכה למעשה. כאן יש להוסיף שאינני מקבל את התנגדות ב"כ הבנק במעמד הדיון לפסול טענות החייבת בגין "הרחבת חזית". טענותיה של החייבת במעמד הדיון הגיעו לאחר שדווקא ב"כ הבנק היא שטענה לעניין חוסר תום הלב של החייבת בהרחבה יתרה ואף מעבר לטענות שהוצגו על ידה בהתנגדות. מעבר לכך, ניסיון ב"כ הבנק להיתלות דווקא בטענה טכנית דיונית שכזו, שמונעת מהחייבת מלהעלות תשובותיה לטענות הבנק, לא רק שאינו מאוזן, אלא שיש בו לכאורה כדי לפגוע באופן ממשי בזכות העמידה של החייבת, כמו גם בזכותה של החייבת להשיב לטענות הבנק. ויודגש: החייבת אמנם לא השיבה בכתב כנדרש במסגרת טיעוניה להתנגדות הבנק, וגם לא עשתה כן ע"ג תצהיר. עם זאת, החייבת ידעה גם ידעה לטעון טענותיה לפניי במעמד הדיון, הכל בתשובות לטענות הבנק ולא כטענות חדשות. מעל כל אלה, לרשם ההוצאה לפועל הסמכות לנהל הדיון בפניו על פי שיקול דעתו, הן לעניין סוגיות שבסדר הדין וראו תקנה 27א לתקנות, והן ועל אחת כמה וכמה לעצם ניהול ההליך בפניו וראו ס' 3א(ב) לחוק.

לאור כל האמור לעיל, אין מקום לדחות את הליך ההפטר אך ורק על בסיס התנגדות הנושה החיצוני, בהיעדר התנגדויות אחרות, ובשים לב לכלל הניתוח המפורט לעיל. עם זאת, יש גם יש מקום להחריג את החוב המדובר, ואוסיף מספר טעמים נוספים, כדלקמן: א. ההכרעה האם אכן מדובר בסופו של דבר בחוסר תום לב קיצוני שיש בו כדי לאיין מתן צו הפטר מסורה לערכאה המוסמכת בלבד. מנגד, משביקש הבנק להחריג את חובו, ומשלכאורה עלה חשש שבוצעו פעולות המסייגות מתן צו הפטר, נראה שאיזון ראוי בנסיבות העניין, כי שפורט עד כה, מהווה עילה מספקת שלא לדחות לחלוטין את הליך ההפטר מחד, אך מנגד להותיר את החוב לנושה החיצוני על כנו תוך החרגתו מהליך ההפטר. ב. החייבת ביצעה את פעולותיה כולן בהקשר לנושה חיצוני יחיד, שהוא בנק. לא בוצעה עוד העדפת נושים כלשהי, ולא בוצעו עוד פעולות לכאורה שיש בהן כדי להביא לכדי ביטול הליך ההפטר על אתר. הלכה למעשה, הנפגע העיקרי, אם לא כמעט היחידי, בנסיבות המפורטות לעיל, הוא הנושה החיצוני בלבד, שהרי החייבת לא נטלה כספים ממי מהזוכים בתיק האיחוד, וגם לא יצרה חובות חדשים בהקשר להתנהלותה הישירה מול מי מהזוכים בתיק האיחוד. ג. באיזון הנכון, החרגת הבנק מהווה גם תרופה עבור הנושה החיצוני, שכן הכספים הרבים שניטלו מקופתו לא הועברו לצרכים של כיסוי חובות קיימים, אלא לצדדים שלישיים. מעבר לכך, נטילת הכספים אירעה במהלך השנים האחרונות בלבד, באופן הפוך לחלוטין להתנהלות החייבת במשך כשני עשורים אל מול כלל הזוכים בתיק האיחוד שעילת יצירת החוב כלפיהם התרחשה שנים רבות קודם לכן. בנסיבות הענין ניתן לראות בכך שתי תקופות זמן שונות ואף מקבילות משלב מסוים, שיש בהן כדי ללמד על התנהלות שונה של החייבת כלפי הזוכים בתיק זה מחד וכלפי הבנק, כנושה חיצוני יחיד, מאידך. מעבר לאמור, העובדה שההליכים בעניינה של החייבת נמשכים כבר למעלה משלושה עשורים בחלק מהתיקים התלויים ועומדים כנגדה, לא רק שמקהים את תחושת חוסר תום הלב הנטען (ובהתאם גם את היסוד הסביר להניח שאכן מדובר בכך), אלא שמחזקים הם את ההבנה שאין לגזור גזירה שווה בין התנהלות החייבת כלפי כלל הזוכים בתיק האיחוד לבין התנהלות החייבת כנגד הנושה החיצוני. ד. כאן גם יש מקום לקבוע שמשהכספים ניטלו לאחר מועד התחולה של הוראת השעה בחוק לעניין מתן צווי הפטר, ומשכספים אלו ניטלו מנושה חיצוני אחד בלבד, ולאור כל המפורט לעיל, אין לקבוע שיש בכך משום סייג למתן צו הפטר מיתר הזוכים בתיק, כאמור בס' 69י4(ב) לחוק. ה. נראה שבנסיבות העניין אין מקום להטיל על הנושה החיצוני צו ההפטר בכפייה, בבחינת "הר כגיגית". הבנק אינו חלק מהליך ההפטר באופן פורמלי, וצורף רק בהוראת החלטה שניתנה על ידי במסגרת הליך זה. הטעם לכך הוא שהנושה החיצוני כלל אינו זוכה בתיק איחוד זה, ומעולם לא פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייבת. מעבר לכך, החייבת פסקה מלשלם לנושה החיצוני את התשלומים העיתיים לו הוא זכאי מכוח ההלוואות שניטלו כאמור, וזאת בהתאם להוראות החלטות שניתנו בתיק זה לחייבת. מעבר לכך, נראה שבנסיבות הענין, מתן צו הפטר שיכלול את הנושה החיצוני, כשכלל לא ניתנה לו האפשרות לפתוח בהליכים משפטיים של ממש כנגד החייבת, לא ניתנה לו הזכות לחקור את החייבת במסגרת הליכי הוצאה לפועל או לבצע פעולות גביה כלשהן מטעמו, מכווינים זרקור של ממש לעבר העובדה שלא בהכרח ניתן לו יומו עד כה בניסיון לגבות את החוב מהחייבת. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב להוראות ס' 195(א)(2) לחוק חדלות פירעון, שלפיו נושים שאינם בעלי תיקי הוצאה לפועל (קרי נושים חיצוניים) נדרשים ליתן הסכמתם המלאה (100%) להצעה להסדר חוב מטעם יחיד עובר למועד מתן צו פתיחת הליכים, וזאת להבדיל מנושים בעלי תיקי הוצאה לפועל שניתן לאשר הסדר בעניינם בכפוף לרוב ערך נשיה מעל 75% ורוב מניין מעל 50%.

מתן צו הפטר בגין החובות הכלולים בתיק האיחוד בלבד

משנקבע שיש מקום להחריג את החוב לנושה החיצוני, הבנק, יש מקום כעת לקבוע האם בכל זאת יש ליתן הפטר לחייבת כנגד כלל חובותיה בתיק איחוד זה, בשים לב להתנהלותה במסגרת תיק איחוד זה, ולאור כלל נתוניה של החייבת ובהיעדר התנגדות מצד מי מהזוכים בתיק האיחוד.

כפי שפורט לעיל, חובותיה של החייבת עומדים כיום ע"ס 637,471 ₪, כשהחוב המוחרג כאמור לעיל לנושה החיצוני עומד כיום ע"ס כמעט 150,000 ₪. לאור כל המפורט לעיל, ולאחר שעיינתי בבקשת החייבת וכלל המסמכים המשלימים שהוגשו מטעמה, שמעתי החייבת כפי שמצוין בפרוטוקול הדיון, משלקחתי בחשבון את אדישות הנושים והיעדר התנגדויות כמו גם היעדר התייצבות מי מהנושים בדיון (למעט ב"כ זוכה אחת שלא הגישה כלל התנגדות כאמור), נחה דעתי שיש מקום ליתן הפטר לחייבת תחת התנאי שיפורט להלן.

חובותיה של החייבת נוצרו לפני שנים רבות וצו התשלומים עומד ע"ס של 100 ₪. כפי שפורט לעיל, החייבת קיימה את צו התשלומים במלואו ובמועדו. ברור שתשלום זה אינו עולה כדי שיעור הריבית הנצברת בתיק האיחוד. מנגד, חובותיה של החייבת בתיק האיחוד עולים על 637,000 ₪, ובהכרח יש לראות בהליכי ההוצאה לפועל כיום כהליך "עקר", שכן הנושים אינם נהנים כלל מגבייה מהותית מהחייבת. מעבר לכך, נראה שהנושים מיצו את הליכי הגבייה, בייחוד בשעה שלא הוגשה התנגדות מצד מי מהזוכים בתיק האיחוד, ולא התייצבו לדיון כלל זוכים, למעט ב"כ זוכה אחת, שכאמור כלל לא התנגדה.

נתוניה האישיים של החייבת מלמדים שיש מקום ליתן לה צו הפטר מחובותיה בתיק האיחוד גם בשים לב להיעדר מסוגלותה להשתכרות ממשית בעתיד. בין היתר, החייבת בת 60; נכה ומוכרת כבעלת נכות בשיעור 75% ע"י המוסד לביטוח לאומי; החייבת מתקיימת כיום מקצבת נכות ע"ס כ- 5,500 ₪, בנוסף למענקים סוציאליים נוספים; החייבת חוותה טראומות פיזיות ונפשיות לא פשוטות; משהחייבת מתקיימת מקצבת נכות וסיוע סוציאלי נוסף, נקבע לאחרונה בהחלטת בית המשפט העליון הנכבד שאין עוד כל מקום לראות בחייבים אלו כבעלי יכולת לשאת בצו חיוב בתשלומים שיש בו כדי לגרוע מיכולתם הנדרשת להתקיים, פשוטו כמשמעו, וראו רע"א 6353/19 אנטולי לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 11.2.20). לפיכך, ובנסיבות הענין, לא ברור מדוע יש מקום עוד להותיר אפילו את צו התשלומים העומד כיום על סך 100 ₪ בכל חודש; החייבת זוכה לתרומות וסבסוד לצורך לימודים גבוהים בתחום המשפט בקריה האקדמית אונו, אך לא ראיתי כל סבירות של ממש שצפי הכנסותיה לאחר סיום הלימודים יעלה משמעותית באופן שיביא לכיסוי כלל חובותיה או את חלק הארי שבהם.

החייבת נחקרה במעמד הדיון ארוכות, ונשאלה שאלות נוקבות. החייבת הציגה מסמכים רבים במסגרת הליך ההפטר, מתחילתו ואף לאחר קיומו של הדיון. בכל התשתית העובדתית שהוצגה לפניי לא עלתה כל ראיה של ממש שהחייב חיה את חייה ב"פזרנות" או באורח חיים שאינו כהולם את מצוקותיה הניכרות. לא הוצגה שלפני תשתית עובדתית מוצקה ולפיה החייבת מעידה עדות שקר על היעדר יכולתה הכלכלית הנוכחית, כמו גם על היעדר יכולתה הכלכלית העתידית, גם ועל אף לימודיה בתחום המשפט. אין מקום לגזור גזירה על כל אדם שלומד משפטים כאילו צפון לו עתיד מזהיר בתחום, או עתיד כלשהו בתחום, והערכה זו היא לא פחות מנבואה, בטח ובטח בנסיבות העניין שלפנינו. מכל מקום, וגם אם החייבת אכן תפצח בקריירה של משפטנית בכלל ושל עו"ד בפרט, לא ברור, בשלב זה, כיצד יכולות אלו יביאו לשינוי מהותי מצד החייבת לשרת את חובותיה העצומים, בטח ובטח כשמדובר בחובות העולים על 630,000 ₪ (לא כולל החוב החיצוני, כמובן). הדברים מקבלים כמובן גם כאן משנה תוקף בשעה שהחייבת מצוייה בהליכי הוצאה לפועל מזה שלושה עשורים, ובתיק האיחוד מזה שני עשורים.

במקרים מעין אלה גם ניתן לראות שאינטרס היעילות של הנושים נפגע. לפחות חלק מהנושים מקבלים על עצמם ייצוג משפטי לצורך ניהול הליכי הוצאה לפועל, ייצוג שעלויותיו ברורות ומתמשכות. גם לפניי הופיעו נושה חיצוני וזוכה בתיק כמיוצגים. יתרה מכך, זוכים סופגים הוצאות נוספות גם כשהליכי ההוצאה לפועל נמשכים ומתארכים. בנוסף, ייצוג נושים בהליכי הפטר אינו עניין של מה בכך, בטח ובטח בכל הקשור לעלויות הליווי המשפטי בזמן שתיק הוצאה לפועל תלוי ועומד ומתנהל באופן שוטף (כבתיק האיחוד שלפנינו), בהגשת התנגדויות, התייצבות לדיון וכיו"ב. הנה כי כן, אינטרס היעילות של הזוכים במקרים כגון לא רק שאינו פועל לטובת המשך ניהול הליכי הוצאה לפועל ולטובת הזוכים בכלל, אלא שלכאורה הוא פועל כנגד הזוכים, ולכך יש להוסיף את ה"דיבידנדים" הזעומים מדי חודש שמועברים לזוכים, אם בכלל (כאמור, 100 ₪ לכלל הזוכים).

משכך, נראה שאינטרס הנושים והאינטרס הציבורי להביא להשאת ערך הגבייה בתיק זה, כמו גם בכל תיק הוצאה לפועל או בכל הליך חדלות פירעון באשר הוא, אינו יכול לעמוד תקופה כה ארוכה (למעלה מעשרים שנים בתיק האיחוד לבדו), בדרך למימוש אינטרס החייבת לצאת לדרך חדשה ויצרנית, לפתוח דף חדש בחייה ולהותיר את פרק חובותיה לזוכים בתיק האיחוד מאחוריה. הדברים מקבלים משנה תוקף בשעה שאינטרס הזוכים אינו ממומש, הלכה למעשה, ובראייה עתידית נראה שמוצה. בהינתן מפת אינטרסים זו בין החייבת לנושים, ניתן לומר שאינטרס הציבור בגבייה יעילה ומהירה מתעמעם מעט לעומת עליית אינטרס הציבור בהחזרת חייבים לשוק העבודה והייצור, כשעול חובותיהם אינו עוד על כתפיהם.

עוד ראוי לציין את חוק חדלות פירעון המציב בראשיתו את מטרת השיקום הכלכלי של החייב כמטרה הראשונה בסדר מטרות החוק, וראו ס' 1(1) לחוק חדלות פירעון. לכך יש להוסיף גם את גישת בית המשפט העליון הנכבד, בין היתר מפי כב' השופט גרוסקופף, ולפיה טובתו של החייב בהליכי חדלות פירעון מקבלים משנה קדימות על פי תכלית הדין כיום, כדלקמן: "הליך פשיטת הרגל נועד כידוע לשרת את טובת החייב, את טובת הנושים ואת טובת הציבור, כאשר בשנים האחרונות קנתה לה טובת החייב עמדת בכורה, שאף עוגנה ככזו בחוק חדלות פירעון (ראו למשל בג"ץ 2804/18 כוכבי נ' הכנסת [פורסם בנבו] (22.5.2018), וכן ראו עודד מאור ואסף דגני הפטר – חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים 74 (2019)). מנקודת מבטו של החייב, הטובה הצומחת לו מן ההליך הוא צו הפטר אשר ישמוט את חובותיו ויאפשר לו פתיחה של דף חדש למען שיקומו הכלכלי (עניין סולימאן, פסקה 14). טובת החייב ושיקומו במקרה שלפנינו משמעה שלמבקש יתאפשר להמשיך בדרך החדשה בה החל, ולהתקדם בה כשמועד תום תשלום חובותיו נמצא לנגד עיניו בעתיד הקרוב לבוא." רע"א 3175/19, אייל אבן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 8.8.19)

אין ספק שהענקת סמכות לרשמי ההוצאה לפועל ליתן לחייבת צו הפטר בתנאים מסויימים, משתלבת בהכרח עם מטרת חוק חדלות פירעון ועם דיני פשיטת הרגל שקדמו לה. נראה גם שמטרת חוק חדלות פירעון כאמור אך מעצימה תכלית זו, הן בעצם ציון תכלית זו שחור על גבי לבן במסגרת חוק חדלות פירעון, והן בעצם הצבת תכלית זו בראש רשימת התכליות שהוצבה מיד בתחילתו של חוק חדלות פירעון.

עם זאת, אין מקום ליתן הפטר לבלי כלום בנסיבות העניין שבהן החייבת הודתה מפורשות שהאחריות לנטילת ההלוואות ופיזורן לצדדים שלישיים עלומים מוטלת גם לפתחה. הלוואות אלו יכול והיו משמשות גם את הזוכים בתיק האיחוד, כשהחייבת מצידה טוענת שלא היתה לה ברירה תחת איומים ואלימות. לפניי כעת היעדר התנגדויות כלשהן למתן צו הפטר בתיק האיחוד לזוכים (להבדיל מהחרגת החוב לנושה החיצוני המתנגד), אך גם אחריות שהחייבת נטלה על עצמה, גם ללא כל חקירה מטעם מי מהזוכים בתיק האיחוד. לכך יש להוסיף שהזוכים ידעו גם ידעו על נטילת ההלוואות מהחייבת עוד במועד הגשת הבקשה למתן צו הפטר, שכן החייבת פירטה על כך, לרבות על העובדה שהיא שילמה בעבר כ- 2,400 ₪ בכל חודש בגין החזר ההלוואות לנושה החיצוני. הנה כי כן, מלאכת האיזון נדרשת פעם נוספת, כשמחד התנהלות החייבת בתיק האיחוד תוך כדי שהחייבת מוכרזת כמוגבלת אמצעים, ושהיא נוטלת על עצמה את האחריות לכך, ומנגד את העובדה שאף לא אחד מהזוכים בתיק האיחוד התנגד בסופו של יום למתן צו ההפטר, על אף הבעייתיות שבעניין.

דחיית בקשת החייבת למתן צו הפטר לא תשרת אף אחד מהצדדים שלפניי. דחיית בקשת ההפטר תהווה נטל בלתי מוצדק, בלתי הגיוני ובלתי סביר על כלל המשתתפים בהליך, כמו גם על הציבור בכלל. דחיית בקשת ההפטר תותיר את החייבת עם תיק איחוד שבו משולמים 100 ₪ בכל חודש, ללא מזור לחייבת, וללא כל מזור גם לזוכים עצמם. לפיכך, וגם בשים לב להתנהלות החייבת כמפורט לעיל, יש מקום לקבוע פתרון מאוזן שייתן מענה למכלול האינטרסים העומדים לפניי, ויביא למיצוי מכלול זכויות הצדדים שלפניי.

לאחר שקלול הנתונים הרבים שלפניי לעיל, נראה שיש גם יש מקום לאפשר לחייבת ליהנות ולזכות לצו הפטר כנגד תשלום הסך של 15,000 ₪ לכלל הזוכים בתיק האיחוד בלבד (לאחר החרגת הנושה החיצוני). הדברים גם מתקשרים עם הצעת החייבת ולפיה יכולה היא לשאת בתשלום 750 ₪ בכל חודש. תשלום זה נקבע לאחר שקלול נתוני החייבת, נתוני הזוכים, התנהלות החייבת, הנושה החיצוני והחרגת החוב, היעדר התנגדות מצד זוכים בתיק האיחוד, כלל הטענות והמסמכים שהוגשו עד כה, חתירה מאוזנת למתן צו הפטר תוך הצבת מסר חד וברור שאין לאפשר מתן הפטר בשל התנהלות החייבת על ידי החרגת נושה חיצוני ותשלום מסויים ע"ח חובות החייבת כפי שהיא עצמה הציעה. החייבת תפעל בהתאם או תגיש הצעה למתווה לתשלום נוסף זה, על מנת שניתן יהיה לחתום על צו ההפטר המבוקש.

סיכום

א. XXXX זכאית למתן צו הפטר בכפוף לשתי הסתייגויות כדלקמן: א. החוב לנושה החיצוני יוחרג במלואו. ב. תשלום 15,000 ₪ לקופת תיק האיחוד בתוך 30 יום, או במסגרת מתווה לתשלום בשיעורין.

לאחר עשרים שנות הכרזתה כמוגבלת באמצעים, גם א. XXXX זכאית להפטר מחובותיה בתיק האיחוד, כנגד תשלום מסויים שהוא מינימלי בנסיבות העניין. אכן, התוצאה מפורטת לעיל אינה מהווה כאמור סוף פסוק מבחינת החייבת באשר למכלול חובותיה, עת היא נותרת בפני חוב משמעותי לנושה החיצוני. עם זאת, באיזון המורכב והעדין שבוצע לעיל, המדובר בתוצאה שהיא בבחינת הטוב ביותר לכלל הצדדים, והרע במיעוטו לכלל הצדדים (ככל שניתן ליישב שתי זוויות הסתכלות שונות אלו גם יחד).

בנסיבות העניין, לאור תוצאות ההליך, ובשים לב למורכבות הניתוח המפורט לעיל, אין מקום לפסוק הוצאות למי מהצדדים.