ט' נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז חיפה והצפון ואח'

הנושה: ש.ט.

1. לפני בקשה להקצבת מזונות 2 ילדיו של היחיד, בהתאם לסעיף 179(א)(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח -2018 (להלן: "החוק"); ובקשתה של הנושה לביטול ההליך.

    

2. תחילתו של ההליך בבקשת הנושה לביטול ההליך נוכח אי תשלום מזונות בגובה הקבוע בפסק דין המזונות של בית הדין הרבני; ותגובתו של היחיד בה ביקש הפחתת מזונותיו. נוכח בקשתו של היחיד מבית המשפט לענייני משפחה בטבריה להפחית את סכום המזונות בהם חוייב ובהיעדר תכלית של ניהול שני הליכים מקבילים בשתי ערכאות נפרדות באותו עניין, השהיתי את ההחלטה עד למתן פסק דין בבית הדין הרבני. עתה, כאשר בית המשפט לענייני משפחה הורה על הליך הוכחות שלם ביום 30.3.22 אני נדרש שנית לעניין זה.

    

3. מבקשת היחיד למתן צו לפתיחת הליכים עולה כי חובותיו עומדים על סך של כ- 1.3 מיליון ₪. ביום 23.5.21 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד במסגרתו הושת עליו תשלום חודשי בסך של 650 ₪.

    

    

4. היחיד גרוש ולו 2 ילדים מגרושתו. הבקשה לקציבת מזונות מתייחסת למזונות הילדים, בני 12.5 ו - 14.

    

5. בהתאם לפסק דין מיום 16.2.11 של בית הדין הרבני האזורי בטבריה, מחויב היחיד בדמי מזונות ומדור בסך של 4,100 ₪ בחודש (1,750 ₪ בגין כל אחד מן הקטינים וכן 600 ₪ דמי מדור).

    

   עמדת הנאמן

6. לעמדת הנאמן, המדובר בתיק בו הוצגו מצגי שווא על ידי היחיד והנושה בחוסר תום לב מובהק במסגרת הליך פשט''ר קודם בו לקח המשיב חלק (פש''ר 50331-10-14), כאשר חרף ההצהרה כי בני הזוג גרושים הם המשיכו להתנהל בזוגיות והנושה טענה כי הוא משלם את מזונותיו במועד וכך נהנה המשיב מצו תשלומים נוח. בהליך הפשט''ר הקודם הועמדו דמי המזונות ע''ס 2,600 ₪. כיום נראה הפירוד בין בני הזוג הוא ממשי ונוכח גיל הקטינים כיום ומצבה הכלכלי של הנושה; ומנגד, השתכרותו של היחיד יש להעמיד את דמי המזונות ע''ס של 2,600 ₪.

    

   עמדת היחיד

7. היחיד טען כי אין הוא יכול לעמוד בתשלום דמי המזונות שנפסקו בפסק הדין, ויש לאזן בין צרכי ילדיו הזכאים למזונות לבין יכולתו הכלכלית.

   נטען כי היחיד משתכר כיום סך של כ – 6,000 ₪ המקשה עליו לקיים עצמו; וכאשר זמני השהות של הקטינים בביתו הם שוויוניים גדלות הוצאותיו משמעותית.

    

8. לעמדת היחיד יש לקצוב את דמי המזונות בסכום נמוך מן הסכום בו חויב במסגרת פסק הדין של בית הדין הרבני ולהעמידו ע''ס 2,600 ₪.

    

   עמדת הנושה

9. לעמדת הנושה, אין לסטות מדמי המזונות בשיעור שקבע בית הדין הרבני ע''ס כולל של 4,200 ש"ח. היחיד עודשה דין לעצמו ומתחילת ההליך הוא משלם סך של 2,600 ₪ בלבד כאשר קיים צו מזונות בסכום כמעט כפול.

    

10. כמו כן, היחיד מציג מצג שווא כאשר בתיאום עם מעבידו הוא מציג תלושי שכר על סך נמוך מן הסכום אותו הוא משתכר בפועל בסך של 9,500 ₪ כפי שהשתכר אצל אותו מעביד החל משנת 2016. היחיד מתנהל כרגיל, מעסיקו מעמיד לרשותו רכב צמוד והוא אף יוצא לחופשות בבתי מלון וברי כי הוא משתכר יותר מן הנטען על ידו.

     

11. לטענתה, הוצאותיהם של הקטינים מוטלות במלואן עליה לרבות דיור, חשבונות, ביגוד, מזון, שכירות, לימוד והוצאות עבור טיפול רגשי של אחד מהם.

    נוכח ההוצאות הרבות ומצבו הכלכלי השפיר של היחיד אין לסטות מדמי המזונות.

     

    עמדת הממונה

12. ב"כ הממונה טוענת בהודעתה כי לטעמה, יש להעמיד את המזונות בגובה של 3,000 ₪.

     

    דיון והכרעה

13. סעיף 179 לחוק חדלות פירעון שכותרתו "הקצבה לזכאי מזונות" קובע כדלקמן:

    "(א) היה ליחיד חוב מזונות שהוא חייב בו על פי פסק דין ושזמן פירעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים, יחולו הוראות אלה:

    (1)עם מתן הצו לפתיחת ההליכים, יורה הממונה כי לאדם הזכאי למזונות יוקצב סכום שישולם לו, מעת לעת, מהכנסתו של היחיד מעבודה או מכל מקור אחר או מתוך נכסי קופת הנשייה, עד להכרעת בית המשפט בעניין זה; הסכום שיוקצב יהיה בגובה הסכום ששולם לזכאי למזונות לפני מתן הצו לפתיחת הליכים, אלא אם כן מצא הממונה כי יש הצדקה להפחיתו;

    (2)עם מינויו, יפנה הנאמן לבית המשפט בבקשה שיורה כי לאדם הזכאי למזונות יוקצב סכום שישולם לו, מעת לעת, מהכנסתו של היחיד מעבודה או מכל מקור אחר או מתוך נכסי קופת הנשייה, עד לסיום תקופת התשלומים ואם ניתן לו הפטר לאלתר – עד למועד מתן ההפטר בצו לשיקום כלכלי.

    (ב)הממונה או בית המשפט, לפי העניין, רשאי להקציב סכום כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (2) אף אם לאחר ההקצבה דמי המחיה שיישארו בידי היחיד לפי סעיף 156 או סעיף 162(א)(1) יפחתו מהסכום הפטור מעיקול לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

    (ג)הקצבה לפי סעיף קטן (א), דינה כדין תשלום על פי פסק דין."

     

14. תנאי להקצבת מזונות על ידי בית המשפט של חדלות פירעון, הוא קיומו של פסק דין למזונות של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי. נפסק כי חרף השינוי שחל בעניין זה בסעיף 179 לחוק לעומת סעיף 128(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 - הדרישה למתן פסק דין כתנאי מקדים לקציבת המזונות - עודנה קיימת (רע"א 3239/18 יעקב ז'ק בנזקר נ' עו"ד מיכאל גבור [פורסם בנבו] (31/5/18)).

     

15. ככל שלא קיים פסק דין המחייב במזונות, על הזכאי למזונות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי, על מנת שידון בצרכי הקטינים ורק לאחר שיינתן פסק דין, ולו למזונות זמניים, יוכל לפנות לנאמן כדי שיגיש בקשה להקצבת מזונות (עודד מאור ואסף דגני ההפטר - חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים, כרך א', עמ' 208, (2019)) (להלן: "עודד מאור ואסף דגני").

     

16. תכלית הקצבת המזונות היא לאזן בין האינטרסים המתחרים של הנושים, הזכאי למזונות והחייב עצמו. מלאכת האיזון האמורה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. העקרונות שיישקלו הם צרכי הזכאים למזונות, הכנסותיו של היחיד והכנסותיו העצמאיות של הזכאי למזונות. מטבע הדברים, יכול וראוי שהסכום שייקצב בהליך יהא נמוך באופן משמעותי מן הסכום שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה, שכן כאשר חייב במזונות נקלע להליכי חדלות פירעון, תהיה לכך השפעה על הזכאים למזונות. המשמעות היא שסכום המזונות עשוי לפחות במידה ניכרת על מנת לאזן בין הזכאים למזונות לבין זכויות הנושים להיפרע מחובם, כאשר סכום הקצבת המזונות נקבע בהתאם לסכום המינימלי הדרוש לצרכי הזכאים למחייתם בצורה מכובדת וללא הוצאות מופרזות (עודד מאור ואסף דגני, עמ' 208-211, בדגש על עמ' 211; עמ' 16-17 בהתייחס לס' 128 לפקודה). הסכום שייפסק לבקשת הנאמן ניתן לשינוי בהינתן נסיבות או גילויים חדשים (עודד מאור ואסף דגני, עמ' 212).

     

17. לסיכום, ראו בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (23/2/20), עמ' 19:

    "בדומה ללשונו של סעיף 128 לפקודה, גם סעיף 179 לחוק חדלות פירעון מחייב כי המבקש הקצבת מזונות יקדים ויצטייד בפסק דין מזונות של הערכאה המוסמכת, ובכך משמיענו כי הסמכות לקבוע את סכום המזונות ולהפחיתו נתונה רק לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי הרלוונטי. בדברי ההסבר לסעיף 179 האמור נכתב כדלקמן: "מוצע לקבוע הוראות לעניין תשלום חוב מזונות שפסק בית משפט או בית דין מוסמך אחר, שמועד פירעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים. תשלומי המזונות... צריכים להימשך במהלך הליכי חדלות הפירעון, זאת מאחר שמחייתם של מקבלי המזונות תלויה בתשלום המזונות. ואולם כאשר היחיד החייב במזונות חדל פירעון, ייתכן שיש מקום לשינוי גובה התשלום, זאת מאחר שתשלום המזונות במצב זה אינו בא על חשבון רווחתו של משלם המזונות בלבד אלא גם על חשבון פירעון חובות היחיד לנושיו, עובדה שלא בהכרח נלקחה בחשבון בשלב קביעת המזונות בידי הערכאה המוסמכת"..."

     

18. לאחר שנתתי דעתי לאמור בבקשה, לעמדת הנאמן, לעמדת הממונה, לעמדת היחיד ולעמדת הנושה, ובשים לב לנסיבותיהם של היחיד והנושה, אני רואה לקצוב את דמי המזונות על סך כולל של 3,000 ₪ לחודש.

     

19. דמי המזונות ישולמו במישרין לנושה עד ה-10 לכל חודש עבור אותו חודש והחל מיום 10.2.22.

    מאחר והיחיד עשה דין לעצמו ושילם, ממועד פתיחת ההליך, דמי מזונות בסכום נמוך מן הסכום עליו הורה בית הדין הרבני; וכאשר על פי החלטתי הוא יישא בסכום מזונות בשיעור גבוה יותר מששילם על דעת עצמו עד עתה, הוא יישא בהפרש מתחילת ההליך בסכום מצטבר של 8,800 ₪. סכום זה ישולם על ידו ב – 10 תשלומים בסך 880 ₪ כ"א, מלבד סכום המזונות שפורט לעיל, עד ה – 10 לכל חודש החל מ – 10.2.22.

     

20. יודגש, כי על היחיד לשלם את דמי המזונות, לרבות החזר ההפרש שפורט לעיל, במלואם ובמועדם ואי עמידתו בתשלומים עלולה לגרור בקשה לביטול ההליך, על כל המשתמע מכך (השווה: ע"א 3414/19 מיכאלי שבתאי יגיל נ' עו"ד הראל אורן - המנהל המיוחד [פורסם בנבו] (23/2/20)).

     

     

    המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.

    ניתנה היום, י"א שבט תשפ"ב, 13 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.