לב נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז באר שבע והדרום ואח'

לפני בקשת הנאמן למתן הוראות, לחייב שניים ממשפחתו של היחיד לשלם לקופת סכומים שונים בגין כספים של היחיד שעברו דרך חשבונותיהם.

רקע

1. לבקשת היחיד ניתן ביום 5.2.2023 צו פתיחת הליכים בעניינו, שבמסגרתו חויב היחיד בתשלום חודשי של 150 ₪.

2. מדובר בהליך שני של היחיד, לאחר שהליך פש"ר קודם בוטל ביום 17.3.2021 בשל ניצול לרעה.

3. היחיד בן 35, גרוש בשנית , אב לקטינה מנישואיו הראשונים, שעבורה נקצבו דמי מזונות חודשיים בצו פתיחת ההליכים.

   בקשת הנאמן

4. ביום 5.6.2023 הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות במעמד צד אחד. בבקשה נטען שהיחיד מצהיר על עצמו כסדרן שכיר בחברת הסעות, כשבפועל הוא עובד כעצמאי בתחום השיפוצים ומיזוג אוויר - תחום שבו עבד בעבר כעצמאי. הנאמן טען שקיבל תלונות רבות מלקוחות ששכרו את היחיד לעבודות שיפוץ והתקנת מיזוג, אך היחיד לא השלים את עבודתו. עוד נטען שהיחיד עושה שימוש לצורך עבודתו בחשבונות בנק ע"ש אמו, המשיבה 2 (להלן: "ציפורה") בבנק הפועלים ובבנק לאומי. עוד נטען שהיחיד עושה שימוש בחשבון בנק של אשתו (אף היא בהליך חדלות פירעון) ובחשבון בנק של אחיו הצעיר, אופק, המשיב 3 (להלן: "אופק"), חייל בשירות סדיר, כשהוא נוהג בחשבון מנהג בעלים, ואף חתם על הסכם המחייב אותו לפרוע את החובות שהצטברו בחשבון בנק זה. על יסוד כך טען הנאמן למרמה מצד וביקש להורות על איסור דיספוזיציה בחשבונות הבנק של ציפורה ובדירת מגורים בבעלותה שבה מתגוררים היחיד ואשתו.

5. ביום 13.6.2023 אישרתי את הבקשה לצווי איסור דיספוזיציה במעמד צד אחד.

6. בעקבות הודעת עדכון מטעם הנאמן, ביום 29.6.2023 צמצמתי את הצו לבנק הפועלים כך שיתאפשר לציפורה, שזהו חשבונה העיקרי, לבצע במסגרתו פעולות עד לגובה שכרה החודשי מדי חודש.

7. ביום 10.7.2023 התקיים דיון בבקשת הנאמן. בדיון נחקר היחיד ואישר שהוא עובד כעצמאי בתחום המיזוג, לטענתו, לאחר שהבין שלא כשורה את הנאמן, שאמר לו במסגרת חקירת היכולת שייתכן ונכון לאפשר ליחיד לעבוד כעוסק מורשה (עמוד 3 שורות 18-14 לפרוטוקול). כן אישר היחיד שהוא עושה שימוש בחשבון הבנק של אמו בבנק לאומי, ולדבריו הוא עושה בחשבון שימוש בלעדי (עמוד 5 שורה 31 עד עמוד 6 שורה 25 לפרוטוקול). עוד טען היחיד שתלונות הלקוחות אינן מוצדקות (עמוד 3 שורות 22-19 ועמוד 7 שורות 8-4 לפרוטוקול), ודחה את טענת המרמה. בסיום הדיון הותרתי את הצווים על כנם.

8. ביום 18.7.2023 ביקש הנאמן צו איסור דיספוזיציה לחשבון הבנק של אופק, לאחר שהיחיד הודה בדיון שעשה בחשבון זה שימוש לצרכיו. הבקשה התקבלה בהיעדר תגובה בהחלטה מיום 31.7.2023.

9. ביום 26.11.2023 הגיש הנאמן דו"ח עדכון ובקשה נוספת למתן הוראות. בדו"ח צוין שציפורה אישרה בחקירה לפני הנאמן שהיחיד עושה שימוש בלעדי בחשבון בבנק לאומי, ואילו בנוגע לחשבון בבנק הפועלים טענה ציפורה שהיחיד אינו עושה בו שימוש. לפי הנאמן, מיום 12.8.2022 ועד ליום 4.6.2023 הופקדו בחשבון בבנק לאומי 264,482 ₪, מתוכם 170,030 ₪ הופקדו לאחר שניתן צו פתיחת ההליכים. לחשבון בבנק הפועלים הופקדו 93,050 ₪ בתקופה שמחודש 5/2021 ועד לחודש 2/2023, ובסה"כ הופקדו לחשבונות אם היחיד 357,532 ₪. לגבי חשבונו של אופק נמצא שהיחיד הפקיד לחשבון זה 173,769 ₪ בתקופה שבין 9/2021 ל-7/2022. הנאמן ביקש להורות לציפורה ולאופק להחזיר את הכספים שעברו בחשבונותיהם, כשהוא טוען שהם אחראים לאובדן הכספים מקופת הנשייה בשל ההרשאה שנתנו ליחיד לעשות שימוש בחשבונותיהם. עוד נטען שהיחיד צבר חובות ללקוחות שלא השלים את עבודותיהם, כי חלק מהחובות וההתחייבויות נוצרו לאחר שניתן צו פתיחת ההליכים ולא חלים בהליך הנוכחי, וכי יש להורות ליחיד להגיש בקשה נוספת לצו פתיחת הליכים ביחס לחובות אלו.

10. ביום 28.3.2024 הגיש הנאמן בקשה למתן צו איסור דיספוזיציה על חשבון בנק של היחיד בבנק יהב. לפי הנאמן, התברר לו שהיחיד ממשיך לעבוד בתחום המיזוג, לאחר שקיבל תלונה מלקוח של היחיד ששילם מקדמה עבור התקנת מיזוג בדירתו באוגוסט 2023 אך העבודה לא בוצעה, כשהיחיד משתמש בחשבון בנק נוסף בבנק יהב לשם כך. עוד צוין שהלקוח הגיש תביעה קטנה נגד היחיד וניתן פסק דין בהיעדר הגנה לאחר שהיחיד לא התייצב לדיון. הנאמן אף ציין שהיחיד אינו עומד בחובותיו בהליך, הן לעניין הגשת דו"חות תקופתיים והן לעניין התשלומים החודשיים שחויב בהם. הבקשה אושרה במעמד צד אחד בהחלטה מאותו היום.

11. ביום 10.4.2024 ביקש היחיד לבטל את העיקול על חשבונו בבנק יהב. לפי הבקשה, היחיד עובד בחברת אלקטרוניקס פרו בלו כשכיר ושכרו מופקד לחשבון זה, בצירוף חוב בגין שכר עבר מחברת ברימאג שירות בע"מ, שבה עבד לפני כן. היחיד זקוק לכספים אלו לצרכי מחייה ותשלום מזונות.

12. ביום 18.4.2024 הוגש דו"ח עדכון נוסף של הנאמן, ובמסגרתו התבקשתי לאשר הסכמות בין היחיד, הנאמן והממונה בעניין חשבונו של היחיד בבנק יהב. הנאמן ציין שחשבון הבנק בבנק יהב נפתח ביולי 2023, מבלי שהוצהר על כך לנאמן ולממונה. עד למועד הדו"ח הופקדו בחשבון זה כ-160,000 ₪ ממקורות שונים, כשהיחיד מרוקן את הכספים שמופקדים לחשבון מדי חודש בחודשו. עוד ציין הנאמן שהיחיד דיווח לו כי התגרש מאשתו השנייה באוגוסט 2023, בדצמבר 2023 נולד לו בן נוסף מגרושתו, ובסה"כ הוא נדרש לשלם דמי מזונות עבור 4 ילדים מאשתו השנייה, בנוסף למזונות שנקצבו לבתו מאשתו הראשונה. כן ציין הנאמן שהיחיד דיווח לו שחדל לעבוד כעצמאי בפברואר 2024, וכעת הוא עובד כמתקין מכשירי חשמל בחברת אלקטרוניקס פרו בלו בע"מ. היחיד והנאמן הגיעו להסכמה שהיחיד יתקן דרכיו, ובשל כך התבקשתי לבטל את צו איסור הדיספוזיציה שניתן לחשבון בבנק יהב בכפוף להסדרת המחדלים של היחיד בהליך, הגדלת צו התשלומים לסך 1,000 ₪ לחודש שינוכו ישירות משכרו של היחיד ותשלום חד פעמי בסך 4,000 ₪, מענה לבקשות תלויות ועומדות בתיק והקפדה על תנאי ההליך, תוך מתן מסמכים נדרשים לנאמן.

13. בו ביום דחיתי את ההצעה ובין היתר הוריתי כך:

    "איני מקבל את ההסדר. .. היחיד מודה בפה מלא כי התנהל בהליך בחוסר תום לב שקשה למצוא למעלה ממנו, עת פתח חשבון בנק לאחר מתן צפ"ה, קיבל כספים רבים לחשבון, תוך הסתרת הדברים מן הנאמן, ואף משך מן החשבון לא פחות מ- 160,000 ש"ח (!) משך כתשעה חודשים, היינו שווה ערך של כ-17,700 ש"ח בחודש (!). בדו"ח לא מצוין לאן נותבו כספים אלו ומה עלה בגורלם. בנסיבות הענין איני מוצא סיבה מספקת להניח כי הצהרות היחיד והתחייבויותיו כפי שהם מוצאים ביטויים בדו"ח הנוכחי (שהיחיד אף לא טרח לחתום עליו בעצמו אלא רק על ידי בא כוחו), ראויים למתן אמון כלשהו, ואחר שהיחיד במעשיו הוכיח כי לא ניתן לתת בו אמון, ומשלא ניתן לשלול אפשרות שהיחיד מסתיר כספים/נכסים כאלה ואחרים גם כעת, ובד בבד מנצל את ההליך לטובתו. לא מצאתי לפיכך יסוד או הצדקה לבוא לקראת היחיד במידה כלשהי בשלב זה, ואין כל הצדקה לכך שהיחיד יקבל ולו ש"ח אחד מן המעט שנותר בחשבון, 9,700 ש"ח, לאחר שרוקנו היחיד..."

14. ביום 2.5.2024 הגיש הנאמן בקשה להעביר את הכספים שעוקלו בחשבונו של היחיד בבנק יהב לקופת הנשייה. בתגובה מיום 8.5.2024 טען היחיד שמדובר בכספי משכורת שנדרשים למחייתו וביקש כי 5,000 ₪ מתוך הסכום המעוקל יועברו לידיו, לצרכי מחייה. בהחלטה מיום 10.5.2024 הוריתי על העברת הכספים לקופת הנשייה, כשציינתי שבקשת היחיד תישקל בכפוף להצגת פירוט מלא של הכספים שנכנסו לחשבון והשימוש בהם.

15. ביום 26.5.2024 הוגשה הצעת הממונה לצו שיקום כלכלי, לקראת הדיון שנקבע בתיק זה. בהצעת הממונה צוין שנכון למועד הגשת הדו"ח, לא הגיש היחיד ולו דו"ח תקופתי בודד, וכן ביצע תשלום בודד לטובת קופת הנשייה בסך 450 ₪ ביום 23.7.2023, ותו לא. עוד צוין שצו התשלומים החודשי הועלה לסך 500 ₪ לחודש בהחלטת הממונה מיום 1.5.2024. תביעות החוב נגד היחיד אושרו בסך כולל של 403,732 ₪, אך חסרים אישורי מסירה לנושים מוצהרים רבים.

16. ביום 2.6.2024 הגיש היחיד תגובה במשותף בנוגע לבקשות בעניין אמו ואחיו, העיקול על חשבונו בבנק יהב ובקשה נוספת לקציבת מזונות שאינה רלוונטית להחלטה הנוכחית. לפי היחיד, הוא ואחיו היו שותפים בעסק להתקנת המזגנים, כשהיחיד סייע לאחיו ונתן לו לעבוד עמו ולהשתתף בעסק כדי לתמוך בו כלכלית. היחיד לא מתנגד לבקשת הנאמן בעניין אחיו, ואף טען שהוא מעוניין להגיש תביעה כספית נגד אחיו, כשהכספים שיתקבלו מתביעה זו יועברו לקופת הנשייה. בנוגע לציפורה, הציע היחיד לשלם 250,000 ₪ לפדיון זכויותיה וכל חובות היחיד לקופת הנשייה, באמצעות הלוואה שתיקח האם, וקבלת הפטר לאלתר. היחיד ציין בנוסף שעזב את עבודתו הקודמת (בחברת אלקטרוניקס פרו), כי הוא החל עבודה חדשה וכי הוא מבקש לבטל את העיקול על חשבונו בבנק יהב, שנדרש לצורך קבלת שכרו. היחיד אף התייחס להגיש דוחותיו מעתה והלאה. היחיד טען שמחדליו נבעו מכשלים של עורכי דינו הקודמים. בנוגע לפעולות הכספיות שבוצעו בחשבונו של היחיד, טען היחיד שיגיש אסמכתאות לרכישת מזגנים ללקוחות בכספים אלו. יצוין כי בתגובה משלימה מיום 9.6.2024 הודיע היחיד שאין ביכולתו לאתר אסמכתאות לרכישת המזגנים, שכן החשבוניות עבור הרכישות נרשמו על שם הלקוחות.

17. בתגובה מיום 10.6.2024 הכחיש אופק את גרסת היחיד. לטענת אופק, היחיד ניצל אותו ועשה בו שימוש ככיסוי לפעילותו, תוך השתלטות על חשבונו, כשהוא צעיר בן 18 וללא ידיעתו. לאחר שהתברר לאופק היקף החובות, חתמו היחיד ואופק על הסכם שבו התחייב היחיד לשאת בחובות אלו, אך לא עמד בהתחייבותו. אופק ציין שקיים קושי בגרסת היחיד, שכן היחיד פעל תחת עוסק מורשה של אשתו, ולא של אופק, וכי גרסתו של היחיד נסתרת על ידי דבריו בחקירתו בדיון בתיק זה. אופק הוסיף שאף לשיטת היחיד אין מקום לחייבו בגין כספים ששימשו לרכישת מזגנים או לשימושו האישי של היחיד ומקורביו.

18. ביום 13.6.2024 התקיים דיון בתיק. בדיון נחקר היחיד, וציין שבאותה העת הוא סוכן-מנהל אזור דרום של חברת טלאור קראדי. היחיד טען שלא ידע על החובה להגיש דו"חות או על האיסור לעבוד כעצמאי ללא אישור. לגבי חשבון הבנק של אופק, טען היחיד שהוא פעל בחשבון באמצעות האפליקציה של הבנק מרחוק, מבלי שהיה מיופה כוח בחשבון, בידיעתו ובהסכמתו של אופק. לגבי ההצעה לתשלום 250,000 ₪, הבהיר היחיד שמדובר בתשלום שהוא מתכוון לשלם, ואמו תערוב לו, ולא תשלום שמוטל על ציפורה לשלם. היחיד טען בחקירתו שהשותפות עם אופק באה לידי ביטוי בחלוקה שווה של כל הכספים שהתקבלו בעסק. בעניין איסור הפעילות בחשבון בבנק יהב נקבע בדיון שהכספים שנתפסו בחשבון לא ישוחררו, אך היחיד יהיה רשאי לעשות שימוש שוטף בחשבון או לפתוח חשבון חדש בבנק הדואר.

19. ביום 28.7.2024 הוגשה תגובת ציפורה לבקשה בעניינה. ציפורה טענה כי היא נהגת אוטובוס שכירה, שלא קיבלה כל טובת הנאה ממעשיו של היחיד. לטענתה, ליחיד לא הייתה גישה לחשבון בבנק הפועלים (למעט פעולה בודדת), ואילו החשבון בבנק לאומי היה בשליטה מלאה של היחיד, ואך פורמלית נרשם על שמה, מבלי שציפורה נהנתה מהפעולות בחשבון זה. ציפורה הוסיפה וטענה שגם לשיטת הנאמן, אין מקור לחייבה להחזיר את כל הכספים שעברו בחשבון, אלא אך את רווחיו של היחיד, כשמרבית מחזור הכספים אינו מהווה רווח כלל.

20. בתגובה מיום 30.10.2024 הצטרף הממונה לעמדת הנאמן בעניין חיובם הכספי של ציפורה ואופק.

     

     

    בקשות נוספות

21. ביום 21.3.2024 הוגשה בקשה (16) של לקוח לשעבר של היחיד, יעקב פרץ, להארכת מועד להגשת תביעת חוב, בשל חוב כספי הנובע מהתקשרות עם היחיד להתקנת מזגנים שלא הושלמה. בדיון ביום 13.6.2024 נקבע שהיחיד יהיה רשאי לגבות את חובו לאחר סיום ההליך, שכן הוא אינו חלק ממצבת הנשייה בהליך.

22. ביום 26.3.2024 הוגשה בקשה לאישור ניהול תביעה נפרדת נגד היחיד ע"י יאיר עמר, לאחר שנטען שהמבקש התקשר עם היחיד בעסקה להתקנת מזגנים, אך זו לא הושלמה. היחיד נתן הסכמתו לניהול התביעה מחוץ להליך חדלות הפירעון. ביום 8.5.2024 התרתי את ניהול התובענה בהליך נפרד.

23. ביום 18.4.2024 הוגשה בקשת הנאמן לקציבת מזונות לשתי גרושותיו של היחיד בהליך. הבקשה טרם הוכרעה.

24. ביום 10.7.2024 הוגשה בקשה לביטול ההליך עקב צבירת חוב חדש בהליך ע"י שלמה איווניר, שטען כי ביום 23.8.2023 התקשר עם היחיד בהסכם לרכישה והתקנה של 3 מזגנים בדירתו בבאר שבע, אך היחיד נמנע מלקיים את חלקו בהסכם. היחיד נמנע מלהגיש תגובה, ואילו הנאמן הגיש תגובתו ביום 15.12.2024, שבה התנגד לבקשה.

25. ביום 1.9.2024 הגיש איתן לויטס בקשה נוספת לביטול ההליך עקב צבירות חוב חדש בהליך, ולחילופין בקשה להתיר ניהול הליכי גביה. גם במקרה זה מדובר היה בעסקה לרכישת מזגנים והתקנתם שלא הושלמה על ידי היחיד, כשהמבקש קיבל פסק דין בהיעדר הגנה נגד היחיד.

    דיון ופסיקה

26. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם, הגעתי למסקנה שדין בקשת הנאמן להתקבל בחלקה. אתייחס להלן לכל אחד מהמעורבים בנפרד – ציפורה, אופק והיחיד עצמו.

    חשבון הבנק של אופק

27. אין מחלוקת שהיחיד עשה שימוש בחשבון הבנק של אופק בבנק הפועלים לצורך עבודתו בהתקנת מזגנים, אך הצדדים הציגו לפני שלוש גרסאות עובדתיות שונות לשאלה באילו נסיבות התרחש שימוש זה. לפי הנאמן, אופק הרשה ליחיד לעשות שימוש בחשבונו לצרכיו, כדי לעקוף את העיקולים השונים שהוטלו על היחיד. לפי היחיד, אופק היה שותפו לעבודה בתחום המזגנים, ולשניהם אחריות וזכות שווה בכספים שעברו בחשבון זה. אופק, לעומת זאת, טען שהיחיד כפה על אופק את השימוש בחשבון הבנק שלו, ואף מנע ממנו שליטה או ידיעה על הפעולות שמבוצעות בחשבונו. לראיה, הציג אופק הסכם מיום 21.2.2023, היינו כשבועיים לאחר שניתן צו פתיחת ההליכים ליחיד. בהסכם נקבע שהיחיד עשה שימוש עצמאי בחשבון, בידיעתו של אופק, אך חרג מהרשאותיו של אופק וצבר חוב, שאותו הוא התחייב לשלם בתשלומים. ההסכם נחתם לפני עורך דין.

28. גרסתו של היחיד בעניין זה אינה עקבית. בדיון ביום 10.7.2023 נחקר היחיד על חשבון הבנק של אופק. כשהיחיד נשאל האם עשה שימוש בחשבון הבנק של אופק, השיב בחיוב. בהמשך, העיד ש"אופק עבד איתי" (עמוד 7 שורות 17-11 לפרוטוקול). בניגוד לתגובתו המאוחרת של היחיד בכתב, בחקירה זו לא ציין היחיד שאופק היה שותפו לעסק, אף שלשיטתו הדבר מהותי ביותר, ואף מצדיק את חיובו של אופק בתשלום מחצית הכספים שחלפו בחשבונו. בנוסף, היחיד אישר שפעל בחשבונו של אופק במקביל לשימוש בחשבון הבנק של ציפורה (עמוד 4 שורות 31-30 לפרוטוקול מיום 13.6.2024). אם אמנם אופק היה שותפו של היחיד, מדוע השתמש היחיד בשתי חשבונות בנק שונים לעבודתו, כשאחד מהם ללא שליטה או ידיעה של אופק?! נוכח התמיהות, אין בידי לקבל את גרסתו של היחיד.

29. על פניו, ההסכם תומך בגרסתו של הנאמן, למצער חלקית. לפי ההסכם אופק נתן ליחיד הרשאה לשימוש בחשבונו, היינו ידע שהוא משתמש בחשבונו כדי להימנע מעיקולים ומפירעון חובותיו, וכל הסכומים שעברו בחשבון, למעט חיובים שלא נפרעו והצטברו חובות בגינם, הם בהרשאתו של אופק. דע עקא, מדובר בהסכם שנחתם על ידי היחיד לאחר שכבר ניתן צו פתיחת הליכים בעניינו. בנוסף, במועד חתימת ההסכם היחיד היה בן 33 ואילו אופק בן כ-21. לא למותר לציין שהשימוש בחשבון הבנק של אופק התחיל כשאופק היה בן 19 והסתיים כשהוא היה בן 21. אופק אמנם היה בוגר, אך בהחלט צעיר, וניכר שיחסי הכוחות בינו לבין היחיד, אחיו הגדול, לא היו שווים. בנוסף, התרשמותי מחקירתו של אופק הייתה חיובית. נוכח כל האמור, אני סבור שיש לאמץ את גרסתו של אופק, ולקבוע ששימושו של היחיד בחשבון הבנק של אופק נעשה למעשה בעל כורחו של אופק. בכך נשמט הבסיס העובדתי לבקשת הנאמן בעניינו של אופק, ולכן אין הצדקה מספקת להטיל על אופק אחריות למעשי היחיד, ודין הבקשה בעניינו להידחות.

    חשבון הבנק של ציפורה

30. בפתח הדברים, יצוין כי ציפורה נמנעה מלהתייצב לדיון ולא הגישה תגובה כנדרש מבעוד מועד, על פניו מבלי לעדכן אפילו את בא כוחה (ראו התייחסותו בעמוד 7 לפרוטוקול הדיון מיום 13.6.2024). לפנים משורת הדין, התרתי לציפורה להגיש תגובה לבקשה לאחר הדיון השני בתיק זה, וזו הוגשה כשהיא נתמכת בתצהיר כללי בלבד. ציפורה לא הציגה הסבר להימנעותה מלהתייצב לדיון בעניינה, ואין צורך לומר שלא אסמכתא. בנסיבות אלו, ונוכח טענותיה הלקוניות ממילא של ציפורה בתגובתה ומשלא ביקשה לקיים דיון נוסף בנוכחותה, ניתן להכריע בבקשה בעניינה בהתאם לראיות שלפני.

31. ציפורה הודתה שפתחה את החשבון בבנק לאומי ונתנה ליחיד לעשות בו שימוש חופשי כרצונו. היחיד וציפורה לא הכחישו את סכומי הפעולות שהנאמן טען שבוצעו במסגרת חשבון בנק זה. מנגד, הכחישה ציפורה את הטענה שהיחיד עשה שימוש כלשהו בחשבונה בבנק הפועלים, שלטענתה שימש אותה באופן בלעדי, למעט הפקדה חד פעמית. אין בידי לקבל טענה זו. לגופו של עניין, מעיון בדפי החשבון של חשבונה של ציפורה בבנק הפועלים עולה שלפחות ב-24 מקרים בוצעו הפקדות לחשבונה, בסך כולל של 47,500 ₪, שלגביהן נרשם בפירוש שההפקדה היא תשלום עבור התקנת מזגן או תיקונו, בלשון כזו או אחרת. הפקדות אלו אותרו באופן רציף החל ממאי 2021 ועד לדצמבר 2022, ארבעה חודשים לאחר שהוגשה הבקשה לצו פתיחת הליכים. לצד תשלומים אלו, ישנן הפקדות רבות נוספות בסכומים שונים שלא פורטה לגביהן מטרת ההפקדה, אך אינן תואמות התנהלות של אדם שכיר, ורגליים לדבר שאף הן, או למצער רובן, תשלומים ליחיד בגין עסקו בתחום המזגנים. כמו כן, משנדחתה גרסתה של ציפורה לכך שלא נעשה שימוש בחשבון בבנק הפועלים למעט פעולה בודדת, אין לפני גרסה עובדתית של ציפורה או היחיד לגבי ההפקדות שבוצעו בחשבון, כשמדובר במידע שנמצא בידיעתם. לכן, די בכך שהוכח שחלק ניכר מההפקדות בוצעו במסגרת עסקו של היחיד כדי להעביר את הנטל להוכיח שישנן הפקדות שלאין לייחסן לעסק. בחלק מהמקרים עולה מהפירוט בבירור שהכספים הוכנסו לחשבון ומיד הועברו לחשבון אחר או בוצעה משיכת מזומן בסכום זהה, אך מטבע הדברים קיים קושי לעקוב אחר כספים אלו באופן מדויק ולזהות אילו משיכות נעשו בידי היחיד או עבורו, ואילו משיכות הן חלק מפעילותה השוטפת של ציפורה. נוכח האמור, ברי שמדובר בהתנהלות קבועה ולא חד פעמית. יתרה מכך, מאחר ומדובר בחשבונה האישי של ציפורה, שאליה הופקדה משכורתה ובה עשתה שימוש לתשלום כל חשבונותיה, ברי כי התנהלות זו לא הייתה זרה לה, ונעשתה בהסכמתה.

32. יוצא אם כן ברמה העובדתית, שצודק הנאמן בטענה שציפורה אפשרה ליחיד לעשות שימוש בחשבונות הבנק שלה, הן החשבון בבנק לאומי והן החשבון בבנק הפועלים, לצורך עסקו ובמטרה להבריח את כספיו מנושיו, בהתאם לסכומים שציין הנאמן.

33. הנאמן טען שיש לחייב את ציפורה לשלם לקופת הנשייה כספים אלו, כשהוא מתבסס על שלושה מקורות משפטיים. בבקשה המקורית מיום 5.6.2023 ביסס הנאמן את בקשתו על שני פסקי דין, שעוסקים בסעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"). הוראה זו מאפשרת לבית המשפט לקבוע שמקרקעין מסוימים שייכים לחייב, אף שהוא אינו הבעלים הרשום שלהם, או במילים אחרות, לקבוע שהרישום הוא רישום פיקטיבי. דע עקא, פרט לכך שבמקרה הנוכחי אין מדובר במקרקעין, אף לא מבוקש לקבוע שהכספים שנמצאים בחשבונות הבנק שייכים ליחיד, שכן הכספים שמבוקש לחייב את ציפורה בהם אינם נמצאים בחשבונות הבנק מזה זמן רב, לאחר שהיחיד משך אותם מדי חודש בחודשו, סמוך להפקדתם (ראו גם: סעיף 30 לת"א (שלום ת"א) 19785/08 גל (מנור) 1990 בע"מ נ' לב [פורסם בנבו, 19.1.2010], להלן: "פס"ד לב"). בהמשך, ביקש הנאמן להתבסס על החלטה שניתנה בפש"ר (באר שבע) 34017-10-17 רייטמן נ' הכונס הרשמי (פורסם בנבו, 31.5.2020, להלן: "פס"ד רייטמן"). פס"ד רייטמן עסק בחייב בהליך פשיטת רגל שרכש שתי דירות מגורים, רשם אותן על שם בניו הקטינים, ולאחר בגרותם מכר את הדירות. תמורת המכר עברה לחשבונות בנק על שם ילדי החייב, משם הועברו הכספים לעורך דינו של החייב. כך קבע בית המשפט:

    • "בנו של החייב, בן רייטמן, פעל בשיתוף פעולה מלא עם אביו בכל הנוגע להברחת הכספים והעברתם לידי עו"ד רייף... במישור השני, סייע בהעברת הכספים מהחייב אל מכרו הטוב של החייב עו"ד רייף, בפעולה המהווה הברחת כספים מובהקת המהווה הענקה בטלה אשר מנוגדת לצו הכינוס.

    • ...יש לבחון את פעולותיו מהמועד בו הפך לבגיר. מאותו שלב, היה אחראי לפעולות אותן ביצע, אשר כללו שיתוף פעולה וסיוע אקטיבי בהברחת הכספים מהחייב לעו"ד רייף. אלמלא שיתוף הפעולה והסיוע של בן, לא היה החייב מצליח בביצוע הברחת הכספים לאחר מועד מתן צו הכינוס (פעולה מתוכחמת שנחשפה רק נוכח החקירה המעמיקה שנערכה על ידי המנהלים המיוחדים).

    • התרשמות בית המשפט מהעדויות מלמדת, כי בן היה מודע לכך שאביו היה מצוי באותה עת בחדלות פירעון וכן כי ננקטו נגדו הליכי פשיטת רגל וניתן נגדו צו כינוס אשר משמעותו שנאסר עליו להעביר כספים לגורמים כדוגמת עו"ד רייף...

    • במקרה זה, בן היה שותף פעיל להברחת הכספים על ידי החייב. אלמלא שיתוף הפעולה של בן בהעברת כספי התמורה, לפי הוראות החייב, בידיעה כי מדובר בהעברת כספים אסורה נוכח קיומו של צו הכינוס, לא היה החייב מצליח להעביר את הכספים ולהבריח אותם מקופת הכינוס.

    • בן משפחה המסייע באופן פעיל בהעברת כספים לפי הנחיות החייב, במועד בו קיים צו לכינוס נכסי החייב, נושא באחריות בהליך פשיטת הרגל המתנהל נגד החייב, להשבת הכספים שהועלמו מקופת הכינוס...

    • בן רייטמן טען, כי הכספים אינם בידיו ועל כן לא ניתן לחייבו ב"השבה" של הכספים לקופת הכינוס. טענה זו בטעות יסודה. כאשר נעשית פעולת הברחה של כספים, על ידי החייב בשיתוף גורמים נוספים, הרי שהחיוב המוטל על האחראים להברחת הכספים להשיב את הכספים לקופת הכינוס אינו תלוי בהמצאות הכספים בחזקתם.

    • מאחר ונמצא כי בן רייטמן היה שותף פעיל להברחת הכספים על ידי החייב לאחר מועד מתן צו הכינוס, כאשר אלמלא הסיוע שנתן לא היה בידי החייב לבצע את ההברחה המתוחכמת האמורה, הרי שיש לחייבו בהשבת הסכום שהוברח."

34. פס"ד רייטמן התבסס על כך שנכסיו של חייב עוברים לקופת הנשייה עם מתן צו כינוס (או צו פתיחת הליכים, בהליכים מכוח חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, להלן: "החוק"), ובהתאם קבע שהעברתם לגורם אחר לאחר מועד צו הכינוס הוא הברחה אסורה של הכספים, שהאחראי לה חב בהחזר הכספים. הדבר נכון אף במקרה שלנו. הנאמן ציין שסך 170,030 ₪ התקבל בחשבון בבנק לאומי והועבר ממנו לאחר שניתן ליחיד צו פתיחת הליכים (סעיף 19 לבקשה מיום 26.11.2023). מאחר ואין מחלוקת שמדובר בכספים של היחיד, שהוקנו לקופת הנשייה במועד צו פתיחת ההליכים, או במועד קבלתם לחשבון הבנק, לפי המאוחר, הוצאתם מחשבון הבנק היא הברחה אסורה של הכספים. לעניין זה יודגש כי אין חשיבות לשאלה האם הכספים הם רווח או הכנסות שנועדו לרכישת מזגנים במסגרת פעילות העסק. כל תקבול שניתן ליחיד מוקנה לקופת הנשייה, כשהיחיד פעל ללא היתר להפעלת עסק. בנוסף, בדומה לבנו של רייטמן בפס"ד רייטמן, גם ציפורה ידעה שהיחיד שרוי בחובות. היחיד העיד שציפורה אפשרה לו לעשות שימוש בלעדי בחשבון בבנק לאומי "עד שיינתן לי אישור לפתוח חשבון בנק" (עמוד 6 שורה 6 לפרוטוקול מיום 17.7.2023). ציפורה לא הכחישה זאת. אף קיימת חזקה שקרובי משפחה מודעים למצבו הכלכלי הקשה של היחיד (ע"א 5709/99 לוין נ' שילר פ"ד נה(4) 925, 953). בנוסף, ציפורה סייעה ליחיד באופן פעיל להעברת הכספים. כך לדוגמא, היא נתנה ליחיד כרטיס דיירקט לשימושו (עמוד 6 שורות 16-13 לפרוטוקול מיום 17.7.2023). למעשה, גם אם ציפורה לא הייתה מעורבת באופן אישי בפעולות שנעשו בחשבון הבנק, כל פעילותו של היחיד בחשבון הבנק נעשתה בהסכמה מלאה של אמו, ציפורה, שהיחיד יעשה בחשבון הבנק כרצונו בהרשאתה, בין אם באמצעות העברת הסיסמאות לפעולות באינטרנט לידי היחיד או בכל דרך אחרת. אין סיוע גדול מכך.

35. האמור עד כה נכון לגבי כספים שהתקבלו בחשבון הבנק של ציפורה ממועד צו כינוס הנכסים, אלא שהנאמן ביקש להטיל על ציפורה אחריות אף לכספים שעברו דרך חשבונות הבנק של ציפורה לפני שניתן צו כינוס נכסים. בנוגע לכספים אלו, לא ניתן להטיל על ציפורה אחריות על בסיס פס"ד רייטמן לבדו ונימוקיו, שכן פסק הדין התבסס על כך שהכספים הוקנו לקופת הנשייה במועד צו הכינוס. בתגובה מיום 22.9.2024 טען הנאמן טענה חדשה. לדבריו, קיימת עילה נזיקית עצמאית לשפות את הנפגעים. הנאמן ביסס את טענתו על המלומדים מאור ודגני, בספרם הפטר, עמוד 966 (להלן: "מאור ודגני"), ועל החלטה בפש"ר (מחוזי ת"א) 56266-05-12 מזרחי נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 21.7.2014, להלן: "פס"ד מזרחי"). הנאמן מודה שבהחלטה בפס"ד מזרחי נידונו נסיבות שונות, ולטענתו אף הפוכות, אך סבר שמתוך הן ניתן לשמוע לאו. לטעמי, ההיסק של הנאמן מפס"ד מזרחי אינו מוכרח, ולא ניתן ללמוד מפסק דין זה לענייננו. מאידך גיסא, מאור ודגני ציטטו בעמוד המוזכר החלטה בבש"א 9073/09 יהודאי נ' בן עזרי (פורסם בנבו, 19.12.2012, יוער כי בהערת שוליים 2303 נכתב שהציטוט הוא מפס"ד מזרחי, אך מדובר בשגגה), שבה נכתב בסעיף 10 כך:

    • "אכן יש ממש בטענה כי סעיף 98 אינו מכוון לחול כנגד מי ששימש "צינור" להעברת כספים בין החייב לצד ג', אף אם הוא קרוב משפחתו של החייב. כנגד "צינור" כזה ניתן, לכל היותר, להגיש בקשה מסוג אחר, בגין התנהלותו הפסולה כביכול, הא ותו לא. מאידך גיסא, דין שונה חל מקום בו פלוני קיבל נכס מוענק או דמי-העדפה אסורה מהחייב, מכר את הנכס או השתמש בכספים בעצמו, ואגב כך "העבירם" לצד ג'. במצב דברים כזה, אף אם הנכס המקורי או הסכום המקורי אבדו, ניתן אף ניתן לחייב את המקבל להשיב לקופה שווה-ערך; וטוב יעשו המשיבים אם יקחו את האמור לעיל לתשומת ליבם."

      מהי אותה "בקשה מסוג אחר" שאליה התייחס בית המשפט שם (השופטת אלשיך)? נראה שהנאמן סבור שמדובר בעילה נזיקית (שלא הוזכרה בספרם של מאור ודגני). בפס"ד לב נידון מקרה שבו חייב הבריח נכסים באמצעות חברה בבעלות אמו, כשהזוכה ביקשה להטיל את החבות בחוב על האם. בית המשפט קבע שהתביעה הוכחה מבחינה עובדתית, אך דחה את כלל האפשרויות המשפטיות שהוצגו כתשתית לחיוב זה, שכללו אף רשלנות וחובת תום לב, שנקבע שלא חלים כלפי הזוכה. הזוכה ערערה על קביעה זו אך חזרה בה מערעורה, כשבית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו: "מבלי לחוות דעה לגופם של דברים, דומה כי צדק בית משפט קמא במסקנתו, כי בנסיבות דנן, חרף הקביעות האחרות, לא קמה עילה כספית לתביעה כנגד המשיבה, ולכן בדין נדחתה התביעה בבית משפט קמא" (ע"א (מחוזי ת"א) 4875-03-10 גל (מנור) 1990 בע"מ נ' לב [פורסם בנבו, 22.11.2010]). לעומת זאת, בת"א (שלום הרצליה) 3037/01 איטונג בע"מ נ' ארליך (פורסם בנבו, 27.6.2004) דן בית המשפט בתביעה להשית על אשתו של חייב חיוב בגין כספים שנכנסו לחשבון הבנק שלה (ונמשכו משם) ובחן את העילות הנזיקיות הרלוונטיות. בתיק זה נדחתה האפשרות להתבסס על עוולת התרמית או עוולת הרשלנות, אך נקבע שניתן לחייב את אשת החייב בתשלום בגין הפרת חובה חקוקה, כשהחובה היא מכוח סעיף 439(א) לחוק העונשין, הקובע ש"הנותן מתנה או מוסר או מעביר או משעבד נכס מנכסיו או גורם לאחת מאלה, בכוונה להונות נושה מנושיו, דינו - מאסר שלוש שנים."

      יצוין כי באותו מקרה נדחתה התביעה, אך זאת בשל אי הוכחת שיעור הנזק בלבד.

      בת"א (שלום י-ם) 16394/01 שובל נ' פרטוק (פורסם בנבו, 20.4.2006) חייב בית המשפט את מי שנרשמו על שמה זכויות של אחיה החייב בעילת הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 439 לחוק העונשין, וכן בעוולת תרמית.

36. מהדברים עולה שהדעות חלוקות בשאלה האם קיימת עילה כספית – נזיקית או אחרת – לחייב בגין הכספים שהוברחו את מי שסייע לחייב להבריח כספים. דעתי עם הסוברים שאין בדין כיום עילה כספית שמאפשרת להטיל חיוב על המסייע לחייב להבריח נכסיו קודם למתן צפ"ה, מנימוקיהם. על פניו, נראה שהעבירה בסעיף 439(א) לחוק העונשין מתייחסת לחייב עצמו, וגם הביטוי "הגורם לאחת מאלה", מתייחס למצבים שבהם החייב גרם לצד שלישי שחב לו כספים להעבירם לידי אחר כדי שלא יגיעו לחזקתו, ולא לצד שמסייע לחייב בפעולת ההונאה ומשמש כ"צינור" עבור הכספים, וממילא אינה מהווה חובה חקוקה שציפורה הפרה. יצוין עוד שבפסיקה לגבי מקרים שבהם נעשה שימוש בהוראת חוק זו, דובר בכתבי אישום נגד החייבים עצמם, ולא כלפי מי שסייעו להם.

37. יודגש, מעשיה של ציפורה פסולים וראויים לביקורת נוקבת. במו ידיה סייעה ליחיד להבריח נכסים רבים מנושיו, במשך תקופה ארוכה. אין ספק שהברחת נכסים היא פעולה חמורה. כבר לפני 30 שנה כתב כב' השופט גורן (כתוארו אז) כך:

    • "לא מיותר יהיה להיזקק להוראות הדין הפלילי הנוגעות להברחת נכסים. סעיף 439 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, קובע:

    • "(א) הנותן במתנה או מוסר או מעביר או משעבד נכס מנכסיו או גורם לאחת מאלה, בכוונה להונות נושה מנושיו, דינו מאסר שלוש שנים.

    • (ב) המוכר או מסלק חלק מנכסיו אחרי התאריך שבו ניתן נגדו פסק-דין או צו לתשלום כסף שלא קיימים, או תוך חודשיים לפני התאריך האמור, והכל בכוונה להונות נושיו, דינו - מאסר שלוש שנים".

    • המחוקק רואה, אם-כן, בחומרה רבה את ניסיונם של חייבים להבריח נכסים מפני נושיהם. הוסף לכך את התופעה של העברת נכסים על-שם קרובים, לשם השתמטות מתשלום חובות, אשר קנתה לה לאחרונה שביתה בארץ. והמסקנה הבלתי נמנעת היא, כי על בתי המשפט לסייע בידי נושים להרים את המסך מעל הבעלות בנכסים "מוברחים" שכאלה, על מנת לסכל תופעה נפסדת זו."

      (ה"פ (ת"א) 16/92 וידר נ' אלשייך פ"מ נה(1) 202, 211, וראו גם ה"פ (ת"א) 673/93 נירן נ' סראף [פורסם בנבו, 2.5.1995])

38. העובדה שאין בדין קונסטלציה מתאימה מבחינה פורמלית להטיל חיוב על מי שמסייעים לחייבים להתחמק מנושיהם קודם לפתיחת הליך חדל"פ, ראוי שתיבחן על ידי המחוקק, אולם לעת הזו יש לפעול בהתאם לדין הקיים.

39. לסיכומו של פרק זה, על ציפורה להעביר לקופת הנשייה את מלוא הכספים שהעביר היחיד באמצעות חשבונות הבנק שלה ממועד צו פתיחת ההליכים, בסך כולל של 170,030 ₪. הבקשה בעניין הכספים שהועברו לפני מועד צו פתיחת ההליכים נדחית.

    היחיד

40. הנאמן ביקש להורות על צו פתיחת הליכים נוסף שיאוחד עם הצו הנוכחי, כדי שחובות נוספים שנוצרו תוך כדי ההליך יכללו בצו פתיחת ההליכים. מנגד, הוגשו שתי בקשות לביטול ההליך על ידי נושים שטענו שהיחיד יצר חוב כלפיהם במהלך ההליך. לנושה נוסף ניתן היתר לניהול תביעה נפרדת ביום 8.5.2024, ולגבי נושה רביעי קבעתי בהחלטה מיום 13.6.2024 שחובו אינו חלק ממצבת הנשייה בהליך ושהוא יהיה רשאי לגבות את חובו לאחר סיום ההליך באופן עצמאי.

41. התנהלותו של היחיד בהליך זה הייתה חמורה ביותר, ואין מנוס מהמסקנה שהיחיד נכנס תחת כנפי ההליך במטרה מובהקת להתחמק מנושיו, התנהלות שאינה זרה ליחיד, כפי שהוצג לעיל. זלזולו של היחיד בהליך ובחובותיו מכוחו בולט לעין. מתחילת ההליך לא הגיש היחיד ולו דו"ח תקופתי בודד. בנוסף, היחיד שילם אך תשלום בודד בסך 450 ₪ לקופת הנשייה, במהלך השנתיים האחרונות. לא זו בלבד, אלא שבמקביל להתנהלות זו המשיך היחיד לנהל את עסקו ולבצע פעילות ענפה שהניבה הכנסות רבות ורווחים, שלא ניתן לאמוד בשל מחסור במידע מהיחיד, אך לפי דבריו של היחיד עצמו הגיעה לעשרות אלפי ₪ לחודש (עמוד 6 שורות 25-22 לפרוטוקול מיום 10.7.2023). מדובר בעסק עצמאי שהתנהל ללא היתר מהממונה כנדרש ותוך הסתרת פעילותו מהנושים, הנאמן ומבית משפט זה.

42. היחיד טען לאחרונה שהאחריות למחדליו נופלת על מייצגיו הקודמים, בטענה שאלו לא הסבירו לו את חובותיו בהליך, אך אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, מדובר בהליך שני של היחיד, כשההליך הקודם בוטל עקב ניצול לרעה של היחיד. לאחר שכבר בוטל הליך של היחיד בשל מחדלים, חזקה עליו כי ידע מה חובותיו בהליך. שנית, היחיד החליף ייצוג שלוש פעמים בהליך זה, ולדבריו לא עורך דין בודד כשל בייצוגו, אלא כל מייצגיו הקודמים – שלושה במספר – כשלו בייצוגו ולא הבהירו לו את חובותיו הבסיסיים בהליך. טענה זו, כשהיא נטענת באופן לקוני וללא כל ראיה, אין לקבל. שלישית, וחשוב מכל, כבר בדיון הראשון בתיק זה, שהתקיים כחצי שנה לאחר שניתן צו פתיחת ההליכים ובו נכח היחיד באופן אישי, נידונו מחדליו של היחיד והובהר שעל היחיד להקפיד להגיש דו"חות ולשלם את צו התשלומים. בשלב זה בוודאי הייתה ליחיד ידיעה אישית לגבי הצורך לעמוד בחובותיו בהליך ומחדליו עד לאותה העת, ואין בידיו להטיל את האשמה על עורכי דינו. ביום 18.4.2024 נתתי החלטה נוספת שבה עמדתי בפירוט על הקושי בהתנהלותו של היחיד ומחדליו, שמעוררים קושי ניכר לתת אמון ביחיד ובמעשיו, וכי לא ניתן לשלול את האפשרות שהיחיד ממשיך להסתיר כספים או נכסים שבידיו. היחיד היה מודע לחובותיו וכישלונו למלא אחריהם אינו נובע משגגה או אי ידיעה, אלא נעשה בכוונת מכוון, מתוך מטרה לנצל את ההליך כדי להתגונן מפני נושיו, ללא כל כוונה למלא אחר חובות ההליך. למען הסר ספק, כל האמור עד כה נכון אף לגבי העסק שהפעיל היחיד ללא אישור כנדרש, לא דיווח עליו, ונהנה מרווחיו בשעה שהוא מחויב בסכום זעיר ביותר לקופת הנשייה מדי חודש.

43. מאחר ודינו של ההליך ככל הנראה להתבטל, ונוכח התנגדות הנושים שנוצר כלפיהם חוב לאחר שנפתח ההליך עצמם (למצער החלק הידוע לנו), שביקשו לבטל את ההליך כדי לפעול בהליכי גבייה באופן עצמאי, איני סבור שיש מקום ליתן צו פתיחת הליכים נוסף כדי שחובות אלו ייכללו בהליך. לא למותר לציין שהכספים שצפויים להיגבות מציפורה ויחולקו לנושים הנוכחיים, לאחר ניכוי הוצאות ההליך, צפויים לייצר לנושים הנוכחיים דיבידנד בשיעור שאינו גבוה יחסית לסכום הנשייה הכללית.

44. בנוסף, בשים לב לכך שהיחיד אינו מציית להוראות ההליך ממילא, ואף מבצע תשלומים לזכאיות למזונות שאין בינם לבין חיוביו הפסוקים במזונות דבר ושלא ניתן לו היתר לבצעם, שעה שברור כי סכום החיוב החודשי של היחיד נמוך משמעותית מיכולתו הכלכלית, ואעפ"כ היחיד אינו משלמו, כמו גם ביטולו הצפוי של ההליך, איני סבור שיש טעם להידרש בעת הזו לקציבת מזונות בהליך על כל השיקולים שיש לבחון בהקשר זה. קציבת מזונות נועדה לאזן בין זכויות הזכאיות למזונות לזכויות הנושים להגדיל את קופת הנשייה, אך במקרה זה היחיד נמנע באופן עקבי מלהעביר לקופת הנשייה את הכספים הנדרשים ואף מבריח את כספיו מהנאמן והנושים, ויש יסוד מספיק להניח כי היחיד מחזיק באופן כזה או אחר בכספים רבים מאוד. גם אם קציבת המזונות הייתה מאפשרת הגדלה של צו התשלומים, אין בכך טעם שעה שהיחיד אינו משלם אף את סכום הצו הנוכחי. משכך, הבקשה לקציבת מזונות נמחקת ללא הכרעה, ועל היחיד לשאת במזונות בהתאם לצו פתיחת ההליכים, כלומר בהתאם לחיוביו בפסקי הדין למזונות.

45. לאור כל האמור, אני סבור שאין ליתן ליחיד הפטר בהליך זה. דין ההליך להתבטל, לאחר גביית החיוב מציפורה או מיצוי האפשרות לעשות כן במסגרת ההליך.

     

    סיכום

    הבקשה לחייב את אופק בתשלום לקופת הנשייה נדחית.

    ציפורה תשלם לקופת הנשייה סך 170,030 ₪, שישולמו בתוך 45 ימים.

    הבקשה לקציבת מזונות נמחקת.

    הנאמן יגיש הודעת עדכון בתוך 60 ימים לעניין גביית התשלום מציפורה, ולאחר מכן יבַּחן האם בשלה העת לביטול ההליך.

    ת"פ ביום10.3.2025.

    הליכי ערעור כדין.

     

     

    ניתנה היום, ט"ז טבת תשפ"ה, 16 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.