סופר נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז חיפה והצפון ואח'

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. ביום 23/05/21 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד.

    

2. עו"ד איהאב סעדיה מונה כנאמן לניהול הליכי חדלות הפירעון.

    

3. במסגרת הצו הושת על היחיד תשלום חודשי בסך 150 ₪ החל מחודש 06/21 ובכל חודש שלאחריו.

    

4. במסגרת ההליך הוגשו נגד היחיד 3 תביעות חוב בסכום כולל של 1,446,756 ₪, מתוכם סך של 7,588 ₪ נתבעו בדין קדימה.

    

5. תביעות החוב נבדקו על ידי הנאמן ואושר סך כולל של 1,285,047 ₪ בדין רגיל.

    

6. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי נסיבות יצירת החובות כאשר תביעת החוב העיקרית שהוגשה נגד היחיד, על סך של 1,432,665 ₪ ואושרה בסך של 1,270,956 ₪, המהווה כ- 90% ממצבת הנשייה המאושרת בעניינו, מקורה בפיצויים שנפסקו ע"י בית המשפט בפסק דין נשוא ת.א. 30028-06-16, בגין נזקי גוף שנגרמו לנושה, פלונית, על ידי היחיד (להלן: "הנושה", ו- "פסק הדין").

    

7. על סמך טענות הצדדים ולאחר עיון בכתב התביעה שהגיש המוסד לביטוח לאומי כנגד היחיד שצורף להודעת בעלי התפקיד מיום 02/05/24, עולה כי האירוע נשוא תביעת החוב, החל ביום 09/10/14, בטיול טרקטורונים, שבו שהו, בין היתר, היחיד, הנושה אחיה וחבריה, כאשר במהלכו תקף היחיד חברה של הנושה באגרוף ואיים על אחיה שידקור אותו וירצח אותו תוך שהוא מצמיד סכין לצווארו. עוד נטען כי הנושה שנבהלה, ברחה במדרון היער ונפלה מצוק אשר לא ניתן היה להבחין בו וכך נגרמה פגיעתה.

    

8. כנגד היחיד הוגש כתב אישום בגין תקיפת אחיה של הנושה וחברו בעבירות איומים, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה ותקיפה הגורמת חבלה והוא הורשע ונידון בשל כך במסגרת הסדר טיעון שנכרת בין הצדדים. ראוי לציין כי כתב האישום לא הוגש לעיוני.

    

9. הנושה הגישה כנגד היחיד תביעה אזרחית בגין פגיעתה באירוע הנ"ל, ובמסגרת פסק הדין נידון היחיד לתשלום פיצויים לנושה בסך של כמיליון ₪. לטענת היחיד פסק הדין ניתן בהעדרו בהיותו במעצר והערעור שהוגש נדחה מטעמי איחור.

    

10. ראוי לציין כי ביום 20/09/23 התקבלה בקשת המל"ל להמשך ניהול הליך משפטי (52196-12-20) נגד היחיד וזאת בגין תשלומים ששילם המל"ל לנושה בעקבות האירוע הנ"ל ואשר זכאי המל"ל להחזרתם מהיחיד בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995. היחיד טען בתגובתו כי מדובר בחוב עבר, והיה על המל"ל לפעול להגשת תביעת חוב. אך בשים לב, שההליך היה מצוי בשלב ההוכחות והחל לפני מתן הצו לפתיחת ההליכים בעניין היחיד, ונמצא בשלבים מתקדמים ובהסכמת בעלי התפקיד, אישרתי המשך ניהול ההליך.

     

11. ביום 20/11/23 הגישו בעלי התפקיד את דוחותיהם המפרטים את התנהלותו של היחיד לאורך כל תקופת הביניים המאופיינת בשיתוף פעולה חלקי מצדו. ב"כ הממונה הבהירה כי לאור נסיבותיו האישיות של היחיד, ולאור תכליתו השיקומית של ההליך, לא תתנגד למתן ארכה לסילוק המחדלים וזאת עד למועד הדיון. הנאמן בדו"ח ממצאי הבדיקה, סבר כי היה מקום להורות על ביטול ההליך בעניינו של היחיד, אך הבהיר כי לא יתנגד למתן ארכה בת 6 חודשים אשר במהלכה יפעל היחיד להשתלב במעגל העבודה ויסלק את מחדליו.

     

12. להשלמת התמונה, אציין כי מדובר ביחיד בן 44, נשוי ואב ל-6 ילדים מהם 4 קטינים בגלאים 3,8,8,10. מתגורר עם בני משפחתו בדירת עמידר בצפת. שוחרר ממאסר לפני כשנה. בהתאם לטענותיו, הוריו הם אלו שנושאים במלוא הוצאות התא המשפחתי, לרבות הצו החודשי ושכ"ט עו"ד בגין ייצוגו בהליך. היחיד משתכר סך של 8,160 ₪. אשתו אינה עובדת ומקבלת קצבת הבטחת הכנסה בסך של 3,434 ₪. ליחיד ילד המוכר ע"י המל"ל כבעל נכות ומקבל עבורו קצבת נכות בסך 1,268 ₪. ממצאי הבירור העלו כי היחיד נעדר נכסים.

     

13. ביום 17/03/24, סמוך למועד הדיון, הגישו בעלי התפקיד המלצה עדכנית במסגרתה טענו כי על אף שהיחיד המציא את המסמכים החסרים הנדרשים, עומד בצו התשלומים ובדרישות ההליך, אך הם ממליצים על ביטול ההליך בעניינו וזאת בהעדר צפי לשיקומו שעה שלטענתם, החוב העיקרי בעניינו של היחיד, המהווה למעלה מ- 90% ממצבת הנשייה המאושרת, כאמור, והעולה על מיליון ₪, הינו חוב שנוצר בגין עבירת אלימות חמורה ואינו בר הפטר בשל כך מכוח סעיף 175 לחוק חדלות ירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח, 2018 (להלן: "החוק").

     

14. בעלי התפקיד טענו כי הממצאים והמסקנות של פס"ד חלוט בהליך הפלילי המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי, וזאת מכוח סעיף 42(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, ולכן הודאתו של היחיד בעובדות כתב האישום במסגרת ההליך הפלילי, תומכת בגרסת התביעה הנ"ל בכל הנוגע לנסיבות התאונה באותו יום.

     

15. בעלי התפקיד עוד טענו כי נסיבות האירוע הנ"ל במהלכו נגרמו לנושה נזקי גוף, מבסס את יסודות עוולת התקיפה כהגדרתה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], זאת על אף שבמסגרת ההליך הפלילי הודה היחיד בתקיפתם של אחרים, והנושה לא הייתה מבין המתלוננים, או מבין אלה שנקבע כי היחיד תקף אותם.

     

16. בעלי התפקיד טענו כי התנהגותו של היחיד כמתואר לעיל גרמה למנוסתה של הנושה, נפילתה ופגיעתה ובכך מתקיימים יסודותיה של עוולת התקיפה נגד הנושה.

     

17. בעלי התפקיד עוד טענו כי פסק הדין הנ"ל, שחייב את היחיד בתשלום פיצוי בסך של 1,000,000 ₪, מאשר את הקשר הסיבתי בין עבירת האלימות בה הורשע היחיד לבין נזקי הגוף שנותרו לנושה, בגינם הוגשה על ידה תביעת חוב בהליך חדל"פ, ועל כן טענו הם כי חוב זה נופל בגדרו של סעיף 175 לחוק שהופך את החוב לחוב שאינו בר הפטר.

     

18. יצוין כי, היחיד לא הגיש תגובה בכתב לטענות בעלי התפקיד.

     

19. בדיון שהתקיים ביום 15/05/24, טען ב"כ היחיד כי, סעיף 175(א)(2) לחוק, מתייחס לעבירת מין או אלימות חמורה, ובעניינו לא מדובר בעבירה כזו כאשר היחיד לא נגע בנושה כלל. עוד טען ב"כ היחיד, כי הנושה לא הייתה מתלוננת כלל בהליך, שמה נמחק מכתב האישום כאשר כתב האישום הוגש רק בשל כך שהיחיד היה מעורב בקטטה עם אחיה של הנושה, ולטענתו הוא נידון כתוצאה מרשלנות, כאשר אין המדובר בפיצוי עונשי אלא פיצוי נזיקי על כל המשתמע מכך.

     

20. בעלי התפקיד חזרו במעמד הדיון על טענותיהם והוסיפו כי סעיף 175 מתייחס לפיצויים שנקבעו אגב הרשעה בפלילים, ולטענתם אין ספק שזה המקרה. בעלי התפקיד טענו כי לא זהות הנפגע היא זו שקובעת ביחס לסעיף 175 לחוק, אלא זהות העבריין שבמקרה שלנו הינו היחיד.

     

    דיון והכרעה:

     

21. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי החוב של היחיד לנושה הינו חוב נזיקי, שאינו נופל בגדרו של סעיף 175 לחוק והינו חוב בר הפטר בהליך זה וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן:

     

22. הצדדים חלוקים בשתי סוגיות עיקריות: הראשונה היא האם העבירות בהן הורשע היחיד עונות על ההגדרה של עבירת אלימות חמורה הקבועה בסעיף 175 בחוק שהופכת את הפיצוי שנפסק לנושה כחוב שאינו בר הפטר, והשנייה היא, האם סעיף 175 מתייחס לחוב שנוצר מעבירת אלימות חמורה שבוצעה באופן ישיר כלפי הנושה והובילה לפסיקת הפיצויים, או שמא יש להסתפק בעבירות אלימות חמורה שתוצאתה נזק כלפי צד ג' שאינו הנפגע הישיר של העבירה?

     

23. לצורך ההכרעה בשאלה הראשונה יש לקרוא את סעיף 175 (א)(2) לחוק אשר קובע כי ההפטר לא יחול על חוב שנוצר בדרך מרמה או הנובע מעבירת גניבה או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן: "חוק זכוית נפגעי עבירה");

     

24. בהתאם לסעיף ההגדרות (סעיף 2) לחוק זכויות נפגעי עבירה, עבירת מין או אלימות חמורה היא עבירת מין או אלימות המנויה בחלק א' או בחלק ב' בתוספת הראשונה א'.

     

25. כאמור לעיל, כתב האישום שבו הודה והורשע היחיד לא הוגש לעיוני, אך מוסכם על הצדדים כי היחיד הורשע בגין ביצוע עבירות של איומים לפי סעיף 192, החזקת סכין לפי סעיף 186 ותקיפה הגורמת חבלה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז 1977.

     

26. עיון בחלק א' או בחלק ב' לתוספת הראשונה א' לחוק זכויות נפגעי עבירה מלמד כי העבירות בהן הורשע היחיד אינן נמנות בין העבירות המוגדרות כעבירת אלימות חמורה, למעט ביחס ליידוע נפגע העבירה.

     

27. עבירה של החזקת סכין אינה מוגדרת כלל כעבירת אלימות לפי חוק זכויות נפגעי עבירה. עבירות איומים ותקיפה הגורמת חבלה מוגדרות כעבירות אלימות אך לא כעבירות אלימות חמורות, למעט לעניין יידוע נפגע העבירה על זכויותיו.

     

28. ראוי להדגיש כי סעיף 175 לחוק מדבר באופן מפורש על עבירת אלימות חמורה ואף מפנה באופן מפורש לחוק זכויות נפגעי עבירה ולסעיפים רלוונטיים בחוק העונשין, כך שאינו מתייחס למעשה אלימות חמור, ובכך, לטעמי, הביע המחוקק את דעתו, כי חוב שנוצר כתוצאה מעבירת אלימות בגינה הורשע היחיד אינו בר הפטר ולא חיוב נזיקי בגין מעשה אלימות שלא התגבש לכדי עבירת אלימות. לפיכך, לצורך הבדיקה האם מדובר בעבירת אלימות חמורה, על בית המשפט לבדוק את סעיפי העבירות בהן נידון היחיד בגין האירוע, כאשר מידת הנזק וגובה הפיצוי אינם רלוונטיים לצורך הקביעה האם מדובר באלימות חמורה אם לאו.

     

29. לנוכח האמור, ומכוח הוראות החוק הרלוונטיות, שוכנעתי כי העבירות בהן הורשע היחיד אינן עונות על ההגדרה של עבירות אלימות חמורה. סבורני כי יש די בכך כדי לקבוע כי הפיצוי שהוטל על היחיד, לגישת בעלי התפקיד מכוח אותו כתב אישום, אינו חוב שנוצר מעבירות אלימות חמורה לפי סעיף 175 לחוק.

     

30. משהחלטתי כי העבירות בהן הורשע היחיד לא עונות על ההגדרה של עבירת אלימות חמורה שבחוק, איני מוצאת מקום לדון ולהכריע ביתר הסוגיות שבמחלוקת ויש להשאירן בצריך עיון.

     

31. לאחר שקבעתי כי החוב נשוא המחלוקת הינו חוב בר הפטר, ולאחר שעיינתי בדוחות בעלי התפקיד, סבורני כי בהתחשב בהתנהלותו של היחיד בהליך ובהתחשב בנסיבות יצירת החובות כמפורט לעיל, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות והכלכליות, בהתאם להוראות החוק ואמות המידה של הממונה, הרי שאין מקום להורות על ביטול ההליך בעניינו של היחיד ויש מקום לקבוע תוכנית שיקום בעניינו.

     

32. לא נעלמה מעיניי העובדה כי חובו העיקרי של היחיד נוצר בחוסר תום לב, אגב הסתבכותו באירוע פלילי ותוך שימוש באלימות.

     

33. סעיף 163(ג)(2)(א) לחוק מתווה אמות מידה לקביעה מהו חוב שנוצר בחוסר תום לב או כתוצאה מפגם בהתנהלות היחיד. אמנם המקרה דנן אינו נופל באחד מהמקרים המנויים בסעיף הנ"ל, אך המשותף למקרים המנויים בסעיף הינו שבכולם יצירת החובות אינה "תאונה כלכלית" אלא מעשה מצד היחיד שיש בו טעם לפגם וסבורני כי אין המדובר ברשימה סגורה ולבית המשפט שיקול דעת רחב לקבוע כי החוב של היחיד נוצר בחוסר תום לב וכך אני קובעת בענייננו.

     

34. יחד עם זאת, קביעתי שליחיד חוב שנוצר בחוסר תום לב אין בה לבדה כדי לשלול מתן צו לשיקום כלכלי בעניינו של היחיד ומתן ההפטר בהמשך, ובעניין זה תפקידו של בית המשפט לבדוק את היקפו וחומרתו של חוסר תום הלב ושיקולים נוספים.

     

35. לאחר ששקלתי את חומרת הפגיעה בנושה מחד ואת העובדה כי האירוע התרחש לפני יותר מעשר שנים, כאשר נסיבות האירוע מלמדות כי ליחיד לא הייתה כוונה לפגוע בנושה והפגיעה נגרמה עת הנושה נבהלה מהאירוע עצמו, ברחה מהמקום ונפלה מצוק שלא הבחינה בו מאידך, הגעתי לכלל מסקנה כי התנהלותו של היחיד באירוע וביצירת החוב אינה מצדיקה את ביטול ההליך, אך היא מצדיקה את הארכת תקופת התשלומים מכוח סעיף 163 לחוק ובצורה משמעותית.

     

36. לא מצאתי כי נסיבות המקרה מצדיקות קביעת תוכנית ללא הקצבת זמן.

     

37. קביעתי זו מקבלת משנה תוקף נוכח עמדת בעלי התפקיד אשר סברו כי היה מקום לקבוע תוכנית שיקום בעניינו של היחיד ככל והחוב העיקרי היה חוב בר הפטר.

     

38. על כן, בהתחשב בהכנסתו של היחיד על סך של כ- 8,100 ₪, כושר השתכרותה של אישתו בשכר מינימום והכנסה בגין קצבת ילדים, בניכוי דמי המחייה עבור זוג וארבעה ילדים, בהתאם להוראות החוק ואמות המידה של הממונה סבורני כי יש לקבוע צו תשלומים בעניינו של היחיד על סך של 700 ₪ וזאת לתקופה של 70 חודשים.

     

39. על כן, לאחר ששקלתי את עמדת הממונה והנאמן, בהעדר התנגדות מטעם הנושים, אשר לא התייצבו לישיבת בית המשפט ובהסכמת היחיד, אני מורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.

     

40. חובת התשלומים - על היחיד להוסיף לקופת הנשייה סך של 49,000 ₪, באופן הבא –

    1. סכום התשלומים – היחיד יישא בתשלום חודשי בסך 700 ₪.

       1. תקופה – היחיד יישא בתשלומים הנ"ל למשך 70 חודשים, החל מחודש- ספטמבר 24.

       2. ככל והיחיד צבר חוב פיגורים עד חודש אוגוסט 24 כולל יהיה עליו לסלקו עד סוף התוכנית.

       3. היה ויבקש היחיד להקדים תשלומים, יגיש בקשה מתאימה לבית המשפט.

       4. הסכום דלעיל, בתוספת הסכום שהצטבר בקופת הנשייה עד כה כולל את הוצאות ההליך.

           

41. נכסים הנכללים בקופת הנשייה ואופן מימושם – בהתאם להצעת הממונה, ליחיד אין נכסים למימוש. ככל שיתברר שקיימות זכויות פיננסיות בלתי מוגנות הן יתווספו לקופת ההליך בנוסף לתכנית התשלומים והנאמן יגיש פסיקתא לביצוע.

    בעניין זה חל סעיף 164 לחוק באופן שנכס שיוקנה ליחיד במהלך תקופת התשלומים ייכלל בנכסי קופת הנשייה, למעט נכסים על פי ההתניות הנקובות שם.

     

42. תחולת ההגבלות – ההגבלות אשר הוטלו על היחיד במסגרת הליך זה ימשיכו לחול עד לסיום מילוי הוראות צו זה. במידת הצורך, ניתן לפנות לממונה לביטול הגבלות לפי סעיף 143 לחוק או להתלייתן לפי סעיף 169 לחוק.

     

43. הכשרה להתנהלות כלכלית נכונה – בהתאם להמלצת הממונה, יש / אין להפנות את היחיד להכשרה להתנהלות כלכלית נכונה.

     

44. בכפוף למילוי ההוראות דלעיל , יהא היחיד, והוא בלבד, פטור מחובות העבר שלא ניתן לפרוע מנכסי קופת הנשייה, בהתאם לסעיף 174 לחוק.

    ההפטר לא יחול על חובות המנויים בסעיף 175 לחוק.

     

45. הפרת תנאי תכנית הפירעון – במידה והיחיד יפר את הוראות הצו לשיקום כלכלי, יהא חשוף לסנקציות על פי הוראות החוק כדלקמן.

    • הארכת תקופת התשלומים – בהתאם להמלצת הממונה והנאמן, ניתן יהיה להאריך את תקופת התשלומים בכל אחד מן המקרים הבאים –

      1. היחיד לא קיים תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי, ובכלל זה אם אינו עומד בחובת התשלומים הקבועה בצו;

      2. היחיד נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים;

      3. היחיד לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה;

      4. היחיד הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון;

      5. ליחיד חוב אשר נוצר באחת מן הנסיבות הבאות –

         • מהתחייבות או מהתקשרות בעסקה בהיקף משמעותי שביצע היחיד בעת שידע או שהיה עליו לדעת כי יש סיכוי גבוה שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו;

         • נוצר מהזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד, שנעשתה בחוסר תום לב;

         • מקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין;

      6. היחיד ביצע פעולה כאמור בסעיפים 219 עד 221 לחוק הגדלת במטרה להעדיף נושה על פני נושים אחרים, לגרוע נכסים מקופת הנשייה או להבריח נכסים;

      7. ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים אחר בשבע השנים שקדמו לתחילת הליכי חדלות הפירעון.

    • הגדלת סכומי התשלומים – בית המשפט יהיה רשאי להגדיל את סכומי התשלומים החודשיים, לאור שינוי נסיבות או גילוי עובדות חדשות.

    • הטלת הגבלות – במקרה של הפרת הוראות צו זה, בית המשפט רשאי להטיל מחדש של הגבלה שהוסרה על ידי הממונה בהתאם לסעיף 169 לחוק.

    • ביטול הליך – בית המשפט רשאי לבטל צו זה ו/או הפטר שניתן ליחיד, בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 176 לחוק; או לבטל את הצו לפתיחת הליכים בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 183 לחוק. ביטול צו אינו פוגע בתוקפם של מכירה, העברה, תשלום או פעולה משפטית אחרת שנעשו כדין לפני הביטול.

      הסתרת מידע מבית המשפט או מהממונה בנוגע לזכויות היחיד, עלולה להוביל לביטול צו זה וההפטר שניתן או ביטול ההליך. כמו כן, הדבר עלול להוביל להגשת אישום פלילי בהתאם לסעיף 346 לחוק.

    • הקניית נכסים לקופת הנשייה – כל נכס, כספים וזכויות להם זכאי היחיד מכל מקור שהוא ולא דווחו במהלך הליכי חדלות הפירעון, יועברו לקופת הנשייה מיד עם גילויים, בין אם נתגלו לאחר אישור התכנית לשיקום כלכלי, לאחר סיום ביצועה או אף לאחר מתן הפטר חלוט.

       

46. הנאמן יפעל ליישום הצו לשיקום כלכלי ויפקח על עמידתו של היחיד בתנאיו.

     

47. מובהר כי היחיד פטור מחובת הגשת דוחות חודשיים שוטפים במהלך תקופת התכנית, למעט הגשת דוחות אחת לחצי שנה בלבד.

     

48. הנאמן יפנה לבית המשפט בכל בקשה נדרשת במקרה של הפרת הצו על ידי היחיד. לחילופין, יגיש דו"ח מסכם לבית המשפט לצורך מתן הפטר מאת הממונה בתום תקופת התשלומים.

     

49. ככל שלא תתקבל כל הודעה אחרת בתיק, צו השיקום ייכנס לתוקפו ביום 08/9/24.

     

     

     

50. דו"ח מעקב ביצוע התכנית יוגש על ידי הנאמן עד ליום 10/01/27.

     

     

    ניתן היום, כ"ט אב תשפ"ד, 02 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.