פלונית נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז חיפה והצפון ואח'

לפניי בקשת בעלי התפקיד והנושים לשנות את צו השיקום שנקבע בעניינה של היחידה על רקע שינוי בנתון מהותי- שווי דירת המגורים שנמכרה לאחרונה בסכום העולה על הסכום בו הוערכה לצורך קביעת צו השיקום. להלן יובאו עיקרי הדברים הנדרשים להכרעה.

ביום 23.12.21 ניתן צו לפתיחת הליכים במסגרתו נקבע תשלום חודשי בסך 150 ₪ למשך שלושה חודשים ו-1,500 ₪ לאחר מכן.  עו"ד עופר גבריאלי מונה כנאמן לניהול הליכי חדלות הפירעון.

במסגרת ההליך הוגשו נגד היחידה 12 תביעות חוב בסכום כולל של 2,135,785 ₪. לא נתבעו חובות בדין קדימה. תביעות החוב נבדקו על ידי הנאמן ואושר סך כולל של 1,779,231 ₪ בדין רגיל. מתוך סכום זה, חוב מאושר בסך 1,013,549 ₪ הינו לבנק הפועלים בע"מ ומדובר בחוב המובטח במשכנתה על דירת המגורים של היחידה, אשר הוחרג מההליך בהסכמה. יתרת החובות המאושרים הינם על סך 765,682 ₪. מתוך סכום זה הנושה המהותי הינו בנק לאומי עם נשייה מאושרת בסך כ 432,000 ₪ ואילו לנושה מימון ישיר תביעת חוב מאושרת בגבולות 191,000 ₪.

ביום 10.1.23 התקיים דיון במעמד הצדדים. בעקבות הדיון ניתנה לבעלי התפקיד שהות לבצע שמאות של דירת המגורים של היחידה כדי שניתן יהיה לבוא בהמלצה לתכנית שיקום מתאימה.

על פי חוות דעת שמאי המקרקעין ניצן בניטה מיום 14.2.23, מדובר בדירה מס' 11 בבניין שהוקם על חלקה 457 בגוש 10034 ברח' הגיבורים 98א בחדרה. שווי הדירה הוערך על ידי השמאי בכ-1,500,000 ₪.

על יסוד הנתונים הללו, גובשה הסכמה על תכנית שיקום במסגרתה תוסיף היחידה לקופת ההליך סך של 450,000 ₪ בפריסה ל-96 תשלומים חודשיים. זאת כפוף להחרגת החוב המובטח כלפי בנק הפועלים בע"מ ומחיקת תביעת החוב מטעמו. ביום 11.6.23 ניתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לתכנית המוצעת. היחידה עמדה בתשלומים השוטפים.

בחלוף כשנה, ביום 5.6.24 הוגשה בקשת היחידה, בהסכמת הנאמן, להקדמת התשלום הנדרש על פי הצו לשיקום כלכלי באמצעות ביצוע מכר עצמי של דירת המגורים.

על פי הסכם מכר מיום 31.5.24 מכרה היחידה את זכויותיה בדירה בתמורה ל-2,260,000 ₪. הצדדים עתרו לאשר את המכר, בהסכמת הנאמן והנושה המובטח. הבקשה הועברה לעיון והתייחסות הנושים.

לאור ההבדל בין שווי הדירה עליו התבסס הצו לשיקום כלכלי שניתן בהליך, לבין תמורת הסכם המכר, העלו הנושים (רון ארבע שירותים משפטיים בע"מ, מימון ישיר מקבוצת ישיר 2006 בע"מ ומקס איט אשראים בע"מ) טענות בדבר הצורך לשנות את גובה התשלום על פי הצו לשיקום כלכלי הקיים ולהגדיל את התשלום, בהתאמה למחיר המכירה של הנכס.

הנאמן התייחס לעניין זה, הציג תחשיב וטען כי יש לחייב את היחידה בתוספת של 325,000 ₪. היחידה נכונה להגדיל את התשלום הנדרש ממנה אולם מציגה תחשיב אחר וטוענת כי יש להוסיף לכל היותר סכום של 180,000 ₪.

ביום 24.7.24 התנהל דיון במעמד הצדדים במהלכו חזרו הצדדים על עמדותיהם. נציגת הממונה הצטרפה לעמדת הנאמן.

לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים , הגם שהתחשיב שמציע הנאמן משקף את 'המתמטיקה של הדברים', אזי לטעמי השיקולים בעת קביעת הסכום לתוספת אינם יכולים ואינם צריכים להישען על תחשיב מתמטי גרידא, אלא לשקף באופן מאוזן גם את התכלית השיקומית של הליך זה. שיקולים אלה מובילים לדידי למסקנה לפיה יש לחייב את היחידה בתוספת סכום של 250,000 ₪ דהיינו צו שיקום המתייחס לתוספת בסכום כולל של 700,000 ₪. סכום זה יאזן נכונה, לטעמי, בין האינטרסים המהותיים ביסוד ההליך, קרי אינטרס השיקום של היחידה והרצון להשיא את הגבייה לנושים.

נכון להיום, היחידה שילמה לקופה 13,900 ₪ על חשבון תכנית השיקום ונותר לה להוסיף 436,100 ₪ להשלמת התכנית המקורית. יש לציין כי התכנית הקיימת כוללת בחובה גם רכיב של כ - 75,000 ₪ הנשענים על רכיב ההשתכרות ולא על שווי הזכויות בנכס. כלומר, בגין רכיב הזכויות בנכס נדרשה היחידה לתוספת של 375,000 ₪ על פי הצו הקיים.

הערך 'העודף' שמתקבל עבור הנכס הינו 760,000 ₪. היחידה טוענת כי יש לבצע מסכום זה שתי הפחתות. הראשונה, בגין דיור חלוף לתקופה של 5 וחצי שנים בסכום חודשי בסך 5,000 ₪ וסך הכל 330,000 ₪. השנייה, בגין הוצאות מימוש בסך 250,000 ₪ שנחסכות בביצוע המכר העצמי אל מול החלופה של מימוש באמצעות הנאמן.

הנאמן אינו מתנגד להיקף ההפחתה בגין הדיור החלוף אולם טוען כי לעניין הוצאות המימוש, במקרה של מימוש באמצעותו, ההוצאות היו עומדות על סך 224,000 ₪. הנאמן מציין כי גם בביצוע המכר כמכר עצמי, עדיין זכאי הנאמן לתשלום הוצאות ההליך בגין הסכום הנוסף שייווצר בקופה. כך שסכום 'החיסכון' בין ההוצאות שישולמו במכר עצמי אל מול ההוצאות שישולמו במקרה של מכירה באמצעות הנאמן, יעמוד על סך 103,000 ₪ וזה הסכום הנוסף שיש להפחית. המשמעות המעשית לשיטתו הינה כי לאחר הפחתת הסכומים הללו, יש לחייב את היחידה בתוספת של 325,000 ₪ לקופת ההליך.

יוער כי הנושים המהותיים של היחידה לא מתנגדים להשלמת המכר, מבלי להיזקק לתוספת כלשהי. ההתנגדות מגיעה כאמור מכיוונם של שלושה נושים המחזיקים בכ - 35% ממצבת הנשייה המאושרת וה'רגילה'.

בענייננו מדובר ביחידה ילידת 1973 (קרי בת 51 כיום), גרושה ואם לשני בגירים. נסיבות הסתבכותה הכלכלית של היחידה נובעות מהלוואות שנטלה לצורך סיוע לאחיה בהחזר חובות. אחיה של היחידה פעל לשלם את ההחזרים החודשיים של ההלוואות עד שמצבו הכלכלי החמיר והוא הפסיק לבצע את ההחזרים. כך הגיעה היחידה למצב של חדלות פירעון. במסגרת ניהול ההליך התנהלה היחידה כראוי, מילאה את חובותיה ושיתפה פעולה עם בעלי התפקיד.

כאמור, תכנית השיקום שנקבעה מתייחסת לרכיב של כ-75,000 ₪ (לפי 1,500 ₪ ל-50 חודשים) וזאת על בסיס הכנסה חודשית בגבולות 5,650 ₪. תקופת התשלום נפרסה על פני 96 חודשים על מנת לאפשר ליחידה לעמוד בצו תשלומים החורג מכושר ההחזר החודשי שלה.

מאז ניתן הצו לשיקום כלכלי ובעקבות המצב המלחמתי אליו נקלעה מדינת ישראל, פחתו הכנסותיה של היחידה, לאחר שהוצאה לחופשה ללא תשלום, מה שהוביל אותה בסופו של דבר להחלטה למכור את דירתה. יודגש כי צעד זה בא לאחר שכבר פעלה למשיכת חסכונות פנסיוניים על מנת לנסות ולעמוד בתשלומי החזר ההלוואה בגינה שועבדה הדירה.

במסגרת הצו לשיקום כלכלי, לא בוצעה הפחתה של דיור חלופי שכן תכנית השיקום נקבעה על בסיס העובדה שהדירה תישאר בבעלות היחידה. ברי כי כעת, כאשר נמכרת הדירה, יש להתחשב בזכויותיה של היחידה לדיור חלופי בהתאם לסעיף 229 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018.

מדובר ביחידה אשר מאבדת את קורת הגג שלה, בגיל מורכב מבחינת אפשרויות ההשתלבות במעגל התעסוקה לצורך רכישת דירת מגורים אחרת, וכל זאת בניסיון לסלק את חובותיה ולהתחיל דף חדש. לאור התנהלותה תמת הלב הן ביצירת החובות והן במסגרת ניהול ההליך, לרבות מקסום שווי תמורת המכר של הדירה, יש מקום להעמיד את התוספת הנדרשת בסך 250,000 ₪, כך שהנושים למעשה יזכו בדיבידנד בגבולות 90% ברוטו ואילו היחידה תקבל הזדמנות 'להתחיל מחדש', במצב דברים לא פשוט, לאור נתוניה וכמפורט לעיל.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

הנאמן ישלים את עסקת המכר ויפקח על קבלת התמורה כנדרש.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשפ"ד, 28 יולי 2024, בהעדר הצדדים.